ביאור הריטב"א על הגדה של פסח· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מתחלה עובדי ע"ז וכו'. והוא סיום הגנות (עי' לעיל ד"ה עבדים היינו), ואולי הוא ג"כ מהתשובה שצריך לפרש למי שאינו יודע לשאל. וכן הוא סמוך לתשובת הרשע שהוציא את עצמו מן הכלל. ומביא ראיה מיהושע שסיפר ג"כ לאנשי דורו שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם וכו'.
ויעבדו אלהים אחרים. חוזר על אבותינו הנזכרים תרח ונחור, לא על אברהם, כי מקטנותו הכיר את בוראו ומאס בעבודה זרה כידוע בדברי חז"ל ובספרי הכותיים, ומעצמו עשה ולא מתרבות אביו, ומאב ואם אחד יצאו הוא ונחור, זה הלך לע"ז וזה עבד את השם, ומאס בכל זרע אביו וקרא ה' אחד, וכשם שנבדל הוא מכל האומות לקרוא בשם ה' אחד כך הבדילו ה' ולקחו הוא וזרעו להיות לו לגוי אחד בארץ, מדה כנגד מדה, וזהו שנאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, כפשוטו, וגם מורה בדרך האמת שלקחו מאותם ששוכנים בעבר הנהר היוצא מעדן, שפירשו מן העיקר.
פסקה ב
ואולך אותו בכל ארץ כנען. שנאמר (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו, כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב"ב ק' א'), לומר שתהא מתנה מוחזקת מעכשיו שלא תתבטל בשום עון שיעשו זרעו, וגם שיהיה להם טענה על היושבים בה שלא יאמרו שבאים לגזול מהם, שישיבו להם אדרבה אבינו החזיק בה ואתם באים לגזול אותה ממנו מכאן ואילך, שכבר נתמלאה סאתם וזמן אכילת פירותיהם, כי ניתן להם לפירות אולי יחזרו לאמונת ישראל וזהו והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳) וכתיב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (שם ט"ו).
וארבה את זרעו. אמרו בירושלמי (פ"י ה"ה) אמר רב אחא וכו' וארב כתיב חסר, ופירש רש"י ז"ל, ואריב עם זרעו, בני קטורה, שאפילו משמותן אתה יכול לידע שהיו עובדין עבודה זרה, שכולם נקראו על שם עבודה זרה כמפורש בבראשית רבה (פרשה ס"א), ואינו נכון דהיאך יזכיר בני קטורה קודם ליצחק שנולד בתחלה, ולפיכך יש לפרש הרבה ריבים עשיתי עמו והרבה נסיונות קודם שנתתי לו את יצחק, כדי לנסותו, דבריבים גדולים ובקושי גדול בא לו הזרע.
ואתן לו את יצחק. שיהיה הוא זרעו כמו שנאמר (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. וכלל במלת ואתן, שנתנו כנגד מערכות הכוכבים, כדכתיב (בראשית ט״ו:ה׳) ויוצא אותו החוצה, כי היה אברהם רואה שלא היה יכול להעמיד שום זרע משרה הצדקת, כי לפי שהיה בנו של תרח שהיה עובד ע"ז לא היה יכול לצאת כל זרעו כשר והיו בו נובלות פרי, וכן לבסוף נתחלק זרעו של יצחק.
ואתן ליצחק את יעקב וכו'. כי רבקה ג"כ היתה עקרה, וכן כל האימהות, וכבר פירשו במדרש טעמים הרבה, ומכללם שלא יהיה מזל לישראל. ודע באמת, כי לכך יצא עשו הרשע תאום עם יעקב הצדיק בבטן אחת כדי שיבינו כל העולם כי צדקתו של יעקב הצדיק מעצמו באה לו ולא במערכת מזל ולא בטבע אב ואם ולא מכריח אחר, שהרי בבטן אחת נולדו הוא ועשו, ועשו יצא לתרבות רעה ויעקב הלך בדרך טובים.
ואתן לעשו את הר שעיר וכו'. מפני זכותו של יצחק, וצוה הכתוב שלא יתגרו בו מלחמה כלל כדכתיב (דברים ב׳:ה׳) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, רמז על סורו ועניינו, שהוא איש שעיר, ומקומו הר שעיר, וחלקו השעירים, והוא עתיד לקבל עוונותיהן וגזרותיהם של ישראל לעתיד לבא כי אח לצרה יולד (משלי י״ז:י״ז), וכדי להודיע לכל כי יעקב הוא זרעו של יצחק ושל אברהם בלבד ובו מתקיימת גזירת כי גר יהיה זרעך וכו', יעקב ובניו בלבד ירדו מצרים, וכשם שקיים להם גזירת הגלות כל שכן וכש"כ שיקיים להם גזירות הטובות, שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שדן אותן כמידתם בנגעים רבים ובמכת בכורות, כמו שנאמר (שמות י״ח:י״א) כי בדבר אשר זדו עליהם כמ"ש המתרגם (אונקלוס שם), ועל זה סידר המסדר ואמר ברוך שומר וכו'.
פסקה ג
ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו'. היא הבטחת דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וזכר למצוה זו אמר הכתוב בדין עבד עברי (דברים ט״ו:י״ד) הענק תעניק לו וכו', ופירש רש"י שלכך מברכים את ה' בירידת האבות למצרים, לפי שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. שהקב"ה מחשב את הקץ. מיום הגזירה לעשות כמו שגזר.
פסקה ה
ואותה הבטחה היא שעמדה לאבותינו ולנו, והוא הברית שכרת בין הבתרים כשנפלה עליו אימה חשכה גדולה שהראהו ארבעה גליות והבטיחו שימלטו ישראל מהם. וכן הבטיחו ג"כ בקרבנות שאמר לו קחה לי עגלה משולשת כדאיתא במדרש (ב"ר פרשה מ"ד), וזהו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בכבוד גדול ובהצלחה רבה, ואפילו בזמן יעקב הצדיק צא ולמד וכו'.