אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק ד · הלכה יא

הלכה ט

לא תכנס וכו' ואין סומכין את הקדירה ולא את הדלת בבקעת של קורה שלא התירו לטלטל עצים ביו"ט אלא להסקה בלבד. ועיין בהגהת מיימוני במה שכתב בשם התוס', וביאור דבריו דבש"ס דשבת פ' כל הכלים דף קכ"ד מקשינן עלה מהא דאין סומכין וכו' דהנך עצים ביו"ט מלאכתן להיתר ולמה לא יוכל לטלטלם בשום מקום ומשני הש"ס גזירה יו"ט אטו שבת ופריך הגמ' ומי גזרינן וכו' והתניא משילין פירות וכו' ביו"ט ולא בשבת ופריך ומי לא גזרינן והתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש וכו' ומשני רב פפא הא מני בית שמאי היא דאמר אין מוציאין את הקטן וכו' עיי"ש, ומעתה לבית הלל דאמר מוציאין דיו"ט קיל משבת ולא גזרינן, מותר לסמוך בבקעת, א"כ קשה דדברי רבינו הרמב"ם כב"ש, ולזאת מיישב דוודאי אף לבית הילל מאי דשייך ביו"ט דהיינו טלטול אבן וכיוצא בו דאף ביו"ט הטלטול בו אסורה רק בקעת דמותר ביו"ט, גזרו ביה הואיל ובשבת אסורה אסרוהו גם ביו"ט, דאם יראה אבן ובקעת אסור לטלטלם בשבת, רק בקעת דמותר לטלטל ביו"ט א"כ יחשבו דאף אבן מותר לטלטל ולא יבינו שיש חילוק בין אבן לבקעת, משא"כ האי דמשילין וכו' דמותר ביו"ט ולא בשבת לבית הילל דס"ל הוצאה מותר ביו"ט וכ"ש הטלטול וא"כ אין כאן מציאות כלל טלטול דיהיה אסורה ביו"ט, ולכך לא גזרו ביה אטו שבת, דטלטול דבר היתר הוא משום לתא דהוצאה, משא"כ לב"ש דהוצאה שלא לצורך אסורה א"כ אף טלטול שלא לצורך נמי אסורה וא"כ איכא טלטול במציאות מאי דאסורה וגזרינן ביה יו"ט אטו שבת אף בטלטול הצורך דגזרינן אטו אינו צורך ויו"ט אטו שבת, וא"כ ר"פ דמשני הא מני ב"ש והא ב"ה לא בא אלא לשנויי כי היכא דלא תקשה מהאי משנה דמשילין להאי משנה דאין בין יו"ט לשבת וכו' וא"כ ממילא נשמע דהא דאין סומכין בבקעת וכו' דברי הכל היא דלענין מוקצה וודאי לכו"ע גזרינן יו"ט אטו שבת ואתי שפיר וזהו כוונת הגהת מיימוני אלא דקיצר בלשונו ומה שכתבתי הוא המובן והנכון וא"צ להדוחק של הר"ן דסוגיא דביצה חולק אסוגיא דשבת.
והנה הרב המחבר בשו"ע סימן תק"ב הביא האי דברי רבינו, והרמ"א לא הגיה כלל וכתב העולת שבת דלדעת הפוסקים דס"ל ביו"ט כר' שמעון במוקצה, היה ליה להתיר סמיכת בקעת ביו"ט דחזי להסקה וכן משמע בהרא"ש ומג"א כתב דאף הוא מוקצה כמו אבנים, ולא הבנתי דבריו כלל, ולכאורה פשיטא דבשבת הוי כמו אבן אבל ביו"ט הוי כלי שמלאכתו להיתר כדאמרינן פ' כל הכלים הנ"ל ואי דגזרינן יו"ט אטו שבת, זה הוא רק לב"ש כמבואר בהרא"ש כי נמשך אחר דברי הרא"ש, ולא ידעתי מ"ש המג"א על העולת שבת שלא עיין שם כראוי דמאי מקום עיון יש כאן דלדברי הרא"ש יפה הקשה ומכ"ש לדעת הר"ן דס"ל דסוגיא דביצה נדחת מן הלכה וא"כ הרי תליא זאת באיסור מוקצה, ולפי מש"כ ניחא דת"ק דאוסר ס"ל דאף ב"ה מודה בזאת דאסור דגזרינן יו"ט אטו שבת, א"כ ר"ש דמתיר על כרחך ס"ל דלא גזרו יו"ט אטו שבת דבשבת אף לר"ש אסורה כמו אבנים כמ"ש המג"א ומעתה מחלוקתם הוא מענין אחר ולא מעניינא דמוקצה כלל וא"כ הואיל וקיימ"ל במוקצה כר"ש וקיימ"ל בהך כתנא קמא וכסתמא דמשנה דאין סומכין קדירה בבקעת והיינו משום דגזרינן יו"ט אטו שבת, ולכך סתם הרמ"א להחמיר דבהא לא קיימ"ל כר"ש ואתי שפיר ודו"ק.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה