בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
יא
עליית הבנין ז"ל הגאון ראו אנשים אחרים. כי ישוב טוב בכל מה שיתעסק בו האדם. ואמרו כי ישוב הבתים הוא דבר שצריך כי לולי הוא לא יהיה לאדם מקום שיהיה לו מחסה מן החום והקור ויתקבצו בו כל הנלוים אליו. אך ישוב השדות. צרכם למזון שאי אפשר בלעדיו וכולם מחדשים לאדם השמחה ורוחב הלב והחריצות והגילה וכמ״ש ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד. ובישוב ובבנינים. מתפארים המלכים והשרים. כמ״ש עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו ובכמו זה יעד המאמינים. כמ״ש ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת:
והתבוננתי בעצתם ומצאתים שטעו כאשר חייבו עזיבת כל הדברים. והתעסק בשער הזה ואיך יוכל האדם ליישב מאומה מכל זה כי אם בחכמה ועצה ובידיעת המדות והשערים ואם לא יהיה באמצע מדע רחב. לא יגיע דבר מהמבוקש הזה. ואם יטריח אדם עצמו בשער הישוב. יפול ביגיעה ובעמל והדאגה והתוגה והוצאת ממון משלו ומשל אחרים מתאותו להשלים מה שהחל ממנו וכמ״ש הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט. ברעהו יעבוד חנם. ואם ישלים מה שהחל. ויראה בו דבר שלא יישר בעיניו. לא ישוה כל מה שטרח בעיניו מאומה. ויהיה עמלו ויגיעתו לריק. וכמ״ש ויצא חירם מצור לראות את הערים גו׳ ולא ישרו בעיניו. איה היגון המתמיד וקוצר רוח. כי אם עמו. ואיה קנאת בני אדם וכעס המלכים והבאת הפגעים כי אם עמו. וכמ״ש בתי גזית בניתם ולא תשבו בם. ואם יהיה הישוב שדות. לא יצמחו נטעיהם כרצון האדם. אך הם צומחים כרצון בוראם והדאגה על זה מתמדת. ואם יעקרם ויעמד אחרים תחתם תכפל דאגתו. והתוגה על העצר המטר יותר גדולה וכן בצמאון ובקוצים ובירקון והארבה והשטף. וכמ״ש רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה. ועול המלכים וחמס עבדיהם עד שיהיה מה שיעשו השדות להם ולא יגיע מהם ליד בעליהם מאומה וכמ"ש ברבות הטובה רבו אוכליה. ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. ואם יגדל מה שזרע. ויאסוף אה תבואתו. תהיה כוונתו וחפצו ביוקר השערים ובצוק העתים עד שיקח מה שיש ביד העניים והדלים. כמ״ש לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר. ולא נתנה אהבת הישוב בלב בני אדם. כי אם לתקן בו צרכו בלבד. כמ״ש ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה ע״כ:
ויש לעיין בענין זה. כי אין ספק שהאדם נברא לעמל לעסוק בצרכי הגוף כדי לקיים הנפש ולהחזיקה במשכנה עם יושבי חלד כמ"ש ואדם לעמל יולד ומתחלת ברייתו עשאו בוראו עבד מכודן לעבוד את האדמה ולא להניחה שממה. כמ"ש ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. למען יספיק לעלובה זו הנשמה. די צרכה עד שובה אל מקומה וכמו שמוכיחים כתובים רבים שקצתם הביא הגאון ונאמר ובתים טובים תבנה וישבת ובשדה נאמר על שדה איש עצל עברתי גו׳ כל הפרשה. ואומר עובד אדמתו ישבע לחם. ואומר נוצר תאנה יאכל פריה. וכתוב בתורה ונטעתם כל עץ מאכל. ושנוי בנביא (פרשה ה') [אלטונא תקח: פרשת] כרם היה לידידי גו׳ ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו וכתוב הלא אם שוה פניה גו׳ ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו. ומשולש עוד בכתובים הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים. ואמר עוד בבקר זרע את זרעך גו'. ובמדרש עלמא בחרובא אשכחתיה. כמה דשתלו לי (אהבתי) [אלטונא תקח: אבהתי] אשתל אנא לבני. ומלבד אלה הרבה מאד ילאה העט סופר לספרם ולזכרם:
אמנם בארץ הקדושה היא כמו מצוה עלינו. כמ"ש רז"ל עה״פ ונטעתם כל עץ מאכל. שיהא אדם זהיר בנטיעה. וילמוד מהשי״ת שמתחלת ברייתו של עולם. לא נתעסק אלא במטע תחלה כו'. אף אתם כשאתם נכנסין לא״י. לא תתעסקו אלא במטע תחלה. כי תבואו אל הארץ ונטעתם כו׳. אמר שלמה בחכמתו. את הכל עשה יפה בעתו. גם את העולם נתן בלבם. העלם כתיב שאילולי העלים הקב"ה מבני אדם יום המיתה. לא היה אדם לא בונה ולא נוטע כו'. אמר הקב"ה אע״פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב. לא תאמר נשב ולא נטע. אלא כשם שנטעו אחרים לכם. כך היו נוטעים לבניכם. הרי שהזהירו שלא יבטל אדם מהרבות ישוב הארץ. אפילו יש לו די ספוקו. ואף גם זאת שידוע לו שלא יהנה מנטיעתו. כי קרבו ימי אחריתו. לא ימנע מלהתעסק בישוב האדמה בשביל בניו והבאים אחריו. כ"ש שלא יתעצל להכין טרפו לעצמו. בסבות המסודרות לו מעניני ישוב העולם. ומה מאד נתגנה העצל בס' משלי וקהלת. וכבר זכרנו מה שיספיק בענין זה. בעליית הבטחון והבדידות גם בבית בכמה מקומות:
אך הדבר המתמיה מאד שכבר נמצא בענין זה התנגדות גדול במקרא שנראה ממנו שחביב בעיני הי״ת לבטל ישוב האדמה. ולייאש האדם את לבו מהשתדל בעניני עולמו כלל וכלל. הלא הוא מ"ש בס' ירמיהו הנביא. מבני בית הרכבים ששמרו מצות אביהם. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם. כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים גו׳ וכתוב שם ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו והכתוב שבחם על זה והבטיחם השי"ת שכר גדול עצום מאד על כך. (אמרו גדול הברית שנכרת עם יונדב. מן הברית שנכרת עם דוד שהיה על תנאי אם ישמרו בניך בריתי) א״כ הרי זה סותר הקודם מן הקצה אל הקצה. לרפה ידי עושי כל מלאכת עבודת האדמה כאילו אין חפץ ה׳ בהם ובהפכה ירצה:
וראיתי לרד״ק שנתן טוב טעם ודעת לבחירה זו. וז״ל עה"פ למען תחיו ימים רבים. כי הבתים והשדות והכרמים מעכבים את האדם במקומו. יהיה רעב או חרב וימות בקוצר ימים מדאגה וכל זמן שיהיה לו במקומו כל זה. שיראה טוב בזה המקום ישב בו וכשיראה רע ילך למקום אחר שיהיה בו בטוב. לפיכך צוה להם שיהיו יושבי אוהלים יסעו ממקום למקום כפי מה שיראו הטוב. במקום בית שדה וכרם ויאריכו ימים בזה וכן ראינו באבות שהיו נוסעים ממקום למקום באהלים. מפני הרעב עכ״ד:
ובזה מצאנו מנוח לבחירתם. אבל אינו מועיל לשכך תלונת הערתנו אכן בזאת נאות ליישב הענין. כי בודאי לא היתה כוונת יונדב שלא תעבד הארץ הקדושה ח״ו. כ״ש שלא יסכים הקב"ה על ידו. אלא מפני שהיה מבני קיני. ולא הי״ל חלק בארץ מחמת זה היו בני קיני שוכנים במדבר ככתוב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים גו' מדבר יהודה אשר בנגב ערד לפיכך היתה יד מצות יונדב על בניו חזקה שלא ליישב המדברות. שלא הגיע עדיין העת שיקוים ישושום מדבר וציה ביחוד בזמנו. שגם הארץ עצמה חנפה תחת יושביה ויש לחוש מארץ פרי למלחה. ואיך יתכן לסמוך על הנס ולקבוע דירה בארץ מדבר להשתקע במקום אחד שיש חששות רבות ממצוא חפצי גוף ונפש. כמו שזכר הרד״ק על כן בחכמה גדולה עשה זאת יונדב ויפה עשו בניו שקיימו וקבלו גזרתו הטובה ותחשב להם צדקה:
שוב מצאתי בתחלת ילקוט שופטים. (סומכים) [אלטונא תקח: סוכתים] על שם שהיו יושבים בסכות אמרו הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אנו אותו כאילו הוא חרב מעכשיו. שנאמר ונשב באהלים גו' ובכן נחה שקטה ההערה לגמרי וסרה מעיקרה: