אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

כתב יד א
ה"ג הפריש פאה מכרי ממורח פטור מבכורים. פי' דבכורים נמי אם לא הפריש במחובר צריך להפריש בתלוש ולהכי אשמעינן דאפי' הפריש פאה אחר מירוח פטור מבכורים אותה הפאה. ומייתי ראי' ממתני' מדקתני לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות וכו' משא"כ בבכורים. פי' דלא קתני במתני' ג"כ שהוא נותן משום פאה עד שימרח ופטור מן הבכורים אלא ודאי דמבכורים אף אחר מירוח פטור הפאה שהפריש:

ומקשי דילמא הא דלא קתני בבכורים כה"ג משום דבבכורים אף אם הפריש קודם מירוח חייב בבכורים ולהכי לא מצי למינקט לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מבכורים דלא אשכחן בשום פעם דפטור:

ומקשי ודא אמרת דא. פי' מהיכי תיתי נימא הכי דבבכורים יהא חייב אפי' הפריש קודם מירוח. ומשני למה נקרא שמן ביכורים שהן בכורים לכל. פי' שצריך להפריש אותן קודם לכל:

וכל הקודם את חבירו דהיינו השני לו מתחייב בו. פי' כמו הכא שבכורים חייבין להפריש תחלה מפאה א"כ אף הפאה עצמה חייב בבכורים הלכך איכא למימר דמשו"ה חייב בבכורים אף אם הפריש קודם מירוח והשתא אין להוכיח ממתני' כלום דאף אם הפריש פאה אחר מירוח פטור מבכורים:

כתב יד ב
הפריש פאה מכרי ממורח פטור מבכורים. אע"ג דחיוב בכורים אפי' בתלוש כגון אם לא הפריש במחובר ונמצא הפאה חייב בבכורים אבל אם הפריש פאה אחר מירוח אותו פאה פטור מבכורים:

ולימא אף בבכורים. לתני נמי במתניתין לעולם נותן משום פאה ופטור מן הבכורים עד שימרח. אלא ודאי דמבכורים פטור אף אחר המרוח:

או יהא חייב אע"פ שלא מירח. ממתניתין לא מצי למידק מהא דלא קתני בבכורים כה"ג דלמא משום דבבכורים חייב אף אם מפריש קודם מירוח:

וויידא אמר דא. מהיכא תיתי נימא הא דחייב בבכורים אפי' הפריש קודם מירוח:

ומשני ולמה נקראו שמם בכורים כו':

חבירו מתחייב בו. הואיל וחיוב הבכורים קודם לחיוב פאה נמצא הפאה עצמה חייבת בבכורים לכן אם הפריש פאה קודם מירוח ודאי חייב בבכורים וממתניתין ליכא למשמע כלום:

כתב יד א
מתני' דב"ש היא. פי' דמשמע ליה הא דקתני במתני' לעולם הוא נותן משום פאה היינו אף נתן תחלה כל השיעור דהשתא אינו נתפש לשם פאה מה שנתן אלא לשם הפקר אפ"ה פטור מן המעשרות דהא גם הפקר פטור מן המעשרות ואף שהוא נותן לשם פאה וא"כ אינו מפקיר אלא לעניים עם כל זה הוי הפקר ופטור מן המעשר והיינו כב"ש:

כתב יד ב
מתני' דב"ש. הא דקתני במתני' לעולם הוא נותן משום פאה משמע אפי' נתן תחלה כל השיעור אין נתפס עוד משום פאה אעפ"כ נותן משום פאה ופטור מן המעשרות משום הפקר והאי פאה אינו אלא הפקר לעניים ולא הוי הפקר אלא לב"ש:

כתב יד א
דהוון דרשין עשר תעשר תבואת זרעך פרט ללוקח. פי' שאינו תבואת זרעך:

ואכלת פרט למוכר. פי' שאינו אוכל משום שהלוקח והמוכר פטור מן המעשרות מדאורייתא וה"ה דאיכא למידרש הכי ואכלת פרט לזורע שאינו אוכל וא"כ לדידהו אף הזורע אינו חייב אלא מדרבנן ולכך קודם מירוח הקילו אבל חכמים פליגי עלי' דבני חנין ודרשי ואכלת לרבות לוקח אף שאינו תבואת זרעו ותבואת זרעך לרבות מוכר אף שאינו אוכל והזורע חייב מדאורייתא אחר מירוח. וא"כ אפילו קודם מירוח אין להתיר לכתחילה לזרוע:

כתב יד ב
ואתיא דר"ע בחנויות. דדרשי תבואת זרעך פרט ללוקח דלא קרינן ביה זרעך ואכלת פרט למוכר דאינו אוכל וה"נ איכא למימר ואכלת פרט לזורע שאינו אוכל ולפ"ז זורע פטור מדאורייתא אפי' לאחר מרוח ומדרבנן אחר מרוח אסור אבל קודם מרוח אפי' מדרבנן מותר לזרוע וחכמים פליגי עלי' דחנויות כדאיתא בספרי דדרשי ואכלת לרבות לוקח, ותבואת זרעך לרבות מוכר, אף שאינו אוכל ולדידהו אף שאינו אוכל נמי חייב מדאורייתא אחר המרוח וא"כ אפילו קודם מירוח אין להתיר לכתחילה לזרוע:

כתב יד א
(חסר כאן) לכתחילה:

קנס קנסו להם. פי' האי כהן ולוי שלקחו את הגורן אחר מירוח קנסו אותו שלא יהא המעשרות שלו כדי שלא יהיו קופצין כו':

חנוני יכול להערים. פי' דאין דרכו של חנוני להיות יושב בעיר אחת אלא יושב כאן מעט וכאן מעט וא"כ יכול הוא להערים ולומר בכל עיר זו היא שבת ראשונה אבל טבח אין דרכו לישב אלא בעיר א' ולפיכך אינו יכול להערים שהכל יודעין שאין זו שבת ראשונה:

כתב יד ב
חנוני יכול להערים. דדרכו של חנוני לישב איזה ימים בעיר אחת ואיזה ימים בעיר אחרת ויכול להערים ולומר בכל עיר שזה לו שבת ראשונה אבל טבח אינו יושב אלא בעיר אחת:

כתב יד א
לא נחלקו על הלוקח פירות מחוברין מן הגוי שהן חייבין במעשרות. פי' ליתן לכהן המעשרות דהוי כמו פירות ישראל:

ועל הלוקח פירות תלושין מן הגוי שהן פטורות. פי' מליתן לכהן:

דכתיב מאת בני ישראל ולא מיד הלוקח מן הגוי כצ"ל ותיבת ועל ישראל שנכנס תחתיו מיותר:

על מה נחלקו כו' מוציאין מידו. פי' אפי' הוא עני צריך ליתן הוא לעניים:

לקט שכחה ופאה אין טובלין. ולפיכך אינו נקרא פאה אלא לאחר הפרשה וכיון שהפריש ברשותן הוי שלו ואינו רשאי ליקח לעצמו:

אבל מעשר עני טובל. פי' שאינו רשאי לאבול [קודם] הפרשה:

וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון. פי' והשתא כיון שנטבל ברשות המוכר א"כ נקרא המעשר עני על שם המוכר והוי הוא הבעל הבית והוא נותן ללוקח ולפיכך מותר הלוקח במעשר עני:

ומ"ט דר"י הנשיא. פי' שאוסר הלוקח במעשר עני הא לא הוי שלו:

ומשני משום קנס. פי' שלא יהא קופץ כו':

ומקשי מ"ט דרבי. שלא קנסו הא גבי כהן מודו כ"ע שקנסו:

ומשני עשיר. פי' דהיינו כהן:

יש בידו ליקח. פי' ולפיכך קנסו שלא יהא קופץ אבל הכא במעשר עני דאיירי בעני שאין בידו ליקח לא קנסו:

ורבי יהודה הנשיא כו':

הדרן עלך אלו דברים

כתב יד ב
מן הגוי שהן חייבין במעשרות. היינו ליתן לכהן דהוי כמו פירות של ישראל:

תלושין מן הגוי שהן פטורות. מליתן לכהן דכתיב מאת בני ישראל ולא מיד הלוקח מן הגוי:

לקט שכחה ופאה אין טובלין. לכן לא מקרי פאה אלא לאחר ההפרשה ואז הוי ברשותו והוי שלו ובשלו אינו רשאי ליקח לעצמו אבל מ"ע שאינו רשאי לאכול קודם ההפרשה ה"ז נטבל למ"ע ברשות המוכר והמוכר נותנו ללוקח בשעת (חסר כאן) ומותר הלוקח להחזיק לו המ"ע:

ומ"ט דרבי. דס"ל הכא לא קנסו ובכהן מודה דקנסו:

ומשני עשיר יש בידו כו'. אבל הכא לא מיירי אלא בעני ואין בידו ליקח:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה