בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
יב
עליית הגבורה מי שגבר על מזגו טבע הדם יש לו לב גדול וגידיו מלאים וזרועותיו ארוכים ברוב הענינים תמצאהו בעל גבורה (עיין חלון צורי) כל שכן אם יהא רגיל עם זה במלחמות והיא מדה משובחת במקומה ובעתה כפי מה שישער האדם הצלתו ממה שיכנס בו מהסכנה והגבורים אנשי השם הנזכרים במדה זו היו להם אותות עליונות הראו בהן הכח ההוא כיהושע שמשון גדעון יפתח בועז שאול דוד יהונתן יואב וחבריו. והדומה להם אשר נראתה מדת הגבורה בהם. והיו משובחים בעבורה. כי היא מעלה ממעלות הנפש. ואחז״ל אין שכינה שורה אלא על גבור חכם ועשיר:
והגבורה הגמורה היא (מושל) [אלטונא תקח: משול] האדם ברוחו. כמש״ה טוב ארך אפים מגבור גו' ואחז״ל איזהו גבור הכובש את יצרו. והנכנע לפני אלהיו ולפני יראי ה׳ ועבדיו. כמ"ש עני אני וגוע מנוער חנני ה׳ כי אומלל אני ולבי חלל בקרבי הוכה כעשב ויבש לבי והרבה כזה עם היות יודע כל ישראל כי גבור חיל היה ולבו כלב האריה:
וראוי להתנהג במדה זאת בעבודת האלהים. כמ״ש שימו איש חרבו על ירכו. וכמ״ש בפנחס ויקח רומח בידו ואמר המשורר בשבח הגבור הנאה והרצוי לקונו. חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך. היוקח מגבור מלקוח ולהיות אמיץ כח לקרוא לשבוים דרור ולאסירים פקח קוח וכן לעשות דין בחייבים כענין שימו איש חרבו על ירכו. וכמ"ש בפנחס ויקח רומח בידו:
ומדה זאת נכרת בנפשות האלופים (בה נתברך עשו. וערבים קורין לגבור מלכא) נאמר בשאול ויעש חיל ויך את עמלק ויצל את ישראל מיד שוסיהו ונשתבחו שאול ויהונתן בנו. מנשרים קלו מאריות גברו ובשבחי דוד גבור חיל ואיש מלחמה. הכה דוד ברבבותיו ובגבורי דוד יואב חבריו המפורסמים נודע כמה הפליג הכתוב בשבח גבורתם (בשמואל ב' כ״א וכ״ג) ויתר על זה מהפלגת שבח בני הגדי אשר נבדלו אל דוד גבורי החיל אנשי צבא למלחמה וגו׳ ופני אריה פניהם גו׳ אחד למאה הקטן והגדול לאלף (ד״ה א' י"ב):
וצריך המשכיל שיתנהג בה מנהג השוה ועל דרך הטוב והישר. ואמרו אין הגבור נודע אלא בעת הקורות. כענין שכתוב בדוד המע״ה אל יפול לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה גו׳ גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך:
וגדר הגבור אומץ הלב עם ישוב הדעת כפי מה שהתחייב הראות גבורה בחכמה. ועל דבר אמת והסבל מאהבה. ומשנאה. ומהיגיעה ושימשול בתאותו עד שיהי׳ אצלו המות על דרך טובה טוב מן החיים על שכנגדה מן הרע (כמש״ה זבולון עם חרף נפשו למות) אשר שער בחכמה. ואמרה החכמה אני בינה לי גבורה. ונאמר ביום ההוא יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה גו׳ ולגבורה משיבי מלחמה שערה:
אך חלי רע הוא אם יוצא בה מן הדרך השוה הנכונה עד שישליך עצמו למקום הסכנה הגמורה והמיתה. בשאט בנפש. נקרא מאבד עצמו לדעת (אם לא במקום קדוש השם והצלת הנפש לבל תתחלל. אז נבחר מות מחיים המותה ביראת ה׳ היא תתהלל כמש״ל בפנת אבן בוחן והיא הנקראת מיתת גודל הנפש. הנזכרת בדברי יוסיפון) והיא מדת השגעון עליה אמר החכם ומקשה לבו יפול ברעה ואל יתהלל הגבור בגבורתו. כענין גלית ושובך וחבריהם שבטחו בגבורתם את גבורים נופלים ירדו ושכבו את חללי חרב. מגבורתם בושים ולהכרית אחריתם. כמש"ה ברשעים אשר נתנו את חתיתם בארץ חיים וישאו כלימתם את יורדי בור גו׳ אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם. ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונותם על עצמותם. כי חתית גבורים בארץ חיים. וכל הפרשה (יחזקאל ל״ב):
ויש שמראים גבורה מגונה בשתיה משכרה כמ״ש הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסוך שכר. ויש מפסידים אותה בבעילה יתרה כמ״ש אל תתן לנשים חילך. אלה הכתות תכלית גבורתם חולי וחולשה. כלימה ובושה. ומכתם אנושה כמ"ש למי אוי למי אבוי גו' וכתיב ונהמת באחריתך בכלות שארך ובשרך:
אבל בצדיקים הגבורים הנאים והמשובחים האהובים לאלהי ישראל נאמר צדיק מושל יראת אלהים הם הכובשים יצרם ומנצחים תאות לבם ואינם בוטחים בחרבם לא בסוסיהם ולא ברכבם. כמ"ש אלה בסוסים גו׳ ואומר כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳ ונאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. אבל רוממות אל בגרונם. הוא חרב פיפיות לידם וחומה משמאלם ומימינם מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב. בו ירוץ גדוד באלהיו ידלג שור. לא יכשל ברכסים ובמישור כנמר עלי דרך ישור מוציא אסירים בכישור חלקו בארץ יאושר אחזה רגלו באשור: