אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

כתב יד א
ה"ג בפירות הילכו אחר השליש ובאורז אחר השרשה כו':

כתב יד א
שא"א לעמוד עליו. פי' שאינו מביא את השליש בפעם א' אלא מעט היום ומעט למחר:

וע"ז פריך ויצבור את גרנו לתוכו כו':

ומשני מעשר אחד את מעשר כו' וכאן כשאתה צוברו פעמים שהוא צריך להפריש עליו שני מעשרות דהיינו מעשר שני ומעשר עני:

כתיב שש שנים תזרע שדך ואספת כו'. פי' משמע ליה האי ואספת אשש שנים קאי דליהוי שש שנים אוספות ואם הלכו בו אחר השליש כיון דדרך להביא השליש אחר ר"ה א"כ יהיה נקרא האסיפה על שנה שביעית ויהיה שבעה אוספות:

ע"ז מקשי בשיתא לית אנן קיימין אלא בשבעה. כלומר אם הלכו בו אחר השליש אפי' שש אסיפות ליכא דמה שמביא השליש בשביעית נאמר משום שביעית וא"כ ליכא אלא חמשה אסיפות ואת אמרת שבעה:

אלא כיני כלומר אלא אימא ששה זורעין וששה אוספין ולא ששה כו':

התיבון הרי פול המצרי. פי' דבפול המצרי ודאי הלכו בו אחר השליש לרבנן וגם דרכו להביא השליש אחר ר"ה ועמד בקושיא:

דתני צובר גרנו מיותר:

כתב יד ב
לא ששה זרעין וששה אוספים. מפני שדרך להביא השליש אחר ר"ה ואם הלכו בו אחר שליש תהי' האסיפה נקרא בשנה השביעית והוי שבעה אוספות:

בשיתא לינן יכלין קיימין. ואם הלכו בו אחר שליש אפי' ששה אסיפות ליכא דהשליש שמביא בשביעית נחשבהו לשביעית. וא"כ ליכא אלא חמשה אסיפות ואת אמרת שבעה:

הרי פול המצרי. ובפול המצרי ודאי הלכו בו אחר השליש לרבנן ודרכו להביא השליש אחרי ר"ה. ונשאר בקושיא:

כתב יד א
וקסמיה בידיה צ"ל וקיימוה בידי':

את מהלך בהן לשעבר אף אלו הואיל והן חיין כו':

כתב יד א
קנקולין. לשון כיסין:

כתב יד א
ה"ג או שזרע לזרע וחשב עליו לירק. פי' דאמרינן בסמוך דבאין מחשבה:

מעשר מזרעו כו' בשליקט לפני ר"ה אבל אם ליקט לאחר ר"ה זרעו מתעשר כו' עד כשעת לקיטתו עישורו וכשהביא שליש לפני ר"ה אבל אם הביא שליש אחר ר"ה בין זרעו כו' עד אלא א"כ מנע ממנו שלש מורביות פי' השקאות:

ואח"כ צ"ל מה שכתוב למטה בסמוך א"ר יוסי והוא שהביא שליש למחשבת זרע אבל אם הביא שליש למחשבת ירק לא. פי' אינו מועיל מה שחישב עליו לזרע:

כתב יד א
ה"ג לא מנע ממנו ג' מורביות. פי' אזלינן בתר קצצין דהיינו עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו כשעת לקיטתו עישורו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה בין זרעו בין ירקו מתעשר לבא מקצתן עשה קצצין גמורין ומקצתן לא עשה הדא איתמר צובר גרנו לתוכו:

מן ונמצא מעשר כו' עד כשעת לקיטתו עישורו מיותר:

א"ר יוסי כו' עד למחשבת ירק שייך לעיל:

ואח"כ צ"ל אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר. פי' דמקשי על ת"ק דאמר גבי מקצתן עשה כו' ומקצתן כו' צובר גרנו כיון דמדינא אותן שעשו צריך לעשר מזרעו לשעבר ומירקו לבא והאיך אמרת צובר:

כתב יד א
עד פשיטא זרעו מותר וירקו אסור כצ"ל. ואח"כ צ"ל כאן מה שכתוב למטה זרע לפני ר"ה השמינית כו' עד זרעו אסור וירקו מהו כצ"ל:

ואח"כ תני ר' חייא אסור כו' עד מפני מראית עין:

ואח"כ ואפי' למ"ד אסור היה לוקט ונמצא בתוכו ירק מותר ואפי' למ"ד מותר לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו ולא יאכיל את בהמתו ולא יהא לוקט על האומן. פי' דבר מרובה:

כאן צ"ל כהדא בר נש עאל בשעון לעשר מיסרין דלובי לר' ירמיה א"ל לא תעביד כן לא תלקוט אלא צורכה דלפסה. פי' דבר מועט:

א"ר יוסי בר בון אם נעקרו הנימית מותר דניכר שהוא לזרע ודו"ק:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה