בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ה · הלכה יא
המוסר בהמתו לבנו הרי היא כרגלי האב, מסרה לרועה ואפילו נתנה לו ביו"ט הרי היא כרגלי הרועה, מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהם. עיין במ"מ שכתב דבבנו אף היותו רק אחד מ"מ הואיל דדרך בני אדם הוא להפקיד חפציהם ביד בנם לכך לא נשתנה רשות בעלים בזאת כלל, ובאמת רבינו בפירוש המשנה לביצה אהאי דמסרו לבנו או לרועה פירש בהדיא לשני בנים או לשני רועים, וצ"ל לדעתו הא דאמרינן בש"ס דיקא נמי, כך הוא הפירוש דל"ל למימר בנו דהשתא ברועה אמרינן דברשות בעלים מכ"ש בנו כמ"ש המ"מ הנ"ל אלא וודאי דנקיט בנו לאשמועינן בנו דומיא דרועה והיינו דוקא שני בנים דומיא דשני רועים בעינן ובנו דומיא דרועה הוא אבל באחד לא, אף דדרך הוא להפקיד חפציהם אצל בנו, ואפשר הואיל דרבינו סותם בספרו ולא העתיק דוקא שני בנים אפשר דחזר בו מפי' משניות שלו, וס"ל דאף באחד מבניו ברשות בעלים הוא כמ"ש המ"מ הנ"ל וק"ל.