בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ח
עליית הבדידות שמנו מדה זו בין המדות הטובות. ככתוב הן עם לבדד ישכון. וישכון בטח בדד עין יעקב. ההתבודדות היא מעלה גדולה וגורמת קדושה. ומביאה לידי רה״ק כמש"ע בעז״ה בעליית הפרישות. כי שם מקומו האמיתי. והכוונה בבדידות. להתרחק מעמי הארצות. כי על כן הבדיל הקב״ה את ישראל מן העמים וכי מי גרם לישראל שנתפזרו בין העמים קריבות שהיו חפצים בהן. וכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכן צריך הת"ח להרחיק עצמו מהמון העם בכלל. ארז״ל ישיבת בתי כנסיות של ע״ה מוציאין את האדם מן העולם. ואמרו אל תשב בגבהה של עיר ותשנה. והנבדל מעמי הארץ נצול מכמה ראשי עברות חמורות. שאדם דש בעקביו. כגזל אונאה לה״ר ח״ה דברים בטלים חנופה ליצנות שחוק וקלות ראש ובטול תורה ובטול מצות תוכחה והרבה כיוצא בהן. ואחז"ל אמרה כנסת ישראל אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות (עמ״ש בס״ד עה"פ אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים) לפיכך אשרי הממעט בעסקיו ודבורו עמהם. שמרויח הרבה לגופו ולנשמתו כי גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. מלבד עונש חטאתם כי כבדה. ואם גברו עונותיהם למעלה ראש אל יהא לו עסק כלל עמהם. כענין שכתוב ישב בדד וידום. ואם עצמו פשעיהם שאין מניחים להשרוי ביניהם אלא א"כ נוהג כמנהגיהם יעזבם ויפרוש למדברות וליערות כמש"ה ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה (וכמש"ל תא ו׳):
אבל שלא מהכרח. לא יפרוש ויתרחק הרבה. שלא ישתומם (כמש"ל סוף פנת אבן בוחן) ואחז"ל או חברותא או מיתותא כמש"ה כי לא טוב היות האדם לבדו וכתיב טובים השנים מן האחד גו׳ ואי אפשר לו לאדם שוכן בית חומר להשיג שני מיני שלמיותיו הם חיי הנפש וחיי הגוף והוא יחידי לבדו מבלי עזר כנגדו כי צריך הוא למאכל ומשתה ומלבוש ומדור. ואינו כשאר בעלי חיים הנזונים מצמחי הארץ. משא״כ באדם שמזונו דק ומתוקן כהוגן. לפי ערך מזגו הדק והישר כראוי צריך למלאכות רבות. וכן מעונו ומלבושו וכלי זיינו. לא הזמין לו הטבע. כבעל חי שהוכן לו מלבוש טבעי ומטל (שמים) [אלטונא תקח: שמיא] יצטבע. כי על כן יפה אמרו הטבעים האדם מדיני בטבע אבל גם לשלמות נפשו וקיום הדת אי אפשר לו בלתי חברת בני אדם. ביחוד אנו בעלי תורה האלהית. כי היאך יתקיימו דיני ממונות בכלל. ודיני נשים ובנים ביחוד. שאסור לאיש הישראלי להיות בלעדם ואיך תתקיים התפלה וכל דבר שבקדושה שאינו בפחות מעשרה ואיה איפה ששת העמודים שהעולם נתייסד עליהם. דין אמת ושלום תורה עבודה ג"ח ואיך יוכל להתנהג במדותיו של הקב״ה מה הוא רחום כו׳ הלא כולם בטלים לגמרי בהתייחד האדם לעצמו והפרדו מחברו. ואיך היה מתקיים צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל. ולזכות הרבים שזה כל חפץ אלוה מעולמו על כן כת האישיא. שזכר היוסיפון. שפירשו מן הישוב למדבר מבלי הכרח היתה לשמצה בקמיהם ספו תמו מן בלהות אכן אם יתבודד לשעות ולעתים מזומנות למעט המכשלה והטרדה הרבה. ולזכך הדעת והמחשבה. אל ירחיק עצמו מן הישוב. אלא בסמוך לעיר או יתהלך בתום לבבו בקרב ביתו (כמ"ש בעז"הי בעליית הפרישות ברוחב) וימעט גם חברת בני ביתו ואפי' עם אב ואם. נשים ובנים ואחים ואוהבים וקרובים אל ירבה ישיבתו עמהם. אם לא במה שחייב להם בהשלמת צרכיהם וכבודם או ללמדם ביחוד בדורנו שהגענו כפי הנראה לעקבות משיחא שנתקיים בימינו דבר הכתוב כי בת קמה באמה גו׳ אויבי איש אנשי ביתו. ואמר הנביא ועל כל אח אל תבטחו. כי כל אח עקוב יעקוב וכל רע רכיל יהלוך איש מרעהו השמרו למדו לשונם דבר שקר ואמת לא ידברו ביחוד אחר שגברה אגרופה של חנופה. ואין דורנו דומה יפה אוי לנו כי היינו למשל ולשנינה שבענו בוז הנזכר במשנה. חוצפא יסגא כו׳ חכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת וסר מרע משתולל. נערים (מנוערים מתורה ומצות) פני זקני חכמה ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים. הבן אינו מתבייש מאביו פני הדור כפני כלב (שמעתי הלצה ישרה במה שתפס לו התנא לשון זה כי בדורות קדמונים שהיו עשירים. לא היו תולין החוצפה בעזות פני כלב אלא לפי שעשיר יענה עזות. משא״כ בעקבות משיחא שא״א לומר כך. כי אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. ודל גאה הוא דבר שאין הדעת סובלתו. לפיכך בודאי לא יסגא חוצפא רק מחמת שפני הדור כפני כלב כמ״ש והכלבים עזי נפש) בן מנוול אב כו׳ הדור אתם ראו אם לא נתקיים כל זה בימינו כאלה ויותר מאלה. כל י״ח קללות שקלל ישעיה ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. ויש מקוה לישראל על זאת שהישועה קרובה לבוא. על כן יאמרו המושלים האבות איבות. והאמות אימות והאחים אוחים והנשים נושים. והבנים קשי פנים. והריעים רעים. והחברים חוברים. והקרובים קרבים. והאוהבים אויבים. והטובים דובים. ויפה אמר הנזיר אשר חשבתים אחים שומעים לקולי. ובני בית היולי. שבו אלי שרף ועקרב ונחש. צפעונים אשר אין להם לחש. אין להם הרהור ומחשבה כי אם להרע ולהטות הכף לחובה. ומהם אשר הוא כארי ברוב גאוה וקשה עורף. ילמוד לטרוף טרף. ומהם כדוב במסתרים יארוב נפשי לאדוב להכות בלי פשע באגרוף רשע. ומהם ככלב חרוץ לשונו. עובר ומתעבר ברוב זדונו. ומהם כשועל. ברוב מרמה למעול מעל וישא משלו ויאמר:
בְּתוֹךְ לִבִּי וּמֵעַי אֵשׁ וְגַחַל. לְאַחַי בָּגְדוּ כֻּלָם כְּנַחַל:
אֲשֶׁר לִי נֶאֱמָן רוּחַ חֲשַׁבְתִּיהוּ. יְחַלֵל שֵׁם אֱמוּנָתוֹ וְנִחָל:
וְזֶה יִשְׁפַּל בְּמִרְמוֹתָיו כְּשׁוּעָל. וְזֶה יִגְאֶה יְצוּדֵנִי כְּשַׁחַל:
עתה ראה בן אדם עם מי תתחבר. ובדוק אולי תמצא זך ונבר נבון דבר וסבר. אותו קנה בכוסף מלא ועשהו אדון עליך ודבר. וע״ל בעלית הבחינה (פ"ט) ובעליה החברה בעז״ה: