בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
אלון מורה
ובזה חלפו ימי נערות ומתחילין ימי עלמות המיוחסים לנוגה ודומה בהם לצפיר עזים רוקד. ויצר הרע מתחיל להתגרות בו משיתחיל להיות איש דוב אורב הוא לו על הרעה שוקד. ונתנו לו חכמי המוסר רמז במשנה אור לשנת י״ד בודקין את החמץ (הוא שאור המבאיש העסה) לאור הנר ה׳ נשמת אדם ולעשות לו מוקד ע״י אש דת וערך עליה עצי עול תורה ומצות ולמסרו ביד ת״ח סופר ונוקד וכל דרכיו פוקד. חנוך לנער בילדותו כשור לעול וכחמור למשא לישא חבילתו על כתפו להעקד (על) [אלטונא תקח: עד] שלא יומת בדין סורר ומורה. רע בל יפקד ולא ישתרגו על צוארי עונותיו ילכדונו עול פשעיו בידו נסקד: להתלות באלון מורה כאשר אירע לאבשלום אשר נתלה באלה ואלון לפי שלא רדהו אביו והיה כעס לאביו וליולדתו קלון:
א
משפט ב״ס ומורה מפורש בתורה שהוא בסקילה: % ב והיכן אזהרתו לא תאכלו על הדם לא תאכל אכילה המביאה לידי ש״ד והיא אכילת בסו"מ (והיא אזהרה כללית שלא לאכול ולשתות בדרך זולל וסובא כמ״ש בס״המ) שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שנאמר זולל וסובא. מפי השמועה למדו שזולל הוא אוכל בשר ברעבתנות. וסובא השותה יין בגרגרנות: % ג אכילה זו שהוא חייב עליה דברים הרבה יש בהם והן כולן הלכה מפי הקבלה: א אינו חייב עד שיגנוב משל אביו: ב ויקנה בשר בזול (נ״ל כל זוזא בארבעה דנקי) ויין בזול. ג ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו: ד בחבורה שכולה ריקים ופוחזים: ה ויאכל הבשר חי ואינו חי. מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלים: ו וישתה היין מזוג ולא מזוג הרבה כדרך שהגרגרנים שותים: ז והוא שיאכל משקל חמשים דינרין מבשר זה. בלגימה אחת (ר״ל בסעודה א' ולא יפסיק בה כשעור אכילת פרס כך נ״ל) וישתה חצי לוג (האיטלקי כך פירשתי בלח"ש בס״ד ע״ש) מיין זה בבת אחת: % ד גנב משל אביו ואכל אכילה זו המכוערה ושתה שתיה זו המגונה ברשות אביו. או גנב משל אחרים ואכל ושתה בין ברשות אביו בין ברשות אחרים ה״ז פטור: % ה וכן אם גנב משל אביו ואכל ברשות אחרים והיתה אכילת מצוה אפי׳ של דבריהם. או אכילת עבירה של דבריהם פטור. שנא׳ איננו שומע בקולנו שאינו עובר באכילה זו אלא על קולם יצא זה שעבר בה על דת (מ"ש תי״ט למחוק טבל מן המשנה לא דק עלח״ש): % ו אכל כל מאכל ולא אכל בשר בהמה שתה כל משקה ולא שתה יין פטור ואם אכל אכילה זו המגונה מבשר בהמה והשלים משקל החמשים דינרין בבשר עוף חייב: % ז אכל בשר מלוח ביום השלישי למליחתו או שתה יין מגתו פטור: % ח לא ענש הכתוב קטן שלא בא לכלל מצות וכן איש שגדל והרי הוא ברשות עצמו אינו נסקל בדין בסו״מ: % ט הא כיצד מפי השמועה למדו שאין דין זה אלא בבן י״ג שנה ויום אחד שהביא ש״ש עד שיקיף כל הגיד ואחר שיקיף השער כל הגיד. הרי הוא ברשות עצמו. [אלטונא תקח: % י] כל ימיו של בסו״מ אינן אלא שלשה חדשים מאחר שהביא ש״ש בשנת י״ד כמש״ל (תוך זה הזמן ראוי להיות בסו״מ לא יותר) לפי שאפשר שישא אשה ותתעבר ויהא עוברה ניכר לג״ח ונאמר כי יהיה לאיש בן ולא אב סו״מ: % יא הא למדת שאם הקיף זקן התחתון קודם שישלים ג״ח או מלאו ג״ח קודם שיקיף ה"ז פטור: % יב כיצד דנין בסו״מ. תחלה מביאין אותו אביו ואמו לב"ד של שלשה. ואומרים להם בננו זה סו״מ: % יג ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב: % יד ושאכל אותה אכילה אחר ההתראה וזוהי עדות ראשונה: % טו ומלקין אותו (נ״ל שבודקין אותו תחלה אם הביא ש״ש) שנא׳ ויסרו אותו ולא ישמע אליהם: % טז חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו. אביו ואמו מביאין אותו לב״ד של כ״ג ומביאין עדיו שגנב ואכל אחר שהתרו בו. וזוהי עדות אחרונה: % יז אפי׳ הן הראשונים הן האחרונים: % יח ואחר שקבלו עדותן בודקין אותו שמא הקיף זקן תחתון אם לא הקיף ולא שלמו לו ג״ח גומרין דינו וסוקלין אותו: % יט ואינו נסקל עד שיהא שם הב״ד של שלשה הראשונים שנאמר בננו [אלטונא תקח: זה] זהו שלקה בפניכם : % כ מחלו לו או"א קודם שנגמר דינו פטור: % כא ברח עד שלא נגמר דינו ואח״כ הקיף השער מלמטה פטור: % כב ואם משנגמר דינו ברח אפי' הזקין כל עת שימצא יסקל שכל מי שנגמר דינו. הרי הוא כהרוג ואין לו דם: % כג היה אביו רוצה ואמו אינה רוצת אינו נעשה בסו״מ שנא׳ ותפשו בו או״א: % כד היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סו״מ שנא׳ ותפשו ולא גדמין והוציאו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין: % כה גזירת הכתוב היא שיסקל בסו"מ. אבל הבת אינה בדין זה שנאמר כי יהיה לאיש בן ולא בת ולא טומטום ואנדרוגינוס: % כו טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בסו״מ שנא׳ כי יהיה לאיש בן עד שיהא בן משעת התראה: % כז בסו״מ צריך הכרזה. כיצד מכריזין עליו כותבין ושולחין לכל ישראל בב״ד פ׳ סקלנו פ׳ מפני שהי' בסו"מ: % כח בסו"מ ה"ה ככל הרוגי ב"ד שממונם ליורשיהם שאע״פ שאביו גרם לו סקילה הרי הוא יורש נכסיו. ואינו נחשד שיגרום לו המיתה בשביל הירושה כי רחמי האב על הבן בטבע: % כט בסו"מ נדון ע״ש סופו אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם. ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם: