ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ז
ה"ג מ"ט דר"א האחרון מוציא את הראשון. פי' משו"ה סבר אחר הראשון אני בא. דכשהוא פולט פולט הראשון תחילה:
מ"ט דרבנן הראשון מוציא את האחרון. פי' דהיינו כשהוא פולט פולט האחרון תחילה:
ר' יהודה ור"א שניהם אמרו דבר אחד. פי' דשניהם סברי שהאחרון מוציא את הראשון:
והשתא מפרש היכן אמר ר' יהודא מילתי'. ואמר. צלוחית שפיה צר. פי' וכשמטבל את האזוב ומוציא דוחק פי הכלי את האזוב וה"ל לחוש שמא מחמת דוחק נכנס מה שבחוץ לאזוב. דהיינו מי חטאת לפנים ויצא משקה אזוב גופה לחוץ סברי רבנן דטובל ומזה כדרכו. פי' דסברי שהראשון מוציא את האחרון בתחילה דהיינו שאם נבלעו שתיהן ויצא א' אמרינן מסתמא יצא האחרון וכ"ש שאינו יוצא הראשון כדי שיכנוס האחרון דכיון שיש ריוח שיכול להיות משקה אמרינן מסתמא נשאר ממי חטאת ומכח דוחק הכלי לא נכנס לכלי כלל אלא נטף לתוך הכלי ור' יהודא אומר הזיה ראשונה. פי' שאינו מזה אלא הזיה ראשונה. דאמרינן מסתמא נשאר בה מי חטאת כדי הזיה ראשונה אבל הזיה שני' אמרינן שמא מחמת דוחק הכלי נכנס נמי חטאת לפנים ויצא משקה האזוב לחוץ ופסול להזאה. אלמא דסבר ר' יהודא גבי ב' בלועין שהאחרון מוציא את הראשון. ולפיכך אף הכא חששו שמא האחרון נכנס ויצא הראשון דהיינו משקה האזוב גופה. אבל אי אמרינן גבי ב' בלועין שהראשון מוציא את האחרון כ"ש שזה אינו נבלע כדי שיצא הראשון שאף אם היה בלוע היה יוצא תחילה:
וע"ז אומר דסובר כר"א:
ה"ג כמה דר' יהודא אומר האחרון מוציא את הראשון כן ר"א אומר האחרון מוציא את [הראשון] ומיבעי לי' עד כדין שסך מכאן ומכאן. פי' שסך מב' צדדין אז איכא למימר דסבר ר"א שהאחרון מוציא את הראשון מצד זה לצד זה. ומצד זה לצד זה:
סך מכאן ומצא מכאן מתו. פי' אם סך מצד אחד ומצא ג"כ באותו צד. אי אמרינן גם בזה האחרון מוציא את הראשון או לא:
ופשיט ליה מן הדא דאמר לא סוף דבר צלוחית אלא אפי' ספל. פי' דהיינו שהוא רחב מאוד אלא שלקח אצל הדופן סמוך לו מאוד סבר ר' יהודא שאינו מזה אלא הזאה ראשונה. והא ודאי לא מיסתבר לומר שרוצה להזות מצד השני. דהא ודאי התם לא יצא המשקה של אזוב שהרי לא דחק התם כלל. אלא ודאי ברוצה להזות ג"כ באותו צד. וסבר ר' יהודא שאינו מותר אלא הזאה ראשונה. אלמא דאף באותו צד גופא חיישינן שנכנס אחרון דהיינו מי חטאת ויצא הראשון דהיינו משקה האזוב גופא. וכ"ש שאם היו שרהן בלועין שהאמרון מוציא את הראשון אפי' מצד א':
ור' יהודא ור"א שניהם אמרו ד"א. אלמא דר"א נמי סבר כן. וא"כ לפ"ז הא דקתני במתני' רא"א אחר הראשון אני בא היינו אפי' בשסך מכאן ומצא מכאן: