ביאור הריטב"א על הגדה של פסח· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
מגיד · עשר המכות
פסקה ד
דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'. פירשו בו דנפקא לן לפי שיש בכל אחת מהם שתי מלות, ועל דרך האמת מדת הדין ומדת רחמים שהיו משותפים ביחד זו לעשות נקמה במצריים וזו להציל את ישראל שלא תבא עליהם המכה, ואלו הן העשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים כדתנן באבות פ"ה (מ"ד), וכולן מפורשין בכתובים חוץ ממכת כנים שהיא גמרא ובא בקבלה שהיו בהם אלא שלא היו מצערין אותם, ולפי שהיו בהם אמרו החרטומים אצבע אלהים היא, כלומר מכה כוללת, כי הם לא היו יודעים שלא היו מצערים אותם. ולפיכך ויחזק לב פרעה.
ואינו דורש ובמלחמה, לפי שאותה מלחמה היתה למעלה להפיל שר שלהם. וכן אינו דורש ובמסות, לפי שהוא לשון כללי של נסיונות שהיה מתרה בהם בכל שעה ושעה, ולא ירדה מכה בעלילות אלא בהתראה, ורז"ל אמרו שההתראה שליש כל חדש וחדש כדאיתא במכילתא.
פסקה יז
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. פירש רש"י שלא תאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה לפי שלא מנאן דוד בספר תהלים (פרק ק"ה) על הסדר הזה, ובשוחר טוב אומר כי כסדר הזה היו כתובים במטה וזהו שנאמר ואת המטה הזה וכו' אשר תעשה בו את האותות את האותיות, וכן מצינו לרבי יהודה עושה סימנים במסכת מנחות פי"א (מ"ד) לשיעור שתי הלחם ולחם הפנים זד"ד יה"ז, ולכל שיעור חכמה נפלאה בסוד הקבלה, ודבריהם חן לשומעיהם.
פסקה יח
רבי יוסי הגלילי אומר וכו' אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. כי היד יש בו חמש אצבעות, וכל אצבע עשר, הרי חמשים, וכן דורשין אותו רבי אליעזר ורבי עקיבא, ומחלוקתן במכילתא. ומכל מקום תמה אני שהרי אצבע אלהים היא על מכת כנים בלבד נאמר, ועוד שהרי אמרו למעלה ביד חזקה זו הדבר, קורא למכה אחת יד, ועיקרן של דברים כי הכתוב בכאן אינו אלא סמך בלבד והקבלה עיקר, וחרון אפו ידוע שאינו אלא אצבע קטנה שביד, והוא ג"כ יד חזקה אבל היד הגדולה יש בה חמש אצבעות של קטנה, וזה סוד, ורבי אליעזר שדורש כל מכה היתה של ארבע מכות, בדרך הפשט הוא שלקו בה ד' יסודות, ורבי עקיבא שדורש של חמש מכות, מונה מכת ההיולי הוא היסוד הכולל, ויש אומרים שלקה השר שלהם בשמים.
פסקה יט
וחשבונם של רבי אליעזר ורבי עקיבא פשוט הוא, כי כל מכות של מצרים מונה אותם כאילו היו באצבע, ועל הים היו ביד הגדולה שהוא חמש אצבעות, נמצאו מכות הים חמש פעמים ממכות מצרים. ור' אליעזר אינו דורש חרון אפו כי הוא דורש את הכתוב כלל ופרט חרון אפו כלל ואידך פרט.