ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · הלכה ג
כתב יד א
מתני'. אם ראויין לעשות ככר דבילה. פי' בין כולם:
כתב יד ב
ראוין לעשות ככר. היינו בין כולם יהי' ככר:
כתב יד א
גמ'. ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים. פי' מאותן התשעה יהי' שלשה שיעשה כל אחד שליש מככר דבילה:
ר' זעירא כו' ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעין. פי' שיעשה כ"א תשיעית מככר:
כתב יד ב
שלא יפחות מחשבון משולשים. פי' שלשה מהתשעה יהיו עושין ככר:
שלא יפחות מחשבון מתושעים. אף שיהי' ככר מכל התשעה סגי רק שכל אחד לא יפחות חלק תשיעית מככר:
כתב יד א
ה"ג היו ארבעה ואין הבקר עובר בכליו אין חורשין כל בית סאה בשבילן. פי' מכיון שאתה צריך ליטול שנים לא נשתיירו ג' אילנות:
היו חמשה כו':
כתב יד ב
רואין אותו כאלו אינן. ואם תאמר שנים שבינתיים כאילו אינן הרי אין כאן שלשה אילנות אבל בחמשה אפי' כשאתה רואה שתים שבינתיים כאלו אינן נשארו שלשה:
כתב יד א
לא אתיא אלא על רישא. [פי' על הא דתנן לעיל בהלכה א'] וב"ה אומרים עד עצרת [עליה קאי] שנאמר בחריש כו':
כתב יד ב
אלא על רישא. היינו בה"א עד העצרת שנאמר בחריש ובקציר:
כתב יד א
ה"ג יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתיה כו'. פי' אבל לרבנן דסברי העומר בא מסוריא א"כ א"צ לקצור בזמנו ובודאי אינו דוחה שבת:
כתב יד ב
ר' ישמעאל כדעתיה. אבל לרבנן עומר בא מסוריא ואינו צריך לקצור בזמנו וא"כ אינו דוחה שבת: