אור ברסלב
בינה לעיתים חלק א חלק א - דרוש ג ליום ב של סוכות

בינה לעיתים חלק א· רבי עזריה פיגו

חלק א - דרוש ג ליום ב של סוכות

חלק א - דרוש ב ליום א של סוכות

דרוש ליום שני של סוכות חג הסוכות תעשה לך פ"ק דע"א (ג א, כ"ה בע"י) - אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח מע"ש מהיכן יאכל בשבת אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה. ומי מצו אמרי הכי והאמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום (דברים ו ו) היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן, אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי לה מצוה קלה, משום דלית כה חסרון כיס. מיד כל אחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנא' ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו (תהלים ב ג). מיד הקב"ה יושב ושוחק שנאמר יושב בשמים ישחק (שם ד):

הסכימו גדולי חכמינו ע"ה, כי עם היות טעם מצות הסוכה בזמן שמחתנו זה לזכר העננים אשר צללו על ישראל במדבר בצאתם ממצרים, והיה מן הראוי יצונו לחוג את חג הסוכות בחדש ניסן כי אז התחיל נס זה, מ"מ הוקבעה בחדש תשרי להורות היותנו עושים הסוכה לקיים גזירת מלכו של עולם ב"ה, בזמן שאדרבה דרך בני אדם להאסף אל הבתים. ואלו היה מצוה לעשותה בניסן, היה נראה כי להיות אז זמן תחלת הקיץ אנו עושים סוכה לעונג גופני, לישב בצלה מחמת החום. ומוסיפים עוד לרמוז, צא מדירת קבע, שלא יחשוב העוה"ז להיות לו לבית מושב אלא כסוכה, דירת עראי כאורח נטה ללון:

ומ"מ נראה כי עדיין צריכין אנו לבקש איזה טעם שתתיחס מצוה זו של סוכה בחדש זה של תשרי. ונאמר כי נבין ענין זה במה שידענו, כי מאז נברא העולם ועד עכשו נמצאו שני מיני הנהגות. הא' טבעית כוללת, וזו מסורה למערכות השמים וכל צבאם, והב' השגחיית פרטית, שמורה וכמוסה אצלו. ואמנם ההנהגה הראשונה הטבעיית מצד המערכה היא, אשר מסר ה' לכל העמים אשר תחת כל השמים, ר"ל שהם נתונים תחת כחות השמים והוראותיהם. אכן לנו, עמו וצאן מרעיתו, נתן מדרגה מעולה מזו, כי לקחנו לחלקו להשגיח בנו בפרטיות, והוציאנו מתחת יד צבא השמים וכסיליהם, ואין להם עסק עמנו כלל. הוא שאמרו רבותינו ע"ה בפ"ג דר"ה (כט א), והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז יא), וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים הם מתגברים ואם לאו היו נופלים. כיוצא בו, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' (במדבר כא ח), וכי נחש ממית או נחש מחיה וכו'. וראוי להתבונן, מה ענין ההסתכלות למעלה לענין השתעבדות הלב, כי אדרבא בתפלה מצאנו בהפך. אמרו בפ' מצות חליצה (קה ב), א"ר יוסי המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו, והיו עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט ג), נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא). ומפשוטו נראה כי הנכון בתפלה הוא, כדי להסכים עם הכוונה, שיהיו עיניו למטה ולא להסתכל למעלה. ואולי כוונת רבי יוסי ע"ה היא לומר, כי למען יהיה האדם נכנע בשעת התפלה צריך להשכיל להטיב בשני דברים ההפכיים, הא' שפלות ערכו, כי הוא חרס מחרסי האדמה הולך לעפוש וסופו רימה ותולעה, ולעומת זה יצייר בדעתו גדולתו ית' גבוה מעל גבוה שאין למעלה הימנו. ויערוך שפלות עצמו, וזה הוא יתן עיניו למטה. אצל מעלת רוממותו יתברך, וזהו ולבו למעלה. ואז יחשוב בנפשו, איך ירים ראש לדבר לפניו ויכנע מאד, ויועיל לו לכוין בתפלתו ולאמרה בכפיפת רוח ובנמיכת קומה. אבל שירים עיניו למעלה, אין זה אלא גודל לבב, ולא יתכן בהתייצבו לפניו יתברך. ואיך אמר בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים כו'. ופסוק שאו מרום עיניכם וגו' (ישעיה מ כו) ענין אחר לו כאשר הוא מבואר במקומו:

אמנם יראה כי הכוונה בזה, להיות ארץ מצרים מלאה לה איצטגנינות ולא היו מתנהגים כי אם על פי הוראות השמים, והיתה כוונתו ית' להרחיק את ישראל מאלו המחשבות וידעו נאמנה כי לא תשלוט בהם המערכה שהקב"ה משדדה בעבורם, כמאמר הנביא ע"ה - מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל (שם מד כה). הנה חכמת החיצונים אצל השמים וכל צבאם תתחלק לשתים. הא' חכמת הכדור, לדעת מספר הכוכבים והמזלות וגלגליהם ומצבם וחלוף תנועותיהם וכל הנמשך מזה, והיא חכמת התכונה הסתמית נקראת אצלם אסטרונומיא"ה. והב' היא המשפטיית, כי ע"י ידיעת המבטים והדבוקים והנגדוים ובתי האיבה והאהבה ועת תולדת האדם והריונו וכל הנלוה לזה, באים להגיד עתידות, אם כלליות ואם פרטיות. אמר, כי הוא ית' מבלבל את כלם בכחו הגדול, עד כי לא ידעו ולא יבינו מאומה מכל אשר יזמו לדעת. כי ל"מ המשתדלים בתכונה המשפטיית, מפר ומבטל אותם האותות אשר היו מורים דבר מה ומבטלם אל ההפך, באופן שהקוסמים אשר היו אומרים ומגידים דבר אחד לעתיד, הוא עושה אותם הוללים וחסרי הדעת, כי לא יצדקו בשפטם. אלא אפי' אותם אשר אינם מתעסקים אלא בחכמת הכדור בסתם, שזו חכמה סתמיית תקרא כי אין בזה שום מעשה, גם אלה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל:

והוא ע"ד מ"ש הנביא אליהו זכור לטוב - ענני ה' ענני וידעו העם הזה וגו' ואתה הסיבות את לבם אחורנית (מ"א יח לז). וכבר נודע מה שנתקשו המפרשים על זה, עד שהרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה ו ג) אמר שלרוב פשעם מנע מהם התשובה. ולדעתי תפלת הנביא היתה שתתחקה בלב ישראל אמונת מציאותו יתברך ביתד תקועה לא תמוט, באשר עד עכשיו היו פוסחים על שתי הסעיפים. וזה כי משה היה חפץ להשיג את המהות עצמו, כאמרו הראני נא את כבודך (שמות לג יח) ובאה לו התשובה וראית את אחורי ופני לא יראו (שם כג). ופירשו בו ז"ל לא תוכל להשיגני אלא מהמאוחר אל הקודם ע"י פעולותי שבאו אחרי ונמשכו ממני, תבא מן המסובב אל סבתו, וכן מסבה לסבה עד הסבה הראשונה שתתעל'. אבל פני, להכירני מעיקרא מצד עצמי מן הקודם, אי אפשר. ובא אליהו ע"ה ובקש דרך ממוצע לתקוע אמונה זו לדור ההוא, ואמר כי לידע מהמהות א"א, וגם הידיעה בדרך החקירה מהמאוחר, עם היותה אל היודעים האמתיים ידיעה חזקה וקיימת, מ"מ לבלתי מעמיקים יש בה מהסכנה לקוצר שכלם ולבלתי העמיקם. על כן אמר הודיעם אלהותך באמצעות הנס הגדול הזה שתעשה, כשתענני במים, מה שלא יכלו לעשות כל נביאי השקר עם כל כשופיהם והשתדלותם. ובזה יודע אצלם ידיעה אמתית, מצד החוש והנסיון, היותך האל הנמצא האמתי, כי המוחש א"א להכחישו, וידיעה זו תשאר אצלם קיימת. כי אמנם עד עכשיו אתה הסבות את לבם אחורנית, להשיגך ולדעת אמתתך, כי היו חוזרים אחור מלמטה למעלה, ולכן היתה אצלם ידיעה בלתי שלמה והיו פוסחים על שתי הסעיפים. וככה יקרה בכל חכמת הטבע, כי כל התפלספותם הוא לעלות מן העלול אל העילה, וע"ד זה הם משיגים בחכמת הכדור והשמים מה שהם יודעים מהם, וכיון שהיא ידיעה בדרך חקירה בלתי אמתית כי ישיגנה הליאות והשגיאה, (וכן) [לכן] אמר משיב חכמים אחור, הקב"ה עושה שהחכמים כשירצו לידע ולהיות חכמים בתכונה, לא ילכו לפנים להתחיל מן הקודם אלא שבים לאחור, וזו היא סבה שדעתם יסכל. כי לא רבים יחכמו להשיג האמת בעצמה. באופן שחפץ ה' הוא לא יחשיבו ישראל לכלום כי מאפס ותהו נחשבו אצל יכלתו ית' לבטלם: והנביא ישעיהו ע"ה צווח - אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו (יחד) [יחדו] (ישעיה מח יג). תרגם המתרגם ע"ה (תלינת) [תלית] שמיא. וכוונת הפסוק, כי אמת הוא עשה ה' את הארץ ליסוד לא תתנועע כלל והשמים תלוים ועומדים בלי יסוד כלל, וזה גורם שהם בתנועה תמידית, ועכ"ז כשאני רוצה קורא אני אליהם שיעמדו יחד, במצב א', ושתהיה הא' כטבע האחר, שהארץ תתנועע כטבע השמים, כענין הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט) ושיעקר הר המוריה ממקומו וכיוצא, ושהשמים לא יתנועעו, כטבע הארץ, כענין שמש בגבעון דום (יהושע י יב). והנה אחרי צאת ישראל ממצרים, לאשר נתגדלו כ"כ זמן ביניהם, עדיין לא היו מכל וכל נצולים מאותם הענינים לתת לב להוראות המזלות, ולא נתקעה בלבם לגמרי ולחלוטין אמונת ההשגחה בשרשה. ולכן כשחסרו להם המים התחילו להתרעם, ונקרא המקום מסה ומריבה על נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, כי היו חושבין היו מסורים עדיין אל המערכה ושממנה היתה זאת להם מחסרון המים. ואז מצא מקום עמלק לבא להלחם עמהם, כי ראה כוכב מערכתם מורה רעה נגדם, כי ממסילותם נלחמו הכוכבים עם ישראל, ואמר זה עת להתגרות בם. אמנם משה אדוננו ע"ה, רצה להוציא מלבן של ישראל טעותם זה, ובא לפרסם להם כי אינם עומדים אלא תחת יכלתו ית' ושמאותות השמים אל יחתו. ועל כן עלה ראש הגבעה עם מטה אלהים אשר בו יעשה את האותות מפאת ההשגחה, ואז כאשר ירים משה ידו לצד מעלה, דהיינו שהכוכבים ממסילותם היו מורים נצחון אל האויב וחלישות ישראל, ובהרמת משה ידו למעלה ובדרך השגחי היה מכניע ומשעבד כל הכחות העליונות עד שגבר ישראל, הפך ההוראה השמימיית. באופן שהיו ידיו של משה אמונה ממש, שהיו סבה היות ישראל מאמינים אמונה שלימה בהשגחתו יתברך, ויצאו מתחת סבלות שרי מעלה. והוצרך זה כן עד בא השמש, ראש לכוכבי לכת, כי אחר שקיעתו ממילא נכר שאין כחו מוחלט. וזה הוא שאמרו, בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה, כלומר כשהם בחכמתם מסתכלים במבטי הכוכבים והוראותיהם ורואים ויודעים בברור כי רעה נגד פניהם כפי משפטם ועכ"ז אינם מחשיבים זה לכלום, אלא הם משעבדין לבם לאביהם שבשמים, מודים בלבם ומשתעבדים להאמין כי היכולת המוחלט הוא לסבה הא' יתברך שהוא רוכב שמים ואדון עליהם, אז היו מתגברים. אם כשהיו מסתכלים במשפטי הכוכבים והיה לבם ירא וחרד מהם, אז היו נופלים, כי זו אמונה רעה הורסת הנהגתו יתברך ומסלקת כל מעלת ויתרון ישראל על העכו"ם:

וכיוצא בדבר בענין נחש הנחשת ספרו הכתובים ויסעו מהר ההר וגו' ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם וגו' (במדבר כא ד). כי לפי שחזרו לאחוריהם כקבלתם ז"ל באופן שהוצרכו להאריך הדרך, קצו בנפשם לומר שבסיבת אריכות הדרך ישיגם ליאות ויגיעה רבה כדרך הטבע, כאמרו ענה בדרך כחי (תהלים קב כד), ודברו נאצות על זה באלהים ובמשה, ביחסם הליכת הדרך ההוא אל המרוץ הטבעי, וכאילו שכחו שכל מוצאיהם למסעיהם לא היו אלא ע"פ ה' בהשגחתו, וכשרצה נשא אותם על כנפי נשרים בלי עמל ויגיעה. על כן אמר שצוה ה' יתברך את משה ע"ה יעשה נחש נחשת, לתקן עותתם. וזה שע"י כך יתעוררו לשאת עיניהם למרום, וכשישראל יסתכלו כלפי מעלה בהוראת מבטי הכוכבים מצבא המרום במרום, שמהם הסבה העצמית בכל שמירת הסדור הטבעי ויראו שהם מורים הוראה מה לטוב או להפכו, ועכ"ז לא יתנו לב על זה אלא ישעבדו את לבם לאביהם שבשמים, כאשר אמרנו, אז ודאי הם מתרפאים, כי נעתקו מהטבע אל ההשגחה. וזהו ושים אותו על נס, כלומר תשים ענין הנחש על הנס והפלא, שיתייחס הכל אל הנס שהוא למעלה מן הטבע, ואם לאו אלא שבהסתכלם למעלה יאמינו במשפטיהם וידבקו רק בטבע, הם נמוקים:

וע"ז אמר המשורר ע"ה - אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (שם עח ו ח). ירצה, הנני מזהיר אתכם, אל תתפתו מהוראת המזל העליון, ולא תרימו קרנכם וראשכם למרום בצבא המרום, ובראותכם המערכה מורה הצלחה עליכם אז תתגאו ותדברו בצואר עתק, בחשבכם שעכ"פ תתקיים ותתמיד כן. כי דעו נא וראו שאין הדבר כן, שלא ממה שמורה הזריחה והשקיעה של השמש, וכן שאר המוני מעלה, מזה בא הרוממות וההתנשאות. אלא צריך להשתעבד לאדון השמים, הוא האלהים יתברך אשר מכלכל דבריו במשפט וצדקה, וזה האל הוא המשפיל וזה הוא המרים, ואין עוד זולתו יכול לעשות מאומה: והדבר הזה הוא כ"כ פשוט ומבואר מעצמו, כי אפי' הצד המנגד עצמו צריך שיודהו בע"כ, כדברי הנביא ע"ה - ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. ירצה, כמתמיה על המתפקרים הרוצים להדמות צורה ליוצרה ולהחליט כח גמור אל המערכה כמוהו ית' חלילה, איך יחשבו כזאת. כי הלא אותו, אשר אתם מדמים ומשוים אותו אלי, הוא עצמו יאמר אלי קדוש, היותי מופרש ומובדל ובלתי נערך עמו כלל. ע"ד מ"ש מרע"ה - כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דברים לב לא), אשר הכוונה אצלי, אין ספק שלא יתכן שום ערך ודמיון לאלהינו יתברך עם שום מנהיג זולתו, כי גדול אדוננו מכל אלהים. ולא תחשוב שאני נוגע בדבר ואומר כן ולא יאמנו דברי, כי דעו לכם היות הדבר כל כך מבואר מעצמו, עד שיהו אויבינו ומנגדינו עצמם פלילים ושופטים בדבר, ובלי ספק בטוב השפיטה הם עצמם יודו על ככה ויאמרו אמת: מעתה אחר אשר בצאת ישראל ממצרים לא הטהרו מאותם האמונות הרעות, לייחס כל הדברים אל הטבע המוחלט המונהג על פי צבא השמים, על כן הוליכם במדבר ארבעים שנה מוקפים מענני הכבוד, אשר היו להם לצל יומם מחורב ומסתור מזרם וממטר, ובזה היו רואים בעיניהם הנהגתו ההשגחיית, ושאין לטבע מבוא אצלם: ולהיות בחדש זה של תשרי נברא העולם, אשר הבריאה איננה אלא הקמת הטבע והעמדתו על תלו. רצה הוא יתברך, כי בחדש זה עצמו נעשה מצוה פרטית, אשר תרשים בנו רושם חזק אמונה זו מההנהגה הפרטית ההשגחיית, שהיא מבטלת הכוללת הטבעיית. והיא מצות הסוכה, אשר הוראתה לצאת חוץ מהבית אל תחת השמים, לומר שאינו מתיירא מהם ואינו מחשיבה לכלום, כי הוא מסוכך ומסובב מסוכת ענני הכבוד ומסתופף תחת צלו יתב' הדורך על הכוכבים ומכניעם:

ובזה יובן מאמרנו אשר יש לנו להתעורר עליו. תחלה, לשון זה תנה לנו מראש, מה ראשית שייך בזה והיל"ל תנה לנו עכשיו ונעשה או כיוצא. ב' כי נראה לא תתיחד תשובתו ית' לשאלתם, כי הם שאלו לעשות התורה ולא שאלו קבול שכר, והוא משיב מי שטרח בע"ש יאכל וגו' כאלו יסרב לתת להם שכר, ולא היל"ל אלא היום לעשותם ולא למחר לעשותם, או כדומה לזה, שיובן ממנו שלילת המעשה באותו הזמן. ג' במה שמקשה ומי מצו אמרי הכי והאמר וכו', כי הלא הקב"ה מקשה להם זה עצמו באמרו מי שטרח וכו', ועם שיש שנוי בלשון הכוונה אחת היא. ואפי' לגיר' ומי מצי אמר הכי, שחוזר להקב"ה, מכל מקום קשה זה, כי סוף סוף הוא ית' עצמו אומר להם אעפ"כ מצוה קלה יש לי וגו', משמע שעם שאין הדין כך רוצה לעשות עמהם לפנים משורת הדין, וא"כ זה יספיק ג"כ לדרשת היום לעשותם. הד' במה שאמר שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ופירש רש"י ז"ל בטרוניא בעלילה, לא ידעתי מה מתרץ ומה עלילה שייך כאן. דבשלמא במה שהקב"ה מקדיר להם חמה ניחא דמקשה והא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, לפי שזה נראה עול מפורסם ועלילה מבוארת, אבל כאן שהקשה מצד הדין הגמור שאין זמן אז לעשותם איך יתיישב באמרו שאין הקב"ה בא בטרוניא, דמשמע שאם לא היה הקב"ה נותן להם אותה המצוה נקרא שבא בטרוניא, וזה אינו, כי כדין וכשורה הוא, דהיום לעשותם אמר קרא. הה' למה בחר יתברך זה הצער מקדירת חמה יותר מזולתו, כי כבר היה יכול להביא רוח גדולה וחזק וכיוצא שלא יוכלו לעמוד. הו' מה ענין זה השחוק, שאמר עליו הכתוב יושב בשמים ישחק:

והנראה לומר דרך כלל, ע"פ דרושנו, כי להיות אומות העכו"ם עושים עיקר מצבא השמים אשר חלק להם, והיה רצונו יתב' להוציא זה מלב ישראל בהוראת הסוכה כאמור, לכן לעתיד לבא כשבאים ורוצים לקבל התורה מראש, נותן להם מצוה זו של סוכה, כי בה תלוי העיקר לבטל האמונה בכוכבים ולעבדו שכם אחת, לראות היעמדו בזה כי הוא עיקר שהכל תלוי בו:

והתחיל לומר, כי לע"ל אומרים לפניו תנה לנו מראש ונעשנה, רצונם, הנה אנחנו רואים תורתך ארוכה מארץ מדה ורבו מצותיה, עד שצריך בה עמל ויגיעה גדולה, ואין אנו יכולים לסבול אותה. לכן רבש"ע תנה לנו מראש, לא תתן לנו את כלה מראשה לסופה, אלא מה שהוא ראש ועיקר הדברים, באופן שלא נצטרך ליגיעה רבה כ"כ, ואז נעשנה. משיב להם הי"ת, שוטים שבעולם אתם חושבים שבמעשה כל דהו סגי בלי עמל וטורח, אין הדבר כן, כי דוקא מי שטרח בע"ש, שעמל ויגע הרבה, הוא יאכל בשבת אבל מי שלא טרח בע"ש, עם שעשה איזה מעשה לא יספיק לו זה, באופן שמן הראוי היה שאתן לכם טורח ועמל גדול. אבל מ"מ אני רוצה לעשות עמכם חסד, לתת לכם דבר קל, והיא מצות הסוכה, וכשתשמרו אותה כמשפטה די לכם, כי הלא בקיים בה הכוונה האמתית שהיא לצאת מתחת הנהגת השמים, אשר היתה אמונתם וכל מעיינם בהם, נמצאו כופרים ביראתם ועבודתם אשר הם עובדים, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כלה. מעתה הקשה, ומי מצי אמר הכי והא היום לעשותם וכו', ירצה, מדבריו יתברך יראה שאין כאן אלא שמתחסד עמהם, במה שבמקום שצריך טורח הרבה מתרצה ליתן להם מצוה קלה, והלא בלאו הכי יש עוד מונע עצמי מצד המקום והזמן, שהיום לעשותם ולא למחר, שמציאות המעשה עצמו איך שיהיה, אפי' ירצו לטרוח הרבה, אי אפשר באותו הזמן, וא"כ היכי מצי אמר הכי, שנמצא עושה נגד שורת הדין בשני ענינים ואין לעשות כ"כ לפנים מן השורה. ומתרץ שאין הקב"ה בא בטרוניא וכו'. באמת לא מצאנו ישוב מרווח לדברים ע"פ פירש"י ז"ל שהיא בעלילה, כי נראה שהכוונה דרך כלל היא לומר שאין הקב"ה מקפיד ומדקדק עם בריותיו לומר אצלם יקוב הדין את ההר, אלא מוותר על צד החסד לבקש טובתם, אפי' יהיה הרבה לפנים משורת הדין. ואמר כי מיד עושים כל אחד סוכתו בראש גגו, להיות תחת השמש ממש לשמור מצות ה'. ומה עושה הקב"ה, לראות היעמדו בשמירת הכוונה במצות הסוכה שהיא לבטל עבודת הכוכבים, הוא מקדיר להם גלגל חמה, שהוא ראש לכלם, ואם בכל זה יחזיקו בתומתם, אז ודאי שמרו כוונת הסוכה כהלכתה. אמנם כשהם רואים זה השמש בתקפו ובגבורתו יוצא עליהם, רוצים לחזור לסורם למלכת השמים, כי אומרים לזה יש כח גדול, כי לזה בא עליהם לתבוע עלבונו על כי עזבו משפט אלהיהם. משא"כ בישראל, כי עם היותם רואים כח השמש, שמים לא זכו בעיניהם. ואז ה' היושב בשמים ישחק, ירצה, כשרואה שאלו רוצים לחזור לעבודת השמים ממה שראו מגבורת השמש, הנה השי"ת שהוא יושב בשמים ורואה ויודע ענינם ישחק מזה וילעג עליהם כי אין להם ממש:

ויצא לנו מכל זה, היות מצות הסוכה הוראה עצמית על בטולי השמים וכל צבאם, בהיותה רומזת לענני כבוד המאירים לישראל וסובבים עליהם במדבר. להוציא מלבם הדעות הנפסדות שהיו להם במצרים, המלאה לה מכשפות ואצטגנינות. הוא שאמר הכתוב - בסכות תשבו וגו' כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם (ויקרא כג מב), יאמר אני מצוה אתכם בישיבת הסוכות לזכר כי אני הושבתי את בני ישראל בסכות, בעבור שהוצאתי אותם מארץ מצרים, מקום שהיו מושרשים שם באמונה רעה ממשפטי הכוכבים, להורות להם כי אני ה' אלהיהם, המנהיג אותם ומשגיח עליהם ואינם תחת שום מזל. הוא יפרוש עלינו סוכת שלומו ויפן ברחמיו לעמו, אכי"ר:

תוכן העניינים

בינה לעיתים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה