אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ב

הלכה א

כתב יד א
תמן אתאמרת כא לא אתאמרת. פי' דרב נמי לא פליג אלא התם גבי הקונה אבל הכא אפי' רב מודה דגם בעשויין שורה חורשין כל בית סאה דתנן גבי עשר נטיעית מפוזרות היתה עשויה שורה אין חורשין משמע בזקנות אין חילוק:

א"ר יונה אפי' כאן אתאמרת בקרובים. פי' דרב סבר אפי' בזקנות בעינן שורה והא דמשמע ממתני' דנטיעות דבזקנות לא בעינן שורה היינו במפוזרות כמו בנטיעית והכא בקרובים:

והדר פריך א"ל ר' מנא ואם בקרובים בשעה שעשוין צובר השרשין מהלכין מן הצד ובשעה שעשוין שורה אין השרשין מהלכין מן הצד. פי' אף בקרובים אין סברא לחלק בין צובר ובין שורה כיון שהטעם דאין חורשין מכח שהשרשים מהלכין מן הצד מה לי צובר מה לי שורה בשלמא גבי נטיעות הלכתא ואין משיבין על ההלכה ודו"ק:

כתב יד ב
וכא לא איתאמרת. הכא במתניתין מודה רב אפילו בעשוין שורה מדתנן בנטיעות היתה עשויה שורה אין חורשין משמע בזקינות אפי' בעשוין שורה:

כא איתאמרת קרובים. ור' יונה אמר דכאן נמי סובר רב צובר דוקא והא דתנן בנטיעות היתה עשוין שורה כו' ומשמע בזקינות אפי' עשוין שורה היינו דשם איתא במפוזרות וכאן מיירי בקרובים לכן בעינן בזקינות דוקא צובר:

בשעה שעשוין צובר השרשים מהלכין כו'. גם בקרובין אין לחלק בין צובר לשורה הרי טעם דחורשין מפני השרשים מה לי צובר מה לי שורה אבל גבי נטיעות הלכתא הוא ואין משיבין על הלכה:

כתב יד א
היו נתונים בצד הגדר חורשין כל בית סאה בשבילן. פי' כיון דבמתני' לא נתן חילוק בין שעומדים באמצע בין בצד הגדר משמע דאף בצד הגדר חורשין כו':

וע"ז בעי ר' יוסי א"כ ניתן להם ארבע סאין סאה לכאן כו':

היתה גפן אחת מודלית ע"ג שתי סאין. פי' אחת גבוה מחבירו:

את חורש קרקע שתחתיה כו'. פי' הדין כן גבי גפן אחת וה"ה ג' גפנים שחורשין בשבילן כל בית סאה:

כתב יד ב
היו נתונים בצד הגדר. כלומר מדלא פי' במתניתין שהם עומדות באמצע של בית סאה משמע אפי' עומדין בצד הגדר. וע"ז בעי ר' יוסי א"כ ניתן להם ארבעה סאין. היינו בית סאה מכל צד:

ע"ג שני סאין. ואחד גבוה מחבירו:

וקרקע שחוצה לו מלא האורה וסלו . זה הדין בגפן יחידי וה"ה בג' אילנות שחורשין בשבילן כל הבית סאה:

כתב יד א
אלו שלמעלן חורשין עד למטן ואלו שלמטן חורשין עד למעלן:

וע"ז פריך ניחא אלו שלמטן חורשין בו עד למעלן אלו שלמעלן חורשין בו עד למטן בתמיה. פי' וכי דרך השרשים לילך למעלה:

ומשני נשמיענה מן הדא כו' בין מלמעלן בין מלמטן. פי' משמע אף שהאילן למטה והבור למעלה:

ואח"כ מקשי נימר כו' ודו"ק:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה