בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ברכות שמים · ו מבן שלשים יום עד בן ה' שלמות
א
יש לו ערך חמש סלעים:
ב
הערכין הם מכלל נדרי הקדש לפיכך חייבין עליהן משום לא יחל דברו ולא יאחר לשלמו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה (ונ״ל מג״ש בת"כ והכ"מ לא הראה מקום):
ג
ומ״ע שיביאם ברגל שפגע בו תחלה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה (מ״ש במ"ל שלא מצא מקום דין זה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה. תמוה בעיני דהא בהדיא תנינן לה בברייתא דפ"ק דר״ה חייבי ערכין כו׳. וסבר ר"מ כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר בב״ת. ואמרינן מ"ט משום דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה. ומינה יליף רבא לעשה ועלה קאי בעיא דר״ז ביורש. דאכולהו קיימי הנך אמוראי כדאיתמר בברייתא תרי זימנין בההיא סוגיא דערכין שוו לכל הקדשות לענין ב״ת. וזה פשוט מבואר שם לכל מעיין. ולא עוד אלא שעשה כפול יש כאן. ונ"מ כדבעינן למימר בס״ד) הגיע הרגל ולא הביא עבר בעשה:
ד
עברו שלש רגלים ולא הביאן עובר בל"ת: (פסק הר״מ ז״ל כת״ק דברייתא דלא בעינן כסדרן נגד סתם משנה דריש ר״ה כדאוקי לה גמרא. והא איכא נמי תרי (ר"ש ורבי דס״ל כוותיה) להדי כל חד מאמוראי דאיפליגו בהא (ע"כ אין מקום לדחקו של בכ"מ כלל) ושמא ר"מ במקום ר״ש. הלכה כר״ש דאפי' נגד ראב״י שמשנתו קב ונקי. פסק הר״מ כמותו (עי תשו׳ אמה״ג ז"ל סי' י' ומ״ש בס"ד בלקוטי כללים):
ו
והוי יודע דלכ"ע שלש שלמים בעינן. שאם הקדיש באמצע הרגל. אינו עובר עד שיעברו שלש רגלים והוא למר כדאית ליה. ולמר כסדרן דווקא:
ז
ולד״ה תחלת רגל אחרון מצטרף לסוף רגל ראשון. למר כדא"ל. ולמר כדא״ל:
ח
אח״כ בכל יום עובר בב״ת:
ט
אחד האיש ואחד האשה עוברים בב"ת:
י
יורש אינו בב״ת:
יא
ונוהגת מצוה זו בזכרים ובנקבות בכל זמן. מ"ש מ"ל בשם בעל החנוך דעשה זה אינו נוהג כ״א בזמן הבית. במ״כ שגה ברואה דבפי' כתב בפ׳ בחוקותי שנוהגת בכ״מ ובכ״ז. ושעובר לעולם בעשה ובב״ת. אלא שא״א לו לקיים המצוה בעונותינו. וזה כתב שלא לצורך דמילתא דפשיטא היא דא״א לו לקיימה בבית הבחירה עכשיו. מ״מ קאי ליה בעשה דכל היוצא מפיו יעשה:
יב
ולכתחלה אין מעריכין בזה״ז משום דערכין לב״ה אזלי:
יג
ואם העריך ונתן מעות ילכו לים המלח:
יד
וכל זמן שלא הפריש הדמים. יכול להשאל עליהן כמו על שאר נדרים. אבל משהפרישן נ"ל שאין יכול להוציאן לחולין ע״י שאלה:
טו
אבל מחללן אפי׳ מנה על ש״פ:
טז
ואם לא נשאל ממשכנין אותו עליהם ומסדרין לו כמ״ש סדור ב"ח (במ״מ צ״ז) והעני בשעת הערך נדון בהשג יד:
יז
אין בערכין פחות מסלע. ואם לא נמצא בידו יותר נפטר בו:
יח
הרי שלא השיגה ידו אפי' לסלע אין לוקחין ממנו פחות מסלע אלא ישאר הכל חוב עליו. ואם העשיר יתן ערך שלם הכתוב בתורה:
יט
השנים בנערך גדול שהעריך את הקטן נותן ערך קטן:
כ
האומר ערך אלו עלי נותן ערך כולן כל אחד ואחד לפי שניו:
כא
היה עני נותן על ידי כולם ערך אחד עני. היה עשיר נותן ע״י כולן ערך עשיר:
כב
האומר ערך לבו של פלוני או כבדו עלי נותן ערך כולו. וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות. אם אמר ערכו עלי נותן ערך כולו:
כג
אחד המעריך את היפה הבריא ואחד המעריך את הכעור החולה. אפי' היה הנערך מוכה שחין. או סומא. או גדם. ויש בו כל מום נותן לפי שניו כמו שקצוב בתורה:
כד
העבד נערך ומעריך כישראל:
כה
כהנים ולוים נערכין ומעריכין.
גולות תחתית הנקבה מבת שלשים ואחד עד בת חמש שנים גמורות:
א
ערכה שלשה שקלים:
ב
טומטום ואנדרוגינוס אין להם ערך:
ג
העכו"ם נערך ולא מעריך. ויש להחמיר בעכו"ם שהעריך וילכו הדמים לים המלח:
ד
וכן חרש ושוטה נערכין:
ה
הגוס׳ אין לו ערך:
ו
היוצא ליהרג בדיני עכו"ם יש לו ערך:
ז
שנת חמש כלמטה:
ח
העריך פחות מבן חמש ונעשה יותר מבן חמש נותן כזמן הערך: