בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ו · פרק ב
אך אם אנו חייבין לבחון בברואים אם לא נאמר כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך אנו חייבין בה מן המושכל ומן הקבלה ומן הכתוב. מן המושכל כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו וקבולו דעת יסודי החכמות המקויימים מכל העולם כמ"ש הכ' מלפנו מבהמת הארץ ומעוף השמים יחכמנו וכשאדם חושב ביסודי החכמה ובוחן סימניה יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו ואם יתעלם מהם. לא יהיה דומה לבהמה אך יותר גרוע ממנה. כמש"ה ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע גו׳. ומן הכתוב מה שאמר שאו מרום עיניכ׳ ראו מי ברא אלה ואמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת. ואמר הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם ואמר החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. ואמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ואמר החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך. ואמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו:
ומן המקובל מה שאמרו חז"ל. כל היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו מחשב. עליו הכתוב אומר והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם. ואת פועל ה׳ לא יביטו ואת מעשה ידיו לא ראו ואמרו מנין שחייב אדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. איזוהי חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות. ואמרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. ואמרו אלמלא לא נתנה תורה לישראל. למדנו צניעות מחתול. ועריות מיונה. ודרך ארץ מתרנגול וגזל מנמלה (ובושה מגמל. כנ"ל. כ על כן הוא אוחר בין הגמלים כשנזקק ולפיכך הסתירתו תורה. שכתוב ובניהם שלשים) וכבר התבאר חיוב הבחינה בברואים (ואהבת) [אלטונא תקח: והבאת] הראיות מסימני החכמה ואתה דע לך: