אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

כתב יד א
ה"ג מפריש מן האגדו על האגדו ומן השמותית על השמותית כשכילה את שדהו. פי' שאז חזרה פאה לעומרין ולכך מפרש מן האגדו על האגדו כו':

אבל אם לא כילה את שדהו אפילו מן האגדו על האגדו ומן השמותית על השמותית אינו מפריש. פי' דהיינו כשנמלך אח"כ לעשות ב' גרנות פעמים שאף מן האגדו על האגדו אינו יכול להפריש וכדמפרש דהיינו קצר חצי אגדו וכל השמותית לעשותן גורן אחד. פי' וא"כ לפי דעתו שרוצה לעשות גורן א' הוי כמין א' וחובת הפאה בקמה וא"כ נפטר כל מה שנקצר מפאה וא"כ אפי' עשה אח"כ ב' גרנות שאז אינו יכול להפריש פאה מן האגדו על השמותית דהא הוי כב' מינים אפ"ה השמותית בכך נפטרה משום דבשעה שנקצרה נפטרה תו אינה מתחייבת אח"כ:

וכדמפרש מפריש מן האגדו על האגדו וכל השמותית ששם פטורה קצר חצי שמותית וכל האגדו לעשות גורן אחר ונמלך ועשאן ב' גרנות מפריש מן השמותית על השמותית וכל האגדו ששם פטורה כדפרישית:

כתב יד א
ופירש לנו יודעין היינו. פי' שהלכה למשה מסיני:

כתב יד א
ומקשי וכיני. פי' והלא הדברים הנדרשים מן הפה מרובים:

ומשני אלא כיני חביבין כו': אכתוב לכם רובי תורתי אלו התוכחות. פי' והלא כתבתי לכם רובו של תורה מן התוכחות ואפ"ה לא כמו זר נחשבו:

כתב יד ב
רובי תורתי אלו התוכחות. והלא כתבתי לכם רובי תורתי מן התוכחות:

כתב יד א
אילולי כתבתי לכם רובי תורתי כו'. פי' האי אכתוב לכם רובה של תורה בלשון תמיהה פי' וכי אכתוב לכם רובי תורתי והלא כמו זר נחשבו פי' אילו כתבתי לך וכדמפרש מה בינן לבין האומות וכו':

כתב יד ב
אלולי כתבתי לך רובי תורתי. דורש לשון תמיה וכי אכתוב לכם רובי תורתי והלא כמו זר נחשבו כלומר אלו כתבתי לך הייתי נחשב כמו או"ה וכדמפרש מה בינן לבין או"ה כו':

כתב יד א
אם שמרת מה שבפה. פי' שמה שבפה צריך לשמור אותן שלא ישכח:

וקיימת מה שבכתב. פי' שמה שבכתב א"צ אלא לקיימו:

כתב יד ב
אם שמרת מה שבפה. שצריך לשמור שלא ישכח אותם:

וקיימת מה שבכתב. דמה שבכתב א"צ לשמור אלא לקיים:

כתב יד א
עליהם ועליהם. פי' דהוה מצי למיכתב עליהם וכתיב ועליהם:

וכל ככל. פי' דהוה מצי למיכתב כל וכתיב ככל והכל לרבות וכדמפרש:

אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש לפני רבו ככר נאמר וכו'. ומייתי ראיה מפסוק יש דבר שיאמר זה חדש הוא:

כתב יד א
ולא מן התוספתות אלא מן התלמוד כצ"ל:

ומקשי והתני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חיטין היא שי מיני שעורין. פי' דשני מיני חיטין לאו דוקא אלא אף שני מיני שעורין תלוי בגורן וס"ד משום דילפינן שני מיני שעורין משני מיני חיטין אף דשני מיני חיטין גופא הלכה אלמא שלומדין מן הלכה:

ומשני דלא גמרינן אלא שכך היתה הלכה בידם שני מינים. פי' דבהלכה גופה לא נתפרש אם שני מיני חיטין א"כ מסתמא אין חילוק ובכל שני מינים ממין א' איירי:

ומקשי והתנינן המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן כו'. פי' שמפרש התם שצריך ליתן ב' פאות וסבר הירושלמי דילפינן משני מיני חיטין בעשאן ב' גרנות דלחים ויבישים הוי כמי שני מיני חיטין ושוק וגורן הוי ב' גרנות:

אית לך למימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידם. פי' דהא הכא ודאי ליכא למימר שמסתימת ההלכה שמעינן כמו שני מיני חיטין ושעורין אלא ודאי ילפינן מהלכה:

ותיבת ושכחוה מיותר ב"פ:

כתב יד ב
היא שני מיני שעורים. קס"ד דר' חלפתא יליף שעורים מחטים ושני מיני חטים גופא הלכה היא אלמא דלמדין מן ההלכה וקשיא לר"ז דאמר אין למדין:

כך היתה הלכה בידן שני מינים. ומשני היתה שני מינים שהוא במין א' סתם ור' חלפתא מפרש מסתמא אין חילוק ובכל דבר שהוא שני מינים במין א' מיירי:

והתנינן המחליק בצלים כו'. ע"כ האי לחים ויבישים מדמין לשני מיני חטים ושוק וגורן מדמין לשני מיני גרנות לכן סיים (חסר כאן). דצריך ליתן ב' פאות:

אית לך למימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידן. דהא הכא ודאי ליכא למימר מסתימת ההלכה שני מינים ועשאן שתי גרנות משמע אף שוק וגורן אלא ע"כ שחכמים למדוה מן שני מיני חטים ועשאן ב' גרנות והרי ילפינן מהלכה:

כתב יד א
אין למידין מן המעשה. פי' דאמרי' שמא היה שם עוד דברים שמכח זה היה מקיל או מחמיר:

ברם ההוא דסבר עביד. פי' דאם היה שם עוד צדדין מסתמא היה יודע. אמר ליה. פי' רבי חנניא בשם שמואל פי' שאין חילוק בין סביר (בין לא סביר) דאפשר שאפי' סביר לא נתן דעתו לעיין יפה ומכח זה אינו יודע הצדדין שמכח זה התיר לכך אין חילוק אלא בין פליגי פי' אם באותה מעשה יש פלוגתא והוא רוצה להכריע מכח המעשה כחד לא סמכינן עליה ואמרי' שמא היה שם צדדין אחרים להתיר אי לאסור אבל אי לא ידעינן פלוגתא יכול לסמוך עליו לעשות כמותו כיון דלא חזינן פלוגתא לא אמרינן דשמא היה שם צדדין אחרים להיתר או לאיסור דמהיכא תיתי נימא הכי:

כתב יד ב
אין למידין מן המעשה. דשמא הי' שם עוד איזה צדדים ומכח זה הקל או החמיר:

בההוא דסביר עבד. סביר היינו מבין ויודע אם הי' צדדים אחרים להקל או להחמיר:

א"ל. היינו ר' חנניא בשם שמואל אמר ליה בין סבר בין לא סבר אין לחלק דאפשר גם הסביר לא נתן דעתו לידע כל הצדדים שהיו שם:

בההוא דפליגי. אלא יש לחלק בין אם איכא פלוגתא בדין ההוא והוא רוצה להכריע כמ"ד מתוך המעשה לא סמכינן עליה. ואמרינן שמא הי' שם צדדין אחרים להחמיר או להקל:

ברם בההוא דלא פליגי. ואי ליכא בדין ההוא פלוגתא מהיכא תיתי נימא דלא סביר אם יש שם צדדין אחרים לכן סמכינן עליה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה