ביאור הריטב"א על הגדה של פסח· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל וכו'. מפני שצריך לדרוש ארבעה פסוקים חלוקים בעניינם שנאמרו בתורה בעסק ארבעה בנים, לכך מתחיל לברך את השם שנתן לנו תורה שלימה, כי אחרי אשר גאלנו ממצרים קרבנו לפני הר סיני כמו שייעדנו בתחלה על ידי משה רבינו ע"ה כמו שאמר הכתוב (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ונקרא הקב"ה מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וכענין מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז) כדאיתא במדרש רבה (ב"ר פרשה ס"ח), ויש אומרים כי אמר מקום בענין זה, לפי שעד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל לא היה נודע לא הוא ולא חכמתו, אלא כדבר הגנוז במקום נסתר ואינו נראה, וכשנתן תורה לישראל אז הופיע אורו לכל העולם, ועל דרך האמת זה כמו הנה מקום אתי (שמות ל״ג:כ״א), שהוא מקום ההשגה לאספקלריא המאירה מקום תמונת ה', ועל פנים המאירים אמר ברוך הוא, והמבין ידום.
כנגד ארבעה בנים דברה תורה. כי כל כך רצה לקיים ענין סיפור יציאת מצרים בזרעינו, שהפריש להגיד ולספר לכל בן ובן כפי מה שהוא. ומה הן הארבעה בנים אחד חכם וכו'. וכן ארבעה פסוקים מפורשים בתורה בענין זה ודרשום חז"ל כנגד ארבעה בנים.
פסקה ב
חכם מה הוא אומר מה העדות וכו'. הפסוק הזה בפרשת ואתחנן (דברים ו׳:כ׳) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים וכו', ומשאלתו שהוא מדקדק בכל ענייני הפסח ניכר שהוא חכם, שהזכיר עדות חקים ומשפטים, והעדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות על גאולת מצרים. כגון לאכול מצה ומרור, שהם זכר ללחם עוני ולוימררו את חייהם. וכן ענין הפסח, זכר שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, ובטלה שהוא מזלם ואלהיהם עשה ה' שפטים.
והחקים. כגון הלכות שיש בפסח שאין נראה בהם טעם מוסבר כענין ועצם לא תשברו בו ושיאכל בחבורה אחת. ואע"פ שטעמו מפורש בקבלה כי אע"פ שאכלו המצריים את ישראל לא שיברו את עצמותם ולא כילו אותם וכי תמיד היו מצויינין שם במיטב הארץ.
והמשפטים. כענין וכל ערל לא יאכל בו וכן שאר דיני חמץ ומצה ודקדוקי סופרים [ש]בהם, רצה לדעת עיקר כל הדברים.
אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו'. כך הגירסא בכל הנוסחאות שלנו, וקשה מה ענין תשובה זו לשאלה זו, ורש"י ז"ל פירש דשאלת החכם מה העדות וכו' כלל בה כיון שעיקר היום הוא הפסח למה אנו מקדימין לאכול את החגיגה קודם לכן, ולפיכך אנו משיבין לו כי אנו עושים זה כהלכות הפסח, לפי שיהיה נאכל על השובע, וגם לפי שאין לנו לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה. אבל במכילתא אמרו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח ואמור לו אין מפטירין וכו', כלומר שהוא הפליג לדקדק ולשאול וגם אתה תן לחכם ויחכם עוד והשיבהו כל הלכות הפסח ואפי' דברים שהם תקנת חז"ל שאין להם שום סמך בכתובים והוא מה שתיקנו אין מפטירין וכו', ולפי גירסתינו כך פירושו אף אתה אמור לו כשאר הלכות הפסח שאין מפטירין וכו', והפטרה זו לשון השלמה וסיום הדבר שבו נפטרין, וכן פירשוהו רז"ל בכל מקום, ובירושלמי (פ"י ה"ד) הגירסא אף אתה אמור לו הלכות אין מפטירין וכו', אבל יש בירושלמי שינוי כי שם אומרים התשובה הזו לבן טפש שאינו יודע לשאל, שיאמר לו דברים קלים שיוכל להבין, ועל תשובת הבן חכם אומרים בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ומכל מקום תמהני שהרי אין אנו אומרים על השאלה הזאת התשובה שנאמרה בתורה כנגדה (דברים ו׳:כ״ד) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו'. ולפי הפירוש שכתבנו הרי זה בכלל, כמה שאמר אף אתה אמור לו הלכות הפסח, וזהו לשון אף אתה וכו'.
פסקה ג
רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת וכו'. פירשו בירושלמי (פ"י ה"ד) מה הטורח שאתם מטריחים עלינו בכל שנה בזה לעכב את סעודתינו ולערבב שמחת החג, כי רשע כגובה אפו בל ידרוש (תהילים י׳:ד׳), ולפי שאמר לכם, הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר (כי) [כאילו] הוא לא נצטוה בדבר. אף אתה הקהה את שיניו. הרוצים ללעוס ולאכול. ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו.
והפסוק הזה הוא בפרשת בא אל פרעה (שמות י״ב:כ״ו) דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, ולא אמר מחר, רמז על בניהם ממש שנולדו במצרים תרבות אנשים חטאים ואומרים מה העבודה הזאת לכם ולא לו, ומ"מ תמהני שאם כן אין זו תשובתו שבצדה בכתוב שתשובתו בכתוב היא (שם) ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ונראה לי כי הדרשא בזה לפי שהזכיר כאן לשון רבים כי יאמרו אליכם בניכם, והוא על הבנים של אותו זמן ועל הבנים שלאחר זמן, וכן אמרו במכילתא בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה שהם עתידים לראות בנים ובני בנים דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, וזהו שנאמר ויקוד העם וישתחוו, ולבנים [נ"א: ואמנם] של אותו הזמן אין להאשימם כל כך, כי ענין חדש הוא אצלם ועדיין סורם רע, ולפיכך אמר הכתוב לפייסם בדברים ולומר להם זבח פסח הוא לה', ]א"ה, נראה שחסר כאן, שלא נתפרש ענין הבנים שלאחר זמן, וכן במש"כ רבינו להלן הם ג"כ שני עניינים כו' נראה שחסר, שלא נתפרש שם ענין הבנים של אותו זמן.[ ובמה שאמר אשר פסח על בתי בני ישראל ואמר ואת בתינו הציל הם ג"כ שני עניינים, כי על בתי בני ישראל רמז על התשובה שלאחר זמן, כי על אותם שהאמינו בה' והיו מזרע ישראל הצדיק פסח, ולא על כיוצא בו שלא סמכו בהבטחתו כי כולם מתו בשלשת ימי אפילה, ולא עוד אלא שכלל תשובה זו באומרו אף אתה הקהה את שיניו, כי זה שכפר בעיקר הרי הוא בכלל כל בן נכר לא יאכל בו ושיניו של זה תקהנה שרואה לאחרים שאוכלים והוא אינו אוכל, כי זבח פסח הוא לה' לאותם שפסח עליהם שהם בני ישראל ולא על כיוצא בו, ולהוסיף על עונשו אנו אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו, כמו שדקדק הרשע במלת לכם להוציא את עצמו מן הכלל אנו גם כן מהפכין ודורשין להוציאו מן הכלל, לא שיהיה זה משמעו של מקרא, שהרי אף לשאינו יודע לשאל אנו משיבין כן.
והחכם שאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם, אין לומר בו הרי הוציא את עצמו מן הכלל דכתיב אתכם, דהא כתיב אלהינו. ומהו אתכם, כלומר אתם שיצאתם ממצרים והיה הדבר אליכם. [בגליון הכת"י כתוב: וכ"כ התוס' בפי' התורה וז"ל ואע"פ שהוא אומר אתכם דמשמע כמו לכם אינו מוציא עצמו מהכלל והא דקאמר אתכם לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שצוה ה' אותה מצוה, עכ"ל].
פסקה ד
תם. שאינו חכם ולא רשע נקרא תם. והוא מה שכתוב עליו בפרשת בא (שמות י״ג:י״ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד כו'. והוא כוח השם הגדול.
פסקה ה
ושאינו יודע לשאל את פתח לו וכו'. כי לא אמר בפסוק הזה שאלת שום בן, אלא והגדת מעצמך. וכמדומה לי שאין אנו עכשיו יוצאין ידי חובתינו מכל זה, כי אע"פ שאנו אומרים ההגדה בלשון הקדש ראוי היה לפרש לנשים ולקטנים יציאת מצרים.
והגדת לבנך יכול מר"ח וכו'. פי' אין זה מתשובת שאינו יודע לשאל, אלא כיון שתפס התנא המקרא דורש אותו. ולזה שאינו יודע לשאל ראוי לדרוש פירוש הפסוק הזה יותר אימתי הוא זמן ההגדה הזאת. ואמר אילו אמר הכתוב סתם והגדת לבנך ולא אמר ביום ההוא הייתי יכול לדרוש כי שמא מר"ח ניסן אנו חייבים לדרוש זה, כדרך שדרש משה רבינו ע"ה לישראל במצרים, ועוד לפי שאמר למעלה (שמות י״ג:ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, לכך הוצרך הכתוב לומר ביום ההוא דמשמע בעיצומו של יום, ואפילו אמר ביום ההוא הייתי יכול לומר שנתחיל להגיד כן מבעוד יום, שהוא יום י"ד, לפי שבו מתחלת עבודת הפסח שהיא שחיטתו כמו שאמר הכתוב (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, שר"ל ממחרת שחיטת הפסח שהיא ביום ט"ו יצאו, ולפיכך אמר כאן יכול מבעוד יום שהוא זמן העבודה וזמן שחיטת הפסח חייב בהגדה, ת"ל בעבור זה, לא אמרתי לך לספר אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על השלחן שתוכל להראות אותם באצבע שאתה אומר מצה זו מרור זה, ואחר שסיים התנא סדר ארבעה בנים חזר ואמר מתחלה וכו'.