אור ברסלב
בינה לעיתים חלק ב חלק ב - דרוש ד לשבת נחמו

בינה לעיתים חלק ב· רבי עזריה פיגו

חלק ב - דרוש ד לשבת נחמו

חלק ב - דרוש ג לשבת נחמו

דרוש ד' לשבת נחמו כרת עמנו ברית סנהדרין פרק חלק (קה א) - אמר שמואל באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה. אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום. א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם (ישעיה נ א). והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב דוד עבדי (ש"ב ג יח) נבוכדנצר עבדי (ירמיה מג י), גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי:

אהבתך יתברך העצומה אל עמו בחירו, לא נתפרסמת בלבד בעת היותם זכאים וראוים לקבל השפעתו ופרטיית השגחתו לטובה. אבל הפליג בהוראת זה החבוב אפילו בזמן סרחונם, בהיותם בתוקף ההכעסה ומוכנים להתעוררות הדין להביא עליהם יסורין קשים ח"ו, הנה אז הוא מורה גודל חבתו עמהם, כי תכף ומיד הוא מבקש ומפשפש מקום ואופן ימצא להם צד זכות ולא יתמידו בצער ודאגת הצרות. וזה באמת ענין יקר מאד לא תמצא אהבה עזה כזאת בנקל אצל בני האדם, אפילו בקרובים אליו מאחד מאחיו ושאר בשרו. הן אמת כי ברעים הנאמנים האוהבים את רעיהם כנפשם נמצא תתפשט אהבתם אפילו בזמן שפלות ודלות האהוב, כמאמר שלמה המלך ע"ה - בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד (משלי יז יז). והדיוק מבואר למה בתחלת הפסוק אמר אוהב בלשון הוה ובסוף אמר יולד לשון עתיד. ולדעתי רמז מה שאמר במקום אחר - רעך ורע אביך אל תעזוב ובית אחיך אל תבא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק (שם כז י), שכוונתו מבוארת להורות שגדלה אהבת הריע על אהבת האח, ולפיכך הזהיר אל יעזוב מעולם הריע בין שלו בין של אביו, כי ימצאהו בעזרתו בעת רעתו, אבל אל תבא בית אחיך כשיהיה לך יום איד, כי לא יקרב אליך וישנאך, ודרך כלל טוב שכן קרוב מאח רחוק. כן אמר כאן בכל עת אוהב הריע, כלומר הריע האמתי הוא אוהב את רעהו בכל עת בכל מין זמן ועידן שיעבור עליו לעולם יאהבהו, הן בזמן הטובה הן בהפכה, וזה דבר נמצא ורגיל להיות. אולם היות האח שיהיה לו צד אחוה עם אחיו לזמן הצרה שיקרב אליו ויחזיקנו לאח בהיותו בצרה, זה עתיד עדיין להולד כי לא נמצא שכבר נולד, ולא היה עדיין אח עצמי שיהיה אח אפילו לצרה, כי כל אחי רש שנאוהו, ואמר כן.דרך גוזמא על מעוט המצאו על זאת התכונה. באופן שאהבת הרעים זה לזה אפילו בעת רעתם הוא דבר נמצא ורגיל, ורעי איוב יוכיחו בהועדם לבא לנוד לו ולנחמו ברעות הבאות עליו:

האמנם כי אהבת ה' את ישראל מופלג עוד מזאת, יען האוהב וריע אם ידבר על לב רעהו וינחמהו בהיותו בצרה, הוא כאשר באה לו הצרה ההיא, מבלי הסכמת ורצון הריע הזה כי לא עשה מאומה עמו. אך אם רעהו בגד בו, והניעו לעורר עליו שנאה ולהתקוטט עמו במעשה ובדבור, האם בחמימות כעסו ובעצם קללו אותו באותו רגע ישתדל להפיס דעתו ולרצותו על אשר קללהו, כאלו ידאג שלא יצטער רעהו בדברו אותו קשות, זה ודאי רחוק מן המציאות. זולתי בו יתברך, כי מצאנוהו שגיא כח ומייסר ומוכיח ומייעד רעות רבות וצרות ע"י עבדיו הנביאים, ותכף ומיד מדבר על לבם דברים טובים דברים נחומים, ואין לך נבואה וחזות קשה לרעה שאין נחמה בצדה. הלא נראה ראש המתנבאים על רעות ישראל ירמיהו בתחלת ספרו אשר צוהו הי"ת לייעד כמה צרות גדולות לנתוש ולנתוץ וגו' מצפון תפתח הרעה וגו' (ירמיה א יא, יד), ועוד מעט בסימן סמוך לו מיד פייסם ונחמם באמרו - הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו' (שם ב ב). כאלו יאמר עם היותי מגזים ומייעד עליך רעות גדולות ונאמנות כאלה, אל תתבהלו מזה כי סוף סוף אושיע אתכם, וכל הרעה המעותדת לבא עליכם תבא על שונאיכם. מצד הב' ענינים שנזכרו בפסוק בעתה אחישנה (ישעיה ס כב), דהיינו אם על צד החסד ואם על צד הזכות, והוא יתברך יצרף את שניהם גם יחד למהר את הקץ. אם מהחסד, כי זכרתי לך חסד נעוריך, אני זוכר את החסד אשר מעולם עשיתי לך מימי קדם, ומזמן נעוריך אני רגיל לעשות עמך חסד ולפיכך אמשיך החסד הזה גם לבסוף, ע"ד ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד (ירמיה לא ב). ואם מצד הזכות, אזכור אהבת כלולותיך, כי אע"פ שעכשיו לא ימצא אצלכם זכות מספיק, מ"מ אזכיר לכם זכות גדול שיש לכם. והוא כי מאז בזמן כלולותיך בהיותכם במצב כלה בחופתה, אשר מדרך העולם בהיות האשה נשואה עם בעלה מזמן רב שאח"כ תלך עמו בכל מקום שילך, אע"פ שתסבול צער ודוחק גדול אין זה מהתימה, כי כבר עברו ימי הגעגועין וכבר נשתקעה בלבה אהבת בעלה, אך שבעוד היותה בגדר כלה בתחלת נשואיה בימים הראשונים, אשר אז מנהגן של הכלות להיות בשמחה ובשירים במנוחות שאננות בכל מיני עדונין וענוגין ולא תצאינה אלא לטייל בגנות ופרדסים, תתרצה ותסכים באהבה עזה לעזוב את הכל וללכת אחרי בעלה במקומות הסכנה וחסרי המזון בדוחק ובצער, זו באמת אהבה מופלגת לא תמצא בנקלה. ואם בני ישראל בהיותכם בגדר כלה, בתחלת קבלתכם עול תורתי ומצותי תכף אחר יציאתכם ממצרים הוכחתם אהבתכם הנפלאה אצלי, במה שתכף ומיד הלכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה ולא הרהרתם אחר מדותי לומר מה נאכל אנחנו טפינו ובעירינו. ושמא תאמר הלא ראינו כמה פעמים נתרעמו, נתנה ראש (במדבר יד ד) ונפשנו קצה (שם כא ה) וכיוצא, כבר באה קבלתנו האמתית כי כל אלו התלונות לא היו אלא מהערב רב, אבל זרע ישראל הקדוש לעולם בקדושתו עמד. וזה הוא קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב ג), כי נתקדש ישראל להיות לה' מראשית והתחלת תבואתו, כלומר מהתחלת צמח גדולו וראשית הויתו, ולפיכך כל אוכליו יאשמו והרעה תבא עליהם, ולא על ישראל אעפ"י שהגזמתי בכל כך רעות:

ומה לנו לבקש הוכחות על זה, הלא מרע"ה רבן של נביאים אחר אשר הרבה תוכחותיו בפרשת בחקתי, לבלתי הניחם מרי נפש סיים בנחמה משיבת נפש, באמרו - ואף גם זאת וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה' (ויקרא כו מד). ואולי רמז בזה לשלשה מיני התקוה שכתב הרב בעל העיקרים ז"ל שהם תקות ההבטחה, תקות הכבוד ותקות החסד. על ההבטחה אמר, אזכור הברית אשר עשיתי עם הראשונים הם האבות ע"ה אשר כרתו ברית עמהם לגאול את בניהם, וזו הבטחה גמורה וקיימת לא ישוב דברו אחור. ואזכור גם כן אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים, כי כיון שכבר ראו גויים רבים מה שעשיתי עמהם מהנפלאות, הנה הוא כביכול מההכרח בעבור כבודו להושיעם. כי אם לא יושיעם, יהיה בזה ח"ו צד זלזול, ביחסם בו ית' שום חולשה או לאות חלילה, כמו שטען משה רבינו ע"ה למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת וגו'. ואזכור ג"כ להיות להם לאלהים אני ה', כי כדי להיות להם לאלוה שיקבלו אלהותי ועול מצותי, צריך שאני אהיה ה' מתנהג עמהם ברחמים, כי אילו אתנהג על קו הדין המוחלט מי יעמוד. ומלת וזכרתי נמשכת על כל אלה. אם כן זו היא נחמה עצומה לבל נתייאש מרוב תוכחות המיועדות, כי רצונו יתברך להפיס דעתם להפיג צערם:

מעתה נשאר לנו מקום ספק בקללות משנה תורה, כי ראינו משה רבינו ע"ה האריך בהם מאד בכמה ייעודים שונים קשים לרעה, ופתח בגנות וסיים ברע יותר - והשיבך ה' מצרים וגו' והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה (דברים כח סח), שהוא בלי ספק תכלית הפחיתות והשפלות שלמעוט ערכם לא ימצא מי שיקנה אותם, ואיך הניחם כך בדאגה בלי שום פסוק של נחמה ונחת רוח, כי אין זה מדרכו ית' עמנו, שלא תסבול זה אהבתו האמתית. כי הנה אפי' ביום המר של תשעה באב תקנו לנו קדמונינו עליהם השלום אחר הקינות עניני נחמה, ולערב בעת המנחה אנו אומרים נחמו נחמו עמי ותכף אחר ט"ב בא בעצם היום הזה שבת נחמו, ואם קדמו תלתא דפורענותא באו אח"כ יותר מכפלים של נחמה דהוו שבע דנחמתא, ואיך אם כן כאן נוחם יסתר מעינינו. ובאמת חפשתי אחר מפרשינו ע"ה הנמצאים אצלי ולא מצאתי מי שיתעורר על ככה. לבד ראה זה ראיתי בספר דברי שלמה, הביא בשם הרב אביו ז"ל שלהיות קללות אלו רומזות על גלותנו זה הארוך, נתארך ג"כ ספור הנחמה ונעלם מלפרשה עד אח"כ בפ' נצבים באמרו והיה כי יבאו עליך וגו' ושבת עד ה' וכו', שהוא כמו סיום פרשה זו, זה תמצית כוונתו:

ואני בעניי אחרי ראותי מאמרנו נחה שקטה דעתי, כי חשבתי בזה בא בפסוק והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו' נחמה נוראה ונמרצת מהגדולות שבכל נחמות הנביאים עליהם השלום. וזה כשנציע תחלה כי הנחה מוחלטת היא לא ישוער בטולה בשום צד, שכל מה שיסודר מפאת חפצו יתברך לא ימנעהו ולא יעכבהו ההשתדלות האנושי או איזו סבה אחרת, כי על כל פנים הוא יעץ ומי יפר, ולא תשתנה גזרתו אם לא מצד השגחתו ית' הנוראה המסודרת מחכמתו העמוקה אשר לא ישיגנו שום רעיון. והמשורר ע"ה אמר - עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא), אמר בפירוש כי לעולם תשאר בהעמדה וקיום מה שהיתה עצתו ית' ויתעלה שמו מכל שום שנוי, ואם נראה פעם יפרסם גזרה ועצה על דבר אחד ופעם אחרת על הפכו, לא היה זה משנוי רצונו ית' חלילה, אלא משנוי והבדל איכות הדור אשר נשתנה מטוב אל רע או מרע אל טוב. ומתחלה הקיפה ידיעתו ית' והיו מחשבותיו לדור ודור, אל הדור הזכאי ואל הדור החייב, וכפי ערכו היתה לו ית' מחשבה פרטית לטוב אל הדור בהיותו זכאי, ולהפכו בהתחלף הדור אל לא זכאי, באופן שלעולם עמדה ונתקיימה עצתו יתב' ויתעלה בלי שום השתנות:

וגדולה מזאת באר הנביא ישעיהו ע"ה בשמו יתברך - מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא (נעשה) [נעשו] אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו י), ירצה כי לא בלבד כשלא יהיה שום מין התנגדות לחפצו יתברך יצא לפועל לחלוטין, אלא אפילו תהיה שם איזה הוראת נראית כמכרחת אל הפכו מצד מבטי הכוכבים ממסילותם אשר להם טבע קיים, מ"מ תבטל הוראתם מפני חפצו ית'. וזה הוא מגיד מראשית אחרית, אפילו אותו התוכן ומביט במשפטי הכוכבים אשר כפי חכמתו הוא מגיד בטח ומודיע העתידות קודם שתהיינה וטרם שיעשו, כי הוא יודע נאמנה מה שיפרסמו תנועות צבא המרום במרום, הנה הוא עצמו אומר ומודה בפיו שעכ"ז לא יחוייב הכרח מה שיורו הכוכבים, כי אני יכול על כל ועצתי בלבד תקום ואעשה כל חפצי, אפילו בהריסת טבע המערכות המחייבות להפך, ולא יצטרך לזה שום טורח ויגיעה חלילה. כי לזה אמר במקום אחר - נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר (דברתי) [דמיתי] כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום (שם יד כד). כי מלת כן לדעתי היא להשוות ולדמות הויית הדבר ובואו לידי פועל ומעשה אל הדמיון והמחשבה, לומר שכעין ודוגמת הדמיון והמחשבה כן באה ההויה והמעשה באותו הקלות עצמו. כי כאשר המחשבה היא ענין קל מאד כהרף עין לא יתואר בשום מין לאות ועמל, כן היה קל המעשה מאליו מבלי שום מתנגד, כי כאשר יעצתי היא תקום ואין מונע:

וכמה קיימו כל זה חכמי יועצי המן הרע במה שאמר הכתוב - ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו (אסתר ו יג). ולדייק ההרגשים אשר בזה אני אומר, כי המן הרשע כשהסכים לעשות מה שעלה בדעתו לעשות ליהודים ולמרדכי הצדיק ע"ה, היה בהפילו גורלות אשר ראה וידע מתוך השמימיי היות מזלו של המן צומח ומחייב לו רוב הצלחה, ומתנגד למרדכי מורה עליו תכלית השפלות והנפילה, ולכן בראותו המרוץ הטבעי מסייעו הסכים להביא מחשבתו הרעה לידי גמר. ועתה כשראה מה שהוכרח פתע פתאום להכנע אל מרדכי ולהגדילו ולנשאו, חשב היה זה מקרה פתאומי ע"צ ההזדמן כאשר יקרה לפעמים ושלא יתמיד כן, כי עכ"פ ההוראה הטבעית לא תבטל ולא תשוב אחור נפילת מרדכי, והוא אמרו ויספר המן וכו', שספר להם היה זה מקרה בלבד אשר בלי ספק לא יתמיד, וע"כ הקדים לספר לזרש אשתו, כי בקלות תאמין לדבריו ואחריה ימשכו האוהבים שהם בעלי שכל יותר. אמנם סוף סוף חכמיו העמיקו לרדת אל נקודת האמת, ואח"כ נגררה אשתו אחריהם, ואמרו לו טעית בחשבונך לייחס דבר זה אל ההזדמן והסבה המקרית, כי הן אמת יש כאן סבה טבעית אל נפילת מרדכי מתנועת השמים, אך דע לך כי יש עוד סבה אחרת עולה על כל אלה, והיא ההשגחיית אשר היא תמיד דבקה בזרע הקדוש בני יהודה, ולא תפרד מהם. ולכן אם מרדכי זה, אשר היה לו להיות הוא המתחיל ליפול כפי המרוץ הטבעי היה בהפך, שאתה החלות והיית הקודם לפול לפניו קודם שיפול, הנה נבשר אותך בטח כי לא תוכל לו לעולם כי נפל תפול לפניו, אפילו בהיותו נופל, שיראה לך שכבר הוא למטה לארץ בלי תקומה, אז תפול לפניו, כי כן תגזור ההשגחה היכולה על כל, ולא תעצרנה שום מין סבה אחרת להשתדלות נגדיי. וזה אפי' לא קדמה שום ידיעה מהרצון ההשגחיי, כל שכן בהודע הדבר קודם מפי מגיד נאמן שלוח מאתו ית' או על ידי נבואה, או איזה הוראה באה מצדו, כי ודאי דבר אחד מכל דבריו לא ישוב ריקם:

ויש לפי זה מקום הסתכלות עיוני במה שמצאנו בענין יוסף עליו השלום אשר ספר לאחיו עליהם השלום חלומותיו פעם ופעמים, מה דימו ומה עלתה על לבם באמרם - לכו ונהרגהו וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו, האם חשבו הם לבטל בפועל מה שסודר מהרצון האלהי כפי הוראת החלום אשר רוח ה' נוססה בו. כי אין המלט מאחד מג' ענינים, אם שחשבוהו לשקרן וכזבן בספורי החלומות שהיתה המצאה בדויה ממנו, והוא מעולם לא חלם אותם החלומות. וזה בטל, כי מאמרם המשול תמשול וגו' נראה שקבלו החלום אלא שכחשו הפתרון כפי כוונת יוסף, וכן מאמרו ויקנאו בו אחיו. ואם שהאמינו החלומות אבל שהיו מפועל הדמיון שאין בו ממש ולא מחזה שדי, וגם זה אינו, שאם כן לא תפול בו קנאה ולא היו צריכים להתנכל לו להמיתו באמרם ונראה מה יהיו חלומותיו, כאלו ירצו לבטל מה שיורה החלום והלא בטל הוא מאליו, כיון שלדעתם אין בו ממש. ואם שיודו היותם הודעה אלהית בחלום ידבר בו, וזה יצדק יותר כי בלי ספק בני יעקב ע"ה כלם מאמינים בני מאמינים היו לייחס כל הדברים אל ההשגחה האלהית, וכבר הוקבעו בידיעת היותו ית' מגלה סודו על ידי חלומות לשלמים שכמותם, ופתרון חלומות אלו מבואר נגלה מעצמו שמורה על המלכות והממשלה ליוסף, ואיך אם כן ישתדלו על ההפך או ידמו בנפשם לנגדו, ומה גם ע"י שפיכות דם נקי וצדיק, ויותר טוב היה להם להכין עצמם לתשובה ולתפלה אליו יתברך, לבקש מלפניו בעד עצמם לא ישתעבדו תחת יוסף ולא יהיו עבדים לו, כי אולי תקובל צעקתם ותתבטל הגזרה למה שנוגע להם, אבל לבקש בטולה על ידי הריגה זר מעשהו: ואפשר לי לומר כי יש לבקש התנצלות על אחי יוסף ע"ה מיוסד על דבריהם ז"ל בפרק הרואה (נה ב), אמר רב יהודה בר ליואי לאדם טוב מראים לו חלום רע לאדם רע מראים לו חלום טוב, תנא כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע וכו'. והטעם בארוהו למעלה דאמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה, ומסקינן בגמרא דהיינו דחזא ולא ידע מאי חזא. ופי' רש"י ז"ל אדם טוב רואה חלום טוב ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח ע"כ, נמצא לפי זה כי כשיחלום חלום טוב ואחר שיקיץ הוא זוכרו עד שיוכל לשמוח עליו, היא הוראה שהוא אדם רע שמראים לו אותו החלום כדי שישמח בו וחדויה מסתייה ולא תתקיים הוראת הטוב, שאילו היה אדם טוב היה החלום משתכח ממנו למען לא ישמח:

וזו היתה לדעתי כוונת האחים השלמים האלה, כי בראותם החלומות היותם טובים בהפלגה כי שטחיותם מורה שלטנות רב, ולא נשתכחו מיוסף אבל זכר אותם בגדר שיכול לספר אותם מלה במלה בשמחה ובטוב לבב והיה שש ועלז עליהם. על זה חשבו למשפט צדק, כי כל זה הוראה עצמה ומפורסמת היות יוסף ע"ה איש רשע רע מעללים שהראו לו חלומות טובים ושיזכרם אח"כ, למען בדיחותיה מפקח ליה, ואיש כזה מצוה לשנאתו ולרדפו עד חובה כי בן מות הוא, כיון שמרמה את הבריות. והוא אמרו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, כי איכות החלומות שהם טובים, וגם דבריו שנתנו לו מקום לספרם כדי שיתבאר וישמח, זה היה סבה לשיוסיפו לו שנאה, כי חשבוהו בעבור כך ממשנאי ה' שיוכלו לשנאותו. ובזה יובן אמרו לכו ונהרגהו וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו, אשר נתקשה להם ז"ל כפי דברי רש"י ז"ל שאם יהרגוהו איך יראו מה יהיו חלומותיו, עד שהוצרכו רז"ל לומר שהם דברי רוח הקודש. ולפי דרכנו יאמר כי בלי ספק נוכל להרגו על רשעתו, ואולם החלומות יתקיימו ולא על האופן שחשב להנאתו ולטובתו, אלא אנחנו נדע ונראה מה יהיו ואיזה פתרון אמתי יש להם, כאשר יבוא לידי פועל כהוראתם האמתית אשר כעת לא ידענו אותם, זו היתה כוונת השבטים:

ואמנם עתה ישאר הקושי בהפך, אם כן לפי האמת שיוסף ע"ה היה צדיק וישר, איך באו אליו אלו החלומות הטובות ונשארו בזכרונו עד שיוכל לספרם ולשמוח עליהם וסוף סוף נתקיימו לטובה. ותשובת ענין זה תלוי אצלי בהבנת מדרשם זכרונם לברכה בבראשית רבה (פד ט) האומר כן, והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), אתם כונסים פירות ואני כונס פירות שלכם רקבין ושלי עומדין. והנה קמה אלומתי וגם נצבה, רבי לוי ורבי אחא, רבי לוי אמר עתידים אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגלים של ירבעם ולומר אלה אלהיך ישראל, אמר רבי אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר חיה רעה אכלתהו, ומאן קאים לי משתקותא דאמא קמא. ויקשה בו לדעת רבי לוי ורבי אחא אתא לנחומים בבשורת ממשלתו צעורי קא מצטער ליה בהודעת העגלים ושיאמרו עליו חיה רעה אכלתהו. והנה הרב בעל יפה תאר כתב וקצת קשה אמאי ת"ק נסיב מלתיה אקרא דוהנה אנחנו מאלמים אלומים ור"ל ורב אחא נסבי והנה קמה אלומתי וגו', ולא תירץ כלום:

ואחר המחילה לעניות דעתי לא דק, דהאי והנה קמה אלומתי וגם נצבה לאו ר"ל ור"א נסבי ליה לאסמוכי עליה דרשתם אלא היא סיומיה דמלתא דתנא קמא דקאמר אתם כונסים פירות ואני כונס פירות, דהיינו פי' אנחנו מאלמים אלומים שרוצה לומר אנחנו כלומר אני ואתם כונסים ועושים אלומים מהפירות, והוסיף עוד לומר שעם היותנו כלנו שוים בכניסה, מכל מקום חולקים אנו בענין ההעמדה וקיום, כי שלכם רקבים ואינם מתקיימים ושלי עומדים בקיום בלי רקבון. ועל זה הביא תנא קמא מה שאמר עוד הכתוב והנה קמה אלומתי וגם נצבה, שפירושו כפי מה שאמר הוא שהאלומה שלי היא שנתקיימה ונצבה ועמדה על עמדה בלי רקבון, מה שאין כן האלומות שלכם שלא קמו ולא נצבו כי הם רקבים. ועתה אמר המדרש כי ר"ל ור"א הושוו שניהם לחלוק עם תנא קמא בהבנת הכתוב, כי לדעת תנא קמא היתה כל הוראת החלום בשורה טובה המשמחת לבו של יוסף, ואם כן היה בזה מעין הרשעים חלילה שמראין להם חלום טוב כדי שישמחו גם בהקיץ והיה שכרם, כאשר חשבו אחיו. על כן הסכימו יחד רבי לוי ורבי אחא, כי היה בחלום הזה צד הוראת רע למען יתעצב יוסף ע"ה ועציבותיה מסתייה לשיתקיים החלק הטוב שבו. אבל נחלקו בענין הוראת הרע הזה מה הוא, דלר"ל רמזו לו שמיוצא חלציו תמשך הקמת העגלים לגרום לכל ישראל לעשות אלילים אלמים, אשר בלי ספק תמשך לו מזה דאגה נמרצת, ורב אחא אמר שבשורה אחרת הראו לו המצירה את נפשו, והיא שיעלימו עליו דברים לומר חיה רעה אכלתהו כי יביאוהו במצור ובמצוק עד שיצטרכו להעלים ענינו. ולדעתי כיון בזה לדרוש גם כן מאלמים כאלו תתחלף האל"ף לעי"ן ולומר מעלימים. וכל אחד מבשורות אלו תספיק להכאיב לבו ולעכב תכלית השמחה בחלום הטוב הזה. ואולם כשחלם החלום האחר אשר לא היה בו שום הוראת בשורה רעה, חשש פן משמחתו בו לא יכנס בכלל אדם טוב, ולכן ספר אותו אל אביו למען יפתור אותו ויתקיים לטובה על פי דבורו. ואז האב הזקן ע"ה בכוונה מכוונת נתכוון לצערו ולהסיר ממנו שמחתו, ולכן גער בו בנזיפה, וזה הוא ויגער בו אביו, כי יתפעל מזה והרחיק ממנו סבת השמחה בהוראת החלום באמרו כי בחלום עצמו הראה לו היותו בטל מעצמו, כי כמו שאי אפשר שתבא אמו להשתחוות לו כי מתה כן כל השאר הוא שוא ודבר כזב, ומכל זה ידאג יוסף ויתקיים בו שלא הראו לו חלום טוב, או שלא ישמח עליו. ועתה אמר הכתוב ויקנאו בו אחיו, כי החלום הראשון אשר לדעתם היתה שם שמחה מוחלטת לא נכנסה בהם קנאה כי חשבו יתבטל בעבור שמחתו, אבל עתה שראו גערת אביו וההבילו החלום שגרם כל זה צער ודאגה ליוסף, נכנס בלבם צד קנאה אולי מפני הצער הזה יתקיים החלום לטובה ומפני זה נתקנאו בו: אבל מ"מ לא קיימו זה לנכון וקיים, כי סוף סוף כבר שמח בו יוסף מעיקרא כשספרו להם וגם בספרו אותו אל אביו קודם שיגער בו, ותספיק אותה השמחה לבטל את הכל. אבל אביו ע"ה אחר הצער הזה שמר והמתין קיום הדבר, כי כבר נתבטלה השמחה בעבור הדאגה:

והמשורר ע"ה אמר בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה וגו' (תהלים קכו א), יאמר כי בשיבת ציון נאמר שלזמן העבר והקודם היינו כמו החולמים חלום, כי לא יקובצו בו שמחה עליו וגם פועל הוראת הטוב, אבל לע"ל ימצא הכל יחד, כי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בשמחה וגיל וגם יצא לפועל כי יאמרו בגוים הגדיל ה' וגו'. ואיך שיהיה ראינו מכל זה הענין, היה מן הנמנע בכל עוצם ההשתדלות האנושי לבטל או לעכב מה שהיה מרצונו ית'. ובזה באנו אל מכווננו במה שאמרנו, שע"פ מאמרנו נמצא נחמה עצומה במה שחתם הקללות בפסוק והתמכרתם שם וגו', כשנדייק לשון זה והתמכרתם שהוא ההתפעל ורש"י ז"ל פירשו עיין שם. ועוד יתור לעבדים ולשפחות, כי ודאי הנמכר או הנמכרת אינו להיות אדון או גברת אלא לעבד ושפחה, והיה מספיק לומר והתמכרתם לאויביכם ואין קונה כאמרו כי ימכר לך אחיך (דברים טו יב) וכיוצא. ועוד אני מדקדק כפי טבע הלשון מה שאמר לעבדים ולשפחות הוא שלא במקומו, כי כיון שעבדים ושפחות הם הנמכרים היה לו לומר והתמכרתם לעבדים ולשפחות לאויביכם:

אבל זה יתיישב במאמרנו, ויספיק לנו בו כעת להוציא ממנו תמצית הכוונה בלי שום דקדוק, כי ממנו נראה היה חפצו ורצונו ית' יהיו ישראל קנויים לו ומשועבדים אליו וסרים אל משמעתו תמיד לעולם ועד, אם כאשה אצל בעלה ואם כעבד אצל רבו. אמנם היה מהתפקרות רשעי ישראל לבקש המצאות בכל עוז לצאת מעול זה לבחרם חיי ההפקר והשלוח, ומוצאים עילה לזה להחזיק עצמם כאלו הם נמכרים ממנו ית' לזולתו, וכן שנשתלחו ע"י גרושין. ואולם הוא ית' היכול על כל, ורוצה שעל כל פנים יתקיים רצונו והעולה על רוחנו היה לא תהיה, כי הקדים בחכמתו לתקן זה, אם בגרושין איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, ואם במכירה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, כי כשבאתי לכלל גדר מכירה היכן ימצא שיהיה הלוקח אחד מנושי מי שיצדק בו היותי נושה בי, ושיש מקום שאתחייב לו באיזה דבר. כי אין הדבר כן, כי כשמכרתי לא מכרתי לשום נושה בי אלא למי שהוא במדרגת עבד אצלי, ונמצא שלעולם לא יצאנו מרשותו, ולו אנחנו עולם ועד. וזה הוא מה שאמר הכתוב לנחם אותנו ולדבר על לבנו דבר גדול הערך מאד, כי עם היות אמר כמה גזרות בענין גלותנו ושיפיץ אותנו בגוים ושם לא נרגיע, באופן יראה שמכרנו להם ושחס ושלום יצאנו משעבודו ומתחת ידו, שיהיה זה הרע היותר גדול שאפשר, לא יהיה הענין כן. כי הנה יודע אני שאתם עתידים להתמכר, רוצה לומר תרצו להחשיב עצמיכם לנמכרים ושאין לי עוד חלק בכם. אבל אין הדבר כן, כי כיון שמה שאתם מתמכרים אינו לבני חורין השולטים על עצמם, אלא לעכו"ם שהם עבדים ושפחות, כי לעולם קראתים בשם זה של עבד ושפחה בעבור זה, כמו לנבוכדנאצר, הנה נמשך מזה שאין שום אחד קונה אתכם בעצם, ובראשונה אין לו שום קנין בכם, כי גם הוא גם קנינו הכל שלי: ואם האמת כן הוא עדיין אנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות משועבדים אליו יתברך ויתעלה שמו, עם כל מה שעבר עלינו מהצרות, ובשמו אנו נקראים ואין לשום אומה ולשון מגע יד בנו, היש נחמה גדולה מזו לנו עם בני ישראל. באמת הוא אצלי נחת רוח מופלג, נוגע בעצמות דבוק ישראל עם קרובו עמו יתברך, שהוא התכלית המעולה והנכסף, באופן שלעולם שמו יקרא עלינו, הוא אבינו הוא מלכנו הוא אלהינו ואנחנו בניו ידידיו, אשר שם זה לא יכרת ממנו כי כן כרת עמנו ברית כאשר בנושא: ובדברים רבה (ז י) אמרו, בני אם תקח אמרי (משלי ב א) א"ר יהודה בר שלום אמר הקב"ה לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי. למה"ד למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, א"ל אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני לבוש פורפרא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל שאתה בני. כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם שתהיו מסויימים שאתם בני עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני, הד"א אימת אתם בני משתקחו אמרי. כוונו אצלי להעמידנו על תכלית השלמות האנושי להצלחת נפש עם ישראל, כי למה שגם חכמי האומות התעסקו לבקש האושר והשלמות והשיגו היותו תלוי בדעות ובמדות, וע"ז הרבו להשתלם במושכלות ע"פ חקירתם, וגם במדות האנושיות בפעולות המעלה כפי שכלם. הנה סוף סוף בכל אחד מאלו להיותו משכל אנושי לא בא בו האמת והצדק, כי הוא מעותד אל הטעות, ולפיכך כל אשר ימשך אחריהם יהיה כמוהם ולא יבחן היותו בעל דת אלהית ועבד תורת מרע"ה. אמנם אשר ירצה להיות מסויים לבן אצלו ית' צריך שישתעבד ויטה שכלו באלו הב' דברים, למה שתגזור בהם חכמתו יתברך, ולא כפי שכלי הפילוסופים המעופש. אם במדות, לבוש פורפרא שלי, שהוא קנוי אל המעלות המדותיות הנקראות בשם לבוש מצד הקנין, יהיו שלי, סדורים מחכמתי. ואם בדעות, תן עטרה שלי בראשך. מה שתשים בראשך משכן המוח לעיין להשכיל להטיב שהיא העטרה האמתית תהיה עטרה זו שלי, למודי תורתי הקדושה, אשר הם עצם האמת בלי שום שקר, ובזה תהיה מסויים ונכר לכל כי אתה בני ידידי. וזה הוא בני עסקו בתורה ובמצות, שהם שני חלקים אלו, ועליהם אמר בני אם תקח אמרי, על אמרי התורה לחלק הדעות, ומצותי תצפון אתך, לחלק המדות והמעשים, כי באלה כרת עמנו ברית. הוא ברחמיו יזכור לעולם בריתו:

תוכן העניינים

בינה לעיתים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה