אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קלד

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קלד

סימן קלג

ב"ש ס"ק מ"ש דאינו יכול לבטל שלא בפני הסופר ועדים. ור"ל גוף הגט א"י לבטל שלא בפניהם אבל השליחות ודאי יכול לבטל שלא פניהם דקיי"ל כרבי בגיטין דבטלו מבוטל וכ"ה בד"מ וכ"מ במהר"ם הסביב למרדכי בפ' השולח ומשו"ה צריך לבטל המודעא בפני עדי הגט קודם נתינה הואיל דאינו יכול לבטל גוף הגט שלא בפניהם ואין לחוש רק שמא מסר מודעא על הנתינה ולכן מהני ביטול מודעא כ"מ בתו"ג עיי"ש:

ב"ש סק"ז מ"ש דהוי קני את וחמור א"כ לדידן דקיי"ל בחו"מ דקני מחצה א"כ לא נ"מ בדין זה דהא אע"ג דהקנין לא חל על הגט מ"מ חל על הקנס דקנה מחצה:

בא"ד מ"ש לפ"ז אין הקנין חל שעושים האחים על החליצה דיתנו חליצה לאשתו דהא קנין אין חל על החליצה כמו דאינו חל הקנין על הגט דהוי קנין דברים דלא מהני לז"כ דא"ל דהקנין קאי מהאחים על הממון דלא יטלו האחים ממון של האח המת עבור החליצה דהא מד"ת הוי זה האח שנותן חליצה הוא היורש כל הממון מהאח המת ולכן קבל בק"ס דלא יטול שום ממון עבור זה וא"כ לא הוי קנין דברים אלא קנין על המעות דאינו רוצה המעות הירושה לז"כ דא"כ על המעות א"צ להקנין דהא מחילה א"צ קנין ואם כן למ"ל הקנין מהאחים על הירושה דלא יטול מעות הירושה הא האחים מחלו להאח זה מעכשיו וא"צ קנין על המחילה כמבואר בחו"מ אבל כבר תמהו המחברים ז"ל בס' בית מאיר ז"ל ובס' תורת גיטין דאדרבה דהוי להב"ש להקשות להיפך דאי ס"ד דהקנין קאי על המעות החליצה לא מהני גם קנין דהא היורש אינו יכול למחול חלק ירושתו דהוי כדבר שלא בא לעולם דלא מהני מחילה כמבואר בחו"מ סימן ר"ט בהג"ה שם. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דהא מבואר בש"ס כתובות ריש פ' הכותב אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה בעודה ארוסה וכדר"כ דאמר ר"כ נחלה הבאה לו לאדם ממ"א מתנה עלי' שלא ירשנה א"כ מבואר דמהני סילוק במחילה לבד אע"ג דהוי דבר שלב"ל עדיין מהני המחילה וא"כ הקשה הב"ש שפיר דאי ס"ד דהמחילה קאי על הממון למ"ל הקנין מחילה א"צ קנין גם לדבר שלא בא לעולם עדיין בנחלה הבאה לו לאדם ממ"א אלא ע"י מעשיו גרמה לו הירושה א"כ ה"נ הירושה זו מהאח המת הוי ע"י מעשיו ע"י חליצה שנותן לאשת האח דאי לא הי' החליצה לאו יורש קרוא אלא ע"י החליצה וא"כ יכול לסלק א"ע מזו הירושה גם בעוד שלא בא לעולם עדיין ולא דמי לחלק ירושה דעלמא שלא ע"י מעשיו אלא ירושה הבאה לו ממילא כמו ירושת הבן מהאב דבזה א"י לסלק א"ע קודם שלא בא לעולם בעוד שהאב חי אפי' בקנין דהוי קנין לדשלב"ל אבל בנ"ד דהאחים מסלקין נפשייהו מן הממון דהוי הירושה ע"י מעשיו א"צ קנין להמחילה דהוי נחלה הבאה לאדם ממ"א דמתנה עלי' דלא יירשנה. אבל יש לדחות זה קצת דר"כ לשיטתו דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"ה יכול למחול לדשב"ל. אבל עיין בהתוס' שם דמביא ראי' לדידן א"ש דברי הב"ש כאן עיי"ש ודו"ק:

ב"ש סק"ח מ"ש ובלבוש מחלק בין אם מתחייב קנס ור"ל דמהרי"ק מיירי דהי' לו הברירה דאם לא יחזירנה אף אם לא יגרשנה נפטר מהקנס ותיבת כשיבא אשתו ט"ס וצ"ל כשיחזור אשתו לא יתן הקנס והרשב"א איירי דהקנס הי' בעצמו על הגירושין בלבד כ"מ בס' תו"ג עי"ש:

ב"ש סקי"ב מ"ש עוד הקשו עליו דהא הרא"ש פוסק כנהרדעי דרב לא מנגיד אלא מאן דמקדיש בביאה א"כ מי שמוסר מודעה אין מכין אותו ור"ל מכ"ש דלא משמתינן אותו דשמתא חמיר מנידו:

בא"ד מ"ש מיהו דברי רמ"א תמוה מ"ש אפי' בטל המודעה אפ"ה משמתינן לי' ור"ל הא אם כבר ביטל מלקין אותו ולא משמתינן לי':

ב"ש סקי"ד מ"ש ועיין ברשב"ם ביאור דבריו כ"ה דרשב"ם כתב אם מוסר מודעא על הגט הוי גילוי מלתא לעלמא דודאי אומר הוא על הגט הואיל דאינו מקבל מעות עבור הגט אין ראי' על הריצוי אלא בודאי הוא אונס על הגט וראי' דמסר מודעא על הגט דאי הי' מרוצה על הגט לא הי' לו למסור מודעא. ולפי"ז נשמע אם מקבל מעות עבור הגט אע"ג דהי' מוסר מודעא אמרינן דהי' מרוצה על הגט דהא קיבל מעות ואין ראי' מהמסירת מודעא הואיל דהיום קבל מעות ונצרך להמעות בודאי עבור זה נתרצה על הגט. לכן בעינן העדים לידע דהאמת אם הוא אנוס על הגט ואם האמת דאנוס לא מהני גם נתינת המעות וא"כ יש ראי' מהמסירת מודעא דודאי לא הי' מרוצה על נתינת הגט לז"כ ואפשר. ור"ל דלכאורה משמע מדברי הרמ"א דגם נתינת מעות לא דגם מהני אם מסר מודעא דלא כהרשב"ם ולא הוה גט לז"כ דאפשר הרשב"ם מודה דגם נתינת מעות לא הוי ראי' על הריצוי על הגט אם מסר מודעה וזה דוקא אם ידוע בודאי דאנוס על הגט לא מהני גם הקבלת מעות והמ"מ הוי ראי' שפיר אבל באינו ידוע דהוא אנוס בזה כתב רשב"ם שפיר החילוק הנ"ל דאם לא קבל מעות ומסר מודעה הוי מהמסיר' מודעה ראיה דאינו מרוצה על הגט אלא אונס על הגט דאיל"ה לא הי' לו למסור מודעה אבל אם קבל מעות ואינו ידוע להעדים דאינו מרוצה ואנוס על הגט בזה אין ראיה מדמסר מודעה ודאי הי' אנוס על הגט דאדרבה י"ל דע"י קבלת מעות נתרצה על הגט דהי' צריך למעות לכן בעינן העדים לידע דהאמת כן הוא דהוא אנוס על הגט ואם נתודע להעדים דהאמת כ"ה דהי' אנוס על הגט לא מהני גם קבלת מעות כדעת רמ"א דבזה איירי הרמ"א בידוע דהאמת כ"ה דהי' אנוס על הגט רק בא"י לנו אם הי' אונס באמת בזה מהני קבלת מעות דאמרו משום מעות נתרצה. ולז"כ ונ"מ אם האונס הוא שקר. ור"ל דזה הוי אם נתודע אח"ז דהאונס הוא שקר ומ"מ הי' מוסר מודעה הוה הדין אם לא קבל מעות לא הוי גט דהא מ"מ מדמסר מודעה על הגט הוי ראי' דלא הי' מרוצה על הגט וגם אם באמת לא נתודע אח"כ דהאונס הוא שקר בודאי יש ראיה דלא הי' מרוצה על הגט מדמסר מודעה עליו רק אם קבל מעות על הגט י"ל דלפרוש דע"י קבלת המעות נתרצה על הגט וזה איירי הכל בא"י להעדים דהי' אנוס על הגט הוי החילוק בין קבלת המעות או לא אבל באם ידוע להעדים דהי' בודאי אנוס על הגט לא מהני גם קבלת המעות על הגט כדעת רמ"א דלא אמרינן משום זה נתרצה דהא אדרבה חזינן דמ"מ מסר מודעה בודאי לא נתרצה באמת על הגט שוב ראיתי בב"ש מה"ק דכתב וז"ל מיהו י"ל לרמב"ם דקיי"ל כוותי' אפי' אם האונס שאמר הוא שקר מ"מ מהני גילוי דעתו דאינו נותן ברצון גם קבלת מעות לא מהני כצ"ל כאן. ור"ל דלהרשב"ם והרמ"א הוי הדין באם קיבל מעות ולא הי' ידוע בתחלה דאנוס הי' ומסר מודעה הוה הדין דאם נתודע אח"ז דהאונס הוא שקר הגט כשר אבל להרמב"ם לא מהני אם נתודע אח"כ דהאונס הוא שקר אלא הואיל דהוא מסר מודעה מקודם אף דלא הי' ידוע דאנוס הי' על הגט ואדרבה נתודע אח"ז דלא הי' אנוס כלל מ"מ כיון דמסר מודעה גילה דעתו דאין נותן את הגט ברצון ולא מהני גם קבלת מעות עבור הגט מ"מ מהני מה דמסר מודעה כ"ה ביאור ד"ק למ"ש בב"ש מה"ק אבל לכאורה יקשה ע"ד הרמ"א בידוע דהוא אנוס לא מהני גם קבלת מעות אמאי לא אמרינן כיון דנתנה ממון חשיב תלי וזבין דקיי"ל דזבוני זביני י"ל בזה הואיל דעשתה שלא כהוגן שאנסו אותו על נתינת הגט א"כ הגט בטל דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וחז"ל אמרו בזה דלא הוי גט אף דקיבל מעות על הגע כמו דקיי"ל תלוה וקידש דלא הוי קידושין מטעם דהוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן. וגם י"ל דזה דומה למוכר בפחות משוי ע"י אונס דמבואר בח"מ סי' ר"ה דלא מהני תלוה וזבין כיון דמכר בפחות משוי לא שייך לומר אגב אונס זוזי גמר ומקני דעל המותר מכדי שוי' הוה תלוה ויהיב א"כ ה"ה בזה אף דנתנה לו מעות עבור נתינת הגע מ"מ הרי אין קצבה לדבר דמי שוי' של אשה לבעלה א"כ הוי כתלוה וזבין בפחות משוי' דלא שייך לומר אגב אונס זוזי גמר והקנה אבל מ"מ בעינן בזה דיהי' לעדים ידוע דאנוס באמת על הגע דהא כן מבואר בהג"ה שם בחו"מ גם במוכר פחות משוי' בעינן דיכירו האונס והטעם כיון דקבל מעות לא שייך לומר גילוי מלתא בעלמא דאפ"ל דלא הי' אנוס ומסר מודעה בשביל המעות שקיבל ודימה בדעתו שכשיהיה לו מעות יחזיר לו בדבר לכן בעינן ג"כ דיהיה ידוע דאנוס היה על הגט ולא מהני גם קבלת מעות. ואמנם לפי"ז יקשה על הא דאמרו נהרדעי כב"ב ד' קמ"ה כל מודעה דלא כת' בה אנן ידעינן באונסא דפלוני לאו כלום ומקשינן עלה מודעה דמאי אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא פירשב"ם דלא קיבל מעות. בודאי אנוס דאיל"ה למה נתן גט. ואי דזבינא הא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזבינא. וטעם הדבר דהא קי"ל תלוה וזבין זביני זבינא. ולהנ"ל אמאי לא מוקי דלעולם מודעה דגיטא ומיירי דאנוס על הגט רק האשה נותנת מעות לבעלה עבור הגט ולזה בעינן דהעדים ידעו מהאונס דאל"ה שמא לא הי' אנוס כלל ומסר מודעה דרוצה לחזור לאחר זמן וכעת לזוזי צריך ומגרש ברצונו אבל אם ידוע האונס להעדים מהני המודעה או מטעם דעשה שלא כהוגן לכוף אותו לגרשה או מטעם דהוי כמוכר בפחות משוי' ולכן מהני המודעה לבטל הדבר וגם אמאי לא מוקים מודעה דזביני ובזבין בפחות משוי' דלא אמרינן בזה דתלוה וזבין זביני זבינא. אבל א"ש דלישנא דנהרדעי דייקי ואמרי כל מודעה דלא כתבינן ידעינן באונסו משמע דכל מודעה הדין כן דבעינן לידע האונס הא בגיטא דלא נתן מעות מאי איכא למימר אמאי בעינן דהעדים יהיו יודעים מהאונס. וגם בזבינא בפחות משוי' דהוה תלוה ויהיב אף דבזה נתן קצת מעות מ"מ למה סתם לומר כל מודעה דהרי במתנה לא בעינן דיכירו באונס וכאן בפחות משוי' הוי כמו מתנה וכ"מ בספר ישועת יעקב ז"ל והאריך בזה ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה