ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ט · הלכה ג
כתב יד א
מתני' דר"ש דתני רש"א כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה כל זמן שאת אוכל מן השדה כו'. והיינו מקום הפקר:
מ"ט דר"ש. פי' דסבר ולא מן השמור:
ומפרש את שהוא גרמה לו שלא תאכל. פי' אף שהוא גרם לה שלא תאכל אסור כמו שאין לה לאכול:
כתב יד ב
את הוא שגרמת לה שלא תאכל. אף שהוא גרם שלא תאכל הוי כמי שאין לה לאכול. ובשנות אלי' מפרש דמה שנשאר בשמור הוא גרם ואם לא הי' שמור הי' החיה אוכלת:
כתב יד א
מתני' דר' יוסי. פי' הא דקתני אוכלין על [הטפחין]:
מה פליגין ר' יהודה ורבנן בסתווניות. פי' דרבנן סברי דאין אוכלין על הסתווניות כלל ור"י מתיר כיון שבכרו כל זמן עד שלא יכלה הקיץ:
אבל בדיפרון. דאפי' רבנן מתירין אף שלא בכרו עד שלא יכלה הקיץ:
לא פליג ר"י וסבר דבדיפרון א"צ שביכרו קודם שיכלה קיץ:
אשכח תני ור' יהודא מתיר כו'. פי' שמחמיר ר"י גבי דיפרין וסבר שאין אוכלין עליהן אלא א"כ ביכרו קודם שיכלה הקיץ: