אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

כא

כ

עליית הזריזות ז״ל ס' מעלות המדות:

בני בואו ואלמדכם מעלת הזריזות. דעו בני כי מעלת הזריזות היא מדה חשובה. לפי שמתחילת ברייתו של אדם. לא נברא אלא להיות זריז במעשיו ובדרכיו. כענין שנאמר. ויהי האדם לנפש חיה. מאי חיה זריזתא. ואמרו חז"ל באגדה. עשאו עבד מכודן לעצמו. שאם אינו יגע אינו אוכל. ראה מה שכתוב בענין. ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. וכי עבודה ושמירה היה צריך. אלא כדי לזרזו. וכן הוא אומר עובד אדמתו ישבע לחם. ומרדף רקים ישבע ריש. שכל היגע ועמל לעבוד את שדהו. הרי הוא משביע את נפשו. ומי שהוא רודף ומרדף אחר הריקי' שאינן טורחין ואינן עוסקין במלאכתן. הרי הוא מתרושש. וכל מי שהוא בעל מלאכה. ונתעסק במלאכתו. ונשתכר בה שהעשיר וקונה עושר ונכסים. אל יניחנה וילך. אלא ישתדל להתעסק במלאכתו כל ימי חייו. ואל יתבייש:

שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה גדולה היא המלאכה. שכל מי שהוא עסוק במלאכה. אין ידו חסרה פרוטה לעולם. וכל מי שאינו עוסק במלאכה. סופו להתחייב בנפשו. כיצד היה בטל ביום א' ביום ב' ביום ג'. ואין לו מה יאכל. והיו לו מעות של קודש ואכלן. הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו. על שלא היה עסוק במלאכה:

ועוד אמרו גדולה היא המלאכה. שכל מי שהוא נהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. והפועלים עושים מלאכה במלאכת הקודש ונוטלין שכרן משל הקדש. ועוד אמרו גדולה היא המלאכה. שכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה. יוליכנו אחריו אפילו למדי. ופועל שהיה עושה מלאכה עם בעל הבית. אפילו לכותבת. אפי' אחת מהן יפה דינר אוכל ואינו בוש:

בני בואו וראו כמה חשובה מדת הזריזות. שכן ממנין את האדם הזריז במלאכת המלכים. והוא ששלמה משבח ואומר חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וגו'. ואמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מנייכו. ביומי ניסן וביומי תשרי עסקו במזונייכו. כי היכי דלא תיתו לידי זילותא:

ומן הזריזות לשמור אדם את ממונו ואינו מפקירו. ואינו מוציאו לבטלה. אלא בשעת הצורך. ופוקד שדותיו וכרמיו בכל יום. לידע מה הם צריכים. שכך אמרו חז"ל מאן דסאיר נכסיה. משכח איסתריא. ומצינו שאביי היה רגיל לפקוד את כרמיו תמיד. פעם אחת פגע באריסו שהיה הולך. ומוליך חבילות זמורות ועצים על כתיפו. ואמר לו אנה אתה מוליך אלו העצים. והשיב האריס אני מוליכם לבית אדוני. ואמר לו כבר קדמוך רבנן. שאמרו מאן דסאיר [אלטונא תקח: נכסיה] משכח איסתירי שאלמלא שפגעתי (לך) [אלטונא תקח: בך]. היית מוליכם לביתך:

גדולה היא מדות הזריזות. שאם הרגיל אדם את עצמו במדת הזריזות בימי הנערות. יהיה זריז והולך אפי' בזקנותו. כענין שנאמר חנוך לנער על פי דרכו וגו'. ולא עוד אלא שאם ראית בנך נוהג במנהג הזריזות בין במלאכתו בין בהליכתו בין בכל עניניו. אל תאמר מעתה (אין) [אלטונא תקח: איני] צריך לזרזו תמיד תוסיף לזרזו במלאכתו. שכן מצינו בהקב"ה שאמר לו למשה רבינו. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. ואמרו חכמינו ז"ל אין צו בכל מקום אלא זרוז. שאין מזרזין אלא למזורזין. ודעו לכם בני שכל מי שזריז לעשות מלאכתו ומתכבד בו. מלאכתו מכבדת אותו. שכך אמרו חז"ל גדולה מלאכה שמכבדת בעליה. וגדולי החכמים היו נושאין כלי אומנותן על כתפיהן והיו מתכבדין בה. והיו אומרים גדולה מלאכה שמכבדת בעליה. הלא תראו בני מה שכתב במדת הזריזות. והון אדם יקר חרוץ. כלומר היקר שבהון האדם ומדותיו. החריצות שהוא הזריזות:

וכל מי שמשתדל לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות. בידוע שמתעשר כענין שנאמר ויד חרוצים תעשיר. ולא עוד אלא שמוצא קורת רוח בעולם ומדשן ביתו מכל טוב. כענין שנאמר ונפש חרוצים תדושן:

ולא עוד. אלא שידו מושלת בכל. כענין שנאמר. יד חרוצים תמשול:

ומהו הזריזות. שיהא אדם נזהר מתחלה ועד סוף. שלא תבוא תקלה. או דבר שאינו הגון לידו. ושיהיה משתדל להוסיף על ממונו. כמו שאמר חכם אחד. ממבחר הטובות. הזריזות וההשתדלות. ואל יתרשל לעשות מלאכתו ועניניו. ואם יאמרו לו לעשות דבר. מזדרז לעשותו מיד. כמו שאמר חכם אחד. מן הזריזות. לשמור מה שצוית. ולעזוב מה שלא צוית. ואמר אחד אבוד תועלת הזריזות. טוב מהתרשלות. מה שיהיה בו ריוח ותועלת. ומן הזריזות שיהא אדם מתקן את ביתו. מכל מה שיצטרך לו. בעניני הפירנוס והכלכול בטרם הצורך ובשעה (שהסחורות) [אלטונא תקח: שהתגרות] בזול. הולך וקונה ממנו. ומוכרו בשעת היוקר. או מוליכו במקום שמוכרין אותו ביוקר. ואינו מתבייש להשכיר עצמו. לכל מלאכה שיוכל להשתכר בה ממנה. שכך אמרו חז"ל. פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא. ולא תימא גברא רבה אנא. ואמר חכם אחד. הזריז מי שלא ימנעהו נאותו בטובה מעשות לאחריתו. ואמר אחד. הזריז מי שלא יטרידהו רוב הטובה. מחשב באחריתו. ולא רוב הדאגה בתלאתו מבקש עצה להנצל ממנה:

גדולה היא מדת הזריזות. שכל זמן שאדם זריז לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות נכסיו מצליחין ולא עוד אלא אפי' אם היה רש מתחלה. אין עניותו וחסרונו מתעכב עמו. כענין שנאמר מעט שנות מעט תנומות וגו'. מה כתוב אחריו ובא כמהלך רישך וגו'. ודעו לכם בני. שכל זמן שאדם מתעסק לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות הרי הוא מצליח בכל ענינים ואם מתעצל לעשות מלאכתו ועניניו לא יצליח לעולם:

בני הוו זריזין וזהירין לעשות כל עניניכם בזריזות ובהשתדלות. ואל תאמר כבר נגזר עלינו מן השמים. מה שעתיד לבוא עלינו. ומה לנו עוד להמית את עצמנו. ולהמית גופינו כדי לחזר אחר טרפנו. ומן השמים ירחמו עלינו. כבר אמר חכם אחד מי שאבד הזריזות לבטחונו על הגזר דין. ימהר להביא לנפשו היזק גדול ואמר כי העצלות הוא עקר רוע מזלם. ואינן נותנים אל לבם. כי העצלות שבם הביאם למה שהם במיעוט הטרף והפירנוס:

אמנם הוו זריזין וזהירין שלא לעשות דבר מעניניכם על הדרך המהירות כי דבר זה אינו מן הזריזות. אלא שהוא קלות ושטות כי מן המהירות. לא יצא דבר מתוקן לעולם. וממתון. יתקנו הענינים ויזדמנו הבקשות. ואמר חכם אחד מדת החריצות טובה. כשתהיה בכח הנפש. ולא תראה בפועל מהרה. אז תהיה ראויה שתקרא חריצות. ואמר אחד מי שרכב על סוס המהירות אינו (בוטח) [אלטונא תקח: בטוח] מן המכשול:

וכשם שהזהרתי שתהיו זריזין וזהירין לעשות מלאכתכם ועניניכם בזריזות. אזהירכם עוד שתהיו זריזין וזהירין בעניני התורה והמצות. לעשותן כתקנן ובזריזות. עם המלאכה שאתם עוסקין בה שכך אמרו חז"ל. יפה ת"ת עם ד"א. שיגיעת שניהם משכחת עון וגו'. ואמרו חז"ל הזריזין מקדימין למצות מנלן מאברהם שנא' וישכם אברהם בבוקר וגו'. וכל מי שזריז וזהיר בתורה ובמצות. הן משמרין אותו בעולם הזה. ולא עוד אלא שמלמדין עליו זכות לעולם הבא כענין שנא' בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא. ודעו בני שכל זמן שאדם קובע עת לתורתו ועת למלאכתו שניהן מתקיימין בידו. שכך אמרו חז"ל אם אין קמח אין תורה. ואם אין תורה אין קמח. ועוד אמרו שונה אדם שתי הלכות שחרית. ושתי הלכות ערבית. ועוסק במלאכתו כל היום. מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה. וקיים והגית בו יומם ולילה. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה התורה להדרש אלא לאוכלי המן. מפני שלא היה להן צורך לא למלאכה ולא לסחורה הא כיצד היה יושב ודורש. ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ומהיכן הוא לובש ומתכסה. הא לא נתנה התורה לידרש אלא לאוכלי תרומה. אמור מעתה שהתורה מתקיימת עם המלאכה והמלאכה מתקיימת עם התורה לפיכך צריך לו לאדם להתעסק בתורה ובד"א ביחד שמתוך כך שניהן מתקיימין בידו ואמרו חז"ל אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות (וצריך) לכם בני להיות זהירין וזריזין להתעסק בתורה ולחזור עליה כדי שלא תהא תורתכם משתכחת מכם שכן כתוב במגילת סתרים אם תעזבני יום יומים אעזבך. ואמרו חז"ל באגדה אשרי תלמיד חכם המשמר תלמודו בלבו כדי שיהא לו מה להשיב לפני הקב"ה ליום הדין ועוד אמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וצריך לו להיות זהיר וזריז ורץ לעשות את המצות שאם באת מצוה לידו יעשה אותה מיד שנא' ושמרתם את המצות. אל תקרי המצות אלא המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה. אלא מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ואמרו חז"ל חביבה מצוה בשעתה. שהרי בקרבן עולה ויורד. מביא מיד עשירית האיפה. ואין ממתינין אותו עד שיעשיר ויביא כבש בן שתי סלעים. וכן הקטר חלבים ואיברים כל הלילה ודוחין את השבת. ואין ממתינין להן שיקרבו למוצאי שבת ואמרו חז"ל וצוו לעשות המצוה בזריזות. והוי עז כנמר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. לכן בני הוו זהירין וזריזין במצות ובתורה לעשות כל עניניכם בזריזות. שכל הזריז הרי זה משובח ואלהים יצליחנו בה ברחמיו אמן. ועדיין צריכין אנו לדברי בסא"צ. ז"ל הזריזות היא מדה גדולה לתורה ולמצות. וגם לענין תקנת העולם הזה. והיא מדת הצדיקים לעבודת הבורא יתב'. ואמרו רבותינו ז"ל זריזין מקדימין למצוות והנה תראה בא"א בענין עקדה שנא' וישכם אברהם בבוקר וגו'. ואע"פ שהיה קשה לו לשחוט את בנו יחידו. עשה רצון הבורא יתעלה בזריזות להשכים בבקר. ומי שעושה מעשיו בזריזות. בזה הוכחה גדולה שהוא אוהב בוראו כעבד האוהב אדוניו ומזרז בעצמו לעשות רצונו כי הזריזות תלוי בלב האדם. כשאדם מפנה לבו מכל מחשבות האחרות שיש בו ותופס מחשבה אחת. אז הוא מזדרז בלי ספק שיצליח. כמו כן עשה אברהם. שהסיר מלבו אהבת בנו. ואחז רצון בוראו ונתבטלה אהבת בנו. מפני אהבת הבורא יתב' ועל כן נזדרז להשכם. כי היתה דעתו קשורה בחשק גדול באהבת הבורא יתב'. על כן נשבע לו הקב"ה לזכור העקידה. כי יש בן אדם העושה בעבור אוהבו דבר קשה לו מאוד ולבו נוקפו לעשות. אבל אברהם ויצחק שניהם עשו מחפץ לבם כי מדרגת האהבה היתה גדולה מאוד בלבם. ושניהם נתדבקו עם השם יתב' (בדיעתם) [אלטונא תקח: בידיעתם] עד שנתיחדו ביחוד גדול. כי כל כוונתם היתה לפרסם יחוד הבורא יתברך בעולם ולישר בני אדם לאהבתו. ובעת שעשו באהבה עבודת השם יתב' ומצותיו. נתבטלה אהבת גופם ונתדבקה דעתם באהבת הבורא יתב' יוצר עולם לכן עשו שניהם בזריזות:

ואתה צריך לדעת כי מדת הזריזות היא תחלה לכל המדות. כי אין אדם יכול להיות תמיד על הספר. כי צריך לאכול ולישן ולעשות צרכיו. לכך צריך זריזות וזהירות לחזור לספרו ללמוד. ואל יחשוב עוד היום גדול. והשנה גדולה כי על זה אמרו חז"ל אל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה ולא תשנה:

גם אל יאמר אדם עת ערב הוא כבר. איך אלך ללמוד. אצטרך לעמוד מיד להתפלל. כי טוב שעה אחת ללמוד. ואפי' דבור אחד מכל דבר שבעולם. ועל זה נאמר אוטם אזנו משמוע תורה. גם תפלתו תועבה וכן כתוב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אמר הקב"ה טוב לי שעה אחת שאתה עוסק בתורה. מאלף עולות שעתיד בנך שלמה להקריב לפני:

אמר ר' פנחס בן יאיר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות לידי פרישות. פרישות לידי טהרה. טהרה לידי קדושה. קדושה לידי יראת חטא. יראת חטא לידי ענוה. ענוה לידי חסידות. חסידות לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו. בא וראה כמה גדול כח הזריזות. שמביא לידי המדות הללו לכן יהא אדם זהיר וזריז לכל המצות. לרוץ אל הספר להשכים ולהעריב:

מדת הזריזות היא תכשיט לכל המדות. והיא מתקנת כולם:

ועתה יש לי להזכיר דברים שנוהגים תמיד ב"א להתעצל בהם. אדם צריך לראות שום דבר בספר. יהיה (זריז) [אלטונא תקח: צריך] לחפש הענין שתחפוץ. ותהיה זריז לילך ולשאל מי שיודע הדבר. אם יבוא עני לביתך לבקש לחם אל תאמר לא אוכל לילך ולהביא הלחם אך תלך בזריזות להביא. אם תבוא ליטול ידך. ויש לך מים מועטים או מאוסים. או אם הכלי אינו כשר כל כך כגון שיש בו סדק ואתה רעב לאכול אל תביאך תאוותך. להקל בנטילה. אלא הזדרז להביא מים וכלי הראוי לנטילה:

וצריך זריזות ביותר שלא ישהה נקביו גדולים וקטנים. אפי' רגע אחד. שלא יעבור על בל תשקצו. גם המשהה נקביו. מביא עליו חלאים גדולים. וצריך זהירות וזריזות לשמור עצמו בנקיות. שיהיו בגדיו נקיים. וגופו נקי לרחוץ פי טבעת אחר שעשה צרכיו. שאי אפשר להתנקות בלי מים. גם צריך זריזות לעושה צרכיו בלילה על מטתו. אם רוצה לשתות מים שיקום ויטול ידיו. וילך למקום נקי ויטול ויברך על המים תחלה וסוף. אם הוא על מטתו ושומע קול רעם. או רואה ברקים שיעמוד ויטהר ויברך:

גם צריך לקום ממטתו. ולהעביר תנומה מעפעפיו. ולהשכים ללמוד תורה:

וצריך זריזות לפרוש ממעשיו הגרועים. כגון הקנאה והשנאה והרהורי נשים. כל אלה צריכים זריזות גדול ביותר מאד ולהטות כל מחשבות אחר רצון הבורא ית':

אם יבא לו שום צער באיבוד ממונו. או במיתת אוהבו. או יסורין. צריך זריזות מאד במחשבותיו לזכור אהבת צור עולמים. לבטל הצער מלבו. להיות לבו זך להצדיק האל ית' בדיניו ולהתאמץ במעשים טובים ולהתחזק בכח כוונתו לאל עליון. כללו של דבר יבדוק אדם בצערו איזו עבירה הוא רגיל בה. וימהר לעשות גדרים להזהר ולהשמט מאותה עברה. גם יבדוק עצמו באיזה מצוה הוא רפוי. כגון אדם בטלן יבין מתחלה שהביטול בא. מדברים בטלים. מי שקובע עצמו לדברים בטלים. הוא מתבטל מתורה מתפילה ומכל טוב ויסתלק מן האנשים המרבים דברים בטלים. ולא יתחבר עמהם. זה יש לו רפואה לחולי:

וכן יעשה לכל המדות הגרועות. יבין מתחלה על היסוד הגרוע ויהרוס אותו. ויסיר מעיניו החשך המחשיך אור נפשו ולכל זה צריך זריזות להסתלק כי אם יתעצל לשרש המדות. אז יעשו בלבו ענפים עד שלא יוכל לקצצם:

ויהיה זריז לבקש שלום ולרדוף אחריו. שנאמר בקש שלום ורדפהו. ויהיה זריז לבקש ידיעת התורה וידיעת הבורא יתב' דכתיב נרדפה לדעת את ה'. וכן אמרו חכמים הוי גולה למקום תורה. ויהיה זריז לבקש צדקה. דכתיב צדק צדק תרדוף. וכתיב שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה':

וצריך זריזות לכתוב ספרים אשר הוא צריך ללמוד מהם. או כשיראה או כשישמע דבר חדוש. יהיה זריז לכתוב. ולא ימתין עד שישכח מלבו. א"ר יהודא בן תימא הוי קל כנשר וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. ראה איך הזהירו לעשות עצמו קל וגבור על המצות. וכן אמר דוד חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך וכן דרשו רבותינו ז"ל ושמרתם את המצות. אל תקרא מצות אלא מצות אם תבא מצוה לידך לא תחמיצנה אלא עשה אותה מיד:

וצריך מאוד קלות וזריזות וגבורה להִלחם נגד הרשעים. להיות אביר לב כמשה רבינו ע"ה שאמר שימו איש חרבו על ירכו. ובפנחס נאמר. וירא פינחס ויקח רומח בידו. לכן הזהר בעצמך להיות זריז מאד להפרד מחברת רשעים שלא להיות בעצתם ובהסכמתם ועל הכל צריך זריזות לעשות תשובה. יחיש ולא יאחר בדרכי תשובה. ולא יהא שעה אחת רשע לפני המקום יתב':

ראה איך משרתי המלכים והשרים הם זריזים בשליחותם ובעבודתם כ"ש שיש ליזהר לעשות עבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה:

אע"פ שהזריזות טוב מאד. יזהר שלא ימהר בעבודתו יותר מדאי. כי הרוכב במהירות הוא קרוב מאד להכשל. וכן מי שהוא רץ במהירות הוא נופל. ולא יתכן לתקן מעשה מתוקן. אבל במתון. יתקנו הענינים. וכן אמרו רבותינו הוו מתונים בדין. והזריזות שיהא ניעור מלבו ויקיץ מחשבותיו ויקלו איבריו למלאכתו. אך לא ימהר בשום ענין וכל אלו הענינים צריכים חכמה גדולה. מתי ימהר ומתי יאחר. ואע"פ שמדת הזריזות טוב מאד מיהו לא יהא זריז לרדוף אחר תאותיו ולטרוח אחר הנאותיו ולרדוף אחר מעשיו הרעים. כי כאשר הזריזות לענין התורה. מביא את האדם למעלה עליונה. כך הזריזות לענין העבירות. מביא האדם לשאול תחתית. וכאשר צריך זריזות לתורה. כך צריך זריזות לענין העולם הזה. שיהא זהיר במלאכתו. ויש הצלחה גדולה למי שעושה עניניו בזריזות. לכן בן אדם תהיה זריז לשני עולמים ועשה מלאכתך שהוא צרכי העוה"ז בזריזות כדי שתִכנס מהרה למלאכת שמים:

וז"ל הר' ישעי' סגן לויה זהיר נקרא הזהיר בשעת מעשה (ובחינת הרע בזהירות. הוא שלא תרבה להזהר עיין חתימת ספר לח"ש ח"א) וזריז קודם מעשה. כי זריזים מקדימים. ושניהם שייכין הן בסור מרע והן בעשה טוב. הן שיהיה זהיר בסור מרע ויהיה זריז ויקדים עצמו בסייגים ובשמירה יתירה שלא יבא לידי שום איסור הן חמור הן קל. הן איזה מדה ממדות רעות. והן בעשה טוב. איזה מצוה ופעולה טובה ומדה טובה יהיה נזהר בשמירתה. ויהיה זריז ומקדים להביא עצמו לידי טוב הזה ויעשה הדבר בזריזות ובשמחה. ועל זה אמר יהודה בן תימא הוי גבור כארי ולא יתן מנוחה רגע אחד שיהא מקום ליצר הרע להסית ולהדיח. וגבור כארי הוא כענין איזה גבור הכובש את יצרו שהזכיר בן זומא. ויש לפרש הכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פירוש כענין לנפש חיה (הנ"ל בדברי סמה"מ) שיעשה בחיות ובזריזות ולא בעצלתים. כשיש באדם רוח עצלות ועצבות שהוא כח החצוני. המכביד כל אבריו של אדם באופן שאין כח בו לקום ממטתו לעמוד לתורה ולתפלה וכן בשאר המצות. ואז איבריו כאילו מתים. אבל יעשה אותם האדם שיגבר כארי. ע"י דבקותו בה' אלהים חיים. ואז וחי בהם. וגם כן קרוב לענין שפירש"י בעשרה דברים הנאמרים בכוס של ברכה. ואחד מהן חי. פרישק"ו בלע"ז. כלומר שהוא בריא. ולא הופג טעמו. והכל ענין אחד:

ואמרו חכמי החקירה. הזריזות הוא להתיישב בכל הענינים. שתעיין עת שתתן. ותמנע. ועת שתעשה ותאמר טוב שתתאחר לעשות. וכשתחל תעשה מיד. משתקדים לעשות ותאחר להשלים. מי שיהיה זריז. לא יתחרט טובת העוה"ז והבא בעושר ובזריזות. והשני משובח מהראשון. בשהוא סבתו בעצם. העולם שלל הזריזים. ודאגת הפתיים. השם יתב' בחסדו יזכנו להיות מהזהירים וחרדים לדבריו. וזריזים במצותיו. אמן:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה