בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ברכות שמים · שוקת א לזכר:
סליקו י"ג נחלי דבש וחמאה כמספר י"ג בריתות שנכרתו על אודות הבריכה העליונה הזאת. עתה ימשכו עד הבריכה הסמוכה שתי שקתות לזכר ולנקבה עד היותו בני שלשים:
א
ביום שני ושלישי למילה שחל בשבת מרחיצין את המילה. וי״א שאינו מותר אלא ביום שלישי דווקא:
ב
והאידנא אין דרך ברחיצה כל כך. ואין מחללין עליה שבת:
ג
מיהו אם יש לחוש לסכנה אם לא ירחצוהו. ודאי מחללין עליו השבת לעולם:
ד
ופשטו של דבר ביום השלישי גדל הכאב והחולי מכביד ביותר על הנמול. לכן המתינו שמעון ולוי לאנשי שכם עד יום ג':
ה
וביום הג׳ בא הקב״ה לבקר את אברהם (איברא מהא לא מוכח כולי האי. עמ"ש (בסוד) [אלטונא תקח: בס"ד] בחבור הקשורים):
ו
לפיכך ביום ג׳ חוזרים לבוא אל הנמול לבקרו ועושין בו ג״כ סעודה כדרך שמצינו בא״א ע"ה שהסעיד למלאכים באותו יום:
ז
מ"מ אינו חיוב אטו מאברהם ניקו ונגמר. ולכן אינה נקראת סעודת מצוה:
ח
מניחין הכסא של אליהו עד יום ג':
ט
גם מדליקין נר תמיד בשבילו עד אחר ג':
י
כבר נ"ל שמילה דוחה צרעת. ואם היה סימן מוחלט בעור הערלה. והלך לו ע״י המילה ה"ז חייב בקרבן מצורע בזמן הבית:
יא
אבל טהרת מצורע בתגלחת וצפרים נוהגת גם בזה״ז (עש״י סקל"ו):
יב
נ"מ בין בקטן בין בגדול (אחד זכר ואחד נקבה טומטום ואנדרוגינוס ועבד) לענין איסור כניסה לירושלם ולע"ח הידועים עדיין בא״י. ואפי׳ חרבה חומתן:
יג
כיוצא בה קטן שאמרו בזיבה. אחד זכר ונקבה טומטום ואנדרוגינוס ועבד. כל ימי זוב אסור ליכנס לפנים משתי מחנות. לפיכך זבים וזבות משתלחין חוץ להר הבית:
יד
ומי שמל ואח"כ ראה זוב. תולין במילה כל זמן שמצטער:
טו
ובחמשה דרכים בודקין את הקטן במאכל. במשתה בקפיצה בחולי. וכשם שתולין לו בחליו. כך תולין לו בחולי אמו אם היה יונק ממנה. או צריך לאמו:
טז
בד"א שבודקין הזב בראיה שניה אבל ראשונה מטמאה אפי׳ באונס. וכן שלישית:
יז
אין בין רואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן: