אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

כתב יד א
מתניתא כשקצרוה לעצמן. פי' אקצרוה נכרים קאי דהיינו דוקא כשקצרוה לעצמן דהיינו ליקח להן אבל כשקוצרין לישראל דהיינו שהם פועלים אצל ישראל אף שהם נכרים חייבין וכדמייתי ראיה מברייתא ותנינן כו':

מפגי שאין בקיאין בלקט. אלמא דעכ"פ חייבין:

כתב יד א
מתני' בשקצרוה לאבדה. פי' הא דקתני דקצרוה לסטים פטורה היינו דוקא כשקוצרין לאיבוד אבל כשקוצרין שלא לאיבוד חייבין דאפי' התבואה שלהן נמי חייבת דאף הן ישראלים גמורים:

א"ר הושיעא אפי' תימר בשקצרוה שלא לאבדה. ואפ"ה פטורה גבי לסטים וכדמפ' טעמא:

שהפאה ניתנית במחובר לקרקע. ואין קרקע נגולת. פי' הלכך במחובר לא נתחייבה שהרי הם לא קנאו ובעה"ב לא קצר ולאחר שקצרו אף שקנו מ"מ אינו חייב שאין פאה בתלוש:

כתב יד א
מפני שהוא מפריש מן הקמה על הקמה. פי' דקאי אמתני' דקתני דכשקצרו ליסטים חציה אח"כ פטורה ומפרש מפני שחובת הקציר בקמה עליה קאי ואמר מפני שהוא מפריש מן הקמה על הקמה כו':

ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר. פי' כשיש קמה שראויה ליתן ממנה פאה:

ולא על הקמה. ולפיכך היה החיוב פאה באותו חצי שדה שקצרוה ליסטים בסוף ואף דאמרינן כשכלה את שדהו חזרה פאה לעומרין היינו דוקא כשכילה הוא ולא כשכילוה ליסטים והא דקתני ולא על הקמה היינו בדרך לא זו אף זו ולרבותא דסיפא דאף מן הקציר על הקמה מפריש לפעמים:

ה"ג פעמים שהוא מפריש מן הקציר על הקציר ומן הקציר על הקמה האיך עבידא כו': נמצאת מפריש מן הקציר על הקציר. פי' דהיינו אותו שבולת שקצר משיעור פאה הוא מפריש אותה היום על מה שקצר תחילה והיינו מן הקציר על הקציר ותיבת על הקמה מיותר:

ולא סוף דבר שכילה את שדהו. פי' שכילה את שדהו קודם שנתן את הפאה דהשתא כשקצר הוי מן הקציר על הקציר:

אלא אפי' כשקצר. פי' שהתחיל לקצור וקרא שם פאה ותיכף אחר קריאת שם קצר מאותו מקום שקרא שם וא"כ צריך ליתן פאה מה (ממה) שקצר על מה שלא קצר והוי מן הקציר על הקמה:

כתב יד ב
מפני שהוא מפריש מן הקמה על הקמה. קאי על הא דתני במתניתין קצרו לסטים חציה פטורה שחובת הקציר בקמה מפרש מפני שהוא מפריש כו' א"כ חיוב פאה לא הי' אלא באותו מחצה שבסוף וקצרוה לסטים לכן פטורה לגמרי ולא חזרה פאה לעומרים:

ולא על הקמה. לרבותא דסיפא נקט דלפעמים מפריש מן הקציר אף על הקמה:

נמצאת מפריש מן הקציר על הקציר. דאותה שבולת שקצר מן השיעור פאה מפרישה על מה שקצר קודם הפרשת הפאה:

שכילה את שדהו. קודם שהפריש פאה ואין בידו לתת פאה כ"א מן הקציר על הקציר. אלא אפי' בשקצר כו' בתחלת הקצירה קרא שם לפאה כיון שקצר שבולת ראשונה מאותן שקבע לפאה חזרה הפאה לעומרים היינו לאותה שבולת שקצר מעתה הרי דמפריש מן הקציר על הקמה:

כתב יד א
המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין. פי' דהיינו כשקצר חציה ומכר חציה פי' וגם השדה דאם לא מכר השדה ודאי המוכר אסור דהא אצל זה אני קורא שדך אלא דאיירי כשמכר חציה וגם את השדה שהלוקח נותן פאה לכל ומיבעיא ליה אם המוכר מותר בפאה שהיא מתרת את העומרין אם לא:

ופשיט ליה נשמעינה מן הדא אר"י אימתי כו'. פי' הא דאריס אסור בלקט ושכחה ופאה היינו בזמן שקבלה ממנו כו' אבל אם אמר שליש מה שאתה קוצר כו' אסור בלקט וכו':

ומקשי מה בינה לקדמייתא. פי' דהא בשניהם קנה במחובר:

ומשני אלא לכשתקצור שליש תהא שלך. פי' דהשתא לא קנה אלא בתלוש ופאה לא נתנית אלא במחובר לקרקע לפיכך מותר:

א"ר בון בר חייא הדא אמרה כו'. פי' שהרי אף המוכר אין לו אלא הפירות תלושין והקרקע והפאה של לוקח לפיכך ודאי ג"כ מותר ליקח הפאה שהיא מתרת את העומרין:

א"ר יונה. פי' לא דמו:

תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו. פי' שהרי לא זכה אלא לאחר שנתלשו:

ברם הכא נתחייבה שדהו ברשותו. פי' שהרי נתחייבה פאה ברשותו של מוכר כשהיתה המחובר שלו קודם שמכרה ולפיכך איכא למימר שאסור למוכר ליקח הפאה דכיון שבשעת חיוב הפאה לא היה יכול ליקח הפאה לעצמו שהרי היה שלו א"כ לפיכך אף היום אסר משא"כ באריס:

אלא קצר חצי שדה. פי' מזה יכול להוכיח אמי שקצר חצי שדה ומכר מה שקצר שהלוקח מותר ליקח הפאה שהרי ברשות הלוקח לא נתחייבה שאין לו במחובר:

והשתא מיבעיא ליה הלוקח מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת כו'. פי' הכא במתניתין דקתני שהלוקח נותן פאה לכל פי' דהיינו אף כנגד החצי של מוכר אם מותר באותה פאה שהוא נותן בעד המוכר שהרי אינו שלו או לא:

ומשני בפלוגתא דרבי ורבי יהורה הנשיא. פי' מדינא מותר אלא אי קנסו אי לא קנסו בהא פליגי רבי ור"י הנשיא:

כתב יד ב
המוכר מהו שיזכה בפאה. קאי על מתניתין דקתני קצר חצי' ומכר חציה ומיירי בשמכר השדה עם התבואה דאל"כ קרינן אצל המוכר שדך ואסור בפאה שלה וכשמכר גם השדה מבעי' ליה אם נאסר בפאה של השדה מחמת שהיא מתרת אותה חצי שקצר המוכר או לאו:

לכשתקצר תהא שלך. ולא קנה כלל במחובר ופאה הניתנת במחובר לא הי' ברשותו כלל:

ברם הכא נתחייבה שדהו ברשותו. הפאה שנתחייבה במחובר עבור חצי שקצר המוכר אותה הפאה המחוברת הי' ברשות המוכר קודם שמכרה איכא למימר דאסורה למוכר אף אחר שמכרוה:

אלו קצר חצי שדה. מזה יכול להוכיח אמי שקצר חצי שדה ומכר מה שקצר כו' שהרי ברשות הלוקח לא נתחייבה ואין לו במחובר והשתא מבעי ליה הלוקח מהו כו' הכא במתניתין דקתני שהלוקח נותן פאה לכל אף על החצי שקצר המוכר אם מותר הלוקח באותה פאה שנתן על חצי של המוכר או לא:

בפלוגתא כו'. משני דמדינא וודאי מותר אלא אי אסרינן ליה ליקח מפני הקנס תליא בפלוגתא:

כתב יד א
קצירת חו"ל. פי' מה שהוא קוצר לצורך חו"ל אם היא חייבת בפאה דהא של נכרי פטור ושל הקדש פטור ושל חו"ל נמי פטור וגבי הקדש כשקוצר לצורך הקדש אמרי' לעיל דחייב וגבי נכרי כשקצרוה לעצמן תנן במתני' דפטור והכא גבי חו"ל מבעי לי' שלא תאמר כו':

ופשיט אשכח תני קציר ארצכם. היינו כשהוא לצורך ארצכם ולא של חו"ל:

כתב יד ב
קצירת ח"ל. כלומר שקצר בא"י בכדי להוציאו לח"ל ומבעי הא תנן של הקדש ושל נכרי ושל ח"ל פטור אי מה הקדש חייב דהא תנן לעיל הקוצר לצורך הקדש ה"ז חייב וכשקצרו גוים בשביל עצמן ה"ז פטור והכא גבי ח"ל מבעי ליה:

ולא קציר ח"ל. היינו לצורך ח"ל:

כתב יד א
קצר הגזבר חצי חציה. פי' הא דקתני במתני' שהפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל היינו כשלא קצר הגזבר כלום אבל אם התחיל הגזבר לקצור אין הפודה מיד הגזבר צריך להפריש אלא על מה שיקצור ולא על מה שנקצר ברשות הקדש שהוא פטור מן הפאה ועל מה שנקצר תחלה מפריש מן הקציר על הקציר ולא הפודה מיד הגזבר שמה שנקצר ברשות הקדש הפסיק הענין ואין לפטור אותו מפאה כלל מטעם זה כמו באגדו ושמותית כשנמלך לעשות שני גרנות דהכא משום שהקדיש אינו יכול להפקיע את השדה מפאה ודו"ק:

הדרן עלך ואלו מפסיקין

כתב יד ב
קצר הגזבר חצי חציה. הא דתני הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל מפרש היינו כשלא התחיל הגזבר לקצור כלום אבל אם התחיל לקצור אין המקדיש נותן מן הקמה על מה שקצר תחלה דקציר הקדש הפסיק הענין אלא מפריש מן הקציר על הקציר. ועוד מפריש מן הקמה על הקמה שקוצר עכשיו אחרי שפדה מהקדש ואין לפטור אותו כלל מפאה כמו באגדו ושמותית בשנמלך לעשות שני גרנות דהכא משום שהקדיש אינו יכול להפקיע את השדה מפאה ומה שיקצור ברשות הקדש פטור מן הפאה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה