אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק ד · הלכה ט

הלכה ח

אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה ע"ג העץ או על גבי חרש או אבן ואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבואו לחדדה במשחזת. עיין במ"מ, וב"י האריך בזאת והקשה על המ"מ שכתב דגם הרי"ף פוסק דלא כר' יהודה, דהא הוא העתיק דברי רב חסדא דאמר הלכה כר"י ואין מורין כן ונראה דס"ל דהפירוש מהלכה ואין מורין כן הוא כך דלדינא הלכה כר"י אבל החכמים החמירו בדין זה, ונוהגין לאסור כחכמים וזהו ואין מורין כן, וחילקו בין הוראת יחיד לרבים, ולא חששו ביחיד אף אם יטעה לחודדה במשחזת כי ס"ל כר"י, והחמירו רק בדין זה לחוש לחכמים אף דלדינא הלכה כר"י, ולכך סתמו רבי כחכמים וזהו שאמרו חזיתיה לדעתך דהלכה ואין מורין כן לרבים כמ"ש רבינו דהטעם דליחיד לא הפליגו להחמיר ואף אם יטעה לחודדה במשחזת הא לר"י הוא מותר והלכה כר"י מדינא רק דחכמים אסרוהו והוי גזירה לגזירה רק ברבים חששו מ"מ משום חומרא דיו"ט, וא"כ יפה עשה דהעתיק האי דהלכה כר"י לדינא אבל באמת פסקינן להחמיר כרבנן, ולכך הקילו לחלק בדוכתי טובא, ובזאת מיושבים קושיות רבות על הרי"ף וא"צ לדחקנו לתירוצים אחרים כי באמת מדין תורה הלכה כר"י רק החכמים הוא דאסרוהו ודו"ק.

ומפני זה אסרוהו להראות סכין וכו' לחכם ביו"ט שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנו במשחזת. ועיין במ"מ שהביא בשם ההלכות טעמא משום דחיישינן דלמא אתי לאתויי חוץ לתחום, ועיין בלח"מ שכתב דלא קשה לטעם זה אמאי לא חלקו בין תלמיד חכם לע"ה דת"ח לא יצא, זה אינו די"ל דאפילו ת"ח יצא שלא לדעת עיי"ש, אך לפ"ז קשה קושית הרז"ה ז"ל, דהא בש"ס אמרו דאין רוכבין ע"ג בהמה משום שמא יצא חוץ לתחום ופריך ש"מ תחומין דאורייתא ומשני טעם אחר משום שמא יחתוך זמורה, וא"כ תקשה ליה מהכא ש"מ תחומין דבר תורה ואין לתרץ תי' הרמב"ן דיש חילוק בין יוצא מדעת לשלא מדעת, דהא אף כאן איכא חששא דיוצא שלא מדעת ומ"מ חוששין.
ולענ"ד נראה דלא קשיא כלל קושית הרז"ה דהנה הב"י בסי' רס"ו הביא בשם מהרא"י דרוכב על גבי בהמה הוי ליה למעלה מי' ותליא בהא דמספקא ליה בש"ס דעירובין דף מ"ג אי אמרינן דיש תחומין למעלה מי' או לא, והיא בעיא דלא איפשטא, ותליא זה אי אמרינן תחומין דאורייתא א"כ הוי ספיקא דאורייתא, ובשל תורה אזלינן לחומרא, ואם הוא דרבנן א"כ ספק דרבנן להקל, ומעתה י"ל הא דפרכינן אמשנה דאין רוכבין ע"ג בהמה שמא יצא חוץ לתחום, ש"מ תחומין דאורייתא אין הפירוש כמ"ש רש"י דאי תחומין דרבנן לא היו אוסרים מילתא אחריתא משום דידיה משום דהוי גזירה לגזירה, דהא טובא מצינו בכמה דוכתי דגזרו גזירה לגזירה ואפשר דכולי חדא גזירה הוא, ועיין בחולין פ' כל הבשר, רק דקושית הש"ס הוא כיון דלהתנא גופיה מספקא ליה אי יש תחומין למעלה מי' או לא, וא"כ בשלמא אי אמרינן תחומין דאורייתא, וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ואזלינן להחמיר ולכך אסרוהו חכמים לרכוב ע"ג בהמה משא"כ אם תחומין דרבנן הוי ספק דרבנן ואזלינן לקולא ולמה אסרוהו לרכוב ולכך משני שמא יחתוך זמורה, משא"כ לילך ברגליו ודאי יש לחוש שמא ילך חוץ לתחום דמאי בכך דהוי דרבנן דהא מצינו טובא גזירות דרבנן וכהנ"ל, ומעתה מה שהקשו על מהרא"י הנ"ל מהא דאמר אחר לרבי מאיר חזור בך וכו' והשיב לו ר"מ ואתה מה תהא עליך וכו' משמע דברוכב יש איסור תחומין עיי"ש בב"י לק"מ דהא ר"מ ס"ל בעירובין תחומין דאורייתא וא"כ יש תחומין למעלה מי' וא"כ ברוכב נמי יש לאסור למעלה מי' ולק"מ ודו"ק.
ומעתה קושית המרדכי בעירובין, ג"כ מיושב דמקשה על הרשב"ם דאוסר לישב בקרון בשבת שמא ישכח וירד מן הקרון ויצא חוץ לתחום מהאי דהש"ס שילהי דביצה דאמרינן שם אי אמרינן תחומין דרבנן לא גזרו כלל שמא יצא חוץ לתחום, עיי"ש ולפמ"ש ניחא דדוקא ברוכב הוא דלא גזרינן כלל כיון דהוא למעלה מי', משא"כ לילך ברגליו אף אי תחומין דרבנן חוששין כדעת בעל ההלכות. והנה המג"א בסימן הנ"ל כתב על הב"י דהוא חידש זאת מסברתו דרוכב הוא למעלה מעשרה, ובאמת בסי' רמ"ו כתב המג"א בעצמו על הירושלמי דאוסר לרכוב ע"ג בהמה מטעם שביתת בהמה היינו משום שמא תלך חוץ לתחום והאדם עצמו אינו עושה איסור כיון שיושב על הבהמה וכמ"ש הרשב"ם עיי"ש, ולכאורה ליתא דהא על כרחך איירי הרשב"ם כשמהלך בקרון מע"ש וא"כ בשבת לא קעביד מידי כמו בספינה אבל לרכוב בשבת אם ברוכב יש תחומין מה לי הולך לרכוב או הולך ברגליו, ועל כרחך צ"ל דברוכב אינו יוצא כלל חוץ לתחום כיון דהוא למעלה מי' וזה ברור.
ומעתה א"צ לדחוק ולומר דהירושלמי ס"ל תחומין דאורייתא כמ"ש המג"א בסי' הנ"ל דזהו דוחק דיהיה המשנה הנ"ל דאין רוכבין וכו' לחד מ"ד דס"ל תחומין דאורייתא, ולפי מש"כ אתי שפיר די"ל דגם הירושלמי ס"ל תחומין דרבנן ומש"ה באדם הרוכב ליכא איסור תחומין כלל כהנ"ל כיון דהוא למעלה מי', אבל הבהמה גופה כיון שהיא הולכת חוץ לתחום איכא כאן איסור שביתת בהמה והוא פשוט. אך זהו דוחק גדול לומר דיהיה איסור תחומין שייך בשביתת בהמה, ועיין בהגהת מרדכי פ"ק דקדושין דס"ל דאף לאו דמחמר לא שייך כלל בבהמה ומכ"ש דנימא דחכמים אסרוהו תחומין בבהמה והרמ"א בסי' ש"ה בסופו פסק תחומין דרבנן ועיי"ש ובמג"א ועיין במ"ש לעיל בזה ודו"ק.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה