בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
אוצר הטוב
פנת יקרת מוסד
עתה יפתח ה׳ לנו את אוצרו הטוב. אוצר של יראת שמים שהוא כל חפץ אלוה מעולמו. ומאחר שידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. ונעשה איש בעל חיוב מצות צריך להודיעו הטוב הגמור ולהכירו מי המצווה לעשות ולשמור קל כחמור בהכרח יש לידיעה זו דין קדימה במעלה ובזמן. ולכן נדרוך בכאן בסדר הר״מ ז״ל האומן. ודרכו בס' המדע ולא נעתיק ממנו אלא מה שיאות לפי כוונת חבורנו והוא כולל חמש הלכות כולליות. הראשונות מהן נקראים בשם יסודי התורה ונקח מהם חמשה חלוקי אבנים למוסדות האוצר הטוב הלז ונכלל בהם עשר מצות. שש מ"ע וארבע ל"ת וזהו פרטן: א לידע שיש שם אלוה: ב שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה': ג ליחדו: ד לאהבו: ה לירא ממנו: ו לקדש שמו: ז שלא לחלל שמו: ח שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם: ט לשמוע מן הנביא המדבר בשמו: י שלא לנסותו. ובאור מצות האלה בפרקים אלו. פנת יקרת מוסד:
א מוסד המאמין י'סוד ה'יסודות ו'עמוד ה'חכמות אל שמאל ואל ימין:
א
לידע שיש מצוי ראשון והוא הממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים ושמי השמים והארץ וכל תהומות. וכל מה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו:
ב
ואין שם דבר אחר יכול להמצא מבלעדיו
ג
ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין אמתת אחד מהם כאמתתו:
ד
הוא שהנביא אומר וה׳ אלהים אמת. הוא לבדו האמת. ואין אחר כאמתתו. והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו. כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו:
ה
המצוי הזה המקור הטוב שורש השרשים אלהי העולם אדון כל הארץ ברא העולם כולו (וכל צבאם בששה ימים) אחר האפיסה המוחלטת בלי חומר כי אם בדבור ובמאמר למענו ולכבודו ברצונו הפשוט וחפצו להועיל להיטיב לברואיו ולהשפיע לזולתו מהודו. ועיין בחרוזים לשרשי האמונה בסיום הסולם שהצבנו לעלות לבית אל והם כללים קצרים נאותים דברים מועטים מחזיקים הרבה פרטים:
ו
המופת על מציאות האל חפשו החוקרים בדרכים רבים קצתם הלכו בדרכי הפלוסופים וקצתם החזיקו במנהג המדברים וימצאו בספר האמונות והדעות לרס"ג ז"ל ובח"ה שער היחוד. ואין בהם הפסד כל כך לדעת אותם (עם היות שאין אנחנו בני תורה אלהית צריכין לכך כמש״ל) כדי ללמד דרכי הנצוח והווכוח (והקשה) [אלטונא תקח: וההקשה] לידע מה להשיב לאפיקורס בלי בושה אכן הרב במ"נ הרבה לחקור בזאת הבקשה אזן ותקן משלים הרבה והוא יסוד הספר ההוא. כוונתו היה לשם שמים לפי זמנו דבר שגבר׳ האפיקורסות בעולם באין מכלים דבר אמנם אינו שוה לכל נפש ולמי שאינו שלם בדעת ולא נבלעו ד״ת בדמו מירחי קדם בטרם יצא ממעי אמו ולא הוקדש מרחם למלא כרסו יין התורה אכול ושבוע בשר ולחם הוא מסוכן מאד פן (הוא) [אלטונא תקח: יהא] נבוך בדרכים עד סירים סבוכים כי הנה המופת הראשון שעשה ע"ז הדרוש בח"ב מס׳ הנ"ל מתנועה נצחית תדיר׳ (והיא שמצאה חן בעיניו והציגה לבדה עמנו פה בס' המדע) לקוחה מאריסטו מניח הקדמות לא יודה בה בעל הדת שהיא בנויה על פנת החדוש לו ידעו הרבנים התלמודיים בפלוסופיא לא היו שותקים לו בכאן (אכן נמצאים קנאים לה' באגרות גם על ספר המדע) אבל פלוסופי בני עמנו גלו ערות הדעת הזה יעוין בס׳ העקרים (פ״ה משני):
ז
אולם על דעתי יש מופת מבואר מכל מה שנודע לי שזכרוהו פלוסופי אמונתנו וזולתנו (אף אם לא יהא מסודר בצורת מופת פלוסופי) כי הנה אנו רואים עם כל מי שי״ל צורה אנושית ומוח בקדקדו שהעולם הלזה התחתון והעליון קשורים ואדוקים זה בזה כאיש אחד אמנם העליון היא בדמות נפש לתחתון שהוא מתפעל מהעליון כענין הנשמה המנהיגה את הגוף ועם זה יראה חלוף גדול ביניהם מן הקצה אל הקצה (כדמיון הנשמה הרחוקה מהפסד ופועלת בגוף הפסדי שמתפעל ממנה) כי התחתון השפל הלז שאנו דרים בו סובל שינויים ותמורות רבים מאד בכללו ובפרטיו והעליון ישר הולך סובב סובב על אופן א׳ ותכונה א' וערך שוה לא יקבל החלוף בטבע לעולם אינו משנה מדתו והקפת גלגליו וצבאיו עומדים בענינם הראשון והולכים על סדר ישר מתמיד כל ימי עולם אם לא יחפוץ בעל הבירה ית' המנהיג העליון לשנות סדרם לרצונו לפי שעה ובדרך הלוכם ותקופותם ומצבם יפעלו השינויים והתמורות בעולם השפל הלז בעל החילוף בלתי שומר תמונתו וא"א לומר שהתמורות הם מקרים כי המקרה לא יתמיד והתמורות מתמידים כל ימות עולם וכ"ש שאין לגזור סבת שווי הסדר במהלך צבא השמים מצד המקרה מהטעם הלז בעיניו ולא יכחיש זה כל בעל שכל (עמש״ע בהגהות ס׳ האמונות לרבינו ס"ג) גם אי אפשר לבעל שכל הבריא לקבל שצבא השמים הם אלוהות שכבר ידע כל חכם לב המשכיל גדר האלהות שאי אפשר היות מושל עולם אמיתי אלא אחד יחיד בעל יכולת מוחלט שאין מוחה בידו ושנים לא יסכימו לעולם ע״ד אחד כ״ש בהיותם רבים וכבר אמר החכם בפשע ארץ רבים שריה ועוד כי תקצר ידו מליכנס בגבול חברו וברשותו לבטלו ממלאכתו או לעשותו הלא מבואר מזה לכל אשר עינים לו שאין לצייר אלא אל אחד אשר לו כח וממשלה בשמים ובארץ לסדר ענינם וערכם ומצבם להנהיגם ע״פ חפצו אין עוד מלבדו ישתבח לעד סלה.
ח
הנה אין מקום להסתפק במציאות האלוה ואחדותו ויספיק זה לראיה גמורה לכל בן דעת מבני האדם אפי' שא"ל תורה ואינו מאמין בחדוש ובנבואה ויועיל כמו כן לבעלי דת אלהית מאמיני החדוש להוכיח אמתתו גם מצד השכל ע"ד הקשי. כי אחר שהכרחנו האחדות מצד השלמות המחויב למחויב המציאות א״כ (נדע) [אלטונא תקח: נודע] מעצמו שכל (מציאת) [אלטונא תקח: מציאות] זולתו הוא אפשרי ובעל קץ ותכלית נגדר במקום וכחו נפסק ברצון השליט המוחלט גבוה מעל גבוה שומר עת לכל חפץ על כרחנו לומר שכולם יש להם הפסק בזמן ג״כ שמי שא"ל סוף ותכלית אינו אפשרי ואינו תחת יד זולתו לשנותו ולהפסיקו וכבר הוכח לאמת ברור בלתי מקבל הכחש' שלא יתכן תואר זה כי אם ליחיד הנעלה והנשגב לבדו:
ט
וידיעת דבר זה השכל מחייבו ואין בו ענין למצוה כי באין אלוה לא תצויר מצוה וכן אם ידומה שהם יותר מאחד מי ישמע לאחד מהם ולא יירא שיתקצף חברו אבל בהכרח שכבר קבל השכל דבר זה מבלי מצוה ועל כן ודאי הושוו בו השחור והלבן ואחר שהשכל גזר כך א"צ למצוה כי מה תועיל מצוה לידע ולהאמין דבר אם השכל יתנגד וימאן לקבלו (אם אמנם יש לנו גם מצות (אמונית) [אלטונא תקח: אמוניות]. במקום שאין השכל גוזר סתיר׳ ולא חיוב ואין זה ממינם) ואם התברר והתחייב קבולו בשכל כבר קדמה הידיעה למצוה. וא"ל שהמצוה היא לחקור אחר ידיעת דבר זה עד שיתיישב בשכל. כי מנ״ל ראיה לדבר זה. והכתוב אנכי ה׳ אלהיך שהביאו בס׳ המדע להוכיח זה. אינו מורה עליו כלל. שהרי תלה ידיעת ה׳ בההוצאה ממצרים לא בחקירה פלוסופית. ועוד שהכתוב מודיע אלהותו של שם הוי"ה ב"ה. וידיעה זו אינה מושגת במחקר פלוסופי כלל וכלל. אבל באה המצוה לנו יוצאי מצרים להכיר אלהינו בשמו המיוחד הנעלם מבני נח. עם היותם מקבלים ושומרים שבע המצות ואפי׳ לאבות לא נודע להם בו ככתוב ובא מלכנו ונגלה עלינו אחר שקנה אותנו לעבדים מיוחדים אליו. ע״י היציאה לחפשי ולחירות מעבדות מצרים והראנו את כבודו ואת גדלו והודיענו שמו העצמי שהוא אשר הוציאנו ממצרים ועשה כל הגדולות והנוראות לשדד המערכות. ולהראות שהוא לבדו שליט בעולמו לעשות בו כרצונו. ומזה נדע ונכיר כי הוא בראו והמציאו. ומשנהו ומטהו לכל אשר יחפוץ לא עשה כן לכל אומה מעולם להודיעם שמו וגבורתו עם שהכירו שיש לעולם אלוה אם בידיעה ואם בקבלה. אבל לא ידעו את ה'. ובזו נתייחדה המצוה לנו לדעת את שם ה׳. שהוא האלוה מושל עולם בגבורתו. זהו ענין זאת המצוה בפרט המציאות:
י
כיוצא בה פסוק שמע ישראל בענין האחדות עם היותו מושג לכל באי עולם שהאל הוא יחיד בוודאי. אכן שמו הגדול לא ידעו. והודיע מחבתו אל עם סגולתו. שהשם הנכבד והנורא הזה הוא אחד היחיד האמתי אין זולתו. והיא מצוה פרטית לישראל. ולא הוצרכה להורות על היחוד בלבד. לומר שאין שני אלוהות. ושאינו נחלק ושא״ל דמיון. ומה שידמה עוד באזהרה ושמירה מדעת ההגשמה (אע"פ שראית בה״ס מסבוב הגלגל אינו כלום. במ״כ לא דבר נכונה בדעת זה המגונה שהותרה לו אחר ששנה ושלש בה כאמור. שהיא ראיה לסתור התחלת התורה. ונהפוך על פיה הקערה. השי"ת יצילנו מדעה זו נכריה היא וזרה. ואין צורך בה מכל וכל. אבל סבוב הגלגל נתחדש עם הבריאה. ויפסק גם בסוף כשיחדש הקב"ה עולמו. לכן ירחיק כל בעל דת האלהית ראיה זו כלכל לא יוכל. אם לא שנדחוק לפרש כוונתו על פי מ״ש רז"ל שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן (עם היות רחוקה היא מדעת הרב הזה) וכך יפורש דעתו שאין הפסק לסבוב הגלגל. ר"ל השמים החדשים. ובזה הצלנוהו קצת מתפיסה עצומה וראוי לנו שנדינהו לכף זכות. ברם זכור הוא לטוב הוא האיש אשר עיני ישראל עליו בגופי הלכות בחבורו הגדול. ובכמה דעות ישרות חזק ואמץ ידים רפות וברכים כושלות יעפי הגלות. תהי משכורתו שלמה מבעל הגמולות וכך צוה עלינו בפתיחת ס׳ המורה לדונו לכף זכות ולפרש דבריו אפי׳ בפירוש רחוק. במקום שיש לחוש להפסד דעת וקלקול באמונה ח״ו. לפיכך שמענו לעצת חכם וקבלנו מצותו לעשות הטוב והישר בעיניו. להזהיר הרבים שלא יכשלו ולא יטעו בדבריו. לומר משה בדאי הוא והראינו דרך התנצלות בלשונו הנחשד ולהסיר הלעז ממאמריו) כי דבר זה ידוע בשכל. וכבר האמינו ולא יצויר באופן אחר כלל. אבל בא להורות שהיחיד הוא השם ב"ה. ועם שי״ל שמות וכינוים רבים לא תטעה כי לא יחייבו ריבוי במהותו ח״ו. זהו ענין המצוה באחדות וכלל הכתוב שתי ידיעות הללו עוד בפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הרי באר כוונתו להודיע שהאלהים הבורא ויכול הוא ה' ושהוא יחיד בעולמו אחר שהקדים זכר נפלאותיו הגדולים הרבים והעצומים אשר הראה לישראל ביחוד:
יא
אחר שהדבר כן חובה פרטית עלינו להכיר מלכנו אלהינו מצד שמו הגדול והנורא בפרטות. לא בדרך החקירה הפלוסופית שאינה צריכה לנו אחר שזכינו לכל הכבוד והגדולה שנגלה ממ״ה הקב״ה בכבודו ובעצמו והראנו אותותיו ומעשיו וכחו הגדול וזרועו הנטויה ומופתיו בשמים ובארץ ומעמד הר סיני וכל זה לעיני עם גדול חכם ונבון ששים רבוא הגברים לבד מטף ומלבד נשים בחורים וזקנים שהיו אפשר עשרה או עשרים פעמים ס"ר. כולם ידעו וראו את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה במצרים ובים ובמדבר ובירדן ובארץ. איה ראיה ברורה מזו על יכולת המצוה וממשלתו המוחלטת הלא חרפה תהיה לנו לאבד זמן בחקירות ודברים הרבה מרבים הבל שיש בו חטא אבל תהיה תפארתנו להשיג ידיעת שמו וכינוי[אלטונא תקח:ו] (שבו נבדלנו מבני נח המכירים ויודעים גם כן שיש אלוה בורא ומושל ומנהיג) ומדותיו ודרכיו ומה שכתוב בתורה מתארים גשמיים ויחס איברים והפעליות בבורא ית׳. כענין ויאמר וידבר וירח ה'. עתיק יומין ושער ראשה כעמר נקא איש מלחמה וירד ה׳ ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' ועיני ה׳ ויתעצב אל לבו שנותי ברק חרבי אדום ללבושך עלה עשן באפו. וירכב על כרוב ישב על כסא קדשו ושאר תכונות בני אדם אשר בעפר יסודם רבים מאד משיסופרו אע"פ שכבר אמרו חז״ל דברה תורה בלשון בני אדם לשבר האוזן בדרך שהיא יכולה לשמע מ״מ ידוע למשכילים כי יש פנימיות ותוך לכינוים הללו ואין ד״ת כשיחה בטלה חלילה ולא לה"ק הסכמיי(אלטונא תקח: ם) כשאר לשונות אמנם הם סתרי התורה הגנוזים למי שזוכה כיוצא בה אמרו גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה כמש"ה ועל דמות הכסא כמראה אדם וכן מה שבקש מרע"ה הראני נא את כבודך וא"ל וראית את אחורי ופני לא יראו אינם דברי משל בטל כמו שחשבו חכמים בפלוסופיא בלבד אבל הם סתרי סתרים כבשונו של עולם אשרי העומד בסוד ה׳ וידיעה זו מצוה גדולה היא [אלטונא תקח: אל] הקרובים אל ה׳ ויגעו בתורה והלכו בדרכיה ולא נמסרה ביד ההמון ההולכים בשרירות לבם ולא נמצאת בגסי הרוח החכמים בעיניהם ולא לאפרוחים קטנים שלא נפתחו עיניהם בחכמה ובינה ודעת מוסר השכל להבין דברי חכמים אלהיים וחדותם ודבר זה צריך שמוש הרבה לשקוד על דלתות החכמה סופריה וספריה עם שמירת התורה בהשגחה יתרה בדיוק עצום כאוהב נאמן ואשר לא נלאה מדרוש ומחקור אחריה בתהפוכות הזמן הוא יארסנה באמונה ויהא לה מוכן ומזומן:
יב
ועכ״פ אין ראוי לאדם להיות ערום ומשולל מידיעה זו לגמרי אבל באמת י"ל לחנך שכלו ודעתו בימי נערותו ליכנס אחת לאחת בחדרי חכמת האמת (שהיא לבדה תקרא חכמה אמתית ושאר חכמות הם כלים אליה. אמנם מלאכת הגיון כבר מנעו חז״ל ממנה בדין כמ״ש זה פעמים בבית אל ובעיר האלהים כי היא מסוכנת מאד מאד. ראה נא כי שני המלכים ראב"ע ורמב"ם ז"ל לא עמדו בפניה עם כל עוצם חכמתם לא נשמרו מן החרב אשר בידיה כי בנוסם וברחם מפחת ההגשמה בכל כחם ונשתמשו בכלי מלאכת הגיון פלוסופי נלכדו בפח יקוש הקדמות אשר כשלו ונפלו בו כמה סכלים אשר לא הבינו דבריהם ועצתם כי לטובה היתה כוונתם עקב רוח אחרת אתם. אבל בדור הבא אחריהם לקחו דבריהם כפשוטם ופקרו בתורה בכללה והיה להם למוקש ולמכשול ואבן נגף לבית ישראל:
יג
ואשרי האיש התמים ההולך בתורת ה' בלי מופתי הפלוסופים כי לא כדתות נמוסיות דת אלהית. שעדיה בצדה מקוימת מאנשי העולם כולו אפי׳ הכתות המתנגדות מודות על אמתתה כטבע האמת שאינו מקבל הכחשה והזמה ואין בה דבר שיקשה על השכל לקבלו ולברר סתירתו כולה אהובה קרובה לשכל האמתי באמונותיה תורת ה׳ תמימה משיבת נפש פקודיה ישרים משמחי לב מצות ה׳ ברה מאירת עינים. ונחלוה רבים מרבים עד סיני מה לנו ולצרת המופת המסוכן ומוכן לפורענות בדרכי החכמה המזויפת הנקראת סופיסטה אשר הכשילה רבים ונכבדים בשפתי חלקות ונופת. שלחה אותם אל התופת). לידע מי עובד ואת מי הוא אוהב וירא ומכבד. הוא שצוה המלך החסיד לבנו החכם ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך והלא יש לנו להתבונן ענין ידיעה זו מה היא כי מהות השם לא יוכל כל חי לדעת[אלטונא תקח:ו] ואפי׳ שרפי מעלה שואלים איה מקום כבודו להעריצו ובכנפיהם יכסו פניהם שלא יציצו להסתכל בעצם כבודו לא יהרסו לעלות בהשגתם ולא יפרצו. ואם לידע שמו הפשוט מבלי באור והבנה בפנימיותו ותוכיותו או להבין שאינו נגדר בגשם ולא מהחלק ושאינו תחת יד המקרים שהוא כל התחכמות הפלוסופים באלהיות זה נודע מיד לתנוקות. אמנם ידיעתו היא הדעת אותו ברמזיו ורזיו צרופיו וחלופיו שא״ל חקר והיא למעלה מכל חכמה ועמוקה מכל בינה ומזימה ולייחדו בשמותיו וכל כנותיו הלא היא הנדרשת ממנו שעליה באה ההבטחה הגדולה אשגבהו כי ידע שמי כי ממנה ימלא האדם אהבת ויראת בוראו וישיג מה שאפשר להשיג ממנו בחייו אף אם חקר אלוה נעלמה מעיני כל חי ולא יבוא עד תכונתו בשלמות עודנו שוכן בבתי חומר הגשמיות מ״מ יושפע עליו חלק טוב כפי הראוי לו באופן שיודרך לעומת ההצלחה האמיתיות להתעלות מעילוי אל עילוי אף כי אחרי הפשיטו את כתנתו החומרי יזכה לחסות בצל כנפי שכינתו לחזות בנועם ה׳ לאור באור פני מלך חיים כזהר הרקיע וכעצם השמים. ע"כ אל יתרשל אדם מבקשת הצלחתו ולא תמנעהו בשתו וכלימתו מלרדוף בדרך עץ החיים הנצחיים ללקוט מפריו ואכל וחי לעולם וילמוד תחלה בספר מפתחות חצונות לחצרי החכמה כגון ס' האורה והחיים ושבילי אמונה ועבודת הקודש ופלח הרמון ותולדות אדם להחסיד בשל"ה ויטפס ויעלה גם בשליבות הסולם שלנו הנ״ל בספרים האלה יתחכם בכל לבבו וישיגם בקלות עודנו באבו אחר יעלה ויכנס אל הקודש פנימה ויביאנו המלך חדריו להציץ באור הגנוז להבין עומק כוונת ס"ה וכאר״י:
מוסד ב האל הנכבד והנורא הזה:
א
מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך ונאמר את ה׳ אלהיך תירא:
ב
והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ. מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה. לידע [אלטונא תקח: ה]שם הגדול. כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב בדברים האלה עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו. ויירא ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה. עומדת בדעה קלה מעוטה לפני תמים דעות. כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. מה אנוש כי תזכרנו. ולפי הדברים האלה אמר בה"ס שיבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיה פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין האהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:
ג
כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות ומהן ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה. אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הקודמים אלא צורתן קבועה כל ימי עולם בגולמם והם הגלגלים והכוכבים שבהן. ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שאינם גוף וגויה. אלא צורות נפרדות זו מזו:
ד
ומה זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים. הכל במראה הנבואה ודרך חידה לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות כבדים שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. ואינו אש אלא דרך משל וכענין שנאמר עושה מלאכיו רוחות:
ה
ובמה נפרדו הצורות זו מזו. והרי אינן גופין. לפי שאינן שוין במציאותן. אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו. והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה. והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר:
ו
זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו. לפ"ד הפלוסופים אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו. אלא כמו שאומרים בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהיא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרים בעלה שהיא למעלה מן העלול זוהי דעת בני אדם מסברת עצמם אבל בעלי הקבלה האלהית ידעו במסורת אמת שיש עולמות זה למעלה מזה ממש (ובכל עולם יש מלאכים מיוחדים) כענין ד"ע אבי"ע. בידוע שעשיה למטה במקום מיצירה וכן יצירה מבריאה ובריאה (מיצירה) [מאצילות] בודאי עם שכולם רוחניים מ״מ הם חלוקים בזכוך. ודקות רוחניותם. שהאחד גס ועב יותר מהאחר. וע״כ ירד למטה תחת הדק והזך. ובכל עולם מהם יש ד׳ בחינות הללו. וכן יש עולמות אין מספר ואין חקר. זה למעלה מזה עד כסא כבוד מרום שעליו שוכן רם ונשא על כולן. יחיד המתנשא לכל לראש. שאין למעלה ממנו והוא על הכל ובכל:
ז
שינוי שמות (ש)[אלטונא תקח: ה]מלאכים על שם מעלתם הוא. וזכר בה"ס עשרה צורות חיות הקודש ושרפים [ואראלים וחשמלים] ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואופנים ואישים. ושם החיות ראשונים ואישים אחרונים. והם סברות אנושיות דמיונות אין להם השורש. ועמ"ש בבית בפי׳ ברכת יוצר אור (והיות המלאכים עשרה בלבד. היא דעת הפלוסופים המניחים לכל גלגל שכל נבדל המנהיגו ואין זו דעת חז"ל האלהיים ההולכים בתורת ה' סמוכים באמת על הכתובים היש מספר לגדודיו אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון):
ח
וכל הצורות האלו חיים ומשכילים. מכירים את הבורא ויודעין אותו ידיעה גדולה עד למאד כל צורה לפי מעלתה לא לפי גודל מעלת הבורא אפי' מעלה ראשונה מכתות המלאכים אינה יכולה להשיג אמתת הבורא כמו שהוא. אלא דעתה קצרה להשיג ולידע. אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה. וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה העליונה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל. גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה. והכל אינן יודעין הבורא. כמו שהוא יודע עצמו:
ט
כל הנמצאים חוץ מן הבורא. מצורה ראשונ׳ עד יתוש קטן שיהי' בטבור הארץ. הכל מכח אמתתו נמצאו והוא מחיה את כולם מהשפעתו נזונים ומתכלכלים איש איש כפי צרכו די ספקו. ואילו (יסור) [אלטונא תקח: יסיר] פני השגחתו והשפעתו מהם רגע אחד יעדרו כולם והיו כלא היו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו:
י
הקב״ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא. ואינו יודע בדעת שהיא חוץ ממנו. כמו שאנו יודעין. שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו. אחד. (ע״ד מכתב ליחזקיהו) מכל צד ומכל פנה. ובכל דרך יחוד נמצאת אומר. הוא היודע והוא הידוע. והוא הדעה עצמה הכל אחד. ודבר זה אין כח בפה לאמרו. ולא באוזן לשמעו. ולא בלב האדם להכירו על בוריו. ולפיכך אומר חֵי פרעה וחי נפשך. ואין אומר חֵי ה' אלא חַי ה' שאין הבורא וחייו שנים. כמו חיי הגופים החיים. או כחיי המלאכים. לפיכך אין הכרתו את הברואים וידעו אותם מחמת הברואים. כמו שאנו יודעין אותם. אלא מחמת עצמו ידעם. לפיכך מפני שהוא יודע עצמו. יודע הכל. שהכל נסמך לו (בהיותו) [אלטונא תקחף בהוותו] אותם:
יא
דברים אלו הנזכרים בשני פרקים הללו כמו טפה מן הים. ממה שצריך לבאר בענין זה. ובאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו. הוא הנקרא מעשה מרכבה ודאי. אבל אין ידוע באורם כי אם לחכמי האמת. ואצלם ובספריהם תבוקש החכמה האמתית המרוממת מעיני כל חי התרים אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם נעלמת. וכל הדורש חכמת האלהות. אצל פלוסופים הנפתים. כמבקש כהן בבית הקברות ודורש בעד החיים אל המתים. ויפה עשה הרב במ״נ (פ״ז מח"ג) אחר שהתחיל לדבר כמבאר מעשה מרכבה. עזב הענין ולא דבר ממנו מאומה מקטן ועד גדול. לא נגע בו כלל כו׳. החריש ותהי לו לחכמה. אבל תלמידיו הפלוסופים לא אבו בדרכיו הלוך. כמו רד"ק איש אשר אין מעצור לרוחו. בפירושו למרכבת יחזקאל התאמץ לעלות במרכבה. וליכנס לפרדס הנעלם וגן נעול ופגע ביער. עם אילני סרק ובו חיתו יער. ובהמה רבה. דימה שהוא הפרדס הנפלא כמו שעלה לפניו במחשבה. ותקנתו קלקלתו (שלו) [אלטונא תקח: שלא] הי"ל לירוא מעונש מגלה סתרים מה שהנביא כיסה. ולא יקרהו עון פרסום אותן השבושים והבלים שמותר להרהר בהם אפי' בבית הכסא (כמו שאמר לנו אמ"ה ז"ל בפה מלא):
יב
אמנם מעשה מרכבה האמתי. להכיר רוכב הכרובים לרוכב בשמי שמי קדם הבורא יתב' מתוך שמותיו ומדותיו שהם מרכבתו (ועיין מ"ש בס"ד בלחם שמים ריש פרק שני דחגיגה) ואיך האצילם ומתייחד בהם. ואיך ברא העולמות ובנה בשמים מעלותיו. ואיך ירדו העולמות זה תחת זה והשתלשלו זה מזה. ואיך צמצם שכינתו ביניהם והכין לו כסא כבוד ומושב יקר ועשה לו חדרים והיכלים וגנזכים. זה לפנים מזה ואלו צחים מאלו וזכים. ואיך מתלבש בהם ושוכן בתוכם. ואיך מנהיג בריותיו. בחסד ובדין וברחמים ובצדקה. ואיך מסתיר פנים מהם לרוע בחירתם ואיך מחלק מזון וטרף. ומה ומי הם הממונים על העולם השפל ומשטרם בארץ שלוחיו עושי דברו. מה שמותם וכחותם. ומקומותם. ופקידותם למשמרותם. ואיך יתלבשו המלאכים ויתחברו לב"א ויגלו אליהם. ואיך יושפע רה״ק על האיש הראוי ואיך יתנבא האדם הזוכה. ואיך ישיג חיי עולם לנפשו אשרי המחכה. כל זה נכלל במ״מ והרבה יותר מזה. אבל אין בדור ראוי להשגה כזאת. שהיא ודאי השגת רה"ק. אשר ימצא חן בעיני ה׳ הוא יראה עין בעין ממש. הכל ברור לפניו. לא בדמיון כוזב. אשרי הסוכה:
מוסד ג הגלגלים
א
הם הנקראים שמים רקיע שחקים וזבול מכון מעון ערבות (דעת הרב שבהם מסבבים שבעת הכוכבים המשרתים ואינו נראה כן מהגמרא והמדרשים אלא אלה הם רוחניים מלבד הגרמים הגשמיים המשמשים הקפה וסבוב) והם תשעה גלגלים גלגל הקרוב אלינו הוא גלגל הירח. והשני שלמעלה ממנו. הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב. וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה. וגלגל רביעי שבו חמה. וגלגל חמישי שבו מאדים. וגלגל ששי שבו כוכב צדק. וגלגל שביעי שבו שבתי. וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע. וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב. והוא המקיף ומסבב את הכל וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הם כולם בגלגל אחד. ואע"פ שיש בהם זה למעלה מזה מפני שהגלגלים זכים כזכוכית וכספיר. לפיכך נראים הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון:
ב
כל גלגל וגלגל משמנה הגלגלים שבהן הכוכבים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים מהן גלגלים סובבים ממערב למזרח ומהן סובבים ממזרח למערב. כמו הגלגל התשיעי החוזר ממזרח למערב וכולן אין ביניהם מקום פנוי:
ג
כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים כו׳. לא אוכל לדעת מניין לו דברים הללו מי עלה שמים וירד ויגידה לנו גבהי שמים מי ידע מה טבעם ואם הפלוסופים הודו ולא בושו שלא ידעו מהות חומרם וטבעו והוכרחו לכנותו גשם חמישי. לסכלות העדרי ויפה גזרו שלא לייחס להם דבר ממקרים הללו בחיוב ובטענת ברי. מאחר שאין לנו בהם השגה מוחשת מורגשת אבל שלילה לא שמענו ולא ידענו איך יוכל חכם אמתי לגזור על דבר שאינו ת"י ההשגה ולהחליט היות הגלגלים משוללים ודאי מאלה המקרים אכן באמת הוא נטיה מדעת התורה ששמה מים מעל לרקיע ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ואיני יודע מה בא הרב ללמדנו בכך וכי כבוד הבורא תלוי בכך אם הגלגלים כבדים או קלים. סובלים ומסובלים:
ד
כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם הם עגולים ככדור והארץ תלויה באמצע ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהם. ואין אותן הגלגלים מקיפין את הארץ. אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף במספרן של גלגלים הקטנים עם הגדולים נחלקו חכמי התכונה. ומי יעיד על אמתת סברת אחד מהם באין מכלים. ובמדרש חז״ל מצינו תתקנ"ה גלגלים גם ש"צ רקיעים:
ה
גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכל חלקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלקים כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהם מכוונים תחתיו. והם המזלות ששמותם טלה. שור. תאומים. סרטן. אריה. בתולה. מאזנים. עקרב. קשת. גדי. דלי. דגים:
ו
גלגל התשיעי עצמו אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב אלא מחבור הכוכבים שבגלגל השמיני הוא שיראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו או קרוב מהן. ואלו השנים עשר צורות לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול. שאז העלו להן שמות אלו. אבל בזמן הזה כבר סבבו מעט לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני. כולם סובבים כמו השמש והירח אלא שהם סובבים בכבדות. וחלק שיתהלך השמש והירח כנגדו ביום אחד. ילך כל כוכב מהן בקרוב משבעים שנה:
ז
כל הכוכבים הנראים יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן. ויש מהן כוכבים גדולים שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים. והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים. והשמש גדול מן הארץ כמו ק"ע פעמים. נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב. ואין בכל הכוכבים כוכב גדול מן השמש. ולא קטן מכוכב שבגלגל השני:
ח
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם חיים ומכירים את בוראם. כל אחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים. ודבר זה עלה בידינו מפשוטי המקראות. ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים. השמים מספרים כבוד אל. אף אם זה הכתוב האחרון אין מההכרח לפרשו כך לפי פשוטו (וכבר פרשנוהו בבית בד"א) וכן יראה ממחז״ל שלא הבינוהו כך. ואמרו על ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מאי ניהו מטר. לכן עדיין דבר זה בלתי מוכרע. כי אפשר היות הגלגל בדמות אבן ספיר דומם בלי שכל. ומסבבו המלאך חי ומשכיל מ״מ אין הפסד בהבנה זו. אך מה שהביאו הפלוסופים לגזור כך מן התנועה הסבובית. הכל הבל ורעיון רוח והזיות בדויות:
ט
ברא האל יתברך למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים. וברא ארבע צורות לגולם זה. ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה. צורה ראשונה. צורת האש נתחברה במקצת גולם זה. ונהיה משניהם גוף האש. וצורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח:
י
וצורה שלישית צורת המים. נתחברה במקצתו. ונהיה משניהם גוף המים. וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו. ונהיה משניהן גוף הארץ. נמצא למטה מן הרקיע ארבע גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל. הגוף הראשון סמוך לגלגל הירח הוא גוף האש (אמנם אין זו דעת הכל ולא דעתנו. עמ״ש בס"ד בבית בפי' מזמור קמ"ח) למטה ממנו גוף הרוח. למטה ממנו גוף המים. למטה ממנו גוף הארץ. ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל:
יא
ארבעה גופות הללו נקראים גופים מתים אינם בעלי נפש ואינם יודעים ולא מכירים דבר (גם זה דעת פלוסופי בלתי מוכרח) ויש לכל אחד מהם מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו. וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד ושלג וקיטור באור ענין הדברים לפ"ד בה"ס. הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש וברד ובשאר ברואים הנמצאים למטה מן הרקיע שגבורת בוראם וחכמתו נכרת בהם תמיד. כקטן כגדול. אולם דעת חז"ל שכולם י"ל נפש משכלת ומהללת לבורא יתב׳. ויסדו ע״ז פרק שירה. ובאמת בבעלי נפש בין חי בין צומח. לא יקשה על השכל לקבלו. ויותר קרוב מהתחייבו בגלגלים הרחוקים מאתנו שעדיין לא נודע לנו חיותם. אף כי השכלתם:
מוסד ד ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ:
א
הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע. וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר. הכל גלמן מחובר מארבעה יסודות הללו. נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה. וגולם שלהם מחובר מן ד׳ יסודות אלו אבל כל אחד מארבעה יסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה:
ב
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע. ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע. שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו. טבע האש חם ויבש. והוא קל מכולם. והרוח חם ולח. והמים קרים ולחים. והארץ יבשה וקרה. והיא כבדה מכולם. והמים קלים ממנה. לפיכך הם נמצאים למעלה על הארץ. והרוח קל מן המים: לפיכך הוא מרחף על פני המים. והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע. ימצא כל גוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג צמח ומתכת ואבן. גלמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתם יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו. ואין במעורב מהן אפי׳ חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמו. אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד. וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן. ימצא בו קור וחום לחות ויובש כאחד. אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה. לפיכן יראה בהם החום יותר. ויש בהן גופין שיהיה בהם חזקה מיסוד ארץ כמו האבנים. לפיכך יראה בהם היובש הרבה. ויש מהם גופים שיהיה בהן חזקה מיסוד המים. לפיכך יראה בהם הלחות יותר. ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יותר מגוף אחר חם. וגוף יבש יותר מגוף אחר יבש. וכן ימצאו גופים שיראה בהם הקור בלבד וגופים יראה בהם הלחות בלבד וגופם יראה בהם הקור והיובש כאחד בשוה. או הקור והלח כאחד בשוה. או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת. יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב:
ג
וכל המחובר מארבע יסודות אלו הוא נפרד בסוף (כל שהונח לטבעו ברצון המהווה יתב׳) יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים. ויש שנפרד לאחר שנים רבות. וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להם אפי׳ הזהב והאודם (אבל מי עד הראיה בזה) אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו. וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח. ומקצתו לארץ:
ד
הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר לאדם ואל עפר תשוב. לפי שרוב בנינו מן העפר. ולא כל הנפסד כשיפרד. מיד יחזור לארבעה היסודות אלא יפסד ויחזור לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברים יחזור ליסודות ונמצא כל הדברים חוזרים חלילה:
ה
ארבע יסודות הללו משתנים מזה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן. כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנה ומתפוררת ונעשה מים. וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסים והווים רוח. וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש. וכן האש מקצתה הסמוך לרוח. מתחולל ומתכנס ונעשה רוח. וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המים מקצתן הסמוך לארץ. משתנה ומתכנס ונעשה ארץ. ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים. ואין כל היסוד משתנה עד שנעשה כל המים רוח. או כל הרוח אש. שאי אפשר שיבטל אחד מן היסודות הארבעה. אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש. וכן בין כל אחד וחברו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם:
ו
ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גלמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת. והאל נותן לכל גולם צורה ראויה לו ע"י מלאך המיוחד לו:
ז
לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם. אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו. ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגלמם מחובר מארבע יסודות (או משלש כמו העשן או משנים כמו האבק והאד והסלמנדרא והשד) וגופים שגלמם פשוט ואינו מחובר אלא הוא גולם אחד. והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין. אלא בעין הלב הם ידועים. כמו שידענו אדון הכל בלי ראית עין:
ח
נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם. היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהן צורה בלא גולם עד שידמה להם ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהוא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש. ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו:
ט
אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות החומריות עד שתפרד להם ואינה מכח הנפש החיונית עד שתהא צריכה לה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים הוא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות הגשמיות ותאבד הנפש החיונית הטבעית מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת הנשמה השכלית האלהית לפי שאינה צריכה לנפש טבעית במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעד ולעולמי עולמים. היא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה
י
כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם מחכמת הטבע ודברים עמוקים הם כשיובנו בשרשן אבל אינם כעומק פרק ראשון ושני ובאור כל אלה הדברים שבמוסד שלישי ורביעי ההוא יקרא מעשה בראשית כשיושג ענין היצירה בעצם ובסבותיו באופן שיגיע האדם לתכליתו ויוכל להמציא ג"כ יצירה חדשה מעקרה כענין ר"ח ור"א דעסקי בס׳ יצירה ומיברי להו עיגלא להורות יכולת וחכמת הממציא העליון אשר חלק מחכמתו ליראיו וגלה להם סודו לפרסם כח שמותיו הקדושים ולידע שחולק לאוהביו מכבודו להשתמש בשרביטו שיתדמו לבוראם להוציא הויות חדשות ונותן כח בידם לברוא עולמות בכח צירוף השמות המתבאר בספר יצירה. למי שיודעו זוהי חכמת עצמית מעשה בראשית שהפליגו חז"ל בשבחה והעלימוה מאד (כי אמנם עונותינו הבדילו בינינו לבין אלהינו וחטאתינו מנעו הטוב הגמור ממנו עד שאין אתנו יודע עד מה ולא אחד בדור שראוי וכדאי להבין אותה חכמה) ועליה צוו חכמים במשנה אין דורשין במעשה בראשית בשנים לא על ידיעת שמות חומר וצורה ולידע שכל הגופים השפלים מורכבים מארבע יסודות ארמ"ע ושחומר הגלגלים הוא גשם חמישי בלתי מושג. ומנין גלגלים המדומה שבזה נכללו ב״פ גדולים מה"ל יסודי התורה באריכות גדול. ואין בהם עומק כלל ורובן סברות קלות והשערות מבני אדם חכמי העכו"ם אשר חכמת מה להם. אינן מקנות שלמות לא באמונה ולא בשכל ולא אפי׳ חדוד (אעפ"כ לא סרנו מסדר הרב בזה כדי שידע כל אדם מבעלי הדת גם הנחות החוקרים הטבעיים שאם יזכה יבחין חין ערך יסודות סודות תורתנו הקדושה האלהית. כי גבהז דרכיה ומחשבותיה מדרכי מחשבות בשר ודם כגבוה שמים מארץ) ולא ידעתי להם יחס עם יסודי התורה מה לדעות הללו עם התורה ויסודותיה. והיא אינה משועבדת לקבל כל העולה על הרוח כל שכן שלא יאומן כי יסופר שעליה באה האזהרה מההעלמה והסתירה ושלא ללמדה כי אם לאחד מיחידי סגולה הראוים לאותה אצטלא דמילתא יקירא (ואילו היה אדם חושב כזאת על החלק הנעלם שבחכמת הטבע הנקראת אלקימיא שהיא חלק המעשי שבה להכיר ולידע הפרדת היסודות וניתוחן בכל המורכבים בכלל ולדעת גם אופן חבורם והרכבתם בכמות משוער ומלאכת הבשול והצירוף בחום המוזג הראוי כנודע מספרי אנשי אותה המלאכה (עמ״וק סי׳ רכ"ד) שמא היינו מודים שהיא סעיף ממעשה בראשית ותחויב לה ההעלמה בודאי וכבר אבדה ומתה גם היא) לא עליה המשא בסודם של חכמים לא תבוא ולא תעמיד פרסה. הלואי שירחיקוה חכמינו ז"ל בשתי ידיהם ויאסרוה מכל וכל בל יעסוק בו האיש הישראלי אשר ללכת באלה לא נסה. כאשר כה עשו חכמי הדורות שגזרו איסור על למוד אותה חכמה (כמבואר באגרת הר״מ הידועה. ובתשו' רשב"א תט"ו ותי"ט) ויחשבוה לאבן מעמסה. ולאבן נגף ולצור מכשול שהכשילה רבים בתורה וגילו בה פנים של זעם וצרה כמפקירה להפך דברי אלהים חיים מים מתוקים וצלולים למי מרה ועסקו בדרשות של דופי קיא תחת יופי ועשו רוב עניניה חוכא ואטלולא לעיני העמים הזילו'. לכלכוה בטיט היון חומר וצורה לא תהא כזאת בישראל עם חכם ונבון להלביש התורה האלהית הנוה והמעונגה בבגדים צואים מחכמת יוונית הכעורה ולהשקות גן המלך מלכו של עולם במים המאררים הנובעים מבאר זרה להצמיח קוץ שמיר איך ימיר תחת חטה יצא חוח. ובאשה תחת שעורה. חלילה חלילה לנו לסור מאחרי תורת אלהינו ללכת בחוקות העמים הבל לבחור אלהים חדשים שכל הפועל ועשרת שכלים נבדלים. וצורות משוערות אשר לא שערום אבותינו (עם היות לקחה אוזן הפלוסופים שמץ מדברים הללו מחכמי ישראל. ושמצאו בבית גנזינו ממגלות סתרים שבא לידיהם ע"י מלכיהם ששלטו באוצרותינו ובבתי חמדתנו כנודע. ולא ירדו לסוף עומק אותן הרשימות הנעלמות והלבישום בגדים אחרים. להטעות העולם כאילו בכח חכמתם מצאו מים קרים) כלום חסר לנו בידיעות האלהיות הנמצאות במכמני התורה והנבואה. ובמטמוני החכמים הנאמנים שכל דבריהם דברי אלהים חיים. מאירים כשמש בחצי השמים. ודי בזו הערה הארה לבעלי עינים:
יא
מה בין ענין מעשה מרכבה למ"ב (עלח"ש שהגירסא הנכונה במשנה במרכב' לא מעשה מרכבה ויש לו מקרא יע"ש) שענין מעשה מרכבה אפי׳ לאחד אין דורשין בו. אלא א״כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים. וענין מעשה בראשית מלמדין אותו ליחיד. אע״פ שאינו מבין אותו מדעתו ומודיעים אותו כל מה שיכול לידע בדברים אלו. ולמה אין מלמדין אותו לרבים. לפי שלא כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש ובאור הדברים על בוריים. ואפי' יש לו דעת רחבה. אם אין בידו זכיות וגדלות ומע"ט הרבה. ועניו וצנוע וחסיד בכל דרכיו ועניניו אין מוסרין לו סתרי תורה. שלא ידמו נזם זהב באף חזיר ויוכל להחריב עולמות. אם ישתמש בהם להנאותיו המגונות. לכן מנעו חז"ל מאד מלמסור אפי׳ ראשי פרקים. גם לאדם שיש בו כל המעלות הללו. עד שיהא עומד בחצי ימיו ולבו דואג עליו. באופן שנתנסה במלחמת היצר ועמד בבחינה. ונצרף בתולדות הימים ככסף מזוקק. לא נשתכר ביין חמת חמדת תבל פן ישתה וישכח מחוקק:
יב
אם יש ללימוד מ"מ ומ״ב דין ת"ת ששקול נגד כל המצות. עמ"ש בס״ד במשנה לחם ריש פיאה:
יג
בזמן שאדם מתבונן בדברים הללו ומכיר עניני הברואים: ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו. ויראה חכמתו של הקב״ה בכל היצורים מהברואים מוסיף אהבה למקום. ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא. ויירא ויפחד משפלותו דלותו וקלותו. כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הגדולים. וכ״ש לא׳ מהצורות הקדושות וטהורות. הנפרדות מן הגלמים שלא נתחברו בגולם (אם לא יתלבשו ויתגלמו בחפץ בוראם שולחם. להראות לבני אדם חסידים גלויי עינים) וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה. רק וחסר:
יד
אולם יש דרך לאהבת אבינו שבשמים קרובה מזו. בהסתכל האדם שחננו השי"ת המציאות מבלתי היותו צריך אליו. וכמה טובות גמל עמו עודנו בבטן אמו. ושמירתו ביציאתו מרחם. להספיק צרכיו ולכלכלו מים ולחם. וזולת זה מה שיארך זכרו יעוין בשער הבחינה. לבח"ה באורך. וכל זה וכיוצא בו מספיק לעורר האהבה בין הברואים והבורא יתברך:
טו
אמנם לנו בעלי הדת האלהית יש בחינת אהבה עזה חזקה ועצומה מכל הנזכר והיא מצד חסד נפלא. עליון מאד נעלה. בתת ה׳ לנו כלי חמדה כלולה (שבשבילה נברא כל העולם הגדול הלזה בעל החמשה גשמים. וגופים נוראים גלגלים וגרמים שמימים. הכל לתכלית זה נמצא. אף אם שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה היא והמחזיקים בה יהיו חיים וקיימים) וקרבנו לו לעם סגולה. והנחילנו חיי עד ואושר ההצלחה. על ידי פרטיות ההשגחה. לפקוד עלינו עונותינו ומיסרנו בעוה״ז שלא לכלותנו. ולא להפר בריתו אתנו. כאב את בן ירצנו. לכן אהבה זו המות לא יפרידנה. והים הגדול עם כל משבריו וגליו לא יכבנה (אותות האוהב הנאמן יעוינו בסח״ה שער האהבה):
טז
ועניני ד׳ פרקים אלו (שבחמש מצות האלו) הם התחלה קלה וכניסה למה שחכמים הראשונים קוראים פרדס. כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרד"ס שהוא יער צומח עצים. עץ החיים. בו שוכן אל שד"י. ועץ הדעת טוב ורע. בצלו שכנו כל חיות השדה. ואלהים אחרי"ם. דע והבן (לפיכך צריך שמירה יתרה ואזהרה גדולה שלא לטעות ביער הלז. כאשר אירע למשכילים שנכשלו ותעו בו. ולא הכל ראוים להשתמש בכבודו של הקב״ה כזקן הגון ושלם הוא ר' עקיבא שנכנס ויצא בשלום) ואע"פ שגדולי ישראל היו. וחכמים גדולים היו. לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ואמר בה"ס ז"ל. ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר. שהוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות. ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים. שהרי אמרו דבר גדול מעשה מרכבה. ודבר קטן הוייות דאביי ורבא. אעפ"כ ראוין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה. ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב״ה לישוב העולם הזה. כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שידעם הכל קטן וגדול. איש ואשה בעל לב רחב. ובעל לב קצר ראו דברים מתוקים עתיקים יוצאים מפי זקן בתורה רב מובהק. חכם גדול אביר הפלוסופים מופת דורו נזר החסידים נוי ישראל בגלות החל והדרו. בחבורו התלמודיים הן פרש עליו אורו ואע"פ שאהב חכמות רבות ארמיות יוניות מואביות עמוניות. מצריות ישמעאליות צדניות אשר לקחן לטבחות לרקחות לא הטו את לבבו ח"ו לסור מדרך התורה האלהיות ועמד בפרץ בכל צד ופנה. למשה היתה למנה. לדקדק במצוה קלה כבחמורה. ולהגיד לאדם ישרו הכריז בפה מלא לתת לה דין קדימה כבכירה. בשבטי ישראל הודיע נאמנה שהיא הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב עוה"ז ולנחול עוה״ב לקביעות דירה הלא יבושו אותן המכנים עצמן תלמידיו שכלו בהבל ימיהם ושנותם בהבלי אמו"ה מדעות פלוסופיות. וחשבו להשיג שלמות נפשותיהם בעסק זה ברמסם חומר לצורה מתנכרה. והגישו (עצמותיהם) [אלטונא תקח: עצומותיהם] והקריבו מנחות סברותיהם לשכל הפועל הנבחר מהם לעבודה זרה. והשליכו אחרי גוום מצות מעשיות שבתורה ולמוד התלמוד שהוא לחם ובשר של הרב הגדול (שבו מתפארים) היה להם לזרא. וגבעת (ספר) המורה שבו חפשו כל הצלחתם לא יהא להם לעזרה ולא משגב לעתות בצרה. אבל יחייבם קרבן חטאות ואשם. כי יגיד עליו רעו. ס׳ המדע יענה בפניהם כאשם. כי לא נעשה אותו ס׳ להם ולכיוצא בהם. שבעים בלחם הקלוקל זוללי בשר התאוה. שתויי יין ענושים. נכנסו למקום גדודי חיות ולסטים גונבי דעת העליונה אוהבי עשה סטים הלב יודע אם לעקול עקלקלותם מטים עוזבי תורה צו לצו זער שם זער שם. לא הועילו לזולתם ונתחייבו בנפשם. דמם בראשם. הש"ת ברחמיו וחסדיו ישים חלקנו עם אלופינו המסובלים בתורת אמת ובמצותיה ובפקודיה נשיג שמחה ובתלמודה ובעמלה נמצא לנפשנו מנוחה. אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו. לשמו ולזכרו תאות נפשו ודי בו הצלחה:
יז
ואמנם עם היות מ״מ ומ״ב מנועי הפרסום בהמון. אבל התחלות הנ״ל במוסדות הקודמות (ע"פ מה שסתתנו והחלקנו אבניהם מכל רושם פגימה הפוסלת) ראויות לדרשן ברבים ולפרסמן בפומבי להודיעם לעם כקטן כגדול מבין עם תלמיד ישמעם. בהם יוודעו ארבעת ראשי שרשי הדת הלא הם חיוב מציאות האלוה ואחדותו ויכלתו והשגחתו כמ״ש בס״ד והם הולידו והצמיחו ארבעה נטעי נעמנים בדמותם. הלא הם אהבת ה' ויראתו. (בעצם מבלי בחינת גמול) ותורה מן השמים. ושכר ועונש:
מוסד ה בארבע הידות מוסדות שקדמו. נתבארו ארבעת הידיעות האמתיות היושבות ראשונות במלכות שמים
א
הלא המה מציאות אחדות יכולת והשגחה והם מחויבות ונמשכות זו מזו. כי בהתאמת מציאות האל. ימשוך אחריו דעת האחדות שלא יתכן תואר אלהות אלא לאחד. ובהתקיים אחדותו יתב׳ יתברר היכולת המוחלט אחר שיכול על חדוש הנמצאות יכול על העדרם והפסדם וכן בידו לקיימם ולהתמידם או לשנותם ולהחליף מערכותם לשדדם. ובקיום כל אלה תתחייב אמונת ההשגחה. כי מלפני אל אחד בעל יכולת וממשלה. לא יצא ולא יבוא דבר בלתי מסודר בכוונת מכוין ולא יפעל דבר לבטלה. ה׳ צדיק צדקות אהב לא יעשה עולה ועל כרחנו נודה בצדק משפטיו סלה. אף אם לא נבוא עד תכונתם לו יתעלה נתכנו עלילות (ומה שנראה מעושק דל וגזל משפט במדינה. וכן מענין רשע וטוב לו צדיק ורע והדומה. נאמרו בו דברים רבים בספרים כולם נכוחים למבין וישרים ואין כאן מקום באורם) על בני אדם נורא עלילה:
ב
אמנם מההשגחה תחויב תורה מן השמים. כי מן הצדק והיושר האלהי ללמד בני אדם דעת ולהנהיגם בדת אלהית דרך סלולה. באופן שיושגחו ויודרכו לעומת ההצלחה האמתית. ולא ישוער שתשיג יד דת נמוסית להניח חוקים משפטים צדיקים טובים וישרים. יספיקו לסבב ההשגחה הפרטית וההצלחה הנכספת:
ג
אכן לצורך זה הספיקו שבעה מצות בני נח. שנתנו להם מאת ה׳ מן השמים בל יהיו כרמש אין מושל בו. וכל זה יתבאר מאליו מכלל פרקים הראשונים שעברו לפנינו. ועדיין נשאר לנו לדבר ביסוד אמתת תורתנו. הכוללת תרי"ג מצות. שמזה לא דבר הרב בפרקים הללו שקדמו. ולא יתחייב מיסודות ההם רבוי המצות. (אך סמך על מה שיבאר בפרקים האחרונים מנבואת מרע״ה ונצחיות התורה):
ד
אולם במה שהוספנו להוכיח אמתת שרשים הנ"ל מצד הנפלאות הגדולות ומעמד הר סיני ביחוד שראינו בעינינו מקטן ועד גדול כל אנשי קהלנו. כבר נתקיים בידינו אמות תורתנו הנתונה לנו ביחוד. לחבה יתרה נודעת לו יתברך אף אם לא נדע סבתה. כאשר לא יתכן שימנע האדם עצמו מן האכילה עד שידע תחלה סבת היותו צריך לה ושיחקור מדוע לא יתקיים בלא אכילה. או מדוע לא יזון בדבר אחר ומה סבת המאכל ההוא וירצה להמתין עד שילמוד המלאכות המצטרכות להוציא לחם מן הארץ הלא ימות ברעב וע״ז אמר החכם אל תתחכם יותר ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך:
ה
אכן אם ישאל שואל ולמה הספיקו לבני נח ואפי׳ לאבות מצות מועטים ועל מה זה הוצרכנו אנחנו להשתרג עלינו עול רבוי מצות תשובתו בצדו כי הכל לפי הכנת המקבלים הא למה זה דומה לחולה שצריך מאכלים מתוקנים וקלים אחר שהיה רגיל בעת בריאותו לאכול מאכלים גסים ובלתי מבושלים גם לא יתכן מאכל הכפרי לאיש הרך והענוג. ואנשי אקלים חם לא יאות להם מזון אנשי אקלים קר וכן להפך:
ו
ואם יטעון טוען לפי הנחה זו כבר אפשר שתשתנה התורה עוד לפי ההכנה בעת ובעונה. לא נכחיש זה. כי לא נודה בהחלט למה שהשריש הרב ז"ל שהתורה בכללה לעולם לא תשתנה בחיוב כי אין ראיה מכרחת על זה לא מן השכל והסברא ולא מן המקרא וכן חכמים יגידו הקב"ה נותן תורה חדשה לע"ל. אכן ודאי לא תקבל השינוי. עד שיבוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ויגלה לעיני הכל בפומבי שלו עם פמליא שלמעלה (ב"ד הגדול בחכמה ובמנין) כנתינתה ברכב אלהים רבותים וגו׳ לששים רבוא הגברים לבד מטף ונשים ומלבד זקנים ונערים ומלבד עבדים ושפחות וגרים. פמליא שלמטה כי לא בסתר בחושך דבר ואז כשיחפוץ מלכנו לשנות התורה או להחליפה בזולתה. ככל אות נפש המלך לרדת על הר סיני (או על זולתו מההרים הרמים. או הגבעות. ואפי' אל עמק שוה לנו) ירד שנית לעיני כל חי. הננו הננו ראשונים לעשות רצונו ככל אשר יבחר נמהר ונחיש ולא נאחר. ואפי׳ יעמיס עלינו עול כבד אלף פעמים יותר מבראשונה. לא נתמהמה ולא נבחל. ונרוץ לקיים דברו כארי וכשחל. ולא נהיה אחור נסוגים. כאשר מאנו בו ובתורתו האומות הקודמות וכבר היו ארץ ויושביה נמוגים לולי אנחנו שקבלנו עלינו אלהותו ומלכותו וקיום תורתו ע״י שהשמיענו אנכי ה׳ אלהיך תכן עמודיה סלה. ולאשר נחקק בלבנו אותו המעמד הנורא והנפלא מקולות וברקים והאש הגדולה לא שכחנו שם אלהינו בכל אורך הגלות וקשיו על שמו יתב' הורגנו כל היום ושמו לעולם נודה בכל מדה ומדה נשבח ונתן לו תהלה עאכ"ו שלא נסרב מלקבל מאמרו כשירצה להראות עוד אלינו כאב את בן ירצה ויקרב. הלא בשמחה גדולה בתופים ובמחולות במינים ועוגב. נקדם פניו לשמוע בקול דברו לתת כבוד לשמו בו ירוץ צדיק ונשגב ונעשה ונשמע לכל אשר יצונו. בכל לבבנו ובכל נפשנו אבל כל זמן שלא יעשה כזאת ודאי לא נוכל לשנות בה אפילו קוצו של יו"ד או תג אחד כי דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכלל מושכל הוא שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב״ד חברו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין:1 לכן אין מי שיוכל לבטל דברי אלהינו אלא הוא בעצמו הפה הקדוש שאסר הוא יתיר כאשר עשה בראשונה לשעבר כי לא מראש בסתר דבר ובזה צדק מאמרו של הרב ז"ל שלא תנוסח התורה בלי ספק כל ימי עולם זה וכמו שהזכיר חותם הנביאים עליה והזהיר לבני בית שני שלא תשכח בשכבר עד שיהא עת רצון לפניו יתב' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר:
ז
נמצא (כל) [אלטונא תקח: כלל] העולה ממוסדות הצלעות שש אמות אמוניות יוצאות משורש אחד וזה שבהוודע המצא אלוה יתקיימו אחדותו יכלתו והשגחתו וממה שהתברר ששמו העצמי הוא שם הוי"ה ב״ה נודע חדוש הבריאה והתחייבו תורה מן השמים ושכר ועונש והנה ארבעת אמונות ראשונות אינם אפשרי הבטול כי כמו שמציאותו נמנעת הבטול שיש לנמנע טבע קיים כי תואריו המחויבים הם מתיחדים בו ודבקים עמו גם שם העצם אינו נופל תחת יד השינוי כי כבר הודיענו וצונו לשמוע שהשם הוא אחד לא איש אל ויכזב ואמר אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ועם שמצאנו בתורה ובנביאים כ"פ המלאך נקרא בשמו יתב' וכן ירושלם וארז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה אבל בשביל זה לא יהיו אלוהות שהוא מהנמנעות אצלנו היות יותר מאל אחד אבל באמת אמרו שהשליח נקרא בשם שולחו לכבוד וכן האהוב לחבה יתרה אבל שיתן כבוד אלהותו לזולתו הוא מן הנמנעות ודאי וכן אמר ע"ז אחרון הנביאים אני ה' לא שניתי אכן שתים הנשארות שהן כללות התורה ושכר ועונש הדבק עמה עם היות בלי ספק אין להם הפסק כל ימי עולם זה שהרי ניתנה לדורותינו בלי תנאי כלל וכמו שיבואר עוד בפרקים שלפנינו וכבר נתבאר שאי אפשר לשום נביא וחוזה להפסיקה אמנם כשיחדש הקב"ה עולמו ויראה עלינו כבודו שנית לעיני כל חי וירצה לחדש גם התורה בשאר מצות אם בכולן אם במקצתן מי ימחה בידו ואף אם נצייר שיחפוץ לבטל גם שכר ועונש מכל וכל ולא יהא שום מציאות לקיום שום תורה כלל לא היה זה הפסד באמונה אלא שאי אפשר היותו בימי המשיח שכבר העיד הנביא והחוטא ב"ק שנה יקולל מכלל שיש חטא ועונש לפי שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות אבל בעולם הבא פשיטא שאין שם מקום לקיום מצות התורה שאין שם אכילה ושתיה ולא שום דבר מעניני הגוף (ביחוד לדעת הר"מ ז"ל הסובר שגם גוף וגויה אין בו) הלא א"כ לא יסופק שיפסק בהכרח קיום התורה בפועל וזה מושכל ראשון עכ"ז אין התורה בטלה כל עיקר והיא קיימת בודאי לעולמי עולמים כמו שהקב״ה קיים לעד ולעולמי עולמים שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה היא ואינה מקבלת הבטול אבל יעסקו בה הצדיקים והיא ההזנה מזיו השכינה וכמו שהיתה אצלו אמון ושעשועיו של הקב"ה משחקת לפניו בכל עת בהכינו שמים ראשונים ואת אחרונים גם התורה חדשה שארז״ל בלי ספק ממנה היא כמעשיה אלא שיקרו בה חדושים בקצת מצותיה לפי חדוש העת ההיא וכענין שארז״ל בכניסתן לא״י קדלי דחזירי היו מותרים להם אך כל זמן שלא יצוה הקב"ה בעצמו אין נביא רשאי לחדש דבר כמ״ש להלן בס"ד ולא זו בלבד שא״א להתיר דבר האסור אלא אפי' לשנות קוץ ותג שבתורה אין ביד שום נביא לשנותו. קצרו של דבר כשם שלא שכחנו שם אלהינו בכל אורך הגלות ואף אם יצויר שיארך עוד כמה אלפים שנים חלילה לא נשכחהו ולא נמירהו כך אין בידינו לבטל דבר קל מתורתו בלי רצונו וכמו שהבטיחנו כי לא תשכח מפי זרענו ואחר שהתורה אינה סובלת השינוי והבטול בשום אופן חזרו שרשי הדת למספרן של אותיות התורה כי אחת היא ושוה אצלנו מי שכופר באות אחת ממנה כאילו כופר בכולה (כמ״ש בסיום סולם בית אל) לפיכך הוא טורח שלא לצורך לדקדק במנינן של שרשים כדרך שעשה הר"מ ז"ל שהעמידן על י״ג וב"ע על ג׳ בלבד וזולתם שהאריכו למעניתם ואם באנו לדקדק אחריהם כראוי אין אחד מהם שכיון החשבון אפי׳ לפי דרכם ודעת לנבון נקל כשירצה לעמוד על דבריהם ולעיין בהם אלא שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה של תורה ואין לנו נפקותא לגמרי מזאת החקירה:
ראש פינה
פנה א תקרא אבן בוחן
ובזה נשלמו המוסדות ועתה יתיצבו שש פנות יוצאות מהראשונות:
א
כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל:
ב
ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי:
ג
כיצד כשיעמוד עכו״ם ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם ואם מת ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו ויתבאר עוד לפנינו:
ד
במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעכו"ם וג"ע ושפיכות דמים אבל שלש עברות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג יהרג ואל יעבור:
ה
במד״א שבשאר מצות יעבור ואל יהרג (שרי ליה מריה לבש"ג שאמר משם הר״מ ז״ל מה שלא עלה על דעתו וטעה מחמת סדור הדברים עכנה״ג) בזמן שהעכו״ם מתכוין להנאת עצמו כגון שאנסו לבנות ביתו בשבת או לבשל תבשילו או אנס אשה (פנויה או אפי׳ תימא אשת איש וס״ל דאינה בכלל ג"ע והראיה שהרי אינה נאסרת עליו כמ״ש בפ״י מה״ג ואתיא כדעת ר"ת וכמ"ש במקומו בס"ד ובזה (אלטונא תקח: אין) א״צ לדחוק כלל במעשה דאסתר כ"ני וכ״מ ולא בלשון הרב ודלא כלח״מ) לבעול אותה וכיוצא בזה:
ו
אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד יש חלוק בדבר שאם היה בינו לבין עצמו ואין שם במקום ההוא עשרה (מאנשים) [אלטונא תקח: מישראל] שיודעין בו יעבור ואל יהרג:
ז
ואם אנסו להעבירו בעשרה (מאנשים) [אלטונא תקח: מישראל] הרי זה יהרג ואל יעבור שום מצוה ולא אפי' אערקתא דמסאנא:
ח
אבל אם אינו מתכוין אלא להנאת עצמו יעבור ולא יהרג וכל הדברים האלו שלא בשעת (הגזירה) [אלטונא תקח: השמד] אבל בשעת (הגזירה) [אלטונא תקח: השמד] והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות יהרג ואל יעבור אפי' על אחת משאר מצות אפי' אערקתא דמסאנא בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין העכו"ם:
ט
ודווקא שרוצים להעבירו על דבר שהוא משום ל״ת אפי' בלאו דלא (סתור) [אלטונא תקח: תסור] אבל אם גזרו שלא לקיים מ״ע א"צ למסור נפשו על קיומה:
י
מ"מ אם השעה צריכה לכך ורוצה ליהרג ולקיימה הרשות בידו ונראה דבשעת (הגזירה) [אלטונא תקח: השמד] אין חלוק לגמרי בין מ"ע לל"ת כדמוכח מההיא דמה לך יוצא ליצלב על שנטלתי לולב מה לך יוצא ליסקל שמלתי את בני ודניאל שמסר נפשו על התפלה יוכיח ואלישע בעל כנפים על התפילין ור״ע על נט״י וכמו שעשו לרוב בימי יוונים (והרי זה כעין אותה שאמרו ב״ד מכין והורגין שלא מן הדין אלא להוראת שעה ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו ואם ממיתין בידים את שאינו חייב מיתה כ"ש שרשאי אדם מרצונו לקדש השם בנפשו אפי׳ על מ״ע ומצוה היא ודאי בשעת (הגזירה) [אלטונא תקח: השמד]) וכן מצינו בר״י בן בבא שמסר עצמו להריגה על סמיכת זקנים ורחב״ת על תלמוד תורה וכן ר״ע שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה נגד גזרת (הע״ג) [אלטונא תקח: המלכות] ולא זז משם עד שסרקו בשרו במסרקות של ברזל ואין לך קדוש שם גדול מזה:
יא
ובע״א ג״ע ש"ד אפי' בצינעה ושלא בשעת הגזרה ואפי׳ אין העכ״ום מכונין אלא להנאתן יהרג ואל יעבור:
יב
ודוקא שאומרים לו לעשות מעשה כגון שאונסין לאיש לגלות ערוה (ולבוא על הכותית הוא בכלל ג״ע) או שיהרוג נפש (מבני אדם) [אלטונא תקח: מישראל] או שישתחוה לע״א אבל אם אונסים לאשת איש לבוא עליה העכו״ם או לאיש שהוא מוקשה ורוצים לתקוע אותו בערוה או שרוצים להשליכו על התנוק להרגו או לכוף ראשו לפני ע״א בעל כרחו או לזרוק עליו מים שלהם א"צ ליהרג:
יג
וכל איסור של ע״א ג״ע ש״ד אע"פ שאין בו מיתה אלא לאו צריך ליהרג ולא לעבור כך הוכיח הר"ן ממעשה דאדם שנתן עיניו באשה והעלה לבו טינא ואמרו חכמים ימות ואל תעמוד לפניו ערומה ולא תספר עמו אחורי הגדר ולא הבינותי הוכחה זו שא״כ אפי' אין שם איסור ולאו ג״כ יהא ביהרג ואל יעבור אם יגזרו עליו עכו״ם לעמוד ערום בפני אשה או אשה ערומה בפני איש או שיספרו זה עם זה ימסרו עצמן להריגה ולא יעשו וזה לא שמענו ולא עלה על דעת אדם אלא ע״כ לומר אחת משתים אם שאותו מעשה ד״א הוא לפי שגירה יצה״ר בעצמו שנתן עיניו במה שאינו שלו לכן משפטו שימות באין מוסר וברוב אולתו שלא הי"ל לתור אחר עיניו ואין האשה חייבת להצילו בגופה ולא משום שאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך כי בזה באנו למחלוקת ר' ורשב״ג די"ל כמ״ד ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא לעביד חבריה איסורא רבא כ"ש במקום פ״נ אלא משום לתא דהאשה הוא דבזיונא דגופא הוי לפחות ולא מצינו שאדם חייב להציל חברו מן המיתה בבזיון גדול כזה שנוגע עד הנפש כמו שאינו מחויב להצילו באיבוד אבר מאיבריו כענין ההוא שתעמוד בפניו ערומה וכן באחורי גדר ערומה איירי שהוא דבר קשה כמות אע״פ שאין בו אפילו לאו בעלמא לא חייבו חכמים האשה להצילו בנזק עצמ׳ ואפשר אפי׳ היתה רוצה מיחו בידה שלא לפגום עצמה ואי נשואה הואי משום פגם בעלה שאינו מוחל על פגמו ובשתו משו"ה פשיטא לתלמודא למ״ד אשת איש שפיר דאין בידה למחול על כבודה ומסיק דאפי׳ בפנויה איכא משום פגם משפחה או כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות כדאיתא התם או נאמר שידעו חז"ל שאין בו סכנת נפש ודאי אע״פ שאמרו ימות לפי דבריהם של רופאים השיבו שלא השגיחו במשפט הרופאים ולא חשבוהו אמיתי איך שיהיה אינו דומה במקום שהוא גרם לעצמו יש כח ביד חז״ל (לנקום) [אלטונא תקח: לקנוס] אף שלא מן הדין. והו"ל כמו הוראת שעה ואף לעולם הדין כן משום מגדר מילתא לשמור האדם מללכת אחר עיניו:
יד
והרב בחו״י בתשו׳ (סק״ה) העלים עין מגמרא זו. ויש לתמוה על הוראתו להקל שם. כי הוא מתנגד ממש לההוא עובדא דהעלה לבו טינא הנ"ל שלא התירו אפי׳ בזיון בעלמא בלי שום קריבה לגמרי וגם במקום סכנת נפשות להציל נפש מבני אדם לא. עאכ"ו שלא להפקיר אדם בתו (לעכו״ם) [אלטונא תקח: לערל]. לעבור על איסור קריבה דאסור מדאורייתא ומלקין עליה למ"ד וכל זה לצורך פרנסת אביה. שבודאי לא היה פקוח נפשות דבר זר ותמוה מאד בעיני שסמך להקל בדבר. ואע״פ שהאב חשש לעצמו ורצה להמנע. ונראה דהוה ס״ל דכיון דהעכו״ם אינו מצווה אלאו דקריבה. איהי נמי לא מיפקדא. ואין זה כדאי ח״ו (א"כ בדבר ערוה גופא נמי נימא הכי) אף כי מרגילה לדבר ערוה. ואחר שיצרו תקפו כל כך. ומשיג רצונו וחפצו בה. ליראת אביה מקפוח פרנסה מן הקל יבוא אל החמור. ואין אפוטרופוס לערוה ולא אפשר להושיב שומר והרי זה עובר ממש אלאו דלא תחלל בתך להזנותה וגם יש לחוש להבת אפי' שתחלתה קצת באונס. סופה ברצון מתוך ק"ר ופריצות שנוהג עמה בלי בושה. שהוא כאש לנעורת. בפרט אשה דעתה קלה. אפי' כשרה שבכשרות. פרצה קוראה לגנב. סוף שהיא שוכרתו. אחר דיצר אלבשה וכמדומה שצער ודוחק העני גרמו להרב להטות דינו להקל (ולהביא עצות מרחוק מיעל דטובתן ש"ר רעה היא. התם להצלת ישראל נתכוונה גם לא היו שם ישראל. משא"כ בנדון הלז שהיה בק"ק. שיש משום ח"ה ג״כ ולשינויא דקרקע עולם. הרי זו בתהרג ואל תעבור. ואף למ״ד הנאת עצמן שרי. דווקא במקום ס"נ דידה. גם נ"ל דיעל אע״פ שצדקת היתה ומשתבח בה קרא לא היתה ישראלית. ונראה מפשטי המקראות שחבר הקיני אף אם היה מבני יתרו. לא היה אלא גר תושב) כי נכמרו רחמי הרב על דל משום כדי חייו. והרי הוא כמהנן ממון ואינו אלא כמפסיד נפשות ח"ו. לפיכך אין לסמוך על הוראה זו כלל: