ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ב
כתב יד א
הוון בעון מימר ולא פליגין. פי' ת"ק ארבי יהודה:
כתב יד ב
אמת המים הקבוע. הרי דלת"ק א"צ אלא שיהי' קבוע אפי' יכולה להקצר כאחת מפסיק ור"י אומר אם אינה יכולה להקצר כאחת מפסיק הרי דפליגי:
כתב יד א
אשכח תנא ופליג. פי' שמצא ברייתא בת"כ שפליגי ארבי יהודה ואמרי שאמת המים הקבועה ה"ז מפסקת. ולא מזכרי כלל השיעור משמע שא"צ אלא שיהא קבוע אפי' יכולה להקצר נמי מפסיק:
ואח"כ אמר הוויין בעיין מימר. פי' שהיו סוברין:
מה דאר"י. פי' במתני' שאינה יכולה להקצר כאחד היינו בעומר מצד אחד. דהיינו שהיא רחבה כ"כ שאם עומד מצד אחד אינו יכול לקצור מצד השני מפסיק אף שאם היה עומד באמצע היה קוצר מכאן ומכאן דצריך שיהא קצרה כ"כ עד שהעומד בצד אחד יוכל לקצור:
אשכח תני היה עומד באמצע כו'. פי' שעיקר השיעור שאינו יכול לקצור היינו כשהוא עומד באמצע דהיינו שאם היה עומד באמצע ואינו יכול לקצור מכאן ומכאן מפסיק:
ואם לאו. פי' אף שאם היה עומד מצד אחד לא היה יכול לקצור מצד השני אפ"ה כיון שאם עומד באמצע היה קוצר אינו מפסיק:
וה"ג אשכח תנא ופליג אמת המים כו'. הוון בעון מימר מה דאר"י בעומר מצד אחד ותיבת מן מיותר. אבל אם היה עומד באמצע היה קוצר מכאן ומכאן מפסיק אשכח תני היה עומד באמצע ואינו קוצר מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק. פי' דעיקר השיעור תלוי כשהוא עומד באמצע:
כתב יד ב
הוון בעי למימר מה דאר"י. במתניתין שאינה יכולה להקצר כאחת אפי' עומד מצד א' ואינו יכול לקצור בצד השני מפסיק מצד א' אינו מפסיק אף אם אינו יכול מצד השני רק שהעומד באמצע יכול לקצור מכאן ומכאן ה"ז אינו מפסיק:
כתב יד א
על פני כל שדהו. פי' לרוחב כל שדהו הוא מפסיק באמצע שדה:
אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה כו'. פי' אם רוצה לחרוש בצד השני צריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתן לצד זה ואינו יכול לחרוש בפעם א' כל השדה:
מפסיק. פי' וצריך ליתן פאה מכ"א בפ"ע:
ואם לאו אינו מפסיק. פי' שיכול לחרוש בפעם א' כל השדה אינו מפסיק ונותן פאה מא' על הכל:
ותיבת מצד אחר מיותר:
ומקשי והתני מדריגות שהן גבוהות עשרה כו'. פי' אלמא שתלוי דוקא בגבוה עשרה אז מפסיק:
משמע הא פחות מיכן נותן מא' על עכל. פי' שאינו מפסיק. וע"ז מקשי דהא הכא משמע שאינו תלוי בגבוה כלל רק שאם צריך לעקור את המחרישה וזה אף בפחות מעשרה כדמסיים ופחות מכאן אינו עוקר את המחרישה. פי' בתמיה וא"כ אמאי אינו מפסיק:
ומשני אפי' פחות מכאן מפסיק כו' כצ"ל ותיבת עוקר הוא מיותר. לא אתינן מתני עשרה. פי' כיון דאפי' פחות מעשרה נמי מפסיק אלא לרבותא דסיפא דהיינו הא דתני שאם היו ראשי מדריגות מעורבין שהוא נותן מא' על הכל וזה אפי' כשהן גבוהין עשרה קמ"ל דמהני מעורבות לכך תני עשר ולעולם כשאינן מעורבות אף שאינן גבוהות עשר כיון שצריך לעקור את המחרישה מפסיק הוא:
מעורבין שהוא נותן מאחד על הכל כצ"ל:
כתב יד ב
סלע על פני כל שדהו. היינו על פני כל רוחב שדהו נמצא שהוא מפסיק באמצע כל השדה:
אפי' פחות מכאן מפסיק. שנויא הוא לעולם אפי' בפחות מעשרה מפסיק רק בכדי שעוקר את המחרישה ולא קתני עשרה אלא לרבותא דסיפא: