אור ברסלב
בירת מגדל עוז ברכות שמים › ח טעם המצוה וכוונתה:

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ברכות שמים · ח טעם המצוה וכוונתה:

ז דין הנתינה:

א

הטעם מבואר בתורה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה׳ כל פטר רחם ע״כ גו׳ וכל בכור בני אפדה:

ב

ובב״ר אתם מכרתם בכורה של רחל בה׳ סלעים לפיכך כל אחד יפדה בכורו בה"ס רצו ליתן טעם על דמי הפדיון ובארו לפי שהם בקשו להרוג בכורה של רחל שהיא עקרת הבית ולו נתנה הבכורה מיעקב לכן יפדו בכורותיהם באותו סך שקבלו בדמי מכירתו (עפ״ז יובן ג"כ מ"ט רבתה תורה בכור בב״ר לי״ס כי יוסף כולל שני שבטים מנשה ואפרים):

ג

ועדיין צריכין אנו לידע א״כ מה ענין הפדיון אצל הריגת בכורי מצרים ומה הוצרך לטעם אחר אבל הענין יובן עם הידוע שבעוון מכירת יוסף הוצרכו לבוא בגלות מצרים כמ״ש רז"ל אתם מכרתם אחיכם לעבד חייכם אתם קוראים בכל שנה עבדים היינו לפרעה ובס"ה חושב לכל שבט כ"ב שנה כנגד מ״ש יוסף מאביו א"כ כבר היו ראוין בכורותיהם ללקות עם בכורות מצרים וחס עליהן הקב"ה וקבע להן פדיון ה׳ סלעים נגד ה׳ סלעים שקבלו בעדו וכ"ה ערך בן חודש (י"ל בפסוק על מכרם בכסף צדיק קשה הלא בעשרים כסף מכרוהו אלא ה״פ ידוע שסלע מדינה שמיני שבצורי האמור בתורה הרי בכ״כ יש ק"ס של מדינה גי׳ כס״ף זהו בכסף והוא כדי מזון לשנה (עיין משנה לחם שילהי פאה) ועם תוספת חומש מלבר הם מאתים (זהו בעבור נעלי״ם):

ד

עוד אמרו בב"ר אתם מכרתם כו' לפיכך יתן כ״א בקע לגולגולת וצ״ב כי אף אם ודאי הכוונה על יו"ד שבטים שהגיע לכ״א מחצית השקל (ואע"פ שראובן ובנימן לא היו במכירתו מ״מ הניחו להם חלקם וצרפום עמהם) מ״מ עדיין אינו מתיישב איך בשביל זה יתן כ״א מישראל מחצית שקל כופר פדיון נפשו הלא על שבט שלם לא הגיע (כל אחד) [אלטונא תקח: כ"א] חצי שקל ואיך יהא זה כופר נפש אבל דע שק"ל הוא ודאי פדיון נפ"ש אתוון דדין כאתוון דדין וחייבה תורה מחציתו לכל אדם מישראל בכל שנה וחיובו מתחיל מהיותו בן ך׳ ((ע״ל ח״ש) [אלטונא תקח: עלח"ש] פ״א ד״ש מ״ש בס"ד) כמו הגברים יוצאי מצרים וימי שנותינו בהם שבעים שנה נמצא סתם אדם בינוני שוקל כ"ה סלעים לפדיון נפשו כל ימי חייו וכ״ה משקל דם הנפש שהוא רביעית הלוג ומשקלו כ״ה סלעים לפי חשבון הירו׳ במשנת כל גרב וכמ״ש גם התו׳ בסוטה:

ה

והמעריך בן עשרים נותן כפל נגד דם הנפש ודם האיברים שהוא כמוהו לפחות שזהו ערך שוויו עכ"פ:

ו

והנה שקל גי' ת"ל כמספר שנים שנגזר עליהם להיות בגלות מצרים ולא עמדו שם אלא מחציתו (כמ"ש בפר״א) לכן בזה נפרע חצי כופר של כל אחד מהם ונשאר להם לפרוע חצי שקל לפדיון נפש משלם הוא הדבר האמור שפדיון בכורות בשביל מכירת יוסף וגלות מצרים גם הוא היה בעון זה הכל ד״א לפיכך הבכורות ביחוד הם צריכין לפדיון שלם (כערך בן חודש) בפני עצמם כי היו ראוים להספה עם בכורי מצרים הנה נתבאר יפה טעם מצוה זו ולא מצאנו בו למחברים וספרים שבאו לידינו דבר:

ז

סוד בכור הוא כרוב הוא ברוך עולה ע״ב (הויה מילוי יודי״ן) קנ"ו (יוסף ופ"ה) סוד ז"א ת"ת וצדיק גם עה״א עולה דמ"ה בכור האצילות:

ח

פט"ר רח״ם נ״ל הוא סוד רפ"ח (חו"ג) ניצוצין שנבררו על ידי אברהם ג״י רח"ם יסוד דאבא שפוטר בישראל יסוד האימא (עיין נחי״א) גם ידעת שהוא כמילוי שמים כמש״ל בנ"ל י״ג בפ' לישראל ברית עולם) לכן נאמר בו קדש לי כל בכור כל קודש בחו"ב כנודע:

ט

והוא הענין שקודש מתחלל על פרו״ט. כי פר"ט הוא פט"ר ו"ה הוא סוד שמי״ם חו"ד:

י

וזה שהאשה מתקדשת בפרוטה:

יא

אמנם פדיו״ן הוא בחי׳ נו״ק גי' אלקי״ם אדנ״י א״כ קנא דאהיה צריך ה׳ סלעים שהם ג״א תת"ס פרוטות שעולים י״פ רפ״ח ואל שד״י במלואו (דכורא) ומ׳ יתרים כנגד מ׳ דלמרבה המשרה שפתח הקב"ה ביציאת מצרים כמ"ש האר"י ז״ל שעל ידו נפטר הרחם ודאי ונולד הגואל וכנגד מ״י דיצירת הולד (המ"ם מתמלאה בעצמה הוא סוד מ"ם פתוחה מ"ם סתומה ושתיהן גי׳ יסוד) ועי"ז הוא פדיון גמור שנמתקה על ידי גואל קרוב:

יא

והיינו דמברכינן על פדיון הב"ן לא על פדיון הבכור:

יב

אולם בפודה עצמו לא סגי בלא״ה ועוד שכבר נמתקו דיניו ונעשה בכור שלם לכן יתכן לומר על פדיון הבכור ההודאה לאשר גאלנו מכור הברזל בעל המבחן יתב׳ מצרף לכסף לזהב כור:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה