ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ח
ה"ג ראב"ש מתיר לכהנים ואוסר לזרים:
ר' יוחנן בעי מה בין תרומה אצל הזרים מה בין שביעית אצל הכהנים. פי' דכמו דלזרים אסור תרומה כן לכהנים אסור שביעית וכיון שיש בה כדי לחמץ היה לך לאסור ואמאי מתיר ראב"ש:
תרומה אצל הזרים אסור שביעית אצל הכהנים מותר. פי' בתמיה ואמאי מתיר ראב"ש. ומשני תפתר שנפל שאור של תרומה תחילה. לא באה שביעית אלא לפגם. פי' דכל מה שהיה צריך להחמיץ כשר החמיץ מכח התרומה ומה שמחמיץ אח"כ מכח שביעית היא לפגם. וראב"ש סבר נט"ל מותר ולפיכך צריך לאסור שאף תרומה אסור להם והיא נתנה טעם לשבח לפיכך אסור אבל לכהנים שאינו אסור אלא מחמת שביעית והיא נט"ל לפיכך מותר:
אבא מרי אומר ראב"ש סבר כשיטת אביו דספיחין מותרין. וכדמסיק [דגם] של ירק ואפי' של זרעים דהיינו תבואה סבר דמותר ולפיכך מותר דאין איסור כלל בשביעית והא דאסור לזרים היינו מחמת תרומה:
רבנן דקסרין אמרין אחת בשיטת אביו ואחת בשיטת חכמים. פי' דראב"ש סבר בחדא כאביו פי' דהיינו שנטל"פ מותר ולפיכך מותר לכהנים אף שנפלו שניהם כא' דהא מה שהחמיצו יותר מכשיעור הוא נט"ל ומותר והוי כאילו לא נתנה טעם כלל. ואין אנו חוששין אלא מה שהחמיץ עד כשיעור וזה היה משניהם. דהיינו משביעית ומתרומה ותרומה מותרת לכהנים לפיכך מותר לכהנים דהוי כמו שאין בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ שמותר לכו"ע. ומה שאסור לזרים היינו משום דלזרים אף תרומה אסורה והוי כולו איסור ואין כאן היתר כלל ואף שאין בזה האיסור כדי לחמץ ואין בזה האיסור כדי לחמץ אלא בצירוף שניהם כיון שאין אתה חושב מה שהחמיצו יותר מכשיעור ע"ז אמר דסבר כחכמים דשני שמות מצטרפין וה"ה הכא שביעית ותרומה נמי מצטרפין לאסור לזרים: