בינה לעיתים חלק ב· רבי עזריה פיגו
חלק ב - דרוש ג לשבת נחמו
דרוש ג' לשבת נחמו שאל נא לימים ראשונים פסחים פרק האשה (פח א) - א"ר יוחנן גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל (הושע ב ב) וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א ה):
אין גם אחד מסובלי הגלות אשר לא יכיר וידע בעצמו, כי אפילו היינו מתייסרים כמה כפלי כפלים מאשר נתייסרנו חלילה, עדיין לא הגענו לחלק קטן ממה שהיה ראוי כפי הפלגת ערך עוצם העונות, אשר לעולם הם יתרים וגדולים מהעונש הנתן לנו עליהם. וכדברי הנביא ע"ה - הוי גוי חוטא עם כבד עון וגו' על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וגו' (ישעיה א ד), ירצה להיות כבדו עונותיכם מאד ועצמו ראשיהם ביותר חמורים וקשים, שאפשר מזה נמשך כי על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, על כל מה שאתם מוכים ונענשים ואפילו יהיו עונשים גדולים במכות נמרצות מכל מקום עוד תהיה הסרה והמרי בתוספת ויתרון על המכות והיסורין. ולפיכך אע"פ שכל ראש לחלי מכף רגל ועד ראש ארצכם שממה ונותרה בת ציון וגו', שכל אלה הם יסורים גדולים ונאמנים, עכ"ז לולי ה' צבאות אשר הגביר רחמיו על מדת הצדק והותיר לנו שריד כמעט היינו בלי ספק כסדום וכעמורה חלילה כפי בחינת כובד עונותינו: אכן לא נוכל להתאפק מלהצטער הרבה על אשר גזרה חכמתו יתברך, יהיה עונש העונות הרבים ההם טלטול הגלות המר הזה לגרשנו מקרב ארצנו הקדושה האהובה ולזרותנו בארצות בקרב עמים רבים בכנפות כל הארץ, ונמשלנו לדור הפלגה הדור הרע ההוא אשר הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכבר היה יכול יתברך להניחנו בארצנו ושם ידבר עמנו קשות ויכביד עול היסורין עלינו, כי לו נתכנו עלילות ודרכים שונים להעניש כטוב בעיניו, ועד הגלות והשעבוד בתוך העמים אל יביאנו. כי לכאורה יש בזה סבות נכונות לשלא יהיה הדבר כן, אם כי למה ירצה יתברך שהאומות ישלטו עלינו וישישו וישמחו בשפלותנו ועינינו רואות אותם ברום ההצלחה, כי זה ודאי יגדיל ויכפיל הצער מאד. עם שבאמת כפי השכל אין להצטער אלא על מה שנוגע לעצמו ולא מגדולת זולתו, מ"מ הכרח הטבע החלוש יחייב כן:
וכבר היה מתאונן המקונן ע"ה ע"ז באמרו - על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב (איכה א טז), כאלו אם הבנים אשר היא באה בימים, והם ברתיחת הבחרות, היתה מספרת התחלפות הכוונה אשר בינה ובין בניה בענין הצער והדאגה. כי היא לרוב שנותיה גברה עליה שכולה ובוכה ומתעוררת על אלה הדברים הרעים אשר ספרה עד עתה באו לה ולבניה מצד עצמם, כי נפשה מרה לה על צרותיה, ולא שמה לבה על תגבורת האויב. ואע"פ שלא חסר לה אוהב ורע במקום אחר, אשר הוא שולח לה אגרות תנחומים לדבר על לבה דברים טובים ליישב דעתה, מאנה הנחם והתמידה בבכייתה ולא נתפייסה באותן התנחומין. יען היא רואה בעינה מעשה תוקף צרותיה ועל ידי הראות מתעוררת אל הבכי וירידת דמעה, כי היא מרגשת בחוש כל הרעה הבאה אליה. וזה הוא עיני עיני יורדה מים, אבל המנחם המשיב נפשי מה שערב אל לבו לנחמני בדבריו, הוא לפי שרחק ממני ואינו רואה בעיניו רעתי, ולפיכך אינו מצייר בעצם מהותה וחושב יוכל לנחמני בדבריו הטובים, שאלו היה כאן אצלי קרוב אלי ורואה בעין צרתי, פשיטא שלא היה עוצר כח לפתוח פה בנחמה, והיה קורה לו כאשר קרה לרעי איוב שמתחלה נסעו ממקומם כששמעו מרעת איוב וגמרו לבא לנוד לו ולנחמו ואח"כ אין דובר אליו דבר כי ראו וגו' (איוב ב יג), וע"כ עיני הרואה הרעה היא עיני היורדה מים על אלה הצרות המגיעות לי. אמנם בני מעוטי השנים הקטנים ממש אשר רתיחת דם הבחרות עושה בהם רושם, מה שהם מרגישים הרבה ומתפעלים מאד נשארים כשומעים ומתפלאים, הוא לפי שגבר האויב, כי זה מצערם יותר מצרת עצמם, ואם כן לצד זה למה הגלם לבין האומות: ואם כי יש בזה חלול כבודו יתברך, כי בראותם עצמם מושלים עלינו מייחסים הדבר לכוחם ועוצם ידם, וכי הוא ית' חלילה או השיגו לאות או סלק כבר השגחתו מישראל ואין לו עוד עמהם כלום, וא"כ היה יותר טוב ייסרם בהיותם תחת ידו ית' מיוסרים ממנו ומאתו בההשגחתו. ואולי ע"ז אמר אסף - למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים עד א), התחיל בלשון עבר וסיים בלשון עתיד לומר למה היתה כזאת שזנחת ושכחת ועזבת את עמך ביד העמים וסלקת יד מהם, וראוי הוא שלייסרם יעשן אפך בצאן מרעיתך, שתכעוס בהם אתה כשיהיו צאן מרעיתך, שישארו תחת השגחתך, שיקבלו המרעה וההנהגה ממך ועשה בהם כחפצך ויד אחרים אל תשלוט בהם. ואם מפני סכנת הדבר העיקרי, כי בהיותם תחת יד העכו"ם הם מעותדים ח"ו להפר ברית ולחלל התורה, בין מפני חמת המציק ודוחק הגלות בין מפני פתויי המסיתים ומדיחים אותה בטענותיהם המזוייפות, ומכל זה היו נצולים בהיותם יושבים על אדמתם, כאשר בעונותינו הראנו הנסיון אמתת כל זה. וכמה הודיענו זה אדוננו משה ע"ה בפ' כי תוליד בנים, באמרו והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר וגו' ועבדתם שם אלהים (אחרים) מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון (דברים ד כז). ומהראוי היה יאמר אלהים אחרים עץ ואבן וגו', ולבסוף יאמר מעשה ידי אדם. אבל לדעתי ירמוז על פחיתות עובדיהם, כי העובדים אותם אבדו החיות וההרגש והרי הם כמתים, כיון שאינם שמים על לב שהם עובדים את הדומם. וכך אמר המשורר ע"ה - כמוהם יהיו עושיהם (תהלים קטו ח), שהעושים אותם ובוטחים בם הם דוממים ומחוסרי החיות כמוהם ממש. וזהו מעשה ידי אדם עץ ואבן, האלילים עכו"ם הם מעשה ידי אדם, אשר אדם זה עצמו הוא עץ ואבן, ע"ד עמי בעצו ישאל (הושע ד יב), וימת (לב נבל) [לבו] בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה לז), שזה וזה נאמר על חסרון ובטול ההרגשה. כן האדם העושה האלילים הוא עץ ואבן דומם בלתי מרגיש. אשר לא יראון וגו', שהרי הוא רואה שהאלילים אלו אינם רואים ולא שומעים וגו' וע"כ עושה אותם לקבלם לאלוהות. באופן שמכל אלו הצדדים וגם מאחרים יש מקום הסתכלות על עונש הגלות מזולתו:
ואמנם המפרשים ע"ה היטיבו לדבר בתשובת זה, מהם אמרו שחייב כן טבע הארץ הקדושה שלא תסבול בה עם החוטא באריכות אותם העונות, ע"ד ולא תקיא (אתכם הארץ) [הארץ אתכם וגו'] כאשר קאה וגו' (ויקרא יח כח). ומהם אמרו כי בהיות ישראל יחד אם יתחילו לחטוא ימשכו כלם או רובם, ויקשה יותר חטא הרבים מחטא היחיד. ומהם, לשיהיו סבה להכניס רבים מעמי הארץ תחת כנפי השכינה, וכבר אמרו כן בפ' האשה (פז ב) אר"א לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין אומות העולם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ (הושע ב כה) כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה כמה כורין, ור"י אמר מהכא ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה (שם). ואולם הטעם העקרי אצלי הוא שתשובת קושיא זו היא כתשובת קושי שלוח הנפש לזה העולם המסוכן, שהמתיישב יותר מכל הנאמר בו הוא כי היא היא הסבה ששלחה ה' להגדיל שלמותה, שהיא בבחירתה תגבורת הכח השכלי תנצח כל מעיקי החומר ותרבה בזה שכרה מאד מאד. ובעבור ריוח כ"כ גדול כזה, לא נחוש לספק הפסד הסכנה. כן ויותר בעצם יש לומר בעניננו, כי היו חטאת ישראל ועונותם עצומים מאד מע"ז וחבריה ולא יכלו להנקות אלא בתשובה שלמה בתכלית השלמות, אשר העיקר בה הוא שתבא אותה העבירה לידו ויכבוש את יצרו בכח אמיץ. ע"כ רצה יתברך לזכות את ישראל לכלה פשע ולהתם עונות ראשונים, יגלו למקומות העכו"ם אשר בם יהיו נלחמים כל היום על כל דבר פשע ביסודות האמונות ולכל עון ולכל חטאת, והם בצדקתם ינצחו את הכל ויהיו קיימים ונאמנים ובאמונתם יחיו. וגם אם יצטרך ימסרו עצמם למיתה על קדושת שמו ית', והיו יכולים להנצל מכל צרה וצוקה באחוז מעשה צריהם בידם, ולא ירצו אלא ליראה את ה' ולעבדו שכם אחד, זהו ודאי תקון המעוות לחלוטין והתשובה אשר אין למעלה הימנה. ואם על המעט לא יהיה כן תמיד בכל המקומות ובכל האנשים, מ"מ ריוח השכר הוא כ"כ עצום, כי יעדיף מאד על ההפסד ואינו נחשב לכלום בערכו. ומה גם כי ע"י קבוץ הגליות ילוו גוים רבים אל ה' ויכירו אלהותו ויקויים מאמר הנביא ע"ה - אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' (ו)לעבדו שכם אחד (צפניה ג ט): והוא בכלל המכוון במאמרנו שיום קבוץ גליות הוא גדול הערך וחשוב מאד כיום שנבראו בו שמים וארץ, כמו שע"י הבריאה באו היצורים כלם לכלל הכרת גדולתו ית', כי זה היה תכלית הבריאה, כן קבוץ הגלויות יפרסם כל זה ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לו תכרע כל ברך וכו'. וגם נכלל בזה לבל יצמח יאוש בלבות הגולים לומר היות גאולתם נמנעת או רחוקה לחסרון זכיותיהם ועל רוב עונותיהם, כי הלא עם ה' החסד להתנהג על צד הרחמים ולא כפי הדין הגמור, כמו שהיה הדבר כן בבריאת שמים וארץ, שראה ית' לא היה העולם יכול להתקיים על קו הדין ושתף עמו מדה"ר ונבנה ע"צ החסד, כאמרו עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), כן אמר ה' וברחמים גדולים אקבצך (ישעיה נד ז). ודמיון זה שתהיה הגאולה בחסד וברחמים כמו שהיתה בריאת העולם בחסד, אמרו הנביא ישעיה ע"ה בשמו ית' כשאמר - בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך (שם נד ח), יאמר הן אמת שהסתרת פני מכם היתה על צד המשפט בסבת מה שקצפתי עליכם על עונותיכם, וא"כ משורת הדין לא יהיה מקום לגאלכם כי אם בהיותכם מתקנים ומבטלים הסבה, אכן מ"מ אומר הוא לרחם אתכם כאותו החסד עצמו של עולם בכללו, שע"פ הדין לא היה יכול להתקיים, ומצד החסד באה לו הבריאה והמציאות:
וזהו גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו וכו'. ואני מדייק במאמר למה תלה הדבר ביום, שאמר גדול יום קבוץ וכו', ולא תלאו אל הענין עצמו לומר גדול קבוץ גליות כבריאת שמים וארץ, ואם מפני הג"ש דיום יום על הפסוק עצמו נשתדל לתת איזה טעם ברמז מלת יום. והוא אצלי כי אחד מהטענות אשר מתעצמים בה מתנגדינו, ומחזיקים אותה לנצחת, היא מאורך הגלות כ"כ זמן, ועד אימתי ימתין ה' לגאלנו, אלא ודאי מהאחור והעכוב הזה הם אומרים עזבם האל לחלוטין ועוד לא ישיבם חלילה. ע"כ א"ר יוחנן ע"ה כי טענה זו בטלה מעצמה אין לה שחר כלל, כי שאלה זאת היא מעין שאלת בריאת העולם למה היתה הבריאה ביום שנברא ולא כמה וכמה אלפים מהשנים קודם כי לא קצרה ידו יתברך לברוא אותו זמן זולת זמן. ומה נוכל לומר בזה אלא היות השאלה הזאת סכלות גמור, כי הוא ית' בחכמתו העמוקה ידע היטב הראוי והנאות להבראות שלא יתכן זמן אחר לא לפניו ולא אחריו, ואנחנו לא נוכל להשיגו, כדרשתם ז"ל (ב"ר ט ב) זמן היה לו לעולם שיברא וכו'. כן היום המיועד ממנו ית' לקבוץ הגלויות ולא זולתו הוא הגדול והחשוב, בו תאות הגאולה ולא ביום אחר כמו שהוא הענין ביום ברא העולם מזולתו מהזמנים, כי ע"כ אמר יתברך יום נקם בלבי וגו' (ישעיה סג ד):
והנושא שלנו מכריז ואומר כן למתפלא מאחור זמן הגאולה, שאל נא לימים ראשונים, מה תתמה ותשאל על ימי המשיח מדוע אחרו פעמיהם לבא, הלא תשאל בזה לימים הראשונים מבריאת העולם למה לא היו קודם היותם, ומזה בין תבין כמה עמקו מחשבות תמים דעים ית' כי הוא לבדו מחשב הקץ האמתי:
האמנם המתנגדים לא העמיקו על זה, ולא יביטו אלא למה שיראו מהאחור והעכוב הארוך, ומכאן יגזרו אומר לקיים סרובם ובאים להכחיש עכ"פ תקות הגאולה. ועם היות רבו הנבואות האמתיות המורות עליה, מ"מ יש מהם מכחישין בא' משלשה פנים. בשנים מהם דברנו קצת בדרוש הקודם, ועתה נרחיב יותר לכלול הדבור בשלשתם. הא' כי כאשר לחצם ההכרח לראות בטובות המיועדות על ישראל ועל העיר הקדושה, יוציאו הכתובים מפשוטן ויאמרו שידברו על הרוחניות למעלה מן השמים, ועל הבנינים הנאמרים בנבואת יחזקאל ע"ה והקמת חרבות ירושלים והחזרת ערי ישראל לישובן הכל הוא דרך רמז ומשל. הב' אם לא יוכלו לפרשם דרך רמז יאמרו כי לא על ישראל ממש הבאים משבטי יעקב נאמרו, אלא על העמים אשר נקראו עתה בשם ישראל שנכנסו תחתם והם יקחו חלקם, לא בני ישראל הקדמונים. הג' בראותם שעכ"פ יורו הפסוקים שמדברים על בני עמנו ולא על זולתנו, יקיימו כי אותן הנבואות כלם נתקיימו כבר לשעבר, קודם גלותם האחרון, וספו תמו לבלתי היותם עוד לעתיד: וכבר השתדלה הנבואה בקצת מקומות לבטל אלו הדחיות. אם הראשונה אמר חבקוק ע"ה - על משמרתי אעמודה [וגו'] (לשמוע) [לראות] מה ידבר בי ומה אשיב על (תוכחתו) [תוכחתי] (חבקוק ב א), הגיד כי לאשר המתנגדים היו מתוכחים עמו לההביל תקותו באמרם שיעודי הטובה יש להם רמז ואינן כפשוטן, ע"כ היה מיחל מה ידבר הוא ית' אליו, ותוכן דברי הנבואה, למען ידע להשיב על התוכחת שהיו עושים לו הקמים עליו. וספר שבא לו המענה בזה האופן - ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו, ירצה שהשיבו ה' יכתוב החזון ולא שיהיה באופן נעלם ונסתר שיצטרך עיון וחקירה להבינו, אלא פשוט ומבואר על הלוחות דברים כהוייתן למען הקורא לא יהיה מוכרח להתעכב ולקרוא לאט מעט מעט כדי להבין תוכיותם ועמקם, אלא שירוץ מהרה לקרוא אותה במרוצה לקלות הבנתה, כי אין בהם אלא מה שיורו בשטחיותם. כי אמת הוא עוד חזון למועד ויפיח לקץ הימים, אך לא מפני שיתאחר נאמר שהוא כזב כפי פשוטו ושאינו אלא כפי סודו, כי בלי ספק לא יכזב ואפי' יתמהמה חכה לו:
ועל הב' כבר נאמר אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם (מלאכי ג ו), השוה כב"י נצחיות עם בני ישראל לנצחיות שמו ית', לומר כשם שאני לעולם לא נשתניתי ממה שאני בעצמי ובשמי כך אתם בני ישראל לא יכנס בכם הכליון חלילה לשלא תקראו עוד בשם ישראל. וכמה הבטיח הוא יתב' בזה לאבינו יעקב ע"ה כשאמר ע"י ישעיהו ע"ה - ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו כה אמר ה' עושך [וגו'] אל תירא עבדי יעקב (וישראל) [וישורון] בחרתי בו כי אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך וצמחו בבין חציר וגו' זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (ישעיה מד א ה). באר בפי' שרוצה להוציא מלב יעקב ע"ה דאגה וצער האפשרי להכנס בו, ועליו אמר שלא יירא כלל מזה, כי הוא מבטיחו שלעולם יצוק רוחו וברכתו לא על שום אומה אחרת אלא על אותה אשר היא מזרעו וצאצאיו היוצאים ממנו, והם הם שיצמחו בבין חציר ובערבים. ואמר למה הוזקק להבטחה זו ומאיזה צד היה מקום ליעקב לירא מהפכו, ואמר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וגו', ירצה היה זה כן מאתי לדבר על לבך על דבר זה, לפי שאני צופה ומביט בין גויי הארץ, כי יהיה מי שיאמר אני הוא לה' ונכנסתי בחלקו במקום ישראל, ואחר יקרא את עצמו בשם יעקב ויכנה בשם ישראל שהם הישראלים האמתיים לקבל ברכת ה' ושפע רוחו, לפיכך אני מקיים לך שלא יהיה כי אם לזרעך וצאצאיך. וע"ד שאמר בסוף נבואתו כך יעמוד זרעכם ושמכם (שם סו כב), שהשם שלהם יעמוד אצלם לעולם לאשר יהיו ממש מהזרע שלהם, שמלת זרע לא יקבל שום פירוש אלא על יוצאי ירכם ולא על אשר יתואר בשם בן: ולא זו בלבד אלא אפילו על מלך המשיח שהונח עכ"פ שיהיה מבית דוד יחליפוהו באחר כפי סברתם, וגם ע"ז פקח עיני חכמתו הוא יתברך. ושלל זה באמרו - ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה (שם יא א), והוא מבואר הכפל. אבל ירצה כי כשחותכים יחור של אילן אחד ומרכיבין אותו באילן אחר כשיגדל אח"כ אותו היחור או הנצר, אינו גדל מכח השרשים שלו ממש אלא מכח שרשי אילן אחר, אבל הנצרים שלעולם נשארו באותו האילן הם בלי ספק גדלים מהשרשים של עצמו ולא משרשי זולתו. ולכן אמר שיצא חוטר הוא מלך משיחנו מגזע ישי וממשפחתו, אבל כבר אפשר יצא מגזעו במה שיהיה עיקרו מאומה אחרת שנתערב עם איזו נקבה מזרע ישי, לזה אמר שיהיה נצר אשר יפרה ויגדל משרשיו של הנצר עצמו, שיהיו שרשיו ממנו ומאתו ולא מאחר, וזה לא יתכן אלא בהיות משיחנו מזרע ישי ממשפחת הזכרים שהם השרשים ממש. ועל שניהם יחד אמר הנביא ירמיהו ע"ה - כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם (יצחק) [ישחק] ויעקב כי אשיב את שבותם ורחמתים (ירמיה לג כה), והוא מבואר: ועל הג' להוציא מן הלב שהנבואות כבר עבר זמנן, אמר הנביא הושע ע"ה - כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים (הושע ג ד). דברים אלו יורו בברור שידבר על זמן גלות בבל, וכשיעד הטובה אמר שיהיה באחרית הימים:
האמנם בטול הטענות האלה ע"י הנביאים ע"ה היה אחד הנה ואחד הנה, ושמא המנגד ירשה לעצמו להשיב עליהם. אך מצאנו בנבואת בלעם הרשע כלם נקבצו בבאור גמור שאין עליו תשובה באמרו - וישא משלו ויאמר [וגו'] נאם שומע אמרי אל [וגו'] (אשר) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת (במדבר כד טו). התפאר שנבואתו זאת אינה חידה ולא משל שיהיה בה איזה רמז, אלא היא גלויה ומפורסמת כפשטה. וזה הוא נאם שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים, כאלו יאמר אמת הוא שאני נופל בשעת הנבואה, אבל לא בעבור זה יחשכו עיני הבנתי שאתנבא ולא אדע מה שאתנבא שלא אבין תוכיות הכוונה. אלא אני גלוי עינים, עיני גלויות ורואות דברים כהוייתן ממש. ובאר עוד שקיום נבואתו לא יהיה בימים אחדים ובזמן קרוב, כאלו יאמר שתהיה ההצלחה שהוא מיעד בזמן הבית הראשון, וזה הוא אראנו ולא עתה, וגם לא לזמן הבית השני, כי אשורנו ולא קרוב. אלא הוא לימים רבים ולעתים רחוקות, הוא אחרית הימים, כאשר אמר לבלק אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ופי' עיקר הנבואה דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל, שיקום מי שיצא ממעי יעקב וישראל ממש שיהיה כמו כוכב ושבט מושלים. ותהיה הצלחתו לא למשול ולשעבד אומה אחת או קצת אומות, אלא ימחץ פאתי מואב שפרט אותם בעבור בלק שמחמתו נתעורר כל זה. ולא זה בלבד, אלא יקרקר כל בני שת שהם כל בני העולם בכללו מתחלתם ועד סופם, כיון שאין אומה ולשון שלא תהיה מבני שת שממנו הושתת העולם, הא ע"כ נראה שלא נאמר זה אלא לע"ל בביאת משיחנו באחרית הימים. ולדעתי למען יהיה זה מקובל ומקויים לאמת אצל כל בני העולם שלא יוכלו להכחיש נבואה זו, לא רצה הוא יתברך שתאמר מפי שום נביא קדוש מבני עמנו, אלא מפי המוחזק אצלם לנביא יותר מן הכל, משלהם עצמם:
והוא לדעתי מה שכוונו חז"ל בחכמתם במה שאמרו במדרש (במד"ר כ כ), נתן הקב"ה כח בקולו של בלעם וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו העכו"ם שהוא מברכן, דהיינו שאלו היתה נבואה זו נאמרת מפי אחד מעם בני ישראל אולי לא תקובל אצל הכל, כי זה יאמר בכה וזה יאמר בכה שנוגע בדבר הוא, אבל עכשיו שאמרם בלעם מקרב עמם צר ואויב ושונא האומה הישראלית, הנה קול זה יש לו כח עצום לתגבורת ההכרח שילך מסוף העולם ועד סופו, שעל כרחן יודו ויקבלו האמת, בהיות כאן הודאת הבעל דין היותר מנגד את ישראל. אם כן יהי נכון לבנו בטוח לא ישוב דברו ית' ריקם, ותהי זאת נחמתנו האמתית:
וכבר הקדים הוא יתב' לבשר את אבינו הראשון הזקן ע"ה בשורה עצומה שתתקרר בה דעתו עד מאד, בהודיעו לו מהפלגת מעלת ישראל היוצאים ממנו כשאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך, ומיד האמין בה' ויחשבה לו צדקה. כי שמח שמחה גדולה במה שהודיע לו יהיו בניו הנקראים זרעו (ולא מזרע זולתו) דומים לכוכבים ונמשלים לצבא השמים, אשר דמיון זה לא נאמר בלבד על הרבוי המספרי אשר בשופע מנינם, אבל גם כן יוכללו בזה הערך אשר ביניהם בענין הפלגת מדרגתם ושלמותם אשר יתקבצו בזרע הנבחר, כל המעלות אשר בהם נתעלו השמים וכל צבאם על כל יתר הנמצאות השפלות אשר בארץ מתחת, והם ג' יתרונות המבדילים בינם לבין התחתונים:
אם מפאת מקומם, אשר הם בצד המעלה בגבהו ורומו של עולם, והתחתונים שמם מוכיח עליהם שהם בצד המטה בשפל המקומות ירדו פלאים. וכמאמר החכם ע"ה - שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר (משלי כה ג), והכוונה אצלי כי כבר המציאו ז"ל בב"ר (ב ב) על פסוק והארץ היתה תהו ובהו, כאלו הארץ תוהא בעצמה על מה שהושפלה מדרגתה מהעליונים כמשל ב' עבדים ושתי שפחות וכו', וככה יקרה בענין הגבהות והשפלות אולי יבא אדם לחקור ולהתפלא למה נתן הרום והעליונות לשמים והשפלות והעומק לארץ ולא היה להפך, על כן אמר שלמה בחכמתו כי השמים לענין הרום והגבהות שלהם וכן הארץ לענין עמקה ושפלותה, וכן שנוי לב המלכים אשר נראה מהם מחשבות שונות מתמיהות, הנה על אלה הדברים אין מקום חקירה בהם לעמוד על תכליתם, כי הבורא ית' בחכמתו הנפלאה ידע כל מה שהיה נאות לכל דבר ודבר כפי עצמותו והכנתו, ואם אנחנו לא נשיגהו. והחקירה בזה הבל וסכלות גמורה, שלא יכנס בגדר חקירה למה לא היה החמור פילוסוף או ענין דומה לזה, כך ראתה חכמתו ית' יתכן לשמים צד המעלה. ואליהוא אמר לאיוב - הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך (איוב לה ה), לפי שאיוב היה מחשיב עצמו לצדיק גמור כאמרו אמרת צדקי מאל (שם ב), ואולי בעיניו לא נופל הוא מאברהם אבינו ע"ה כיון שבשניהם נאמר ירא אלהים, על כן אמר לו אליהוא הבט שמים וראה, כי הנה באברהם ע"ה נאמר הבט נא השמימה (בראשית טו ה), ואז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה. כי אם היות השמים בגובה רום, הקב"ה הגביה את אברהם למעלה מהם בעבור תכלית שלמותו, עד שבראותו בהם הוא היה מביט מלמעלה למטה, כאשר פרשתי על פסוק המגביהי לשבת וגו'. אתה איוב אם האמת אתך היותך צדיק כיוצא בו, נס נא להביט השמים כמוהו לראות בהם מלמעלה למטה ותמצא שאין הדבר כן, אלא שור שחקים, אשר באמת גבהו ממך מה שאינם כן אצלו שהיו שפלים ממנו:
היתרון השני הוא מפאת עצמותיהם שהם פשוטים ואין בהם הרכבה ולכן הם מעצמותם בלתי מעותדים אל ההפסד והכליון, כדמיון הכתוב כעצם השמים לטוהר (שמות כד י), והתחתונים בהפך זה, הם מורכבים וחמרם גס, וממילא גם צורתם אינה כל כך חשובה ומעולה, כי לעולם הצורה היא מתייחסת אל ערך החומר ומחמת ההרכבה הם נפסדים: היתרון השלישי הוא מפאת התנועה, כי העליונים תנועתם סבובית המורה על הנצחיית דומה לבורא יתברך, אבל התחתונים תנועתם היא נפסקת, לאשר היא לו לצד מעלה או לצד מטה אשר בהכרח יש לה קץ וגבול, מה שאין כן התנועה אשר היא סביב העגולה: והוא יתברך מאהבתו אותנו ומשמרו את הברית ואת החסד אשר לאבינו ע"ה באמרו כה יהיה זרעך, רצה יהיו עם בני ישראל מובדלים מכל יתר הנבראים השפלים וידמו לכוכבי השמים בג' יתרוניהם. אם מצד המקום שיושמו כעין השמים במקום המעלה, הנחילם ארץ חמדה צבי היא לכל הארצות, העולה היא למעלה על כלם בגבהות מצבה וכל השאר הם שפלים ממנה, כדבריהם ז"ל (זבחים נד ב) מנין שא"י גבוהה מכל הארצות שנאמר וקמת ועלית אל המקום וגו' (דברים טז ח). ועל עצם מהותם בין בחומר בין בצורה, כבר נודע היות נפשות ישראל חצובות מתחת כסא כבודו יתברך, וממילא גם החומר שלהם ראוי יהיה נערך כפי גדר הצורה, כי לא כל חומר שיזדמן יקבל כל צורה שתזדמן, אלא ודאי יש בכחם להיות חומרם כגוף השמים וכוכביהם, וכמאמר דניאל ע"ה - והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד (דניאל יב ג):
וכבר באה ההוראה על זה בעדות על שני החלקים מפי המתנגד עצמו הנזכר כשאמר - הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב מי מנה עפר יעקב וגו' (במדבר כג ט), כאשר ביארנו במקומו. ועל הג' מהתמדת התנועה נתן להם את התורה שיתעסקו בה תמיד לא ימוש הספר מפיהם יומם ולילה, שזו היא תנועתם והליכתם. ועליהם נאמר (ברכות סד א) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ילכו מחיל אל חיל, שהוא ממש ענין התנועה הסבובית:
כי לכן כשאנו מסיימים התורה מיד אנו מתחילים ראשיתה, להורות על התמונה הכדוריית הזאת:
ואולי לשלשתן רמז הנביא ע"ה באמרו - וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו (ישעיה מ לא). על התחלפות ושנוי הוייתם מיתר הנבראים אמר יחליפו כח, ר"ל יתחלף ויתעלה כחם במהותם משאר הנמצאים בין בחומר בין בצורה. ועל המקום במצב העליון יעלו אבר כנשרים, יעלו למעלה למעלה כאלו היו להם כנפי נשרים. ועל התמדת התנועה בלי הפסק, ירוצו ולא ייגעו וגו': ולכוונה זו אני מפרש אמרם ז"ל (ברכות ה א), ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, תורה א"י ועוה"ב. והם מבוארים לרמוז היתרונות הג' שאמרנו. כי התורה תתן להם התנועה התמידית הסובבת, וא"י תושיבם במקום העליון, ועה"ב יזכו לו בעבור יקר מהותם בדקות הוייתם, כי לא יוכלו שאתו גסי החומר ושפלי הצורה, כי העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו'. נמצאו א"כ ישראל דומים ממש לרקיע השמים כאלו הם והם דבר אחד:
ולא רחוקה היא מזו הכוונה אותה החידה דפרק הספינה (עד א), דאמר רבה בר בר חנה אמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי, אזלי וחזאי דעבידי כוי כוי, שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותי דרקיע, אדמצלינא בעינא ולא אשכחתה אמינא ליה איכא גנבי הכא, ואמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר, נטרי עד למחר כי השתא ואשכחית לה. הודיע לרבה בר בר חנה היות מקום דנשקו ארעא ורקיעא, שהארץ והרקיע נשקו יחדו ושניהם ידובקו והיו לאחדים בגדר אחד, והיא האומה ישראלית, כי בהיות לה כוי כוי שהם מדרגות משונות מיתר הנבראים השפלים הנם ככוכבי השמים, ורצה רבה בר בר חנה לסמוך על שלמותם זה לשלא יחסרו להם מזונותיהם, הואיל והם כל כך יקרי הערך וגדלה מדרגתם, אם כן ראוי להם שלא יחסר לחמם, והרי אנו רואים להפך, הם נודדים ללחם איו כאלו גנוב הוא מהם, וזה הוא שקלאי לסלתאי ואנחתיה בכוי ואדמצלינא בעינא.ולא אשכחתה וכו'. ונתיישבה דעתו דלאו הא בהא תליא, כי המזונות הם באים מצד המזל כפי הטבע אשר יניחהו ה' על מצבו ולא יסתור אותו אלא על צד הפלא לאיזה הכרח, וזה הוא גלגלא דרקיעא הוא וכו':
וכמעט כעין חידה זו בא בדברי ישעיהו ע"ה באמרו - אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו (יחד) [יחדו] (ישעיה יח יג), יאמר אע"פ שביסדי ארץ יש לייחס זה כאלו היה ביד כהה השמאלית בעבור חסרונות הארץ, ובהפך בשטחיותי השמים יתייחס אל הימין המיומנת בעבור שלמותם ויתרונם, מ"מ יש ענין אשר אני קורא אותם שיעמדו יחד בגדר ומצב אחד, שמים וארץ דנשקו, ארעא ורקיעא בהיותם שוים כאלו הם דבר אחד, ונתקיימה בשורת כה יהיה זרעך: