ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה א
כתב יד א
ה"ג סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון כו':
ולא טבל היא. פי' המעשר ראשון וכו':
כתב יד א
ה"ג המדליק בפת של תרומה ישרפו עצמותיו כו':
מהו להדליק. פי' בשאר דברים:
כתב יד א
ה"ג טהורין ירקבו וטמאין ירקבו. פי' דקתני במתני' אם נפלה תרומה טמאה לתוך חולין טהורין בפחות ממאה בין שהי' חולין טמאין ובין שהי' חולין טהורין ירקבו:
ע"ד דחזקי' ניחא ירקבו. פי' דחזקי' אמר לעיל לא שנו אלא פת ושמן הא שאר כל הדברים לא איכא למימר להכי תני ירקבו משום שאר כל הדברים:
ע"ד דר' יוחנן. פי' דאמר אפי' שאר כל הדברים יחלוקו קשה למה לי' ירקבו ידליק:
ומשני סבר ר' יוחנן שמא ימצא בהן עליה. פי' להכי אסור להדליק שמא יפול לתוכן עוד ותעלה ובדבר שאין דרכו לאכול:
אבל בדבר שדרכו לאכול שמא ימצא בהן תקלה. פי' ולכך מותר לשרוף תיכף:
כתב יד א
ומקשי ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו. פי' ואין לנו לחוש שמא יפול עוד ותעלה אלא כיון דהשתא מדומע מותר לשרוף:
ומשני תפתר כגון שחרב המקום. פי' הא דקתני במתני' ירקבו לאו דוקא אלא אפי' חרב המקום ואין למכור אפי' בדמי עצים ירקבו ואסור לאכול:
כתב יד א
הדא אמרת טהורה בטהורין. פי' הא דקתני במתניתין ואם טהורה היתה אותה הסאה. פי' התרומה ולא פי' אם היו החולין טמאין או טהורין ומפרש הדא אמרת טהורה בטהורין. פי' שהיו גם החולין טהורין:
אבל טהורה בטמאין. פי' שהיו החולין טמאין הדא היא דתנינן כו':
ע"ד דר' יוסי ניחא. פי' הא דקתני במתני' ואם למעשר ראשון נפל יקרא שם לתרומת מעשר כו' ואם טמאין היו החולין יאכלו נקודים או קליות ולא פירש כלום אם למעשר ראשון טמא נפל מה דינו משמע דדינו כמו בטהור שקורא שם לתרומת מעשר ואח"כ יאכלו נקודים או קליות והשתא אומר ע"ד דר' יוסי ניחא. פי' דאמר לעיל דתרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא:
עשה שינתן לאהרן בכהונתו. פי' שיוכל להנות ממנה א"כ הכא כי אין טהור מותר ליטול אפי' ממנו גופא תרומת מעשר דהרי מזה נהנה הכהן מה שיהא מותר לאכול אותו הסאה שנפלה ע"י נקודים או קליות:
אבל ע"ד דכהנא. פי' דאמר לעיל דתרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטמא דוקא מהאי קרא את כל חלבו את מקדשו ממנו יטול מן המקודש שבו וא"כ אף הכא כי אין לו טהור לא יטול תרומת מעשר מן הטמא על הטהור והכא משמע במתני' דנוטלין כדפרישית:
ומשני ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן. פי' דהכא שהכהן נהנה במה שהוא נוטל אף מן הטמא אף כהנא מודי שמותר ליטול מן הטמא על הטהור והכא כשמפריש תרומת מעשר ממנו לפי חשבון המעשר שיש כאן יהא הכהן מותר לאכול כל המעשר ע"י נקודים:
כתב יד א
ה"ג והדין נקודים בפחות מכביצה כו':
כתב יד א
ה"ג כמה דאמר תמן כל התרומה עלה. פי' גבי מדמעת כתרומה כן הוא אמר הכא כל התרומה עלה בידו. פי' הא דאמר תירום ותשרף:
למאה חולין טמאין. פי' ותני תעלה ותאכל נקודים כו':
ה"ג לא מפני גזירה ושורפין והכא מפני גזירה ושורפין:
ה"ג סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה כו'. פי' דתני ר' הושעיא עליו תאכל נקודים כו':
כתב יד א
הכי גרסינן חזקי' אמר אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים. פירש דקאי על מתניתין דקתני גבי סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך חולין טהורין דסברי חכמים תעלה ותאכל נקודים עליו אמר אפילו חולין ששם מפני חלתן. והדין נקודים כמאה ביצים. פירש דבמאה ביצים ליכא כביצה מתרומה טמאה לטמא חלתו ולכן צריך שיהי' העיסה כ"כ כדי שלא יהי' בחלה רק מאה ביצים. והוא י"ז סאין פחות קב:
ה"ג ד' קבין ושתות ד' קבין וכא הוא אמר הכין. פי' דהתם אמר שצרוך שיהי' בעיסה רק ד' קבין וכו' שהוא קי"ב ביצים וכאן אמר שמותר להרבות בעיסה עד כדי שלא יהא בחלה רק ק' ביצים:
ומשני תמן בשגיבל ואח"כ הפריש כו'. פי' תמן דקתני צריך שלא יהיה בעיסה רק ד' קבין וכו' איירי במגבל תחילה ואח"כ מפריש לכן אם יהי' ק"א ביצים אזי יהי' ביצה מתרומה טמאה לפי חשבון ויטמא החלה שבה. אבל אם מפריש תחילה אזי לא איכפת לן כמה יש בעיסה רק שלא יהא בחלה רק ק' ביצים:
כתב יד א
ה"ג ד' קבין כמה עביד תשעין ושית ביעין:
ה"ג אין יגבל חמש יש כאן כביצה. פי' שהי' סבר שתות לד' קבין וא"כ הוי שית עשרה ביעין ולכך מקשי למה לי כולי האי אפי' אם יוסיף חמשה לתשעין ושית אזי יהי' ק"א ביצים. ויהיה כביצה מתרומה טמאה ומשני ואין יגבל ארבע אין כאן שיור פי' דהאי שתות היינו לקב דהיינו ד' ביצים ולא יהי' רק ק' ולא יהיה כביצה מתרומה טמאה:
כתב יד א
ה"ג מילתא דחזקי' אמר ובלבד שלא תהא כביצה טמאה בגופה פי' שמותר להרבות העיסה כ"כ כדי שלא יהא כביצה מתרומה טמאה בגופה של חלה:
מילתי' דר' יוחנן כו' כביצה טמאה בעיסה. פי' שלא יהא העיסה כ"כ כדי שלא יהא ביצה מתרומה טמאה בה:
א"ר יוסי לר' ירמי' לא מסתברא כו'. פי' דהוא סבר דאף במפריש תחלה ואח"כ מגבל אינו מותר אלא בדיעבד דהיינו שעשה והפריש תחלה ואח"כ גיבל ויודע שלא נגע בעיסה [בעיסת] החלה אחר שנתן מים אבל לכתחילה אין לעשות דיש לחוש שמא יגע החלה בשעה שיקרא שם כי צריך להיות מן המוקף:
ה"ג ואיזה היא גופה. פי' כמה יהי' העיסה ויהיה מותר ע"ד דחזקי' עד י"ז סאין פחות קב ומשהו. פי' דלחזקי' מותר עד שיהי' בחלה ק"א בצים. וא"א להיות בחלה ק"א ביצים רק אם יהיה בעיסה כ"ד פעמים ק"א ביצים והוא י"ז קבין פחות קב ואם יהיה מעט פחות מזה אזי מותר:
ע"ד דר' יוחנן. פי' דאמר אפי' הפריש תחלה ואח"כ גיבל אסור לכתחילה שמא יגע בשעת קריאת שם. וא"כ אינו מותר אלא אם לא יהיה אחר שהפריש חלה בעיסה כביצה צריך לגרוס ד' קבין ועשירית. פי' ועשירית מד' קבין פחות מעט:
וגרסינן אח"ז כיצד הוא עושה מגבל חמש ונוטל ד'. פי' דד' קבין ועשירית הוא ק"ה ביצים וג' חומשין וצריך ליקח מהן חלה ד' ביצים ושני חומשין וא"כ נשתיירו בעיסה ק"א ביצים וחומש וא"כ יהיו כביצה מתרומה טמאה לכך צריך לפחות כדי שלא יהיה אחר הפרשה כביצה מתרומה טמאה ולזה קאמר מגבל חמשה. פי' מהעשירית פחות מעט עם הד' קבין ונוטל ארבע פי' לחלה יותר מעט כדפרישית:
כתב יד א
ה"ג והסיטה לא בטל א"ר יוסי תמן א"א לשחיטה שתעשה נבילה אבל הכא אפשר לטהורה שתעשה טמאה א"ר חזקיה כו':
כתב יד א
ה"ג ואין משלמין עליהן קרן וחומש ולא מהן על מקום אחר אלא לפי חשבון: