ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה ב
כתב יד א
ה"ג סאה תרומה טמאה שנפלה למאה טהורות:
כתב יד א
א"ר יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה והגביה חולין כ"ש מבטלין אותן פי' דהרי יש כאן באותה סאה א' ממאה ועוד תרומה והשאר חולין ומן הדין היה שיבטל אלא שחכמים גזרו עליה והיינו כשהוא בעין אבל כשנפלו לתוכו עוד חולין כ"ש מבטלין אותו ומותר לאכול לזרים:
ומקשי מתני' פליגא על ר' יוחנן. פי' דתני אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי' משמע הא לפי חשבון מדמעת אלמא דאין חולין כ"ש מבטלין אותו וא"כ אינה מדמעת כל עיקר אלא שצריך שיהא בחולין כשיעור רוב חשבון התרומה שיש בסאה וע"ז אמר אינו מדמעת אלא לפי חשבון. פי' אין צריך רוב אלא לפי חשבון תרומה שיש בה משמע הא לפי חשבון מדמעת. פי' שאם אין רוב אף לפי חשבון תרומה נעשה מדומע:
אר"א והוא שנפלה למקום מדומע אחר. פי' הא דקתני במתני' אינה מדמעת אלא לפי חשבון משמע הא לפי חשבון מדמעת היינו כשנפלה למקום מדומע אחר אפי' אילו לא נפלה היתה עולה כגון שיש שם מאה פעמים ועוד נגד התרומה ששם השתא כשנפלה אותה הסאה נצטרפה התרומה שבסאה עם התרומה ששם. ואם אין שם בחולין א' ומאה נגד ב' התרומות נעשה מדומע ואסור. ומקשי ע"ד דר"א החולין שלמטן והחולין שלמעלן מצטרפין לעלות. פי' אפי' לא יהא שם מאה ועוד חולין נגד ב' התרומות הרי גם באותה סאה יש מאה ועוד חולין נגד התרומה שיש בה וא"כ ב' החולין יצטרפו ויעלו שתיהן:
ומשני סבר ר"א חולין שלמטן נעשין חרשין. פי' דסבר ר"א דחולין שיש בתוך הסאה נעשין חרשין ואין מצטרפין להעלות את התרומה והוא שרבו תרומה על החולין. פי' שהסאה שנפלה הוא רוב נגד החולין ששם אז אין החולין שבסאה מצטרפין וצריך שיהא בחולין לבד נגד ב' התרומות ששם אבל אם [אין] הסאה רוב נגד החולין ששם מצטרפין שניהם להעלות את התרומה:
כתב יד א
א"ר יוסי בן חנינא והוא שנפלה לתוך ה' מקומות. פי' הא דקתני במתני' שאם נפלה מן המדומע למקום אחר מדמעת כתרומת ודאי היינו כגון שהי' ה' סאה ונפלו לה' מקומות ואמרינן כיון דבאחד יש ודאי סאה ואינו יודע באיזה הוא כולן נעשו [מדומעות] וצריך שיהא בכ"א מאה וא' לבטל הסאה שנפלה לשם:
אבל נפלו כולן למקום אחד אף ר"א מודי. דהא הכא ודאי אין כאן אלא סאה א' תרומה והשאר חולין וא"כ אין צריך לבטל אלא אותו הסאה ואף שאר הסאין מצטרפין להעלות:
ר' יוחנן אמר אפי' נפלו כולן למקום א' היא המחלוקת. פי' דסבר ר"א מדמעת כתרומת ודאי פי' דנעשה כאילו לא נפל לתוכו אלא תרומת ודאי ואין שאר הסאין מצטרפין להעלות אותו הסאה:
חלפוי אמר ע"ד דר"א. פי' טעמא דר"א שאמר מדמעת כתרומת ודאי דסבר חולין שלמטן נעשין חרשין פי' אותו החולין שנדמעו תחלה נעשו חרשין ואין מצטרפין תו להעלות:
ומקשי הא ר"א אמר ע"ד דרבנן חולין שלמטן נעשין חרשין. פי' גבי סאה שעלתה מתוך מאה ונפלה למקום מדומע אחר ורבו הסאה תרומה על החולין ששם דאין החולין שבסאה מצטרפין להעלות את התרומה:
וא"כ מה בין ר"א ורבנן. פי' מ"מ פליגין הכא רבנן וסברי שאינה מדמעת אלא לפי חשבון כיון דהכא נמי איכא טעמא דחרשין ורבנן נמי סברי טעמא דחרשין ואין לומר דהכא הקילו:
ע"ז אמר חומר הוא בסאה שעלה מתוך מאה או אינו אלא קל. וא"כ כיון דאפי' [התם] אמרו רבנן שנעשו חרשין כ"ש הכא ומשני אמרי כי דא"ר יוחנן. פי' דר' יוחנן דהכא פליג לעיל על ר"א ולא מוקי טעמא דרבנן משום שנעשו חרשין ואין מצטרפין החולין שבסאה להעלות אלא כי דאמר ר' יוחנן לעיל דלרבנן אפי' חולין כ"ש מבטלין אותה דהחולין שבסאה מצטרפין להעלות כדפרישית:
כתב יד א
ה"ג תני ריבה חולין נעשה כמרבה מזיד. פי' קאי על מתני' דקתני סאה תרומה שנפלה למאה והגביה כו' עד שתרבה תרומה על החולין ומפרש בברייתא דאם רבתה תרומה על החולין ואח"כ ריבה חולין כדי שיהא החולין רוב נעשה כמרבה במזיד ואסור אפי' הכא שכבר בטלו כ"א בא' ומאה כיון שחזר להיות רוב ונאסר ואח"כ ביטל אינו מועיל הביטול:
ומקשי והא תנינן היו בו מ' סאה כו' עד היכן רב איסי בשם ר' מנא כו' עד רובא של מקוה. משמע דא"צ רק שיהא הרוב במי מקוה ואפי' רבו מי פירות מותר לרבות אח"כ מי מקוה מכשר מדלא תני עליה ג"כ כי הכא:
וכא את אמרת הכין. פי' דאינו רשאי לרבות אח"כ בחולין:
ומשני תמן הי' בו רוב את מרבה עליו והוא כשר פי' דתנן גבי מקוה אין מי פירות נקראין איסור כלל דאם היו בו רוב מי מקוה מותר להרבות בתוכו אפי' לכתחילה במי פירות א"כ א"צ רק שיהי' הרוב במי מקוה וא"כ אפי' כי נתרבה מי פירות מותר ליתן אח"כ מי מקוה לתוכן כדי שיהי' מי מקוה רוב ואינו נקרא מבטל איסור לכתחילה:
ברם הכא על כל סאה וסאה צריכה מאה סאה. פי' והכא הוי אפי' איסור חמור דאפי' נפל לתוכו סאה אחת צריך מאה סאה לבטלה. ואם הטיל לתוכו במזיד כולו אסור וא"כ משו"ה כי רבתה התרומה על החולין אסור לרבות חולין דהוי מבטל איסור לכתחילה: