אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק ה · הלכה י

הלכה ז

חפצי הפקר הרי הן כרגלי מי שזכה בהן וחפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן ויש להם אלפים אמה לכל רוח ממקומן. עיין במ"מ במה שתמה על הראב"ד ז"ל ובאמת פליאה דעת נשגבה ממני ולא אוכל להבין כלל איך היה כל הדברים בהעלם עין מרבן של ישראל הראב"ד ז"ל, ואולי י"ל דהיה קשה להראב"ד ז"ל קושית התוס' דביצה (דף ל"ח ע"ב) ד"ה וכי תימא וכו' שהקשה שם בשמעתין מהא דפריך הגמרא שם מר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה וכו' (מאי דלא) [הלא] קיימ"ל כוותיה, עיי"ש ולכך ס"ל להראב"ד דהך סוגיא דעירובין (דף מ"ה) אתיא למ"ד בריש ביצה דס"ל במילתא דרבנן אף דהוי דבר שיש לו מתירין מ"מ אמרינן ביה ספיקא להקל, ולכך מוקי שם הברייתא דספיקא אסורה כתנא דליטרא קציעות ולכך בחפצי הפקר לא ס"ל כר"י בן נורי רק ס"ל דהלכה כדברי המיקל בעירוב אבל לרב אשי דס"ל דבדשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקא לחומרא א"כ ה"ה בעירוב, וסברת התוס' דתירצו שם דבעירוב הקילו לא ס"ל וא"כ הלכה כמחמיר ואמרינן דקונה שביתה, ובהכי ניחא במאי דאמרינן שם בעירובין ואי בעית אימא משום דהוי ספק דבריהם וכל ספק דבריהם להקל, והקשה התוס' שם הא הוי דשיל"מ ובדשיל"מ אף בדרבנן ספיקא אסורה עיי"ש, ולשיטת הראב"ד אתי שפיר דהך סוגיא דעירובין אתי הכל לאוקימתא דרב פפא הנ"ל ולא לרב אשי, וזאת היא ראיה להראב"ד ז"ל דסוגיא דהתם הוא דלא כרב אשי, אבל למסקנא דקיימ"ל כרב אשי שפיר קיימ"ל כר' יוחנן בן נורי בחפצי הפקר, ולכך בביצה דכבר אסיקנא מהאי דרב אשי שפיר פרכינן מהאי דר"י ב"נ בחפצי הפקר ולק"מ קושית התוס' לשיטת הראב"ד וצ"ע.

פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו, אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס. ועיין במ"מ, ובהל' שבת פרק ו' בסופו פסק רבינו כר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב, דאם חזרו במזיד אסורין, ועיי"ש במ"מ שכתב דס"ל לרבינו לחלק בין שבת ליו"ט אלא דקשה ליה למה אוקמי שם בעירובין (דף מ"א) מילתא דרב פפא כתנאי ולא מחלקים בין שבת ליו"ט ועיי"ש דשלח יד להגיה בספרי הש"ס שהיו לפני רבינו הרמב"ם.
ולענ"ד נראה, והוא דוודאי סברת רבינו הרמב"ם לחלק בין שבת ליו"ט הוא, משום כי היכא דלא תקשה הלכתא אהדדי דקיי"ל כרב פפא וקיי"ל ג"כ משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, אף גם דהם רבים ר' נחמיה ור"א בן יעקב לתנא קמא כמ"ש המ"מ ועיין במ"ש התוס' שם, רק דהש"ס הוכרח דעל כרחך אף מילתא דר' נחמיה ור"א בן יעקב ות"ק איירי הכל ביו"ט, דאל"כ קשה לת"ק דס"ל דבמקומן מזיד יאכל ושלא במקומן אסורין וא"כ בעודם שם הם מוקצים דהא לא חזיא לגמרי [דבשבת אי אפשר להחזירם משום מעביר ד' אמות ברה"ר] וא"כ אף בחזרו למקומן למ"ד יש מוקצה לחצי שבת להוי אסורין דהואיל ואיתקצאי בהאי רגע איתקצאי לכולי יומא, וזאת הוא מוקצה אף לר' שמעון דהוי דיחוי בידים דהא הוציא חוץ למקומן, וזאת קשה ג"כ לדעת הראב"ד אמזיד דיהיה מוקצה כיון דשלא במקומן אסורין וכן לר' נחמיה אשוגג קשה, דר' נחמיה ס"ל במוקצה כר' יהודה כמבואר בביצה דף ל"ב לענין מסיקין בשברי כלים וכו' עיי"ש ואין לומר דלא אמרינן מוקצה לחצי שבת קשה א"כ ותפשוט מיניה ובש"ס דביצה (דף כ"ו) מספקא בהאי.
ועל כרחך צ"ל דאיירי ביו"ט וא"כ ביו"ט הרי יכול להחזירן למקומן למי דעירב בתחום שלו או ע"י בורגנין ואין כאן כלל איסור הוצאה ברשות הרבים דאמרינן ביו"ט מתוך שהותרה לצורך וכו' ועיין במ"מ הל' שבת פרק הנ"ל ובשביל איסור דרבנן לא אמרינן כלל איסור מוקצה כמ"ש הרא"ש והר"ן במתניתין בית שנפחת וכו' עיי"ש ובפרט במקום שהאיסור מסתלק מן העולם כמ"ש התוס' שם, וא"כ אין כאן מוקצה לחצי יו"ט כלל הואיל והוא יכול להביאן מבלי איסור תורה ומשום איסור דרבנן לא אמרינן כלל מוקצה, משא"כ בשבת דאסורין המה להחזירן משום מעביר ד' אמות ברה"ר כמ"ש המ"מ שם, וא"כ אי אפשר להחזירן למקומן ולא מקרי כלל גמרו בידי אדם ולמ"ד יש מוקצה לחצי שבת הוי מוקצה וא"כ על כרחך איירי ביו"ט ושפיר הוצרך הש"ס לאוקמא מלתא דר"פ כתנאי, אמנם לדידן דקיימ"ל אין מוקצה לחצי שבת שפיר י"ל דהאי מילתא דר"פ איירי ביו"ט, והתנאים איירי בשבת ומעתה לק"מ הילכתא אהדדי דקיי"ל כר"פ וקיימ"ל משנת ראב"י קב ונקי וכפירוש הרמב"ם וכל קושית הש"ס הוא הכל על דרך ותפשוט האיבעיא דהתם דאין מוקצה לחצי שבת משא"כ לפי האמת לק"מ.
והנה התוס' הקשו שם מאי שנא מן המבשל בשבת וכו' ותירצו דהתם היה בעשיתו איסור תורה וכו' והקשה המג"א (סוף סי' ת"ה) דהא באיסור דרבנן כגון המעשר פירותיו והמטביל כליו קנסינן ליה ג"כ כדאיתא בפ"ב דתרומות וכו' עיי"ש, ואפשר לכאורה לומר דלא דמי מבשל להאי דיצאו חוץ לתחום, דבחזרו למקומן לא נעשה כלל הדבר לתועלת הפירות דהא קודם שיצאו היה ג"כ כמו לאחר חזרה במקומן, ומה ענין זה למבשל, רק דקושית התוס' הוא דהא אפילו בישל פירות הנאכלין כמו שהן חיין וע"י בישול נגרעו דג"כ אסורין אף דאין בהם תועלת כמו בחזרה ולזאת שפיר חלקו התוס' בין איסור תורה לאיסור דבריהם, ומעתה לא קשה כלל מהאי דטבילת כלים ומעשר דשם יש תועלת ע"י תיקונו ומיושב קושית המג"א.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה