אור ברסלב
בינה לעיתים חלק א חלק א - דרוש א לימי חנוכה

בינה לעיתים חלק א· רבי עזריה פיגו

חלק א - דרוש א לימי חנוכה

חלק א - דרוש ד לשמיני חג עצרת

עת בית ה' לימי חנוכה זמן נעשו בו נסים בשמן המנורה בדביר בית ה' המקודש דרוש ראשון לימי חנוכה אשר האלהים עושה הראה פרק מאימתי (ג א) - תניא ר"א אומר ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וכו' (ירמיה כה ל). משמרה ראשונה חמור נוער, משמרה שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה:

יש מקום הרגש בפרסום הנסים שבימים האלו ימי חנוכה, כי ידענו מחמש צרות הצילנו ה' בימים ההם בזמן הזה. הא' צרות השעבוד, כי היינו תחת יד היונים והוציאנו ה' מעבדות לחירות ונתן לנו נצחון על אויבינו ע"י הכהנים בני חשמונאי ע"ה. והב' צער חסרון שמן המאור להדלקת המנורה, כי לא נמצא רק אותו הפך, והגדיל הי"ת הנס שיספיק לשמנה ימים, עם שלא היה בה כדי להדליק אלא לילה אחד. ועוד למדונו רבותינו ז"ל כי גזרו לבטל מהם שבת ר"ח ומילה והפליא ה' חסדו לנו שנתבטלו שלשתם:

והנה מה שאין עושים שום (מעשי) [מעשה] פרטי לזכר הנצחון עצמו, אינו מן התימה, כי סוף סוף אין זה אלא דבר הנוגע לגוף, ואין להחשיבו כ"כ, משא"כ מהנס הנעשה בשמן שהוא דבר נוגע לשמור מצותיו יתברך, ולפיכך ראוי לקבוע זכר רשום לזה. אך מה שיראה דבר זר הוא, למה לא בא שום רושם או זכרון על ההצלה העצומה בשמירת המצות הג' הראשיות האלו. שבת, שהיא שקולה ככל התורה כלה. המילה, שהיא שרש הכל להיותנו חתומים באות ברית קדש לעבדו יתברך. וגם הר"ח, שנודע מענינו ומעלתו שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל. ואיך א"כ לא נתקן שום דבר לזכר כ"ז, כמו שנתקן לזכר נס השמן. ושערי התרוצים לא ננעלו, להרבות חלוקים בין עצמות אותו הנס שהיה פעל ממש בגוף אותו השמן רחוק מן המרוץ הטבעי, לאלו ההצלות שנמשך ממילא מן הנצחון בטול הגזרות. אבל מ"מ, אפילו יהיו קטנים ממנו בערכה, נראה שלא היה מן הראוי לפוטרם בלא כלום אלא לעשות מהם איזה מזכרת, ואם מעט הוא: ואפשר לומר, כי לכל חמשה הנסים האלו נמצא זכר למו בהדלקת הנרות, כי עי"ז אנו באים לרמוז כל חסדי ה' עמנו באותן ההצלות, במה שנפרש כוונת מאמרנו אשר עליו נאמרו פירושים מתחלפים. ואני משער נתכוון ג"כ ר"א ע"ה לרמוז לנו כל הדברים המשולים אל הלילה, חשך ענן וערפל, כי כלם נכנסו תחת ג' סוגים שכל אחת מהם נקרא חשך לילה:

הא' הוא העדר הידיעה, כי חשך מן האדם השכל והמדע, כאמרו - יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך (קהלת ב יג). ומזה הסוג, ההולך אחרי שרירות לבו הרע להחטיא את בשרו ומתרחק ממעלת שמירת המצות, כי אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות. ובלי ספק הרשע יקרא עומד בחשך, כאמרו - ורשעים בחשך ידמו (ש"א ב ט), ואמר המשורר ע"ה - יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל (תהלים קז י יא):

הב' הצרות והרעות המתרגשות בעולם נקראים חשך, כי אשר לו חלק בהם עולם חשך בעדו, כדבריהם ז"ל (סנהדרין כב א). ולכן אומרים תמיד העולם הזה דומה ללילה, ובפרט הגליות שאין לנו צרה גדולה מהם, והם הלילה באמת כדרשתם ז"ל על פסוק שומר מה מלילה (ישעיה כא יא), וכן העומדים בבית ה' בלילות (תהלים קלד א). ולפיכך תקרא הגאולה בוקר ואור, קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישעיה ס א): הג' היא המיתה, כי בא השמש של החיים באותה שעה, כאמרם (קה"ר א י) עד שלא שקעה שמשו של פלוני וכו', ואמר שלמה המלך ע"ה עד אשר לא תחשך השמש וגו' (קהלת יב ב):

ואין ספק כי מטובו יתברך על כל אחד מאלו צר לו מאד כב"י, כי חפץ חסד הוא ורוצה בטובתן של בריות. והיה חפץ כי כלם ימלאו בחכמה ודעת ויראת ה', ושלא יבואו עליהם לא יסורין ולא גליות ולא יחפוץ במות המת, אך עונותינו הטו אלה. וזה הוא שאמר ג' משמרות הוי הלילה, כלומר בג' בחינות שונות הושאל שם לילה, שעל כל א' מהן הקב"ה שואג כארי, מהיותו בחסדו מצטער על ככה. הא' הסכלתו ההעדרי והקניני, אם בחסרון הידיעה ואם בנטיה אל המוחשות. וזה הוא חמור נוער, שהוא ממש צודק אל נעדר השכל ונוטה אחר החומר. והב' כלבים צועקים, הם אותם המגנים את ישראל, שהם כלבים נובחים כדברי דוד המלך ע"ה - סבבוני כלבים (תהלים כב יז), והכלבים עזי נפש (ישעיה נו יז), והם סוג לכל הצרות. והג' היא המיתה, היינו תינוק יונק משדי אמו, הוא הגוף שחוזר לינק משדי אמו, היא האדמה כי ממנה לוקח, ע"ד שאמר איוב - ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה (איוב א כא), שמלת שמה חוזר אל אמו, וכפי הפשט היא האדמה שהיא אמנו האמתיית. ואשה מספרת עם בעלה, היא הרוח אשר תשוב אל האלהים אשר נתנה לתת דין וחשבון מכל מעשיה, שהוא הספור והויכוח אשר לה עמו:

כל אלו הדברים נקראו בשם לילה, ונמצא הפכם הוא היום והאור האמתי. וסוג הסוגים לכל מיני האור אשר באורו נראה אור גדול, היא תורתנו שתתעלה, כי נר מצוה ותורה אור. אשר בה נכללו החכמה והמדע ושמירת המצוה, להנצל מגדר חמור נוער, ועליהם אנו חפשים וחירות מהם, ולא יוכלו להיות עלינו כלבים צועקים. וממנה תוצאות חיים ובלע המות לנצח, כי אורך ימים בימינה:

וכראות אויבינו כי כל טוב ישראל ותועלתם הלא היא ע"י התורה, כי בה נפלינו מכל העם אשר על פני האדמה ונקרינו רק עם חכם ונבון, לכן התנכלו עלינו להאבידה ממנו חלילה. וראו כי היה מהנמנע לבטלה מכל וכל פעם אחת, לומר לחלוטין לא תהיה עוד לכם תורה ח"ו, כי זה ודאי לא יעלה בידם. לכן התחכמו לבקש בטול הדברים העקריים, הגורמים להם קיום למוד התורה. וראו כי היה זה בידם מצד הכנת הנושא והזמן, ע"כ התנכלו עלינו לבטל ממנו אלו ההכנות למען ממילא יבוטל ג"כ למוד התורה. אם מצד הנושא, הוא מבואר שלא תחול חכמת התורה בעצם וראשונה לכל ב"י לאשר לו ערלה ואיננו מהול, ומעשה דעקילס הגר יוכיח. לפיכך גזרו לבטל מהם המילה, כי בהיותם ערלים לא יהיו מוכנים לידיעת התורה, כאמרו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (תהלים קמז כ). ואם מצד הזמן, כבר ידוע (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג) שלא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, וכן (ערובין סה א) לא איברי סיהרא אלא לגירסא, ולכן גזרו על ביטול שמירת השבת ושמירת ר"ח, באופן שבהבטל אלו ההכנות ממילא יבטל מהם כתר התורה ולא יזכו לאורה. וכאשר רבו רחמים משמים ונתבטלו כל אלו הגזרות, חזרה עטרת התורה ליושנה והעם ההולכים בחשך ראו אור גדול, שהוא התכלית העיקרי:

מעתה היה הזכר אמיץ, כולל כל אלו ההצלות, ע"י הדלקת נרות חנוכה, כי בהם אנו מפרסמים מה שזכינו אז לנרות מצוה ותורה אור, אשר כמעט אבדנום חלילה. והוא בלי ספק זכרון עצמי יקובץ בו (נר) [נס] השמן שבמנורה כפי פשוטה של הדלקת הנרות, ונצחון האויבים שהוא תשועת נפשם מיד שונא, ע"י האורה עצמה, שהוא ממש צאת מחשיכה לאורה, כדברי הנביא ע"ה - אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי וכו' (מיכה ז ח):

ואני מפרש פסוק זה ע"פ דבריהם ז"ל בפ' חלק (צח ב), דרש רבי שמלאי מ"ד הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור (עמוס ה יח), משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה, והיינו דא"ל מינא לר' אבהו אימתי אתי משיחא, א"ל לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי, א"ל מילט קא לייטת לי, א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וכו' (ישעיה ס ב). והוא מה שאמר כאן הנביא אל תשמחי אויבתי לי, ירצה, בעת בא גאולתי ופדיון נפשי אל תשמחי את אויבתי בעבורי, לומר כי גם עליך תעבור כוס ישועות ותצפי לאורה כמוני, כי לשוא תצפי על ככה. יען בהיותי בחשך, ה' אור לי, עלי יזרח ה' ויהיה אור לי לבדי ולא לך, ואת כעטלף דחפי ליה חשוכא. א"כ אור הנרות הוא סימן מובהק להגאולה והתשועה. ואולם מהתורה והמצות שנתקיימו בידנו בחמלת ה', עם כל נגליהם, זו היא האור האמתית, כי אין אור כאור המדע והחכמה:

הלא ראינו בפ' היום, בעבורה עלה יוסף הצדיק ע"ה לגדולה והוציאוהו מאפלה לאורה, ועליה שובח מפי פרעה אין נבון וחכם כמוך (בראשית מא לט). ובענין זה של הגדלת יוסף ע"י פתרון החלום, ראוי לנו להתבונן על ג' דברים. הא' בהתחלת הפרשה, קודם ספור החלום. הב' בענין החלום ושברו. הג' בעצת יוסף ע"ה להפקיד פקידים וכו'. והנה על הענין הראשון קבלו ע"ה, כי אלו הב' שנים היו לעונש ממנו יתברך ליוסף (באמרו) [באמרם] (ב"ר פט ב) ויהי מקץ [וגו'] אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ ה), זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוספו לו שתי שנים. ואם הדברים כפשוטן, יש להפליא על יוסף ע"ה המתואר בצדיק יסוד עולם, ישים בטחונו בבשר ודם, ואיך לא נתיירא דליקום ח"ו בארור מפי ה', כמאמר הנביא ירמיה ע"ה - ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' (ירמיה יז ה). וכבר ביארנו הכתוב בדרוש א' של סכות בס"ד, ויוסף נראה ח"ו שנפל ברשת זו לבטוח באדם ולשום תקותו בשר המשקים. ועוד יקשה על דבריהם ז"ל, כי הם פירשו פסוק אשר שם ה' מבטחו על יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר וזכרתני וגו', והלא מה שאמר וזכרתני הוא ממש להפך, שפנה אל רהבים ונענש על כך. והרב בעל יפה תאר ז"ל פי' דלאו דרך עונש הוא, אלא לשלא תהא הצלחתו ע"י אדם אלא בהשגחה וכו'. ואיני נכנס להרהר אחר פי' זה:

ואפשר לי בעניותי כי באמת צדקו מאד ז"ל לומר על יוסף ע"ה אשר שם אלהים מבטחו ושלא פנה אל רהבים כשאמר כי אם זכרתני וגו', כאשר נעמוד על כוונתו. כי יש לדקדק, ראשונה בהתחלת דבריו שאמר זה פתרונו, למה הוצרך לכך יאמר הפתרון עצמו וממילא נדע שזה הוא, והרי לפרעה לא הוצרך לומר זה פתרונו:

ואמרו כי אם זכרתני אין לו מובן, שאינו נתינת טעם והוא לשון תנאי, ומהראוי יאמר לשון צווי או בקשה, הזכירני אתך. וגם אמרו ועשית נא עמדי חסד, מה כיון בזה. ונראה כי לפי שהוא שאל להם מעיקרא מדוע פניכם רעים, ובקש מהם יספרו לו החלום ואמר הלא לאלהים פתרונים, לומר שהפתרון לא יבא להם מצדו, שהוא יפתור בחכמתו, אלא הוא לאלהים וממנו יתברך יבא הפתרון שהוא ברחמיו יודיעהו. ע"כ כשבא לומר הפתרון רצה לקיים זה, שלא יחשוב שר המשקים היות יוסף ע"ה הוא עצמו הפותר כרצונו לטוב למען יחזיק לו טובה ויגמלהו חסד, אלא זה הוא ממש פתרונו האמתי והוא רמוזו של חלום כפי כוונתו ורצונו יתברך. ואולי כנוי פתרונו חוזר אל האלהים שהוזכר למעלה, כלומר זה הוא הפתרון שלו יתברך שגזר כן, ולא שאני פותר לטובה למען יתקיים, ככל החלומות שהולכין אחר הפה, ותגמול לי בזה שום חסד כי הלא איזה חסד תוכל לעשות עמי שיהיה בו ממשות של כלום להיותו חשוב אצלי. אם אולי תזכרני אתך, עמך, בטובתך להטיב לי, הנה לכל המרבה כל החסד שתוכל לעשות עמי הוא נא, עתה, בזה העולם בדברים חמריים, אבל לא לעתיד לבא בטובה האמתית. וגם אם תגדיל עוד להזכירני אל פרעה, אף בזה כל מה שתגיעני הוא להוציאני מן הבית הזה דוקא, אבל לא מהבית האחר, הוא בית הסהר האמתי בור תחתיות עונשי העוה"ב, ומה שמץ דבר ממשות יש בכל זה לשאשים עליו תקותי. כי אמנם מה שאני מצטער עליו באמת, הוא מה שגונב גנבתי מארץ העברים, שגרשוני עונותי מהסתפח בנחלת ה' היא הארץ הקדושה ולהיות נעדר מחברת העברים השלמים, אשר בהיותי מסתופף בצל שתופם הייתי משתלם בשלמותם, ועתה אני חסר כל טוב. וגם פה לא עשיתי מאומה, במקום הזה לא עשיתי מאומה ממה שמוטל עלי לשלמות נפשי. והמופת על זה כי גרם חסרון שלמותי, ששמו אותי בבור בהשגחה אלהית, ואלו הייתי עושה המוטל עלי חובה לא היה הקב"ה מביא תקלה על ידי, כי צדיק מצרה נחלץ. זה הוא מה שצר לי מאד ודואג אני עליו, להיותו ענין נוגע לעתיד אל הנפש. אבל כל מה שאינו אלא עתה, בזה העולם בעניני הבשר והגוף, לאו כלום הוא. באופן שאין לך לחשוב אקוה ממך שום דבר, אלא אמתת הפתרון הוא מה שאמרתי. וזה היה סבה שלא זכר שר המשקים את יוסף וגו', כי הוא רחוק יהיה כל כך כפוי טובה במה ששאל ממנו, אלא כיון שיוסף עצמו אמר שאינו חש ומחשיב זכרונו לכלום לפיכך שכחהו: א"כ באמת ובאמונה לא שם יוסף מעולם בטחונו בשר המשקים, ואדרבא הורה בבאור היות שם ה' מבטחו, על הדרך שבארנו, שה' עצמו הוא המבטח שלו ולא החשיב עניני העוה"ז לכלום. וזה הוא ולא פנה אל רהבים, שלא היתה פנייתו ומחשבתו אל המצריים, כי באר להם בפי' שאינו חפץ בזכירתם. ורצה הוא יתברך לפרסם טוב כוונתו, במה שע"י שאמר זכרתני והזכרתני, כאשר פירשנו, שאינו רוצה שיזכירהו לבלתי שומו לב על דבר נפסד כזה, הסכים ה' על ידו שנתעכב עוד שתי שנים, למען יאמנו דבריו שגם שר המשקים הבין כן מכוונתו, הואיל ולא הזכירו כל הזמן זה. ויראו הכל שעם שנתארך זמן מאסרו, לא עשה שום השתדלות במשך שתי שנים אלו להנצל על ידי שר המשקים, אשר בלי ספק, ברמז קטן שירמזהו יוסף על ככה, היה רץ כצבי להתעסק בהצלתו. אבל בהיותו סובל ושותק הורה כי כנים דבריו, ולא יבא שר המשקים לחשוד את יוסף, שדבר במרמה כמתלהלה, למען ישים שר המשקים בלבו להזכירו. ואיננו רחוק שנפרש ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, שכוונת הכפל לומר ששר המשקים לא זכר את יוסף וגם יוסף עצמו שכחו לשר המשקים, כי מעולם לא עלה על דעתו להשען עליו. וזה יספיק כעת לחלק הראשון:

ובחלק השני יש מקום להתעוררות הראשונים ז"ל שנתקשו בסכלות פותרי פרעה, שלא ירדו לסוף כוונת חלום ברור ומפורסם כזה. כי בשלמא בנבוכדנצר מלבד העלם החלום עצמו, ודאי היה קושי עצום בפתרונו לעומק סודותיו ורמיזותיו, שלא באה הוראה עליהם בחלום עצמו, והיה פתרונו רחוק מאד מפשוטו. אבל כאן שטחיות החלום מורה ומלמד כוונתו על שבע ורעב, בהיות הפרות מורות על זמן החרישה, כי רוב תבואות בכח שור, והשבלים על זמן הקציר. ואם כן על מה נואלו שרי צוען: ונראה כי יובן זה במאמרם ז"ל ברבה (ב"ר פט ז) זה תוארו, וישלח ויקרא וכו' הה"ד בקש לץ חכמה ואין (משלי יד ו), אלו חכמי פרעה ויועצי מצרים, ודעת לנבון נקל, זה יוסף. ומבלי האריך בדיוקים נאמר כי מהרר"ם אלמושנינו ז"ל בסוף ספרו הנהגת החיים אמר, כי טעות אלו הפותרים היה לפי שציירו שחלום זה הוא כשאר חלומות שאין ענין החלום הוראתו השטחיית ממש, כי לא יתכן כן אלא בהשפעה נבואיית, כמו שדבר השי"ת בחלום לאבימלך ולבלעם, שאמר להם מה שראהו בפירוש ובבאור לא במשל ורמז. אבל שאר החלומות הצודקים אין כוונתם המובן הפשוט, אלא פתרון רמוז ונעלם בדרך חידה. אמנם יוסף ע"ה כאן הבין תוכן הענין, שחלומות אלו של פרעה וגם של סריסיו לא היה בהם מהעומק והסוד, אלא כוונתם כפשוטם, ולא יצטרכו לפירוש ולפתרון כי אם מעט מזער:

ואולי בזה נבין באופן אחר מה שאמר להם יוסף זה פתרונו שלשת השריגים וגו', כי אחרי שספר לו החלום מהשריגים וסחיטת הענבים ונתינת הכוס על כף פרעה, א"ל זה פתרונו, ירצה לא יצטרך זה לפתרון מחוץ, מתחלף מהבנת פשוטו של חלום, אלא זה פתרונו, זה החלום עצמו הוא פתרונו. ופירושו כמעט כפשוטו, שתשוב לתת יין בתוך כוס ותחזור ליתן הכוס בכף פרעה. רק מה שיש בו רמז, ואינו כפשוטו ממש, הוא מספר השריגים, שפירושו ג' ימים. וככה ממש היה בחלום פרעה. כי כל ענין הפרות והשבלים, פשוטו מורה על כוונתו משבע ורעב. ולכן לא התחיל יוסף ע"ה לפרש זה אלא על מספר השבעה, שאפשר ירמוז לימים שבועות או חדשים, או שבע עיירות וכיוצא. על זה אמר שהרמז במספר הוא על השנים:

מעתה לזה כוונו ז"ל באמרם בקש לץ חכמה ואין, אלו חכמי פרעה. כי דייקו מלת ואין, כדכתב הרב בעל י"ת ז"ל, שאחרי הבקשה שייך העדר הבקשה ולא העדר הדבר עצמו. אבל עם האמור דבריהם מבוארים, כי סכלות חכמי פרעה היתה, לפי שבקשו בענין זה חכמה עמוקה כדי לבאר פתרון החלום, בחשבם היות בו סוד סתום וחתום. ואין, ולפי האמת אין כאן חכמה, לא היה בזה שום רמז נעלם שיצטרך להתחכם בו. ודעת לנבון נקל, זה יוסף, הידיעה שהיתה ליוסף הנבון בזה החלום הוא היותו נקל ופשוט ומבואר, בלתי עמוק וצורך התחכמות, ולכן קלע אל שער האמת בפתרונו: ועל דבר הסדר אשר נתן יוסף ע"ה לפרעה לחמש את הארץ וגו', כבר נודע מה שנתחבטו בזה, למה נדרש ללא שאלו, כי לפותר חלום נקרא ולא ליועץ. ויראה בעיני, כי היה זה מהתחכמות יוסף בפתרון עצם החלום והתכת כל חלקיו. ונרגיש בדבריו, כי כיון שפירש בפרות הטובות והרעות היותן שבע שנים וכן בשבע השבלים הטובות והרעות, למה פירש יהיו שבע שני רעב בשבע השבלים הרעות ולא פירש זה בשבע הפרות הרעות: אמנם פי' פתרונו הוא לדעתי, מתחלף ממה שנראה מפשוטו. כי המובן השטחיי הוא, שפתר שבע פרות הטובות על שבע שני שבע ושבע פרות רעות על שבע שנות רעב, שתבאנה אחר שני השבע, וכן בשבלים הטובות והרעות. ויהיה א"כ חלום כפול על ענין א' עצמו, וכן מורה לכאורה אמרו חלום פרעה אחד הוא. אולם אצלי הוא ע"ה פתר, כי החלום הראשון של הפרות טובות ורעות כלו מדבר על שבע שנות השבע, וחלום השבלים הטובות והרעות כלו מדבר על שבע שנות הרעב. וזה, כי הוא דקדק אמרו בחלום ותעמודנה, כי נראה שאלו הפרות הרעות עמדו בצד הטובות ונמצאו כלן יחד טובות ורעות בזמן ומקום אחד. וממילא כן היו ג"כ השבלים. וא"כ א"א ששבע שנות הרעב הנרמזות בפרות הרעות יתחילו אחרי כלות שנות השבע הנרמזות בפרות הטובות. אלא בהכרח בזמן אחד הם שבע ורעב, שבשנות השבע יהי רעב ובשנות הרעב יהיה שבע, ואיך אפשר כן. על כן גזר ואמר כי שבע השבלים הרעות יהיו שבע שני רעב, ירצה, יהיו בהויה ממש שנות של רעב מבלי חריש וקציר ויבואו אחרי שנות השבע. וזה אמרו, וקמו שבע שני רעב אחריהם וגו', שיקומו מחדש. אלא שפירש תחלה השבע והרעב העיקריים זה אחר זה, ואח"כ פי' כי יש שבע שני רעב זולתן, שלא יהיו ממש בהויה אמתית של רעב, אלא יוקח זה השם בהשאלה, כי בשבע שני השבע יהיה שבע בעצם, מרבוי התבואה לאין מספר, ואז שבע שני השבע עצמם יקראו ג"כ שבע שני רעב במקרה. וזה כי עתיד פרעה לבקש איש נבון וחכם ולהפקיד פקידים לחמש את כל הארץ ולקבוץ כל אוכל השנים הטובות ויהיה הכל צבור ושמור תחת יד פרעה, וכל זה יעשהו בשבע שני השבע. א"כ נמצא בזה כי עם כל רבוי התבואה שתוציא האדמה שהוא שבע גדול, מ"מ כיון ששעור גדול כ"כ נקבץ ונאצר, ולא ימצאו בשווקים וברחובות לקנות בזול כל הרוצה לקנות, אלא בהכרח יבא הכל לפקידי פרעה ותחת ידו, בצד מה אין לך רעב גדול מזה. ולכן יצדק שבזמן אחד יהיו ז' שני שבע ורעב, שבע בבחינת מציאות התבואה ורעב בבחינת היותה מקובצת תחת יד פרעה. וכיוצא בזה חלום השבלים הרומז לשבע שנים האחרות, יהיה ג"כ שבע ורעב בשבע שנים עצמם. אם השבע, כי האוכל אשר אצרו מהשבע ישאר לפקדון לשלא תכרת הארץ ברעב, ובבחינת מה יקרא זה שבע, כי לא יעדר האוכל ממש אלא שיתייקר השער, וכל שנמצא לקנות כל המצטרך לאכול לאו שמיה רעב. ואם הרעב, יהיה בעצם וראשונה במה שלא תתן הארץ יבולה כל אלו השנים: והסתכל עוד אמתת דיוקו של יוסף ע"ה בזה, כי בשבלים הטובות אמר עולות וברעות אמר צומחות. ועוד למה בטובות אמר בקנה אחד ולא אמר כן ברעות. אך הוא הדבר אשר דברנו, כי השבע הנרמז בשבע השבלים הטובות אינו שבע מחודש שיצמח שנה אחר שנה, אלא הוא מה שצברו בשני השבע הראשונים שהיו אז אוצרים וגונזים והיה נסתר מעיני הרואים. עתה בהתחלת שני הרעב הוא עולה ומתגלה, והנה הוא כלו בקנה אחד, כי כל מה שיספיק לכל שבע שני הרעב כבר הוא כנוס ונמצא יחד בזמן אחד. והיינו בקנה אחד ואינו בא שנה אחר שנה, אבל עצמות הרעב ממניעת תבואת השדה זה יצמח ויתחדש משנה לשנה בכל שבע שני השבע. באופן, שהיו כל דברי יוסף להגדת פתרון ופירוש החלום בכל חלקיו, ולא עצה מוצאת מדעתו. ומה שאמר חלום פרעה אחד הוא, לומר שבין הפרות הטובות ובין שבלים הטובות כלם מורים על ענין אחד של שבע, כל חד כי דוכתיה. לאפוקי מסברת פותרי פרעה, שהיו מפרשים אותם בענינים שונים, הראשון בשבע בנות והשני בז' אפרכיות. ואמרו על השנות החלום אל פרעה פעמים, ירצה כיון ששנות הרעב תהיינה תכופות מיד אחר שנות השבע בלי הפסק, א"כ למה בא חלום זה בשני פעמים ביקיצה בינתיים, שמורה הפסק בענינם, לזה אמר כי היות החלום בשני פעמים לא היה אלא להורות על אמתתו, כדרך החלום הכפול, אבל לא על הרחק וההפסק, כי ממהר אלהים לעשותו. ימהר אלהים לעשות עמנו אות לטובה, יראו שונאינו ויבושו ונפשנו תגל בה' בביאת משיחנו אכי"ר:

תוכן העניינים

בינה לעיתים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה