בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ו · הלכה טו
לפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי תבשילין ולא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ואינו מעשר הטבל על תנאי אלא הכל מערב יו"ט בלבד. עיין בלח"מ שהקשה מהא דקיי"ל בביצה בשני יו"ט של גליות נולדה בראשון מותרת בשני אף דיו"ט ראשון לדידן יו"ט ודאי מ"מ כיון דגם יו"ט שני גזרוהו חכמים לעשות א"כ הוי יו"ט שני כשני קדושות ונולדה בזה יהיה אסורה בזה דאין יו"ט מכין לחבירו וכו', עיי"ש מלבד דיפה תירץ בעל הלח"מ אף גם דהכנה דנולד הוא רק מדרבנן דאתמול גמרה לה כמ"ש הר"ן ויתר פוסקים וא"כ בהאי ביו"ט שני לא גזרו כלל חכמים ולא אסרוהו אלא מיו"ט לשבת ולא מיו"ט לחבירו.
איברא מה שהקשה הר"ן דהא רבא דאמר מניח אדם עירוב תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה ובזמן רבא היו הכל בקיאין בקביעא דירחא, ונ"ל דרבא לטעמיה אזיל דהוא ס"ל בריש פרק שני [דביצה] דטעם דעירוב תבשילין הוא כדי שיברור מנה יפה לשבת ופרכינן יו"ט נמי ופירש"י היינו קודם סעודה, ומשני שמא יפשע ופירש"י שמא ישכח משום דטריד בסעודה, ומעתה ס"ל להרמב"ם דהא דחוששין שמא ישכח היינו קודם סעודה דאז הוא טריד בסעודת יו"ט, ואם אתה אומר להניח קודם סעודה חיישינן שמא יפשע ויניח לאחריה, דקודם סעודה הוא טריד כמ"ש רש"י ואח"כ אי אפשר לברור מנה יפה לשבת דאז הוא אכיל ליה לכולא, משא"כ בשחל יו"ט ביום ה' וביום ו' דס"ל לרבא דיניח מיו"ט לחברו ומתנה דאף ביום עירוב יכול להתנות וצ"ל כיון דיום ו' פנוי לפניו עדיין צריך לברור מנה יפה ליו"ט, ומעתה אף דהם שני קדושות מ"מ מה בכך סוף סוף בכל יום אין כאן כלל חששא דפשיעה, רק דחששא הוא מקודם סעודה לאחריה, אבל באותו יום לאחר הסעודה, דלא טריד הוא וודאי דיניח כיון דיום ו' פנוי הוא להניח ולברור לו מנה יפה לשבת, וא"כ מותר להניח עירוב תבשילין, דלרבא אף ביו"ט היה מותר רק דחששא דפשיעה מעכבו, ובשני ימים ליכא כלל האי חששא דפשיעה כנ"ל, ועיין בים של שלמה (פרק שני דין י"ד) שהביא דאיכא מרבוותא דס"ל לרבא אף ביו"ט שני יכול להתנות בשכח להניח קודם סעודה, ואף להחולקים עליו, כו"ע מודים להניח ביום ראשון ושני כיון דוודאי יברור מנה יפה, וא"כ שפיר קאמר רבא הרי זה מניח ומתנה, זולת בשני י"ט של ר"ה דהוי יומא אריכתא וקבעו חז"ל כאלו הוא יום ארוך לכל דבר וא"כ הרי הוא כמו דאין לערב ביום אחד קודם הסעודה, משום חששא דיערב לאחריה, וה"ה ביו"ט של ר"ה דהוי נמי כמו יום אחד וביום אחד אין השעות מתחלקות ולומר דשעה אחת מותרת ושעה אחת אסורה, וכל זה הוא לרבא אבל למסקנא דאמרינן דטעם דעירוב תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, ומכ"ש מיו"ט לחול ולדידן לא קשה כלל אי הכי יו"ט נמי וא"כ הואיל לדידן שני קדושות הן ותרווייהו יו"ט גמור הם, לכך אסור להניח בהו עירוב תבשילין ולק"מ קושית הלח"מ הנ"ל ודו"ק.
והא דהקשה היש"ש (ביצה דף ו') מהאי דרב אשי דאמר לרבינא על הא דהקשה ליה ולותיב מר האידנא כרבא והשיב לו אימר דאמר רבא בשני יו"ט של גליות בב' י"ט של ר"ה מי אמר וכו' אף דבימי רב אשי היו בקיאין בקביעא דירחא עיי"ש, י"ל דקושטא דמלתא קאמר כיון דהאי עובדא היה בר"ה, אין להתיר אפילו לרבא ולזמן קודם שלא היו בקיאין בקביעא דירחא, נמי בשני י"ט של ר"ה אסור, ועדיפא מיניה משני ומה לו להכניס את עצמו בפלוגתא במילתא דידיה ובמלתא דרבא כיון דמילתא דידיה לכו"ע אסורה דהיה בר"ה, ולכך הר"ן דהקשה להרמב"ם לא הקשה אלא ממילתא דרבא דאמר מניח אדם ומתנה דבזמנו קאמר ולא הקשה ממילתא דרב אשי דהיה מעשה בזמנו, משום דזאת יש לדחות דעדיפא מיניה משני ולק"מ קושית היש"ש ודו"ק.