אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן לה

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן לה

סימן לג

ב"ש סק"א מ"ש כמבואר בתוס' לקמן ר"ל בסק"ב הביא דברי התוס'. דלכן מקדשין אע"פ דאין החתן רואה הכלה הואיל דאנו במתי מעט. לזה מותר לעשות שליח לקדש לו אשה אע"פ דאינו מכירה. וכבר תמהתי לדעת הנוב"י דהיכי דיש איסור בשליחות הוי השליחות בטל דאשל"ע. א"כ באינו מכירה נעשה השליח בעבירה דעבר המשלח אמימרא דרב דאמר אסור לאדם לקדש אשה עד שיר אנה ואם כן ה"ל השליחות בטל. וגם במכירה כבר הקשה הע"י האיך יכול הבעל לעשות שליח הא הוי שליח תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני גם בעשאו התופס שליח כמבואר בסוגיא דמעני לעני מחלוקת ולפ"ר י"ל דמגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחריני. ומתורץ בזה מה דקשה לדעת הנוב"י הנ"ל הא דמבואר במתניתין בקי דשה חמש נשים בכלכלה אחת בפירות שביעית וקיבלה אחת ע"י כולן ואמרו חכמים דאין אחיות מקודשות הא שאר מקודשות הא קידשה בפירות שביעית שנאמר לאכלה ולא לסחורה והוי השליחות באיסור ונתבטל כל השליחות ואמאי שאר מקודשות ולהנ"ל ניחא דמחמת דזכי לנפשיה זכי לאחריני כמבואר בזה בקצה"ח. ובזה מתורץ קושית המקנה. דהיכי הוכיח הגמרא דש"מ דאשה נעשה שליח לחברתה גם במקום שנעשה לה צרה הא דילמא א' מן האחיות קיבלה קידושין והאחיות אינן מקודשות. ולהנ"ל דאי איירי דאחת מן האחיות קיבלה הקידושין לא הוי קידושין כלל דנתבטל כל הקידושין דנעשה בעבירה. דהא קידשה בכלכלה של פירות שביעית דהוי איסור בקידושין ואשלד"ע. אלא ע"כ דקתני בשאר נשים מקודשת מכח מגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני. ואם כן ע"כ דלא איירי דאחת מן האחיות קיבלה הקידושין וקאמר הגמרא שפיר וש"מ דנעשה שליח לחברתה גם במקום שתעשה לו צרה. וזה א"ש התם וה"ה כאן באם הבעל עושה שליח לקדש לו אשה הדרא קושיית הפ"י הא הוי התופס לב"ח במקום שחב לאחרים. וזה י"ל מחמת מגו דזכי לנפשיה אם קידש לעצמו אע"ג דהוי רשע כמבואר לקמן בס"ס ובב"ש סק"כ ואין אדם משים עצמו רשע ולא הוי מיגו טוב. לכן צ"ע בזה ליישב קושיית הפ"י צ"ל כדברי הנו"ב דבאישה בעל בחירה לא שייך זה. אמנם יש קצת לחקור בזה אם זה השליח קידש אשה זו אשר המשלח צוה לקדש קידש גם כן ע"י שליח שני אי שייך בזה נשלד"ע. ואפ"ל בזה לא מיקרי השליחות בעבירה רק דהשליח הראשון נעשה רשע. אבל בשליחות קידושין בעצמו לא נעשית בעבירה וצ"ע בזה:

ב"ש סק"ג מ"ש ואם ס"ל ר"ל דהוכיח דמהרי"ק סובר דאם קידש בכסף לפני ב' שלוחים נאמנים כשאין ביניהם כפירת ממון דאל"ה דס"ל כדעת הרשב"א אמאי כ' המהרי"ק באם שלח סבלונות ע"י שליח דלא חיישינן לקידושין דהוי תרי חומרות לחוש לדעת רש"י דס"ל דסבלונות הם בעצמם הקידושין וגם לחוש לדעת הסמ"ג דמחמיר קידושין בע"א הא הוי ג' חומרות דהא להרשב"א בל"ז לא מהני גם כשאין כפירת ממון. ואלא לחוש לדעת הרמב"ם דהוי קידושין א"כ הוי שלש חומרות אמאי כתב דהוי רק ב' חומרות. א"ו דסובר המהרי"ק כדעת הרמב"ם לדינא דנאמנים כשאין ביניהם כפירת ממון ולזה הוי רק ב' חומרות כמ"ש:

ח"מ סק"ג מ"ש גם התורה פסלה עדות כזו. ור"ל דהוי כמקדש בלא עדים מה"ת לזה תירץ דלכן היי ס' מקודשת דילמא האמת כדברי העדים והוי קידושי תורה רק הס' הוה לנו לזה הוי ס' מקודשת ושוב כ' ואפ"ל ר"ל דבלא"ה הוי ס' קידושין דמן התורה אינו פסול משום נוגע רק כפסול נוגע הוי רק מדרבנן. ואצלינו יש ספק דילמא אין כאן פסול מדרבנן ג"כ דילמא האמת כדברי העדים לזה הוי ספק מקודשת. ובזה ניחא הא ס"ל לח"מ לעיל סימן ך"ט סק"א דהיכא דמקדש אותה באיסור דרבנן אינה מקודשת דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכ"כ הב"ש לעיל סי' כ"ח סקנ"ב ובסימן מ"ב סקל"ט דאינה מקודשת מהאי טעמא. ולהנ"ל ניחא דמ"מ הוי ספק מקודשת דילמא אין כאן שום פסול מדרבנן כלל דילמא האמת כדברי העדים. אבל אם האשה מודה דקיבלה דעת המחבר והרמב"ם דמקודשת והתוס' והרשב"א חולקין על זה דאינם נאמנים רק על פי דיבורה הוי כמקדש בלא עדים. ונ"ל ע"ד דאפ"ל טעם פלוגתתן תליא במה דמחלק הסמ"ע והע"ש בחו"מ סי' ל"ז סק"א. דדעת הע"ש דטעם נוגע דפסול משום דהוי כקרוב כדכתב הר"מ מלובלין הובא בש"ך שם סק"א. והסמ"ע חולק ע"ז וס"ל דטעם נוגע דפסול דחשדינן ליה דמשקר והנ"מ ביניהם זה אם האשה מודה לדברי העדים לדעת הסמ"ע דהטעם דפסול דנוגע משום דמשקר. אכל באשה מודה נתברר הדבר דבעת קבלת הקידושין לידה היו כשרים ולא היו משקרים מעולם כלל ולא הי' עליהם מעולם שם נוגע. ולכן ס"ל להרמב"ם ומחבר דמקודשת ולא מגרע הודאתה כלל. אבל התוס' והרשב"א ס"ל כדעת הע"ש וכן דעת הרי"א מג"ש דטעם נוגע דפסול משום דהוי כקרוב. ולזה לא מהני מה דהאשה מודה מ"מ בעת קבלת קידושין הי' יכולת ביד האשה להכחישם דא"כ הי' עליהם אז שם נוגעים והיו אז כקרובים א"כ היו הקידושין לפני קרובים ולא מהני הודאתה דהשתא דסוף סוף היו אז נוגעים. ומה"ט לא מהני גם ביש עד אחד דסייע להם כסברת הב"ש מהאי טעמא הנ"ל דעיקר קבלת הקידושין היו נוגעים וקרובים פסולים לעידי קידושין. ולפי"ז אפ"ל אם נתן פטורים להעדים בתחלה אפ"ל דהי' מהני דלא הי' מעולם עליהם שם נוגעים בעיקר הקדושין. אך הב"ש סובר דלא מהני ולהנ"ל אפ"ל דמהני כמ"ש:

ב"ש סק"ה מ"ש ולא קשיא עליו מה שהקשה הב"י ר"ל דמהרי"ק סובר דהיכי דיש ע"א עם השליח דמהני וסיים דזו הלכה רוחת. וע"ז תמה הב"י מדוע ישתנה אם יש ע"א עמו. אבל הב"ש מתרץ זה דהואיל דיש ע"א הוי עד המסייע ופוטר אותו משבועה ולא הוי עד הצריך שבועה ולא הוי שוב נוגע בעדות. ולזה מסיק הב"ש דמ"מ הדין כב"י דהא השליח מצד עצמו אינו נאמן רק עפ"י עד המסייע תו אין לו דין העד המעיד. וגם בשני שלוחים לא מהני העד המסייע הואיל דאינם נאמנים עפ"י דיבורן לבד כמבואר בח"מ מזה ע"ש:

ב"ש סק"ז מ"ש אע"ג לקמן סי' קמ"א ר"ל במחבר סעיף י"א סיים. וי"א דשליח הולכה צריך עדים אע"ג דיש שטר גט ביד השליח מ"מ צריך עדים על השליחות. לז"כ שאני התם דע"י גט בא להתיר א"א זו לעלמא דאם אנו יודעין דהאמת כן דהבעל עשאו לשליח הולכה הי' בודאי מגורשת רק מחמת דאנו מסופקין דילמא לא עשאו לכן אינו נאמן השליח לחוד להתירה לעלמא. אבל כאן בא השליח עם שטר קידושין בידו לאוסרה על עלמא. לכן מהני עדות השליח לחוד ומועיל ליהוי א' בצירוף השליח. וגם הרא"ש סובר בש"ה צריך עדים על מינוי השליחות ועיקר ספיקו רק בש"ק. ומיהו נ"ל אפ"ל בשני שלוחים א"צ עדים על מינוי השליחות אם יש שטר קידושין בידם. דבזה לא שייך נוגעין דבשלמא על גוף קדושין לא מהני השלוחין עדים אפילו אם הי' מודה ואין כפירת ממון כסברת הח"מ סק"ב בשם הר"ן והולכים בשיטתו. אבל לענין מינוי השליחות למה לי עדים אחרים אלא סגי באותן ב' שלוחים שהם נאמנים על מינוי השלוחים אם יש עדים אחרים על קבלת קדושין לידה כן הי' נראה לכאורה. אך י"ל בזה לפי המבואר דעת הרמב"ם מה' עדות בהוזמו עדים בעמנו הייתם וגם הלוה הי' עמם דלאו הזמה מיקרי כיון דבטל גוף הדבר ולא מיקרי הזמה אלא באם הדבר יכולה להיות אמיתי דע"ז אין מעידין כלל. ובאמת כבר הקשה הגאון מוה' חיים יונה תאומים אם כן אמאי אמר הש"ס במכות דף וא"ו באומר פ' רבעני לאונסי דהוא ואחר מצטרפין להורגו והא להרמב"ם הוי זה עדות שא"א יכול להזמה דאם יוזמו הוי הכחשה כגוף הדבר דהא העד הוי הנרבע ובטל גוף הדבר. וכן הקשה הגאון מפפ"ד מהסוגיא דשליח נעשה עד. וכזה הקשה אאמ"ו ז"ל בספרו מעין גנים בסי' ל"ח ממתני' דסנהדרין דף ס"ז אמר לשנים והם העדים מעידים דהוי עדות שא"א יכול להזימן דחם יוזמו הוי הכחשה בגוף המעשה ולא מיקרי הזמה. אמנם באמת אין זה קושיא דהרי העדות אין תלוי בזה אי רבע לזה או לאיש אחר בר ישראל וכיון שכן אם יוזם על העדות דהיינו שמעיד שרבע באותו יום א"כ מה שהעיד נמצא שקר שהרי לא הי' שם באותו יום. אמנם גוף הדבר אינו מוכחש דהיינו מה שהוא ירוד עדות דהיינו שפלוני רבע דיכול להיות שרבע לאיש אחר. וגוף הענין דפלגינן דיבורא הוא מחמת יסוד זה שמה שאינו שייך לגוף העדות אינו מגרע את העדות וה"ה וזה וכן בשליח נעשה עד עיקר העדות הוא שנתקדשה לזה ומה לנו ע"י מי נתקדשה אין זה מגוף העדות כלל. וא"כ בהזמה לא נתבטל המעשה ודוקא באומר ההורג והנהרג הי' עמנו נתבטל גוף העדות כמבואר זה בלשון הרמב"ם. עכ"פ מבואר דאם ההזמה והכחשה הוי בב"א לא מהני לכן בעינן דיהי' עדים אחרים על מינוי השליחות. דאי השלוחים יהי' בעצמן עדים ע"ז וא"כ כשהשליח הביא הקדושין וצריך להביא ראיה שנעשה שליח א"כ עיקר המעשה שעלי' מעיד העד הוא שנעשה שליח וכשהוזם ע"ז הרי נתבטל גוף המעשה שהעיד עליו שהרי בא להעיד שפלוני מסר לידו והרי הם אמרו שנא בא לידו כלל והוי עדות שאי אתם יכול להזימה. וכבר נודע דבקדושין בעינן דיהי' עדות שאתה יכול להזימה כמבואר בס' ישועות יעקב מזה. אמנם צ"ע דהא לסברתו אדרבא יקשה אמאי סובר הרמב"ם דא"צ עדים במינוי השליחות והוא דיעה ראשונה אלא סגי אם השליח והמשלח מודים דהא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא יהי' נתבטל גוף הדבר. וזו הדיעה דסובר דצריך עדים במינוי השליח הוא דעת הראב"ד ולא ס"ל כהרמב"ם בדין הזמה וצ"ע:

ב"ש סק"ו מ"ש דאין כח ביד השליח לאסור קרובי האשה על המשלח רק האשה אסורה דא"י להכחישו ולכאורה אמאי יהיו מותרין קרובי האשה להמשלח דהא הם ג"כ אין יודעין האמת עם מי דילמא באמת עשה המשלח אותו שליח והוי הקרובות כמו האשה אבל א"ש דהא עיקר הטעם דאשה אסורה בקרובו של המשלח דהוי לגבה כעד אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלא תנשא לכתחלה וביאר הראב"ד הש"ס דאיירי דהאשה אינה יודעת וא"כ באיסור א"א קיימא דלא תנשא לכתחלה משום לזות שפתים. אבל באיסור קורבה לא מצינו בש"ס בזה הדין באחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה דאסור הקרובים שלו עלי' דלא שייך גבי' איסור א"א לא החמירו עלי' כ"מ בספר המקנה ע"ש:

ב"ש סקי"א מ"ש וס"ל להרא"ש דאינו נאמן להפסיד כצ"ל:

ב"ש סקי"ב מ"ש מסוגיא זו למדו כ"א לפי שיטתו. ר"ל דהרא"ש פירש פירכת הש"ס ודילמא ארצוי קמי' קאי על הבן דילמא גילה דעתו לאב שרוצה לקדש לו אשה. אבל הרמ"ה פי' פירכת הש"ס דקאי על האב דילמא ארצוי האב להבן שדעתו לקדשה לו אשה וזה דברי המחבר בס"ה:

ב"ש סקי"ג ובזה ניחא מה שתמה מהרש"ל ר"ל דהקשה דלמה כתב המחבר דמקודשת הא הוי רק ספק דילמא מחמת כיסופא אלא באמת לא נתרצה. אכל להנ"ל א"ש דא"כ למה פריך הש"ס ודילמא ארצויי היינו דלחוש לזה דילמא ארצ"י האב קמיה כפירוש הרמ"ה והא אף אי ארצוי האב קמיה דבן לא הוי רק קידושי ספק. וא"כ באין ידוע דארצוי האב הוי ס"ס ולמה ניחוש לס"ס. א"ו אי ידעינן דארצוי האב קמי' ושתק הבן הוי קידושי ודאי דאמרינן מה דהבן שתק הוי משום כיסופא. ולזה בא"י פריך הש"ס דילמא ארצוי האב דליהוי קידושי ספק מחמת החשש דילמא ארצוי האב. אבל המחבר איירי דידוע דהאב ארצוי קמי' דבן לזה הוי קידושי ודאי כמ"ש:

שם סקכ"ב מ"ש א"כ למה לא כתב הטור דאין כאן בית מיחוש כלל. ר"ל דאי תימא באמרה דלא הבינה א"צ גט מהמשלח דאינה נאמנת אמאי לא כתב הטור על קידושי ראשון דאין כאן בית מיחוש הואיל דהשליח קידשה בכוונה לעצמו. א"ו באמרה דלא הבינה וכוונתה לראשון צריכה גט מראשון כדמסיק משום גזירת הרואים או משום דאינה נאמנת:

שם סקכ"ג מ"ש אלא ע"כ דהי' בידו דבר שאין קפידא להחליף ור"נ דהמשלח נתן לו רשות להחליף ולהוציאו ולזה יכול לקדש בזה. אבל אם לא נתן לו בפירוש רשות להוציאו ולהחליף לא הוי רק ספק קידושין כמבואר לעיל בסי' כ"ח סעיף י"ז דאם קידשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד ה"ז מקודשת מספק ע"ש:

ב"ש סקכ"ט ע"ש היינו ערוה דאורייתא ולא שניות ר"ל דשניות היי רק מד"ס ולא מחמירין כ"כ דגם בשניות שהם רק מד"ס והי' ג"כ אסיר משום חשש זה דלמא קידש אותה השליח. לכן דעת המשנה למלך פ"ט מה"א דין ו' דבשניות ליכא איסור למקדש לישא אותה מחשש זה. והוסיף עוד גם אם צווה המקדש על אשה פרטית דבזה דעת הח"מ והב"ש דאסורה מן הדין דבזה לא שייך קנס מ"מ אינו אסורה בשני לזו ומפלפל בזה ודעתי נוטה כן. ולדעתי ראה הטעם פשוט דהוי תרי דרבנן ואין לו עיקר בדאורייתא ואין חשש קידושין דהא אפינו אם השליח קידשה לזה אשר צווה השנית מ"מ בקרובתה שהיא שו' לא היה איסור רק מד"ס. ובזה יש ספק ג"כ דילמא לא קידשה דילמא לא רצתה האשה לקדש לו דבאשה פרטי' יש סברא יותר דילמא לא תאבה מאם ציוה לקדש לו אשה סתם כמבואר במל"מ. וא"כ הוי ספק באיסור רק האיסור דרבנן ואזלינן להקל והוי כמו ס"ס להכשיר. וכן דעת הרמ"א בסוף הסימן מ"ש בזה הרשב"א דבקידושי ד בנן ועדים פסולים דרבנן אין חוששין לקידושין כלל דהוי תרי דרבנן כמ"ש. וכה"ג כ' הב"ש בסי ל"ב בסקי"ב אם הוי ס"ס להכשיר ע"ש:

שם סקכ"ח מ"ש ובזה מתורץ. ר"ל דלכאורה קשה ל"ל הטעם משום חזקה שנית עושה שליחותו הא בל"ז אסור בכל הנשים שיש להם קרבות משום ספק דילמא השליח קידש לו אשה אשר יש לה קרובות. וא"כ משום ספק לבד אסר בכל הנשים שיש לה קרובות. אבל א"ש אי משום ספק לבד לא הי' אסור בכל הנשים דהוי ס"ש חדא דילמא לא קידש כלל ולא עשה שליחות. ואת"ל קידש שמא לא זו היא שקידש ר"ל אלא קידש אשה אחרת ואשה זו שרוצה כעת לישא לא קידש אחת מקרובותיה ומותר המשלח לישא אשה דעל כל אשה י"ל זה הספק דלא זו שקידשה. אבל אי נימא משום חזקה דהוי כודאי דקדיש בודאי לו אשה אחת לא הוי ספק ספיקא אלא ספק אחד דילמא לא זו שקידשה ולכן אסיר בכל הנשים. וזה כוונת הט"ז דמ"ש דבזה מתורץ דנא אמרינן דיהי' מותר בכל הנשים משום ס"ס הואיל דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו הוי כודאי. והב"ש השיב ע"ז דליתא דאף אי לא אמרי' החזקה לא אמרינן דמותר בכל הנשים משום ס"ס דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות וכשאנו רוצים להתיר לו לישא דילמא ישא גוף האיסור ע"י תערובת לזה לא הוי ס"ס וא"כ הדק"ל דלמה ליה החזקה הא משום ספק לבד אסור בכל הנשים. אבל הט"ז לא חשיב זה לספק אחד בגופו דהא יש לספוקי דילמא לא נתערב כלל גוף איסור והיינו דיכול להיות שקידש אשה שאין לה קרובות וא"כ אף דהאשה דרוצה לישא אותה יש לה בת מ"מ מותר לישא אותה ואין לחוש דילמא קידש בתה והוי זו חמותה דהא י"ל דילמא לא קידש כלל ואת"ל קידש לו אשה דילמא קידש לו אשה שאין לה קרובות ולא נתערב איסור חמותו כלל בגוף התערובות. אבל זה לא הוי ס"ס דילמא לא קידש כלל וחזר משליחותו ואת"ל דלא חזר דילמא היא לא נתרצית דזה שם חד אונס הוא דהוי הכל רק ספק אחד דילמא לא קידש לו אשה. ולהסביר יותר דעת הט"ז דלא הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות דעיקר הסברא אם הוי הס"ס ע"י ספק א' בגופו וספק בתערובת דלא מהני הואיל דבמקום א' לא הוי תרי ספיקי רק ע"י צירוף שני גופים. אבל אם במקום א' יש תרי ספיקי מהני כמו בס"ס דתחתיו או אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס או ברצון והוי הס"ס באשה זו שאנו דנין לבדה וא"צ צירוף ממקום אחר וא"כ בנ"ד שאנו דנין על אשה זו שקידש המקדש בעצמו יש לה לאשה זו חרי ספיקי להכשיר לו חדא דילמא לא עשה השליח שליחותו כלל ואת"ל דעשה שליחותו וקידש לו איזה אשה מ"מ מותרת אשה זו להשליח אשר קידש בעצמה כעת דילמא השליח לא קידש זו האשה אשר יש לה קרובת אלא קידש לו אשה שאין לה קרובת. וא"כ באשה זו שאנו דנין לה יש ב' ספיקות ביחד אצלה ולא צריכנא לצרף כסף מגוף אחר כדעת המחבר לעיל בסימן ב' ס"ה אם ניסת לא תצא דהוי ס"ס. חדא דילמא אחר מהכשר במשפחה נשאה ונתאלמנה ממנו ולא הוי אשת חלל. ואת"ל דהספק חלל נשאה דילמא חלל גופי' לאו חלל כלל ולא הוי ג"כ ספק א' בגוף וספק הב' ע"י תערובת כקושית הגאון מ' הילמן ז"ל מפראג הובא בב"ש שם כסברות הש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס בשם או"ה דהא דאמרינן דספק אחד בגוף וספק הב' בתערובת לא מהני הוי רק הואיל דצריכין לצרף דיהי' הס"ס ע"י מקום אחר אבל אם א"צ לצרף כמו בס"ס דתחתיו דהס"ס הוי בגוף א' זה הוי ס"ס. וכ"כ בס' ישועת יעקב לעיל בספק חלל דעיקר אנו דנין על אשה זו שנשאת כעת אם היא מותרת לכהן אם נשאה וא"כ עלי' בעצמה אנו דנין ולגבי עצמה יש לה לבד ב' ספיקות להיתר דילמא דאחד מהמשפחה שנשאה ומת הי' כשר ולא הי' ספק חלל כלל ואת"ל דספק חלל נשאה ומת והוי היא אשת חלל דילמא חלל גופי' שאנו מספקין עליו לאו חלל הי' דהא הי' רק ספק חלל. וא"כ האלמנה זו יש לה ב' ספיקות להתיר וא"צ אצלה צירוף ממקום אחר כמבואר שם באריכות ודמי לס"ס דתחתיו וא"כ בנ"ד נמי על אשה זו שאנו דנין אשר קידשה המשלח בעצמו מותרת לו מחמת תרי ספיקי שיש לה לעצמה ואין אנו צריכין לצרף ספק ממקום אחר אלא על עצמה לבד יש ב' ספיקות דומיא לדלעיל מהני ס"ס זו וה"ה בנ"ד לכן צריכין לטעם חזקה דשליח עושה שליחותו ונסתלק הס"ס דהוי כודאי לכן אסור בכל הנשים שיש לה קרובת. אמנם גם לדעת הב"ש דלא הוי ס"ס משום דהוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת כבר מבואר דעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י באיסור דרבנן מהני ס"ס כזו אם כן בשניות דגוף האיסור לא הוי רק מדרבנן הי' מהני הס"ס הנ"ל רק מה דמחמיר הט"ז בס"ק שאחר זה גם בשניות משום החזקה דעשה שליחותו כמ"ש בזה ודו"ק אמנם תמהתי על עיקר דין זה דאמרינן דאסור בכל הנשים לפי המבואר בתשובת נוב"י דאם יש דבר עבירה בשליחות נתבטל גוף השליחות כמו גט בע"כ ע"י שליח. ופלפל בזה בדברי התוס' ב"מ א"כ כאן דיש איסור לקדש אשה ע"י שליח אא"כ שמכירה. ומקורו מהש"ס דקדושין דף מ"א דהוא מימרא דרב דאמר אסור לקדש אשה עד שיראנה ולפי"ז אמאי אסור בכל הנשים שבעולם דהא א"י המשלח לאיזה אשה קידש לו. וא"כ אינו מכירה ונעשה שליח בעבירה דעבר אדרב ונתבטל גוף השליחות. וא"כ אף דקידש לו איזה אשה דיש לה קרובות מ"מ מותר המשלח לישא אשה דקידושין של השליח נתבטלו דאין שלד"ע וכעת אין ת"י הנוב"י הנ"ל לעיין בו. ובמ"א הארכתי קצת בזה וצ"ע:

ב"ש סק"ל וחזקת קרובתה לא מהני לזו. ר"ל לזו שקידשה כעת אף דיש לה בת או אם אמאי לא אמרינן הא יש לה בת או לאם של זו חזקת פנויה ולומר דלא קידשה הבת של זו דיהי' מוקמינן אחזקת פנויה שלה. זה לא אמרינן דלא מהני חזקה אחרינא לזו רק בקטנה מוקמינן שפיר אחזקתה של עצמה דהיתה פנויה. הגם דמבואר בהש"ס בהך דנגע דחזקה מהני גם לחבירו דחזקת הבית מהני לאדם הנכנס בתוכו וכמו במקוה מהני החזקה לאדם הנכנס מבואר בספר ישועות יעקב ז"ל הסברא כיון דע"כ אשה אחת קידש מחמת חזקה דשליח עושה שליחותו. וא"כ עיקר החזקה מחמת שאנו דנין על אשה זו ואין לנו לומר מחמת שאר נשים והוה כב' שבילין דמוקמינן אחזקה. לז"כ הרמב"ן שפיר כיון דאינן דנין רק על הקרובות ולא עלי' לא מהני החזקה זו כיון דע"כ נעשה מעשה חדש בזה. ולפי"ז מתורץ קושית הט"ז דמנ"ל להש"ס להוכיח משום חזקה דשליח עושה שליחותו דילמא משום ספק לחוד אסור. ולהנ"ל א"ש דאי לא אמרינן החזקה הנ"ל לא אמרינן דנעשה מעשה חדש והי' מהני חזקת פנויה של קרובות לאשה זו ודוק בזה:

בא"ד מ"ש ונ"מ ר"ל דלהתוס' דהוי משום קנס לבד הוי רק לכתחלה לא תנשא אבל אם נשא המשלח אשה לא קנסינן ליה שיגרשה גם ביש להאשה זו קרובות. אבל להרמב"ן דטעם דאסור בכל הנשים שבעולם מצד הדין דחזקה שליח עושה שליחותו. לכן גם בעבר ונשא אשה מחויב לגרשה אם יש לה קרובות משום זה הספק דילמא קידש אחת מקרובותיה:

ח"מ סקכ"ה מ"ש אבל באמירה בעלמא כצ"ל:

שם סקנ"ז מ"ש ולא דק. ר"ל דהתוס' לא כתבו הטעם משום קנס רק לענין דיהי' אסור בכל הנשים שבעולם דאף דהוי חומרא גדולה מ"מ ס"ל לתוס' הואיל דלא פירש להשליח איזה אשה לזה קנסינן ליה אבל לענין דלא יהי' אסור בכל הנשים שבעולם דהיינו בפירש לו אשה זו ומת השליח בזה א"צ לטעם דקנס רק מצד הדין אסור בקרובותי'. דחזקה שליח עושה שליחותו וא"כ יש ספק דילמא קידש אותה לו ומיד אסור בקרובותיה אף דלא שייך כאן למיקנס ליה. מ"מ אסור מיד בקרובותיה של האשה זה דפירש לו כמ"ש:

ב"ש סקל"ז מ"ש ע"ז השיג הרא"ש. ר"ל דהפרישה כתב דהרא"ש השיג על הרמב"ם דס"ל דאין קידושין של השליח או האחר תופסין והרא"ש ס"ל דתופסין דז"א דהא ממ"נ היא מקודשת לאחד או להשליח או להמשלח ואם כן ממילא אין קידושין של אחר תופסין בה דהא גם הראשון אסור בה עד שיגרש השליח אותה וגם השליח אסור בה עד שיגרש המשלח. ומה דמבואר ברישא דהיא מותרת בקרובת של השליח היינו אם גירשה המשלח אבל קודם גירושין של שניהם הוי היא ממ"נ מקודשת ואין קדושין של אחר תופסין בה כלל כמ"ש:

ח"מ סקכ"ז מ"ש אף דאין בידו לקדשה והיינו מטעם הנ"ל דילמא לא תרצה לקדש לו מ"מ אמרינן חזקה דשליח עושה שליחותו ובודאי קידשה לזו האשה אשר צוה המשלח ולכן אסור בקרובה של זו דהיינו אמה. אבל אם זו האשה אשר צוה המשלח לקדשה לו היתה אז א"א מותר בקרובה דהיינו אמה דאין אדם יכול לעשות שליח אלא היכי דאיהו בעצמו יכול לעשות אבל היכי דבעצמו אינו יכול לקדשה הואיל דהיא א"א גם שליח אינו יכול לעשות בזה כדקי"ל כר"ה דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי לשוויי' שליח גם בפירוש כדעת המל"מ פ"ט מה"א ודברתי מזה לקמן בסי' קי"ט. אבל אם זו האשה אשר צוה המשלח לקדשה לו היא ס' מקודש' מבעלה. וא"כ בזה בעשה זה המשלח שליח לקדשה לו אחר שיגרשנה המקדש ראשון בזה מסופק המ"ל אם חשוב בידו לקדשה הואיל דאם קידשה המשלח בעצמו הי' תופסין בה קידושין. וא"כ הוי מצי עביד בעצמו ויכול שוב לעשו' שליח בזה או דילמא הואיל דלא הי' יכול לקדשה המשלח קידושין גמורים לא מיקרי מצי עביד ולא יכול לעשות שליח בזה בכה"ג ע"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה