ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן קי
ב"ש סק"ג מ"ש בהגהת אשר"י לא משמע כן ור"ל דז"ל הג"א פג"פ מיהו לר"י דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום לעולם צריך לשובר ע"כ. ור"ל דס"ל דאף אם הכתובה בידו אינו ראי' שפרע לה הואיל דקיי"ל כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ה"ה כתובה כותבין להבעל אע"פ שאין אשתו עמו א"כ אין ראי' מה שהכתובה בידו והוי הדין לר"י אינו נאמן הבעל לומר לא פרעתיך הכתובה וראי' שהיא ת"י שהחזירתו לי די"ל דהבעל בעצמו כתב לו אצל הסופר כתובה ולכן הוי הכתובה בידו וא"כ לר"י לעולם צריך הבעל להשובר דאיל"ה אינו נאמן לומר פרעתי:
ח"מ סק"ו מ"ש וע"כ אמרו אין הבעל מודה זה ט"ס דאינו מבואר כן בשום מקום אלא כצ"ל וע"כ אמרו אין האשה מודה כדברי המחבר אם אינה מודה לא יתנו לא לאיש ולא לאשה:
ב"ש סק"ו מ"ש ועיין בסמ"ע סי' ס"ה. ודבריו תמוהין ורומז לקושית הש"ך כחו"מ ס"ק מ"ט ובדרישה בחו"מ סימן הנ"ל הרגיש בכל דברי הש"ך ז"ל עיי"ש ודו"ק: