אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

כג

כב

עליית החברה הוא דבר הכרחי בחיים האלה. אמר החכם מכל אדם. בכל עת אוהב הרע. ואמר איש רעים להתרועע. ואמר רעך ורע אביך אל תעזוב. וטוב שכן קרוב מאח רחוק. ברזל בברזל יחד. ואיש יחד פני רעהו. כי לא טוב היות האדם לבדו: ואמר בקהלת החכמה. טובים השנים מן האחד. אשר יש להם שכר טוב בעמלם. (והתא בן) [אלטונא תקח: והתאונן] המשורר הרחקת ממני אוהב ורע וגו'. וכך אמר איוב חדלו קרובי ומיודעי שכחוני. ושנו רז"ל וקנה לך חבר. ואמרו או חברותא או מיתותא והפלוסופים אמרו האדם מדיני בטבע לפיכך צריך להרחיב גבול עלייה זו. עם שכבר נגענו בה הרבה בעליית הבחינה. ובדידות ובביקור. אמר חכם כשילך עמך חברך בצדק ובאמונה מחל לעונו. ושאל א' לחכם הורני על מי (ששאב) [אלטונא תקח: שאשב] עמו (אנשי ירושלים לא יושבים בישיבה ומסבה אלא אם יודעים ומכירים מי היושב עמהם) אמר זאת האבדה שלא תמצא (כלומר קשה למצוא חבר נאמן. לכן שמרהו מאד שלא תאבדהו. ותבקשהו ולא תמצאהו):

ואמר אוהבך. שהלך עמך ויעץ אותך לטוב. ובא עמך מצד שכלך. לא מצד תאותך. ואמר אדם אחד צוה את (אהובו) [אלטונא תקח: אוהבו]. ואמר לו אני ברשותך יותר מידך. ונכנע לך. יותר מעבדך:

ואמר לחברי עלי. שלשה דברים. שאשים עיני עליו כשהוא בא ושארחיב לו מושב. כשהוא יושב. ושאאזין אליו כשהוא מדבר. ואמר חכם לבנו אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש. בעוד שלבו עמך. ואל ימעט בעיניך שונא אחד. ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים: ואמר אני מצאתי כל קניני העולם ומכמניו אבודים. ואין מכמן כמוסר. ואין מעון כחברים. על כן הרבה לך עוזרים ועוז. ביקר המוסר: ואמר אדם בלי חברים. כשמאל בלי ימין. ואמר כשהגיע מות אחד מחבריי נפל נתח מנתחי. ואמר החבר הנאמן אשר לא יפתה אותך. ויזיק עצמו. למען הצילך. ואם חומסים אותך יטרח בעדך. למען היטיב אותך: ואמרו לחכם. מי תאהב יותר אחיך או חברך. אמר איני אוהב אחי. עד שיהא חברי. ואמר שלשה ישימו לך אהבת אוהבך זכה. שתתחילהו בשלום כשתפגעהו. ותרחיב לו מושב. ותקראהו בחביב מן הכנויים:

ואמר החברים שלש כתות. מהם כמזון. שלא תוכל לעמוד בלעדיו. ומהם כרפואה. אשר צריך לעתיס ומהם כמדוה. אשר אין אתה צריך מהם לעולם: ואמר לבנו כשיעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם. התחבר למי שאם תתחבר עמו יפארך. ואם תכבדהו יהדרך. ואם תצטרך לעזרתו. יעזרך. ואם תאמר. יצדקך. ואם תכעוס. יסבלך. ואם יבואך ממנו פגע רע. לא יחילו לך דרכיו (לא תחיל כיולדה בעבורם כי נאמנים פצעי אוהב) ואמר החברים שלשה. חבר שיעזרך בגופו ובממונו זהו חבר נאמן. וחבר שיזיקך להנאה מועטת אל תחשבהו נאמן. וחבר שהסברתו הסברת פנים. ורצונו ממך רב. ורצונך ממנו מעט: ואמר חבורת הנדיב. מציאה גדולה. וחברת הנבל חרטה. ואמר חברו של אדם שכלו. ואויבו תאותו. ואמר הסברת פנים תחזק האהבה וזעם פנים מעדה לבוש הקבול (הקבלת פנים וחבה) אמר אם יחמוס לך חברך. תפוס עליו בינו לבינך בלבד. אם ישמע לך. כבר רווחת. אם לא ישמע לך. אמור לו בפני אחד או שנים שישמעו הדברים. ואם לא ישמע חשוב אותו חבר פחות. ואמר תפוס קודם הגמול. אמר החכם אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו. אז טוב לך בחברתו. ואמר מי שרוחו יקרה ודעתו נוחה. חבורתו טובה. ואהבתו מתמדת. ואמר החבורה הטובה. מצלת מן הרעות: ואמר חבר שיגיד לך מומך בינו לבינך בכל עת שיפגעך. טוב לך מחבר שיתן לך דינר זהב. ואמר אני אוהב מי שיודיעני במומי ביני לביני בלבד (כמ"ש בס״ד בעליית התוכחה):

ואמר מעולם לא נאמנה לי אהבת אדם אם לא מצאתיו מחפש על מומי. ואמר אין תוכחת בני אדם מועילה. לאיש שאין לו מוכיח משכלו. אמר החכם כשתראה אמתלת ההתנצלות. יסור הרחוק (ויחבב הקירוב ולא תדחה את המתנצל אחר שמבקש קרבתך) ואמר אין טוב לתפוס על מי שמבקש ממך את המחילה. ואין לחשוב עון על מי שהתנצל. ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות אל תבקש חבורתו. ואמר כשיתנצל לך אוהבך. מקצורו באמתלא או בהודאה אל תתפוס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדת הנדיבות: ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו. ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות ולא הוצרכנו לחשוב אליך רע. באהבתנו אותך (הוא דבר הכתוב על כל פשעים תכסה אהבה) ואמר איש אחד לאוהבו. אל יתעכב עמי עונך אלא עדי ההתנצלות. אע״פ שהאחד ברור לי (שחטאת לי) והשני ספק (אם התנצלותך אמת) כדי שתהא לי יד אצלך (להתקרב אליך כדין אוהב נאמן) ותקום טענתי עלי (שהייתי טוען שאתה אוהבי באמת. ולא תתבטל אהבתנו) ואמר מי העצל שבבני אדם. מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל. מי שבאו לידו ואבדם. ואמר קבל התנצלות. ממי שיבוא להתנצל לפניך. אם אמת אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי. מוקירך. ומי שממרה אותך בסתר. מכבדך. אך הזהר ממחליק לשון כמש"ה גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו. ואמר כי יחנן קולו אל תאמן בו: בחינת הרע שבישיבת החבורה. אחז"ל הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. אמר החכם בדעות יתוועדו בני אדם. אמר חכם לבנו הזהר מישיבת אצל מי שלא תלמד ממנו טובה. הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. חבורה רעה מקנה המדות הרעות כמש"ה אל תתרע את בעל אף. ואת איש חמות לא תבוא. פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש. ואמר במה יבחן המשכיל אח נפשו. (ואחר) [ואמר] שיסבול לאשה רעה. ואמר האשה הרעה. כמו הזאב שמחליף שערו ואינו מחליף טבעו. ואמר הרע שבמתחברים שקונה האדם. האשה הרעה. והיא חבורה (צרעת לבעלה) ואמר הזהר משבת עם הכסיל. כי כמה פעמים. יפסיד את (העניו) [אלטונא תקח: המנין]. ואמר כשתשב. שב עם הנדיבים כי אין כבודו של אדם וקלונו. אלא באיש ישיבתו. ואמר מי שהכניס עצמו בדבר רע. ישיגהו החשד. ואמר מי שיביא עצמו אל החשד. אל יאשים מי שמחשב עליו רע. ואמר שב עם החכמים והאזן אל חדותס ואל יסורו מלבבך ואמר מה טוב (באדם) [אלטונא תקח: לאדם] שכל שיודה בו. ואם לא יהיה השכל. הממון שיהדר בו. ואם לא יהיה הממון. האשה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה האשה. השתיקה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה השתיקה. הקבר טוב לו. אמר חברת השוטה עינוי הרוחות. חבר הכסיל. מסתכן עמו. מי שיהיו בני אדם שוגים בעיניו לא יהיו לו חברים. החבר הרע מבקש תואנה (אוהב פשע אוהב מצה) ואינו מבקש אמתלא. אמר כל אהבה כלום ואהבת השוטה אינה כלום. ואמר שלשה מן האולת שתגנה בני אדם במה שאתה עושה כמוהו. ושתראה בני אדם מומם בעצמך. ותשאל מהם מה שאין אתה צריך לעולם. ושתזיק שכנך בדבר שלא יועיל לך. ואמר חברת השוטה סכנה. ושנאתו שמחה. אמר חכם שני דברים אין בעולם יותר מעטים מהם. ובכל יום ויום יוסיף מעוטם. ממון מהתר שתוציא אותו לשם שמים. ואוהב נאמן שתבטח בו. אמר החבר הרע. כחלי הרע. הוא פושט בגוף הנה והנה חוקר על מומי חברו. ומעלים זכיותיו:

אמר החכם אלהים יצילני משכן רע. כי אם יראה טובה. יעלימנה. ואם יראה רעה יגלנה. ושאלו לחכם. איזה חלי רע יותר. אמר שכן רע. אם תדבק עמו. יבהילך. ואם תרחק ממנו. ידבר בך ויספר בגנותך. ואמר מי שסובל הזק שכנו יורישהו האל ביתו. אמר החכם מי שנכנס במקום שיש שם בני אדם. וישב מבלי רשותם. יהיה נמאס עד שיקום: ואמר דחה הכבד במעוט האזנתך אליו. ואמר האכילה עם האוהב מרקחת. ועם השונא קבסא וקדחת. ואמר מי שהאריך בשיחה. יקוצו בני אדם בדבריו. ומלך אחד כתב בטבעתו. הכבדת קום. וכאשר היה יושב אדם כבד עמו. היה מראה אותו אליו. וצוה חכם את בנו. אל תשב עם הכבדים. כי מצאתי בספר רפואות. שישיבת הכבד. קדחת רביעית. ואמר מי שיכביד נפשו עליך. ומטריחך בשאלותיו עשה אזנך לו חרשת ועינך עורת. ואמר כאשר ידע הכבד שהוא כבד. אינו כבד (על כן צריך לרמוז לו ולהודיעו שיפנה וילך לו) ואמר אל תשב עם הכבד. כי ישיבתו דאגה. אמר החכם. שמנה הם אם יבזו אותם. אל יאשימו כי אם עצמם. הבא לסעודה שאינו קרוא לה. והמצוה בבית אדם בפניו. והמבקש כבוד משונאו. והשואל שאלה מכילי. והנכנס בדברי שני בני אדם מבלי שיכניסו אותו בדבריהם. והמזלזל במלך. והיושב במקום שאינו ראוי לו. והמספר דבריו למי שאינו מאזינם: וז"ל הריס"ל כתב החסיד הרב ר׳ יונה שלדרכי תשובה צריך שיהא לו חבר שידבר עמו אם עבר על תקנת התשובה להוכיח זה את זה. ולעיין איך ינצלו מחטאי' ועליהם נאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ע"כ. וכן לענין למוד התורה ארז״ל חרב אל הבדים. כי צריכים חברים לחזור ביחד הלמוד שלומדים ומה שחסר זה. יגלה זה. ויש שני מיני התחברות חברים ללמוד. אחד אם הם שניהם חכמים ששמשו רבן כל צרכן. רק מתחברים כדי לחדד זה את זה. אז צריכין לקיים דברי רז"ל פב״א. א"ר ירמיה א"ר אלעזר. שני ת"ח המחדדים זה לזה בהלכה. הקב"ה מצליח להם. שנ׳ והדרך. א"ת והדרך אלא וחדדך. ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנ׳ צלח רכב. יכול אפי׳ שלא לשמה. ת"ל ע״ד אמת. יכול אם הגיס דעתו. ת"ל וענוה צדק. ואם עושים כן. זוכים לתורה שנתנה בימין. שנא׳ ותורך נוראות ימינך רנב"י אומר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה עכ"ל. הרי צריכין ליזהר להיות דווקא לשמה. ושלא יתגאה. ויחשוב בלבו מה אני עדיין לא השגתי אפילו כטפה מן הים מעמקיה של תורה:

עוד שם א"ר ירמיה ארשב"ל. שני ת"ח הנוחין זה לזה בהלכה. הקב"ה מקשיב להם שנא׳ אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב וגו'. אין דבור אלא נחת. שנא' ידבר עמים תחתינו. פירש"י הנוחים זה לזה. נושאים ונותנים בה בנחת רוח. מתעסקים כדי שילמדו זה מזה. ידבר עמים תחתינו ישפילם. וכל שפלות בנחת. ל"א הנוחים. מנהיגים זה את זה להבנתה של הלכה. כמו לך נחה. ידבר תרגום של ינהג עכ"ל. ללשון ראשון. הענין הוא. שהאחד יסייע להשני אם נפלה איזה קושיא לפי עיונו. אז הוא יסייע לתרץ דברו. כמו שמצינו פעמים בתלמוד. תרגמה אביי אליבא דרבא כו'. אע"פ שהיה בר פלוגתיה:

עוד יש חלק שני בחברת תלמידים שכל אחד חסר ידיעה. ומכח התחברות ירצו לבוא להבנת הדבר וידיעתו. ועל זה אמרו שם א"ר אבא ארשב"ל. שני ת"ח המקשיבים זה לזה בהלכה. הקב"ה שומע לקולם שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך וגו' ופירש"י המקשיבים. מלמדים זה את זה ומבינים זה לזה. בגנים

בתי מדרשות ע"כ. עוד שם א"ר אבא ארשב"ל. שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה. הקב״ה אוהבם שנא' ודגלו עלי אהבה. אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא. והוא דלית להו רבה במתא למגמר מניה. ע"כ. פירש"י המדגילים. מאספין זה את זה. ואומרים בוא ונלמד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו. צורת שורש הדבר קצת למדו מרבם ע״כ. וענין המדגילים שתמיד יתאספו עד שיבינו הפשט. ואח"כ יהיו מוסיפים והולכים וה' אתם:

גם בכלל חבר טוב מ"ש ר"ת בספר הישר (בריש ש"ד) אחד מאופני העבודה שיתחבר האדם לאנשים שיעזרוהו לעבודה. כגון החכמים והחסידים והעניים. והחולים. והשרוים בצרות. ולהתרחק מהפך כל אלה הנזכרים הם אנשי התענוג. והעשירים. והרשעים. והכסילים. ונעדרי השכל והנשים. והאפיקורסים. כי חברת כל אלה. ישחיתו האמונה ולא תתקיים בהם העבודה עכ״ל:

ויתחבר תמיד לחכמים ויתאבק בעפר רגליהם ולא יהיה בחברת עם הארץ. אף שהוא חסיד. כדאיתא פב"א. א"ר אבא ארשב"ל. אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש. חגרהו על מתניך. ואם ע״ה חסיד הוא אל תדור בשכונתו ע"כ. פירש״י חגרהו. הדבק בו. שסופך ליהנות מתלמודו. אל תדור בשכונתו שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלמה ללמוד ממנו:

וכשיש לאדם חבר טוב שמתחברים ביחד בשביל התורה והמעשים והם באמונה זה לזה בלב שלם לעבודת האל ית' אשריהם מה טוב חלקיהם כי אז כל אחד יסייע לחברו בהתעוררותו. נוסף על למודם יקבעו שעה אחת שיפשפשו במעשיהם. וידברו בהתעוררות תשובה. ותקון מעשיהם. ויהיו אוהבים זה לזה בנפשם כאהבת דוד ויהונתן:

עוד בכלל חבר מ"ש דוד המע"ה חבר אני לכל אשר יראוך ר"ל בכל מקום שאדם רואה חבורה קדישא יתחבר להם כגון חבורה דבקור חולים ודקברנים ודתהלים וחבורת הקונים איזה מצוה. כמו חפוש ס״ת. ונר למאור. וכיוצא בזה וזה מה שרצינו לבארו במדה זו שעליה אריב״ז צאו וראו איזו דרך ישרה שיבור לו האדם לפ"ד תלמידו החשוב ריב״ח:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה