ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות ס
סאלווא באלף אחר הסמ"ך. זה הוי דווקא אם נקראת הברת הסמ"ך בקמץ ולכן נכתב א' אחר הסמ"ך להורות על נקודת קמן אבל במדינתינו אין שכיח שם זה אלא הסמ"ך נקראת בהברת שווא והלמ"ד בקמץ סלאווא לכן יש לכתוב האלף אחר הלמד דווקא ולא אחר הסמך האלווא. ואם נכתב בגט האלף אתר הסמך הגט פסול כמבואר בס' שו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' י"ב. לענין שם דוואסיא דהדין לכתוב האלף אחר הווין ואם כתבו האלף אחר הדלי"ת הוי שינו השם ופסול כה"נ הגט פסול מה"ט דהם סלאווא הוי שם אחר. לכן יאמרו דאין זו המתגרשת וכותבין בשני ווי"ן כמו בשם וואלף וועלבלין דלעיל ט"ג סק"ה.
סלטקא שם זה לא שכיח כלל בהברת סמך כ"א בהברת זיי"ן זלטקא. ועיקר השם הוה זלטא אלא אח"כ נשתרבב ע"י גיעגוע לקרות לה זלטקא וא"כ כשידוע שם העריסה זלטא ואח"ז קרי לה כ"ע זלטקא א"צ לכתוב זלטקא אלא סגי לכתוב זלטא לחוד אבל בא"י שם עריסה שלה יש לכתוב זלטקא כפי הנקראת בפ"כ ואם הרוב קורין זלטא והמיעוט זלטקא ונכתב זלטקא לבד יש לפסול דמסתמא הי' שם העריסה זלטא כמו שקורין הרוב. אבל אם הרוב קורין זלטקא והמיעוט קורין זלטא ונכתב בגט זלטא. יש להכשיר בדיעבד דשכיח טפי דהי' שם עריסה זלטא. וזה איירי בא"י שם עריסה שלה. ט"ג ס"ק ואיו:
סניא יש לכתוב כן בלא אלף אחר הסמ"ך כיון דהסמך בנקודת פתח ואם כתבו אלף אחר הסמך סאניא כשר בדיעבד כשם חאניכה ט"ג ס"ק ו' הנ"ל.
סומא שם אשה והוי שם בפ"ע ואינו נגזר משם שמתה לכן כותבין באלף ולא בה' ואין לכתוב בשי"ן רק בסמ"ך ע"ג סק"ד סאבל הוי שם אשה ה"ה סובל הוי שם בפ"ע אם קורין הסמ"ך בחולם סאבטקי שם אשה סאלטנה שם אשה סאסיא הוי שם אשה במדינות אלו שכיח הרבה ויש נקראות בשין חות הראשון יש לכתוב בשין. ויש נקראות סאסל או סאסקיא או סאשקיא ויש לכתוב כפי הנקרא בפ"כ היכר המובטא. ט"ג ס"ק ד' הנ"ל.
סטוסיא ביו"ד ואלף בסוף כמו בשם פעסיא חסיא גנעסיא וכדומה דמרגישין היו"ד במובטא. לכן יש לכתוב יו"ד בסופו. וגם האלף להכיר המובטא היטב כמבואר לעיל בט"ג כמה פעמים עיי"ש.
סירקא בסמ"ך כ"מ בלבוש וס"מ וס"ש ודמ"א אבל מהרש"ל פסק דכותבין בשין שירקא ועז"כ הט"ג דכתב בתשובה להלכה דעיקר לכתוב בסמך אם קורין לה בשי"ן שמאלית הואיל דכמה פוסקים סוברים כן. וכן בס"ג למהרא"ש דעשה הלכה למעשה כן והסכימו הגדולים לזה וכן הוא בנ"ש ומכ"ש אם חותמת א"ע בסמ"ך אזלינן אחר החתימה אם החתימה רגילה ומפורסמת לרבים תמיד. אך בדיעבד אם נכתב בשי"ן יש להקל בפרט באותן נשים שחותמות א"ע רק באיגרות רשות יש להקל בדיעבד אם נכתב בשי"ן וכ"ז באין ידוע שם עריסה שלה אבל בידוע דשם העריסה שלה היה שרה וכהיום קרי לה כ"ע שירקא בשי"ן שמאלית יש לכתוב שרה המכונה שירקא דהרי אנו רואין דנגזר משם שרה ולענין אם לכתוב היו"ד אחר השי"ן או אחר הסמ"ך אם נכתב בגט סירקא בסמ"ך וידוע דחותמת א"ע ביו"ד אחר הסמ"ך יש לכתוב ביו"ד ואם א"י חתימתה יש לכתוב סתמא בלא יו"ד סרקא. וכן היה חתימת הגאון הב"ח ר' יואל סרקש ז"ל אבל אם נכתב בשי"ן שירקא בזה צ"ע קצת אם לכתוב סתמא בלא יו"ד דאתי למטעי לקרות השי"ן בקמץ כמו שם שרה וזו אינה נקראת בקמץ יאמרו דאין זו המגורשת לכן יש לכתוב בסתמא ביו"ד שירקא. ומ"מ בדיעבד אם כתב שרקא בלא יו"ד אין לפסול בשביל זה ואין לכתוב בעי"ן סערקא או שערקא הואיל דידוע דעיקר השם נצמח מארץ אשכנז דהונח מעיקרו להיות נדגש בחיריק כמו בשם הירץ או הירש דלעיל וקורין לה בפני' רק עטיא או עטיל כותבין רק עטיל או עטיא כמבואר דאין לכתוב בעי"ן ולענין אם לכתוב בה"א בסוף או באלף יש חילוק אם נכתב בגט בשי"ן יש לכתוב בה' בסוף שירקה דנגזר משם שרה. רק אם חותמת א"ע באלף יש לכתוב ג"כ באלף אבל אם נכתב בגט בה"א והיא חותמת א"ע באלף אפשר להקל בזה. אבל אם נכתב בגט בסמך יש לכתוב באלף לבסוף די"ל דאינו נגזר משם שרה אלא הוה שם בפ"ע כל זה העליתי מהט"ג ס"ק ב' עיי"ש:
סאייה בה"א בסוף ובסמ"ך ואין לכתוב בשי"ן דיטעו לקרות בשין ימנית לשון שאייה יוכת שער וכותבין רק סאייה לחוד כפי הנקראת בפ"כ משא"כ אם ידוע דשם העריסה שלה שרה יש לכתוב שרה המכונה סאייה וז"כ בה"א בסוף אך בכה"ג אם נכתב שרה המכונה שאייה בשי"ן יש להקל בזה הואיל דטפי יש לכתוב בשין הואיל דידוע דשמה מעריסה שרה. ומה"ת יטעו לקרות שאייה בשין ימינית הא קמן דעיקר שמה שרה בשמאל ומסתמא נקרא גם שאינה בשין שמאלית ובפרט לפמ"ש הדמש"א דנשתרבב משם שרה דאין יכולין לדבר הרי"ש וא"כ אין להטיל חילוק בין שם לכינו ט"ג סק"ד סילקא או סולקא באלף בסוף: