אור ברסלב
ביאור מנחם דיני שמות הנשים על סדר א ב › אות מ

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות מ

אות ל

מיכל וזה שם אשה מיכלה ביו"ד אחר המ"ם וה' בסוף דיש להסתפק דלמא שם מיכלה נגזר מלה"ק כמבואר בדמש"א ועז"כ הע"ג ומ"מ נראה דגם אה ידוע שם העריסה דשמה מיכל ובפ"כ נקראה מיכלה יש לכתוב מיכל המכונה מיכלה הואיל דאין הנקודות שוות וגם די"ל דמה דנקראת מיכלה נגזר משם מחלה לזה צריך לכתוב הכינו כמו לעיל ביצחק אייזק ונגזר מכמה שמות הקודש ואע"פ דשם מיכלה יש לה פתרון בלה"ק ובסוף חבקוק גזר ממכלה לאן מ"מ אינו זה בגדר שם אדם וגם שם כתב בלי יו"ד לכן יש לכתוב המכונה:

מיכלה דעת הט"ג לכתוב לפי הברת מדינתינו לכתוב מעכליא בעי"ן הואיל דקורין בפ"כ בסגו"ל. ואח"כ תברא לגזוזיה הא שם הערש קורין נמי בעי"ן ומ"מ כותבין בה' הירש. לכן העלה דנהוג הוא כן דנראה דצריך לכתוב מיכליא כמו דכותבין עטיא גנעסיא ביו"ד וסיים ונראה דאם אין ידוע דעיקר השם היא מיכל או מחלה דאז הדין דאין לכתוב אלא השם דנקראה בפ"כ שפיר דמי אם כותב מעכליא בעי"ן אחר המ"ם ובאלף לבסוף כמו בשאר שמות הלע"ז רק בידוע דנגזר משם הקודש אין לשנות ויש לכתוב ה' בסוף כמו דהכריע הב"ש לקמן בשם סאווה אילו דבריו ז"ל בקיצור. ומשמעות דבריו דבידוע דנגזר משם הקודש אין לכתוב באלף רק מיכליה. אבל ראיתי בספר מעין גנים מאאמ"ו הרב הגדול ז"ל דהעלה בתשובה להלכה גם בידוע דנגזר משם הקודש אין לכתוב ה"א בסוף ולא דמי לשם סאייה דשם הוי מעיקר השם הוספת הא' אבל כאן הוי הוספת הא' מהאות הנוסף דהא בעיקר השם מיכל בת שאול לא כתב הא' וכדכתב הע"ג דגם היו"ד צריך לכתוב אחר הלמ"ד וא"כ הוי הא' מהנוספים וגם בל"ז אינו מהראוי לכתוב הא' בסוף לכתוב שם י"ה בחנם כי גם להיפך אם כתב א' במקום ה' כשר לכן מטעם זה יש לכתוב באלף מיכליא ושם י"ה לישראל ולא לנשים ומכ"ש היכי דיש ספק בשמה אם נגזר בשם הקודש דאין לכתוב ה' וגם אין לכתוב עי"ן בשם מיכליא דבמדינתינו אין נוהגין גם בשם הירש כדכתב מהרי"ט דאנו הולכין אחר עיקר לשונם אע"פ דנשתנה בפי המון וזה מעלין בקודש שלא לכתוב ה' על האותיות הנוספים שלא לכנות שם י"ה בחנם ועיקר השם יותר טוב לכתוב כאלף אילו דבריו ז"ל וקצרתי בד"ק עמ"ש:

מרום מירוש כינו למרים ויש לכתוב הכינו היינו בידוע דשמה מעריסה מרים ואח"כ קורין לה מירוש כותבין מרום המכונה מירוש אבל באין ידוע דשמה מעריסה מרים כותבין רק מירוש לבד דאי כתבו גרע טפי דשמא לא הי' שמה מעריס' מרים כלל ואין לדמות לשרה שארק' דכשר אם נכתב שרה דהואיל דמירוש אין מבורר כ"כ דנגזר משם מרים אם לא בידוע דנגזר הוי קיצור השם ומכ"ש אם ידוע דשם העריס' הי' מירוש לבד ונכתב בגט מרים דגם בדיעבד יש לחוש ואם ידוע דשמה מעריסה מירוש וקורין לה מירושקא א"צ לכתוב מירושקא ודי לכתוב מירוש לבד וכ"ה באם קורין לה בפ"כ מסא תליא בזה אם ידוע דשמה מעריסא מרים ובפ"כ משא או מסיא לבד ואם נכתב מרים ג"כ יש להכשיר הגט דל"ד לשרה שארקה כדכתיבנא ט"ג ס"ק ה' ו:

כתב מהר"ם מלובלין באשה אחת שהי' שמה מטריסה מירל ואח"כ קרי לה בפ"כ מירוש דכותבין מירוש דמתקריא מירל ובשניהם שמות לע"ז כותבין דמתקריא ועז"כ הט"ג לדינא נלע"ד דלכתחלה אין לכתוב אלא מירוש לבד הואיל דשם מירל דהי' מעריסה נשתקע ממנה ומכ"ש אם נשאה הבעל ולא היתה ניכרת לבעל מעולם בשם מירל דהיא זמן רב אשר יצאה מבית אביה וממקום מולדתה ואם תבוא לשם לא יהיו מכירין כלל אותה איך היא שמה בודאי שם מירל נקרא נשתקע רק באם מקום מולדתה ידעי לה דשמה מעריסה מירל וכמאז כן עתה אם תבוא אצלם בשם מירל נקראו לה בכה"ג אם נכתב מירש דמתקריא מירול כשר הגט בדיעבד כיון דדעת מהר"ם לכתוב לכתחלה. וגם מהרש"ל מודה בזה אם נכתב בלשון דמתקרי ובפרט דשם מירוש ומירל הם קרובים במובטא ירגישו דאשתרבובי אשתרבב ונחית משם מירל לשם מירוש. אבל זה ודאי שפיר אם נכתב רק השם מירוש לבד דודאי הגט כשר ואם האשה דעתה ורצונה לשוב אל ארץ מולדתה ושם ידוע גם עתה שמה מירל ודאי כותבין מירוש דמתקריא מירל וכדעת תשובת פ"י ז"ל. ט"ג סק"ז:

מטא מטל אם קורין המ"ם בפתח יש לכתוב בלי אלף אחר המ"ם ובני יו"ד אתר הטי"ת רק אם דוחקין הטי"ת בחירוק כותבין מטיל ביו"ד ואם נקרא בהברת פתח בהרגש ב' יודי"ן כותבין מייטא אבל במדינתינו קורין המ"ם בצירי כותבין מיטא ביו"ד אחת אחר המ"ם והכל לפי מובטא המדינה ויש נשים נקראים מטיא ונרגש הברת יו"ד אחר הטי"ת כותבין כן אע"פ די"ל דעיקר שמה מטל הואיל דעכשיו אין קורין לה מטל והוי שם בפ"ע ומכ"ש אם לא נודע בעיר זו דשמה מטיל אלא קורין לה מטיא כותבין מטיא לבד כהדין דלעיל מרים מירוש דכל שאין מבורר דנגזר ממנו אין לכתוב רק השם דמוחזק לפנינו ואם מקצתן קורין לה מטל ומקצת קורין לה מטיא חוקרין אחר שם עריסה שלה דאם עיקר שמה מטל מעריסה כותבין מטל דמתקריא מטיא וה"ה להיפך ואין כותבין אלף אחר המ"ם רק אם הקריאה בפ"כ בקמץ אז כותבין מאטל וזה הוי שם לאיש כמבואר לעיל ט"ג סק"ח:

מיילא ובמדינתינו הרבה נקראים מליא וכותבין בחד יו"ד ונקראה המ"ם בהברת פתח ונרגש בקריאה רק בחד יו"ד כותבין מליא ויש נשים אשר נקראים ממציא בשני ממי"ן והמ"ם ראשונה בפתח ונרגש הברת יו"ד אחר הצדי"ק ויש נקראים מנציא בהמ"ם בפתח או מינציא וקורין המ"ם בחירוק יש לכתוב יו"ד אחר המ"ם אבל אם קורין המ"ם בפתח כותבין בלי יו"ד אחר המ"ם. אבל ביו"ד אחר הצדי"ק שניהם שוים ואם רגילה לחתום הכל הולך אחר החתום ואם דוחקין היו"ד לאחר הצדי"ק כותבין בלי יו"ד מינצא ואם קורין בטי"ת מינטשא הכל תליא במובטא כותבין בטי"ת ואם נרגש הברת היו"ד כותבין ביו"ד מינטשיא ובסוף אם באלף תליא אם הקריאה טי"ת שי"ן בקמץ כותבין באלף. אך על הרוב הברת הטי"ת והשי"ן נשמע בהברת סגו"ל וא"כ אפשר לכתוב בעי"ן אך באמת כמה שמות כמו עטיא חסיא פעסיא שג"כ נשמע בהברת סגו"ל ומ"מ כותבין באלף לכן העיקר כן הוא באותן שמות אשר הרגילות לכתוב באלף בסוף אין לשנות מזה ובאותן שאין רגילין כ"כ ואין מנהג בהם והמובטא קרוב לסגו"ל עדיף לכתוב בה' בסוף וגם, בשם לט"ז הדין כן דהא אם כתב אלף במקום ה' אין קפידא רק בדיעבד כשר אם נכתב בעין בסוף אבל לכתחלה כותבין בכה"ג בה'. ויש נשים אשר נקראים מינצלא או מינטשלא ותליא הכל במובטא המדינה לכן יש לכתוב כפי הקריאה בפ"כ ודווקא אם קורין כך בפני' ואין מקפדת ע"ז ט"ג סק"ט:

מניא שם האשה וזה אם קורין המ"ם בפתח וכותבין בלי אלף אחר המ"ם ובאלף אחר היו"ד ואם כתב באלף אחר המ"ם ג"כ כשר בדיעבד ט"ג בליקוטי שמות שלו סעיף ל"ט עיי"ש:

מעניא כן יש לכתוב אם קורין המ"ם בסגול ודוחקין הנו"ן בחיריק כותבין כהנ"ל אבל אם קורין המ"ם בחיריק כותבין מיניא. ט"ג סק"י:

מינדיל סתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת רק בידוע שדוחקין החיריק של הדלי"ת יש לכתוב מינדיל ביו"ד אחר הדלי"ת ואם יש לה עוד שם לע"ז ומקצתן קורין לה באחד ומקצתן קורין בהשני כותבין דמתקרי על הב' דבשני שמות לע"ז כותבין דמתקרי ט"ג ס"ק הנ"ל:

מרים וקורין אותה בפ"כ מעזי א"צ לכתוב הכינוי מעזא. דל"מ אם הי' קורין אותה בפ"כ מרים מעזי דודאי אין צריך לכתוב מרים מעזי דשם מעזי לאו שם בפ"ע אלא סימן לבד. וזה כלל גדול בדין דכל כינוי שבא על צד המקרה כגון מחמת צורתו או מעשיו אעפ"י שכינוי זה רגיל בפ"כ מ"מ אין זוכרין אותו כלל. וה"ה בשם זה מעזי הוא סימן לקטנה וא"כ סגי לכתוב מרים לבד אלא אפי' אם לא נקראת בפי כל רק מעזי מ"מ א"צ לכתוב הכינו מעזי אלא כותבין שם מרים בלבד דלא כהב"ש בזה. וזה הוי דווקא אם ידוע דשמה מעריסה מרים אז אין זוכרין שם מעזי בגט אעפ"י שרגיל ומצוי בפי כל ואע"פ שאין קורין לה עכשיו מרים כלל כיון דאין זה השם בפ"ע רק לסימן לצורת הגוף. אבל באין ידוע שם העריסה ומכ"ש בידוע דכך שמה מעריסה מעזא בזה הדין דא"צ להזכיר שם מרים כלל רק שם מעזא שהוא חניכא שהכל קורין בה אבל בשם מעשה הוי הדין גם בידוע דמעריסה שמה מרים ובפ"כ קורין לה מעשא כותבין מרים המכונה מעשא. דשם מעשא הוי כינוי בפני עצמו והוי כשאר כינוי. ט"ג ס"ק י"ב:

מריא או מורא או מודא ותליא הכל במובטא אם בציירי או בחלום או במלאפום ט"נ ס"ק י"ג:

מינקא וזה אם קורין בחיריק תחת המ"ם. ויש אשר נקראים המ"ם בקמ"ץ. וצריך לכתוב מאנקא. ואם מרגישין הברת יו"ד בין המ"ם לנו"ן ואז יש לכתוב מינקא ט"ג ס"ק י"ג:

מרגלא באלף בסוף כמו שם מרגליתא מבואר בב"ש לעיל דכותבין באלף בסוף ואם חותמת א"ע ביו"ד מרגלי הוי הדין מבואר לעיל דעת הנו"ב בשם טאלצי דהוי שינוי השם כה"נ הדין כן כל זה בחתימתה ידוע ומפורסמת לרבים תמיד כמבואר לעיל בט"ג עיי"ש עיי' בר"ן בנדרי' דמ"ו דהביא הירושל' בתרי זממני הוה רגיל. וצ"ע בזה ע"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה