אור ברסלב
ביאור מנחם שמות האנשים › אות י

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

שמות האנשים · אות י

אות ט

יצחק ואין צריך לכתוב המכונה איציק אלא לסימן כותבין. או מי דשמו יעקב יצחק מעריסה ולס"ת כ"ה ובפ"כ איציק לבד כותבין יעקב יצחק דמתקרי איציק אע"פ דהוא שם לע"ז הואיל דנגזר משם יצחק כותבין דמתקרי כנודע איסק ג"כ אין כותבין דהוי קיצור השם אלא בדוכתא דשכיח טובא דקורין לו בפ"כ איסק אם נודע דשמו הקודש יצחק יש לכתוב לכתחלה המכונה איסק. ואם לא נודע דשמו הקודש יצחק עדיף לכתוב איסק לחוד כיון דרגיל בשם זה לבד י"ל דלמא ניתן לו שם זה לחוד מעריסה וזה גם בחד שמא אבל בשם איציק אם נקרא בפ"כ איציק אע"פ דא"י שמו מעריסה מ"מ כותבין רק יצחק לבד רק לסימן כותבין גם הכינו איציק אכן אם ידוע בבירור דמעריסה ניתן לו רק איציק לבד אז כותבין איציק לבד ט"ג סק"א יצחק המכונה אייזק עם ב' יודי"ן. ובדיעבד אם נכתב יצחק לבד ג"כ כשר אע"פ דנפ"כ נקרא אייזק מ"מ ידוע אייזק הוי חניכא מפורסמת לשם יצחק וצ"ע קצת הא שם אייזיק הוי גם חניכא לשם שלתיאל כמבואר לעיל ע"ש איזק. איזלי. איזא. בחד יו"ד וזה הוי אם נקרא בצירי אבל אם קורין בפתח ב' יודי"ן אחר האלף וכן אם נקרא איצלי בפ"כ כותבין הכינו אבל אין כותבין הכינו איצקל. ושם איצלי ביו"ד אחר הלמ"ד כמו אבלי וכמו ארילי. ובשם קרולי דעתו לכתוב א' בסוף קרולא אם לא בשרגיל לחתום ביו"ד ומסיים בארץ רוסיא יש לכתוב קרולי ביו"ד הואיל דדוחקין הקוף בחירוק כותבין ביו"ד ותליא במובטא אם מדגישין היו"ד כ"ה בשם לטבלי או בטרולי אך כמדומה דהמובטא דידן יותר טוב לכתוב באלף וצ"ע בזה יעקב חסר בוא"ו בסתמא. אבל אם חותם א"ע יעקוב מלא וא"ו ואומר דיש קבלה לחתום כן יש לכתוב בגט ג"כ מלא. ומ"מ בזה אם נכתב חסר כשר אע"ג בשם גרשון אם כתב חסר וא"ו פסול. דש"ה דשם גרשון כתוב תמיד בוא"ו אבל יעקב הרובא דעלמא הוי בחסר וא"ו אלא זה מחמת קבלתו כן לכן אין קפידא בזה בדיעבד. ואם אין לו קבלה לחתימתו אין משגיחין בחתימתו כלל לכתחלה ג"כ ט"ג ס"ק ד' יאקיש אם נקרא היו"ד, בקמץ כותבין באלף אחר היו"ד כמו ואלק משא"כ אם נקרא בפתח אין לכתוב אלף. ואם כתב אלף נראה דכשר כמו שם ואלק כשם חניכה דכשר באלף ט"ג סק"ה יעקב וא"צ לכתוב הכינו יעקל. אם קורין זה המגרש יעקל בפתח רק אם הכינו יעקל בפתח הוי כינו מצוי לרוב לשם אליקים ג"כ אז כותבין גם בזה המגרש אשר שמו לס"ת מעריסה יעקב ובפ"כ יעקל בפתח מ"מ כותבין הכינו יעקל דיאמרו דזה לא גירש דיסברו דשם הקודש של יעקל זה הוי אליקים לכן כותבין יעקב המכונה יעקל. אבל אם הכינו יעקל הוי כינו לאליקום רק כשקורין יעקל בסגול אין כותבין לשם יעקב הכינו יעקל אבל אם בפ"כ קורין יעקל בסגו"ל או יאקל בקמץ או יוקיל בחולם כותבין בודאי הכינו וכותבין סתמא בלי יו"ד אחר הקו"ף אם לא כשחותם א"ע ביו"ד ט"ג ס"ק וא"ו יאקב בקמץ. או יוקוב הוי ג"כ קיצור השם מיעקב ותליא במובטא דיש מקומות ידוע דקורין בו לשם יעקב וכל קיצור השם אם רוצה לכתוב אינו מגרע כנודע יאצקא באלף אם קורין היו"ד בקמץ אבל אם קורין בפתח כותבין בלי אלף יצקא. וזה אם קורין כן בפניו ואינו מקפיד אבל אם מקפיד אין כותבין הכינו יאציא באלף אחר היו"ד. וביו"ד אחר הצדי"ק ובאלף בסוף דכן המובטא במדינתינו כמו בשם קרציא. ושם חסיא. טעיא. פעסיא. וכדומה דבאה היו"ד בסוף עם האלף. דבכ"מ דנרגש הברת היו"ד פשיטא דצריך לכותבו. ואין להשגיח מה שנמצא כמה שמות כאילו בס"ג בלי יו"ד בסוף אין מזה ראיה דהכל תליא במובטא המדינה דנשתנה מאורך הזמן ובשפת הלשון ודיבורם החזק או הרפה ע"ג ס"ק כ' יהודה בה' סתמא. ואם חותם א"ע בה' ונכתב בגט באלף הוי שינוי גמור. אבל בא"י חתימתו ונכתב באלף כשר בעת הדחק דוקא כמו שהעלה לעיל בשם הונה דסתמא בה' ובא"י חתימתו חש דלמא הי' חתימתו בה' כדרך העולם לכן בעי שס דיעבד ועת הדחק כה"נ יש לחוש דלמא הי' חתימתו בה' כדרך העולם לכן כתב ג"כ הכא דאינו כשר אלא בעת הדחק. והגם דיש לחלק מלעיל דכאן אפשר דלא חותם א"ע יהודה בה' לכבוד השם מ"מ י"ל לאידך גיסא ג"כ הואיל דרוב חתימות בה"א בודאי חתם א"ע ג"כ בה"א לכן בעי עת הדחק בא"י חתימתו כצ"ל בדעת הט"ג ס"ק ח' יהודה אם כתב באלף בסוף כשר והיינו בידוע דלא חתם מעולם כלל וה"ה אם חותם א"ע באלף בסוף ונכתב בה' כשר והיא דלכתחלה אין משנין בחתימתו לכתוב באלף. אבל זה הוי הדין דלא הוי שינו אם נכתב בה"א אע"פ דחותם א"ע באלף וגם מה דס"ל להט"ז דאם חותם א"ע בא' דאין משנין חתימתו לכתחלה וכותבין באלף הוה דווקא באם שמו יהודה לבד די"ל דנקרא על שם גובראין יהודאין משא"כ במי דשמו יהודה ליב גם הע"ז מודה דיש לכתוב יהודה לכתחלה בה'. וגם יש עוד חילוק מה דס"ל לע"ז דאזלינן אחר החתימה הוי רק דאיירי דאומר דיש לו טעם מה דחותם א"ע באלף או דעושה לכבוד השם או ע"פ טעם אחר אשר יש לו אבל אם בעצמו אומר דאין לו טעם בחתימה אלא דסובר דכ"ה טכסיס כתיבתו דהוא ע"ה מודה הט"ז נמי דאין הולכין אחר החתימה שלו וכותבין לכתחלה בה' ומכ"ש היכא דנקרא בכינו ליב כדעת הכנ"י וה"ה אם שם יהודה הוי שם מחמת חולי ע"י הגורל בזה אין משגיחין בחתימתו לכ"ע. דכ"ע ידעי דכל עיקר קריאת שמו ביהודה הוי על שם יהודה במקרא כדרך דפותחין חנ"ך ולעולם לא מצינו יהודה באלף במקרא כדכתב חוניך ביו"ד על שם ישעיהו סברא זו. וגם יש חילוק לדעת הט"ז דס"ל דהולכין אחר חתימתו לכתוב באלף הוי דוקא אם השם יהודה הוי רק בשמו אבל אם שם יהודה הוי בשם אביו וחתימת אביו א"י איך הי' אע"פ דחותם שם אביו יהודא באלף אין משגיחין בחתימתו דלעצמו בלבד יכול להחזיק שם יהודא באלף ולא יוכל להחזיק שם אביו יהודא באלף ולא יוציאו לע"ז על שהוא טועה בשם אביו. ואם חותם א"ע יאודה באלף אחר היו"ד ונכתב בגט בה"א אחר היו"ד יהודה הוי גם להחולקים על הט"ז הדין בזה דהוי שינו השם ממש הואיל דהוי היכר במובטא ואע"ג דס"ל להב"ש לעיל בריש דבריו דאם כתב אלף אחר היו"ד דכשר בעת הדחק דאלף וה"א מתחלפים דשם איירי דלא הי' חותם באלף רק דישנה כגט מדרך העולם אבל כאן איירי בחותם א"ע באלף ונכתב בה' הוי שינו לכ"ע. ואם חותם א"ע יהודה בה' וכתב יודה בלי ה"א וגם בלי אלף פשיטא דפסול בזה אלא אפי' אם חותם יאודה באלף אחר היו"ד והסופר השמיט בגט וכתב יודה בלי אלף ג"כ פסול דלא תימא דחתימתו באלף הוי טעות והוה כאילו לא חתם א"ע באלף אלא חתימתו הי' בלי אלף וא"כ הסופר לא שינה כלל לזה קמ"ל דגם זה פסול. וז"ש הב"ש מיהו אם חותם א"ע באלף וכתב בלי אלף היינו דלא כתב אלף וגם ה' לא כתב אלא כתב יודה דהוי שינו השם לכ"ע דמ"מ נגד חתימתו הוה שינה במובטא. וכ"ז מיירי דבפ"כ מיקרי ליב בזה שפיר הוי שינה נגד החתימ' אבל אם בפ"כ נקרא יהודה ורגיל' בפי המון להבליע הה"א ולקרות לו יודה בזה אע"פ דחתם א"ע יאודה או יהודה והסופר השמיט ה וגם הא' וכתב יודה בזה כשר דלא גרע מחניכא שהכל קורעין דכשר לכתחלה. ואם שמו יהודה ובפ"כ נקרא יודה דכותבין בגט יהודה וא"צ לכתוב המכונה יודה דהוה קיצור השם ואם חותם יאודה באלף כדי שלא לכתוב השם ובפ"כ יהודה כותבין יאודה דמתקרי יהודה ואם כתב יהודה דמתקרי יאודה ג"כ כשר אע"ג דכבר נודע דעת הפוסקים דעל החתימה לא שייך דמתקרי מ"מ הואיל דבפ"כ קורין לו יאודה דכן רגילות הלשון להבליע ה"ה שפיר שייך דמתקרי להכשיר בדיעבד. ט"ג ס"ק ט' וס"ק י"א יודל א"צ לכתוב אם קורין היו"ד בחירוק או במלאפים אבל אם קורין היו"ד בקמץ ידל כותבין יהודה המכונה ידל ט"ג ס"ק י"ג יששכר במדינתינו אין שכיח כלל לקרות לשום אדם בפ"כ או לס"ת יששכר עם ב' שינ"ן. וכפי הנראה דמעריסה ניתן רק שם ישכר בחד שי"ן וא"כ פשיטא בזה דכותבין בגט רק שם ישכר לבד ואין מזכירין כלל שם יששכר. ואם נזכר בודאי פסול הואיל דעולה וחותם רק ישכר לבד וגם בפ"כ כן קורין לו אך אפילו אם נקרא בפ"כ שם החול בער מ"מ כיון דעלי' וחתימה הוי רק ישכר כפי המנהג מדינת פולין אין כותבין בגט רק ישכר לבד המכונה בער והוי כינה שם לעצמו אך אם הגט נשלח למקום אחר כותבין שם החול בער והשמיט שם הקודש ומודיע הטעם למה השמיט. (ואם שמו בפ"כ ישכר והגט נשלח למקום אחר ואפשר שם המנהג לקרות שם יששכר עם ב' שיני"ן מ"מ כותבין בגט ישכר בחד שי"ן כפי הנקרא כאן במקום כתיבה בפ"כ שם ישכר ומודיע טעם בכתב דכאן המנהג רק לקרות שם ישכר בחד שי"ן ומ"מ צ"ע דשם הוי מקום נתינה דלמא נקרא שם בשם יששכר עם ב' שיני"ן) ועם עולה וחותם ב' שיני"ן ובפ"כ נקרא שם ישכר לבד כותבין יששכר דמתקרי ישכר. ואם בפ"כ נקרא בער כותבין יששכר המכונה בטר. אבל אם כתבו רק ישכר פסול דהא לס"ת וחתימה שמו יששכר ובפ"כ נקרא בער. וא"כ הוי שם ישכר שינה השם דלא נקרא כלל שם ישכר בפ"כ ולא לחתימה ולס"ת. רק אם נקרא בפ"כ ישכר אע"ג דעולה וחותם יששכר מ"מ כשר אם נכתב שם ישכר דלא גרע מחניכא שהכל קורין. כ"ה דעת הנו"ב. ועז"כ הט"ג דגם במדינתינו דהמנהג לקרות רק בשם ישכר בחד שי"ן הוי רק בשם מעריסה אבל אם שם ישכר הוי שם מחמת חולי דרגיל המון העם לפתוח תנ"ך ומשם יתנו זה השם ע"י הגורל בודאי על שם יששכר הכתוב בתורה הוסב לו שם זה. וא"כ אע"פ דעולה וחותם רק בשם ישכר הוי קיצור השם ישכר מיששכר וא"כ במי דשמו מעריסה אברהם ומ"ח יששכר ועולה וחותם ישכר אברהם כותבין בגט יששכר דמתקרי ישכר ודמתקרי אברהם. דבזה דידעינן דלא הי' לו שם ישכר מעריסה ורואין דמקדימין אותו מזה יבינו דהוא שם חולי לכן מקדימין אותו. וא"כ ראוי לכתוב יששכר עם ב' שיני"ן ומ"מ כותבין גם דמתקרי ישכר כיון דכותבין ולא קרינן הוי ואח"כ כותבין דמתקרי אברהם כדין שם מ"ח דמקדימין זה השם מ"ח וגם כינו שלו דהיינו דמתקרי ישכר לשם שקודם החולי דהיינו שם העריסה ובמקום דכותבין ישכר כותבין בשי"ן דוקא. אע"ג דהקריאה בשי"ן שמאלית. ואם כתב יסכר בסמ"ך פסול דהוא מתבאר לשון סתימה. וכל הנ"ל דבריו ממנהג מדינתינו אבל במדינת אשכנז דדרכם לקרוא ולחתום עם ב' שינ"ן אפילו אם זה המגרש דרכו לחתום א"ע בחד שי"ן אין הולכין אחר חתימתו דאמרינן דטועה הוא וכותבין לכתחלה ב' שיני"ן. ואם נכתב בגט בחד שי"ן והוא מ"ע ושעת הדחק דא"א להשיג גט אחר נקראה להקל כיון דלא קרינן בתורה אלא בחד שי"ן אין הגט נפסל בחסרון השי"ן הנוספת כיון דהיא נחה ואינה נקראת בתיבה. ואיני מחליט הדבר ועדיין צ"ע והדבר צריך תלמוד עזרת נשים וט"ג ס"ק י"ד יוסף ולא יהוסף. היינו בסתמא אין לחוש שמא שמו יוהסף מעריסה אלא אם נקרא בפ"כ יסיל או יוזפא ושאר כינוים הידועים הבאים משם יוסף תלינן דודאי שמו מעריסה יוסף ולא יהוסף. וכותבין יוסף לבד. ואם ידוע דשמו מעריסה יוסף וכן עולה וחותם ובפ"כ נקרא יוסי לא הוי אלא קיצור השם הואיל דשם יוסי לא שכיח בפ"ע בינינו. וידעו הכל דנגזר משם יוסף וכן שכיח כעת דלגיגע קורין יאסיא. ומכל מקום עיקר שמו יוסף הוי שם יאסיא קיצור השם ואין צריך לכתבו אם לא לסימן או דשמו מעריסה אברהם יוסף ובפי כל נקרא יאסיא כותבין אברהם יוסף דמתקרי יאסיא כפי הקריאה בפ"כ וכותבין ביו"ד אחר הסמ"ך כי נרגשת במובטא כמו קרענציא עטיא פסיא חסיא וכדומה ואם כתב יאסף ושמו מעריסה יוסף תליא במובטא המדינה כי במדינ' אשכנז דהעול' לס"ת יוסף נקרא בפ"כ יאסף או יאסוף במלאפום א"כ אם כתב יאסף כשר דכל אדם יקרא שם יוסף בכתיבה יאסף. ולזה לא גרע שם יאסף מחניכא המפורסמת דמי יקראה האלף בציירי או בסגול יותר נוח לו ליקרא כפי ההרגל בלשון שיקרא בין ההמון עם. אבל אם מנהג המדינה לקרוא הברה יוסף בפ"כ כדרכו בתורה א"כ אם כתב הגט על שם יוסף יאסף הגע פסול הואיל דבאה האלף שלא כמשפט הקריאה בפ"כ ואם ידוע דשמו מעריס' יוספה כותבין כן ט"ג בשם הע"נ ע"ש יוסף וא"צ לכתוב המכונה יאסקא. ומ"מ אם רוצה לכתוב אינו מזיק וכותבין יאסקא באלף אחר היו"ד ה"ה יאסל גם כן באלף כפי הברת מדינתינו הנקראים בקמץ אף על פי דעיקר השם הוא יוסף מכל מקום האשכנזים קורין לכל יוסף יאסף או יאזף ושם יאסקא בסתמא ביו"ד אחר הקו"ף והרבה חותמים את עצמו באלף אחר הקו"ף ויש לילך אחר החתימה אבל אם חותם א"ע יוסקי וא"ו אחר היו"ד ונקרא בפ"כ יאסקי בקמץ באלף אחר היו"ד דאין נקרא כלל בפי כל יוד ראשונה בחולם אין הולכין בזה אחר החתימה דהחתימה מוכחש להדיא נגד הקריאה בפ"כ והיכי דהקריאה והחתימה סתרי אהדדי מבואר דעת הג"פ דהולכין אחר הקריאה בפ"כ והובא בעו"ג בכללי שמות אות י"ח ס"ק ט"ז. וכ"מ בטו"ג בשם רוזיא דאם חתימת עצמה ביו"ד אחר הוא"ו אין לכתוב רויזא דהקריאה בפ"כ מכחיש החתימה וכ"כ בשם קלונימוס דאם חותם את עצמו בוא"ו אחר הקו"ף אין לכתוב בוא"ו דהקריאה בפ"כ בשו"א מראה להדיא דחתימתו היא טעות וכן בנ"ד יש לכתוב יאסקי באלף אחר היו"ד הראשונה דווקא ולא בוא"ו. אבל בסוף אזלינן אחר החתימה אם חותם את עצמו ביו"ד אחר הקו"ף יש לכתוב ביו"ד אחר הקו"ף ואם חותם את עצמו באלף ויש לכתוב יאסקא באלף טוב גיטין ס"ק י"ז יוסף וא"צ לכתוב המכונה יוזפא או יוזפ. היינו דדוקא אם קורין השם יוזפא או יוזפ בפ' רפה אבל אם קורין בפ' דגושה כותבין הכינו ובפרט אם חותם א"ע בפ' דגושה הואיל דנקרא בפ"כ משונה מהשם יוסף דזה הוא בפ' רפה ובפ"כ בפ' דגושה ואם חותם א"ע יוזפא ובפ"כ יוזפ הוי הך יוזפ קיצור השם מיוזפא וא"צ לכותבו אבל אם נקרא לס"ת יוסף ובפ"כ יוזפא כותבין יוסף המכונה יוזפא ואם חתימתו יוזפ ובפ"כ ג"כ יוזפ כותבין המכונה יוזפ אבל אם יקרא בפ"כ יוזף בפ' רפה ולס"ת יוסף א"צ לכתוב הכינו יוזף ואפילו אם א"י עלייתו לס"ת מ"מ כותבין רק יוסף דאין דרך היהודים לעשות יוזף בזיי"ן לעיקר השם ואעפ"י דחותם א"ע בפ' דגושה לא מהני דטעות החתימה הואיל דבפ"כ בפ' רפה וגם בדיעבד צ"ע דאתי למטעי לומר דאין זה המגרש הנקרא בפ"כ בפ' רפה ובגט נכתב פ' דגושה. ט"ג סקי"ח:

יוזל וא"צ לכתוב הכינו יוזל היכי דידוע דשמו המובהק יוסף. אבל היכי דא"י דשמו המובהק יוסף כותבין יחל כפי הנקרא בפ"כ דחיישינן דילמא אין שמו המובהק יוסף אבל היכי דידוע דשמו המובהק מעריסה יוסף א"צ לכתוב הכינו יוזל דאפ"ת דשם יוזל הוי חניכא גם לשם הקודש אשר מ"מ כיון דודאי שמו יוסף ומדינא סגי בשם המובהק לבד. אך אם ידוע דיש באותו עיר חניכא זו שם יוזל משתמשת גם לשם אשר אז כותבין בזה המגרש שם יוזל דהיינו יוסף המכונה יוזל ושם יוזפא אין כותבין ביו"ד אחר הזיי"ן אם לא דקורין הזיי"ן בחירוק ט"ג סקי"ט:

יהושע בסתמא כותבין יהושע אעפ"י דשגור בפ"כ לקרות הושיע כי רגילות להפיל היו"ד בראש התיבה ויש מקצרין יותר וקורין שיע ומ"מ קיצור השם הוי מיהושע וכן אותן דחותמין עצמן יושע מפני כבוד השם הוי הכל קיצור השם מיהושע דודאי מחזיק עיקר שמו יהושע כשמות הראשונים אם לא בידוע דבכוונה ניתן לו מעריסה שם יושע עפ"י קבלת אבותיו כמשפחת הסמ"ע והמג"ש וכן זה המגר' חותם א"ע כן יש לכתוב בגט יושע ומ"מ באין לו קבלה וטעם על שמו וחתימתו יושע דהדין דכותבין יהושע אם נכתב בגט יושע בדיעבד יש להכשיר כיון דדרך העולם להפיל היו"ד וה"א וגם חותם א"ע יושע לא גרע שם זה מחניכא שהכל קורין. אך אם חותם א"ע ג"כ יהושע ונכתב בגט יושע צ"ע להקל במ"ע ולומר דמחמת הקריאה בפ"כ משמיעין הה"א והו"ל עי"ז כחניכא שהכל קורין כיון דחתימתו כשם עיקר הראוי יהושע וגם העולם עכ"פ מכוונים לעיקר השם שהיא בהה"א וכ"ע ידעי דהברת שמו העיקרי ראוי לכותבו בגט וכותבין יהושע בלי יו"ד אחר השי"ן בסתמא אעפ"י דחותם א"ע ביו"ד אין משגיחין על חתימתו ואם נכתב בגט ביו"ד אחר השי"ן אפשר יש להקל במ"ע בדיעבד ע"ג סקכ"ב.

יהושע בה"א אחר היו"ד ואם חותם א"ע באלף אתר היו"ד כשר בעת הדחק אבל אם חותם א"ע יהושע בה"א ונכתב בגט באלף גם בעת הדחק אין להכשיר יהושע המכונה הישיל או המכונה יושקא כן הוא לפי הברת מדינתו אבל כעת נשתנה הברת וכותבין באלף המכונה האשל או יאשקא כפי הברת מדינתנו בקמץ וכן היה מורה הלכה למעשה בכל שמות כיוצא בהם שנכתבם בגט כפי הברת מדינתו אעפ"י דבס"ג של הב"ש נכתב בלי אלף כן היה אז אבל הברה נשתנה מזמן לזמן ואין לנו אלא כפי הברה במקום כתובה ונתינה וכ"מ בס"ג של הגאון מהר"ם חריף ז"ל הזקן בשם גאלדא ובמדינתינו יש שמכנין שם שיקא ליהושע כותבין כן. והיינו אם קורין כן בפנינו ואין מקפיד ט"ג ס"ק כ"ד:

ישעיהו רבו בזה הדיעות ולדינא כן הוא אם א"י שמו מעריסה איך הי' וחותם ישעיה בלי וא"ו אעפ"י דעולה לס"ת ישעיהו מ"מ כותבין בגט ישעיה בלי וא"ו כדעת הע"נ דמקריאת החזנים אין ראיה וכ"ע תפסי הלשון ישעיה בלי וא"ו וכ"ה המפורסמים בפוסקים ר' ישעיה אחרון וכן חתימת רוב העולם וכן ישעיה הנביא קרו לי' סיפרי ישעיה ושגור בפ"כ ישעיה לכן כותבין ישעיה לכתחלה בלי וא"ו אבל בא"י חתימתו ולס"ת עולה ישעיהו יש ליתן ב' גיטין וליתן זה הגט הנכתב ישעיה בלי וא"ו בתחלה ובדיעבד אם קשה להשתדל גט אחר בשם ישעיהו אז מהני זה הגע בשם ישעי' לבד כיון דכבר הורה הזקן הב"ח הלכ' למעש' לכתחלה לכתוב גט בשם ישעיה וכ"מ בס"ג למהר"א שרענציל ז"ל דמן הסתם יש לכתוב לכתחלה ישעיה לבד אבל אם ניתן מתחלה הגט בשם ישעיהו צריך להשתדל ליתן גט שני בשם ישעיה בלי וא"ו אך במקום עגון ודחק אפשר יש לסמוך עמ"ש הקובץ דיש לכתוב לכתחלה ישעיהו כיון דשם הנביא כך וגם לצריף מה דעולה לס"ת ישעיהו ואז מהני מ"ע ואם שם ישעיה הוי שם מחמת חולי בזה מבואר בתשובת חינוך בית יהודה דלכתחלה כותבין בוא"ו דלאו בדידיה תליא מלתא אלא ע"י גורל כדרך שפותחין תנ"ך ורואין שם הראשון הנמצא ומסתמא נמצא שם ישעיהו דרוב הוי שם ישעיהו ושם ישעיה הוא מועט בדברי הימים פעם אחת ואזלינן בתר רוב ובפרט דהוחזק בחליו לס"ת שם ישעיה עז"כ הע"ג באם עולה לס"ת בלי וא"ו יש ליתן ב' גיטין ואין לדון הקריאה לס"ת בשם ישעיה כקיצור השם מישעיהו אלא הוי שם בפ"ע וזה הוחזק בשם זה מתחלת ובפ"כ נקרא ישעיה ג"כ וה"ה אם חותם א"ע ישעיה בלי וא"ו הא קמן דמחזיק א"ע בלי וא"ו וכיון דאיכא מיעוטא דקרו לי' וגם איכא מיעוטא דכתיב ישעיה בלי וא"ו מהני חזקה דידיה כדכתב מהראי' בתה"ד דבכל ספקות השמות אזלינן בתר חתימתו ועלייתו לס"ת שאין לנו אלא השם דמחזיק לעצמו ואין לתלות בטעות החתימה כיון דאיכא מיעוטא דכתיבי הכי כ"ה דעת הע"ג ולפר' אמאי בעי ב' גיטין הא כאן ידוע דשמו בעת חליו ניתן לו ישעיהו רק אח"ז כ"ע קרו לי' ישעיה וגם לס"ת וחתימה כן וא"כ יש לכתוב ישעיהו דמתקרי ישעיה דל"ד לשם אליהו או גדליהו דילמא לא ניתן לו מעריסה שם זה אבל כאן הוכח סברא ישרה דבודאי מחמת חליו דפותתין תנ"ך ניתן לו ישעיהו דרוב נמצא כך וא"כ בנ"ד הו"ל לכתוב ישעיהו דמתקרי ישעיה וסגי בגט א' אך י"ל דמ"מ מיעוט איכא דנמצא שם ישעיה בד"ה בלי וא"ו וגם יש חזקה דמחזיק א"ע לס"ת ולחתימ' בשם ישעיה ומצרפין הך מיעוט דאיתא קמן לחזקה ואתרע לי' רוב וא"כ י"ל דניתן לו שם בעת חליו בשם ישעיה דהחזקה מהני על הנמצא שם ישעיה בלי וא"ו לכן דעת הע"ג א"ש דיש לכתוב ב' גיטין בנ"ד ואם חותם א"ע ברשימה על היו"ד צ"ע בזה דאע"ג דכתבו דאין לעשות רשימה על ב' אותיות מ"מ הכא דשם זה מ"ח ומסתמא נקרא ע"ש הנביא כסברת חינוך ב"י א"כ שפיר י"ל דהרשימה קאי על ב' אותיות. אך די"ל ג"כ דאין זה הכרח כ"כ דאפשר כשפותחין תנ"ך ונמצא ספר ישעיה מברכין אותו בשם זה והרי הכל קורין בפ"כ ספר ישעיה בלי וא"ו וכדכתב הע"נ לכן יש לכתוב ב' גיטין ואם קורין לס"ת ישעיהו והוא שם מ"ח וניתן הגע בשם זה וקשה להשתדל גט אחר יש להקל בדיעבד ואם אומר דשמו בוא"ו או בלא וא"ו שומעין לו ומה דאומר דשמו בוא"ו היינו דידוע לו בקבלה מאבותיו או דחותם כך ע"ג סקכ"ו ירמיה סתמא בלי וא"ו וכ"כ הרש"ל והביא תשובת מהראי' כתי' דסובר נמי דכותבין ירמיה בלי וא"ו וכן הש"ס הזכיר ירמיה בלי וא"ו ואפ"ת דהתלמיד מקצר לא גרע מחניכא שדומה לעיקור וכ"כ בס' ע"נ שדברי מהראי' עיקר וסגי בגט אחד בשם ירמיה ואם ניתן הגע בשם ירמיהו כותבין עוד גט בשם ירמיה ולא מהני גם מ"ע להתירה בגט בשם ירמיהו לבד ומכ"ש בידוע דשמו ירמיה ונכתב ירמיהו דאפי' אם ניסת בגט זה תצא אבל היכא דידוע דשמו ירמיהו מעריסה ונכתב ירמיה בזה מהני עת הדחק וא"א להשיג גט אחר בשם ירמיהו דגט זה בכשרות בדיעבד אם נתגרשה בשם ירמיה ואם שם ירמיה הוא שם מחמת חולי הדין בזה כמבואר לעיל בשם ישעיה וה"ה אם חותם א"ע ירמיה ברשימה על היו"ד והוא שם מ"ח תליא נמי כפי מ"ש לעיל ע"נ סקכ"ז.

יואש ובספר ע"נ כיון דביואש מלך ישראל פעמים כתיב יואש בלא ה"א ופעמים יהואש לכן יראה דאם איש בא לגרש ומספקינן בשמו אם הוא יואש או יהואש יש ליתן ב' גיטין א' בשם יואש וב' בשם יהואש וליתן תחלה הגט בשם יואש משא"כ אם הכינו בפ"כ הוביש ושמו הקודש יואש ואנו מסופקין אם שמו יואש או יהואש בזה מקדימין זה בשם יהואש המכונה הוביש ואח"ז הגע הב' יואש ע"ג סקכ"ט.

יונתן סתמא בלי ה"א כ"מ בתה"ד וסיים אם לא דעולה לס"ת וחותם יהונתן בה"א דבהא תליא בכל ספקות השמות אין לנו אלא השם דמחזיק לעצמו וכ"מ בע"נ דשם יונתן תפסי בלי ה' והגם בשם רבינו יהונתן וגם רבינו יהונתן גלאנטי ז"ל דכתיבי בה הוי מיעוטי דרובא דעלמא תפסי שם יונתן והגאון בעל כו"פ הי' בפ"כ שם יונתן וחותם א"ע יהונתן דאפשר דמקובל הי' בידו לחתום כן ע"ג ס"ק למ"ד.

יונתן דמתקרי נתן וזה פשוט דאם בפ"כ שמו נתן וא"י שמו לס"ת אם יש לו עוד שם אחר כותבין רק נתן אבל אם שמו הקודש יונתן ובפ"כ נתן כותבין יונתן דמתקרי נתן דשם נתן הוי שם בפ"ע כמו אלחנן חנן ע"ג.

יוחנן סתמא בלי ה"א ואם חותם א"ע יהוחנן כותבין בה' אעפ"י דנקר' בפ"כ יוחנן ובזה אם כתב יוחנן תליא בפלוגתא דלעיל באות ח' במי דחותם חזקיהו ובפ"כ חזקיה ע"ג סקל"ב.

יחיאל ואין כותבין המכונה חיאל או המכונה איכל אם לא לסימן וכשכותבין לסימן כותבין איכל בכ'. וכן נהוג עלמא כהרמ"א ולבוש והב"ש סימן קכ"ע סקמ"ז ובדיעבד אם בא הגע ממקום אחר ונכתב בגט איחל בחי"ת והוא מ"ע קצת יש להקל במדינתינו דמבדילין בין ח' לה"א הא לא"ה אין להקל הואיל דנתפשט המנהג לכתוב בכ"ף ובגט נכתב בחי"ת יהי' תשש לע"ז ואם חותם א"ע בח' נראה דגם הד"מ והלבוש מודים דאין לשנות חתימתו וכותבין המכונה ולא דמתקרי איכל וגם כותבין יחיאל המכונה מיכל בכ"ף ובפרט אם שמו הקודש מיכאל בודאי כותבין מיכל בכ"ף אעפ"י דדעת רש"ל דא"צ לכתוב הכינו מיכל למיכאל מ"מ בסודר שמות כ' דהמש"א חולק בזה על הרש"ל ופוסל גם בדיעבד בלא כתב הכינו מיכל ליחיאל או למיכאל. אך הט"ג כתב דהפריז מאוד לענין דיעבד בלא כתב הכינו דהא עכ"פ כתב השם דעולה לס"ת יחיאל או מיכאל וגם באלחנן תנן אין לפסול בדיעבד אם נתגרשה באם כ' אלחנן דעולה וחותם בו כן דעת הע"ג דעכ"פ לענין לכתחלה כותבין הכינו. וכן נלע"ד הא ידוע דכל שיש להכינו ב' שמות הקודש או דיש להשם הקודש ב' כינוים צריך לכתוב הכינו א"כ בנ"ד דיש להשם מיכל ב' שמות הקודש יחיאל וגם מיכאל וגם יש להשם יחיאל ב' כינויים מיכל וגם אוכל א"כ בודאי בלא"ה צריך לכתוב הכינו מיכל אוכל וא"כ אם שמו לס"ת אברהם יחיאל ובפ"כ אברהם איכל לכתחלה צריכין לכתוב אברהם יחיאל דמתקרי אברהם איכל דאי יכתבו אברהם יחיאל יאמרו דזה אברהם איכל לא גירש אלא איש אחר אשר שמו בפ"כ אברהם מיכל ולס"ת הוא שמו אברהם יחיאל זה המגרש וה"ה אם שם המגרש בפ"כ אברהם מיכל ושמו לס"ת אברהם יחיאל ג"כ יש לחוש לחשש זה דאם יכתבו אלא אברהם יחיאל יאמרו דזה האיש אשר עומד לפנינו לא גירש אלא איש אחר אשר שמו בפ"כ אברהם איכל הוא המגרש ואין מוכח מתוכו מי המגרש לכן צריכין לכתוב אברהם יחיאל דמתקרי אברהם מיכל ואם שם המגרש אברהם מיכאל לס"ת ובפ"כ אברהם מיכל אם יכתבו אלא אברהם מיכאל לבד יש ג"כ קצת חשש דיאמרו דזה המגרש אשר עומד לפנינו בקוראי שמו אברהם מיכל זה אין המגרש דיאמרו דזה הוא אשר שמו לס"ת אברהם יחיאל ובהגט נכתב אברהם מיכאל א"כ מהגט אין ראיה לומר דזה הוא אברהם מיכל המגרש אשר עומד לפנינו לכן צריכין לכתוב אברהם מיכאל דמתקרי אברהם מיכל לברר דזה המגרש אברהם מיכאל שמו בפ"כ אברהם מיכל ועי' מזה בט"ג אות מ"ם ס"ק. אכן בדיעבד הגט כשר דהא כתבו השם שעולה וחותם אברהם יחיאל והוי כמו אלחנן חנן דהגט בדיעבד כשר בשם אלחנן לבד. וגם יש קצת לומר מה דמבואר בפוסקים הנ"ל דבדיעבד אם נכתב שם שעולה לס"ת כשר אעפ"י דלא הזכיר השם בפ"כ לאו כללא הוא אלא דוקא בזה השם דיוצא משם הקודש כמו אלחנן חנן וכמו יחיאל איכל וכמו מיכאל מיכל אבל היכי דהשם הקודש הוי שם אחר דהיינו משולם ושמו בפ"כ זלמן דהשם זלמן אינו נגזר משם משולם או כדומה דהשם הקודש הוי שלמה בזה צ"ע קצת להכשיר גם בדיעבד הואיל דאינו מובלע בשם הקודש והרי בפוסקים הנ"ל לא דיברו אלא מאלחנן חנן או מחזקיה חזקיה וכדומה דהשם הכינו בפ"כ הוא מובלע ויוצא ממש משם הקודש שבו עולה לס"ת אבל לא איירי בשהשם הכינו אינו נגזר כלל משם הקודש אפשר דס"ל ג"כ גם לענין דיעבד דלא מהני אם הזכיר רק השם דעולה לס"ת א"כ בנדון הנ"ל צ"ע גם בדיעבד דהא הב' כינוים מובלעו בכ"א משמות הקודש הנ"ל ול"ד לאלחנן חנן דכשר דיעבד דלא מובלעין אלא חד שמא כו' כמ"ש:

יקותיאל המכונה קוסקי ביו"ד כ"ה במדינת רוסיא דדוחקין הקוף בחירוק אבל בשאר ארצות יש לכתוב בסתמא באלף אחר הקו"ף אם לא כשרגיל לחתום ביו"ד ט"ג סקל"ד:

יקיר סתמא בלי יו"ד אחר הקו"ף אם לא דרגיל לחתום או דיש קבלה דשמו יקר בלי יו"ד ובמדינתינו דקורין היו"ד בפתח כותבין יקיר ביו"ד אעפ"י דאין דוחקין הקו"ף בחיריק לפי דקריאתו על הפסוק הבן יקיר לי אפרים. ואם קורין היו"ד בקמ"ץ כותבין בלי יו"ד יקר ט"ג סקט"ו:

ירוחם כותבין מלא וא"ו אחר הרי"ש הואיל דבמדינתו קורין הרי"ש במלאפום או בשורק. וכן שגור בפ"כ רבינו ירוחם לכן כותבין מלא וא"ו אם לא כשרגיל לחתום ירחם חסר כותבין חסר כיון דיש לקרות החסר כאן ג"כ מלא בשורק ולזה גם אם חתם א"ע ירוחם מלא ונכתב בגט חסר הגע כשר במדינתינו דלא שכיח כלל לקרות הריש בחולם. לכן אין לחוש לזה בדיעבד כיון דגם בלי וא"ו יכולין לקרות ירחם חסר בשורק והוי כאילו נכתב בגט ג"כ מלא ט"ג סקל"ז ירחמאל סתמא בלי יו"ד אחר המ"ם אם לא כשדוחקין המ"ם בחיריק אז כותבין ביו"ד אחר המ"ם ירחמיאל או כשחותם כן ואין כותבין רחמיאל כמו חיאל דדרך העולם היו"ד וידוע דשמו ביו"ד:

יאיר ביו"ד כשדוחקין האלף בחירוק אבל איל"ה כותבין בלי יו"ד ובמדינתינו אעפ"י שאין דוחקין האלף בחיריק אלא רגילות לומר האלף בצירי מ"מ כותבין היו"ד דכוונתו של הקריאה על שם הפסוק יאיר במקרא שהוא ביו"ד ע"ג ס"ק מ"ם:

יום טוב וכינו שלו יאנטל באלף אחר היו"ד הואיל דקורין היו"ד בקמץ כמו שם ואלקא או ואלק לעיל אות וא"ו ס"ק א' ב' דכל שקורין בפתח הוי בלי אלף ואם קורין בקמץ כותבין אלף עיי"ש:

ידל הוי כינו ליהודה וכותבין הכינו אם קורין היו"ד בקמץ אבל כשקורין היו"ד בחירק א"צ לכתוב הכינו יודל וזה הוי רק בחד שמא כמבואר לעיל:

יואש סתמא בלי ה"א. ואם כינו שלו בפ"כ הוביש סתמא שמו יהואש וכותבין יהואש המכונה הוביש וזה הוי כשידו' דשמו לס"ת יהואש אעפ"י דאינו ידוע אם שמו יואש בה"א או לא אבל בא"י איך שמו לס"ת כותבין רק בפי הקריאה בפ"כ בכינו הוביש. כמבואר לעיל מזה עיי"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה