אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

כתב יד א
מקום והכא בכלכלה אף דצריך בגדול מעשה מהני. ור"ז בעי הא בגדול לא מהני מעשה שמחפה רק בצירוף מחשבה לשוק ודכוותה בקטן אף שמחשב כן מ"מ מחשבת קטן [אינו כלום] ואמאי נטבלה:

מתני'. פליגא על ר"ז דצריך שיהא ניכר מתוך מעשה הקטן שמחפה לשוק הא קתני תינוקות שטמנו כו' וכאן אין מעשה יותר רק לוקט אבל אין כאן מעשה שלצורך שבת לוקט ואפ"ה שבת טובלת וה"נ סגי בחיפוי אף שאינו מוכח שמחפה לשוק ומשני ר"ז באמת גבי שבת מוכח מתוך מעשיו שלצורך שבת לוקט כגון שלוקט עם דמדומי חמה:

כתב יד ב
שמחשבתו של גדול מתקיימין. פי' שבגדול די במחשבה צריך בקטן מעשה והכא גבי כלכלה דבגדול צריך נמי מעשה א"כ אף בקטן מהני. ר"ז בעי כלום מחשבתו של גדול מתקיימת אלא במחפה לשוק. פי' הא בגדול לא מהני מה שיחפה עד שיחשב לשוק וא"כ הכא גבי קטן אין ניכר מתוך המעשה הזה שהוא מחפה לשוק:

ה"ג מתני' פליגי על ר"ז תינוקות שטמנו תאנים לשבת. פי' דהשבת טובלת אלמא שא"צ שיהיה ניכר מתוך מעשיו שהוא לוקט לשבת גבי קטן אלא כיון שהוא עושה מעשה מה שהוא לוקט מהני כמו בגדול והכא נמי כיון שהוא עושה מעשה מה שהוא מחפה א"צ שיהא ניכר מתוך מעשיו שהוא מחפה לשוק ומשני לעולם גבי חיפוי צריך שיהא ניכר מתוך מעשיו שהוא מחפה לשוק והכא גבי שבת איירי שהוא לוקט עם דמדומי חמה שניכר מתוך מעשיו שהוא לוקט לצורך שבת:

כתב יד א
הדא דר"י סבר שבת טובל אף שלא לוקט לשבת ומתני' קתני שטמנו לשבת משמע שלקטו דוקא לצורך שבת כו' ומשני לעולם שבת טובל אף שלא לוקט לצורכו והא דאמר שטמנו לשבת לרבותא אמר אף דלקטו לשבת ה"א דתיכף נטבל ולא יאכל בערב שבת ג"כ לז"א מתני' לא יאכל למוצאי שבת והשתא פריך ממתני' להיפך על ריש לקיש דסבר דאין שבת טובל א"כ ליקט לצורך שבת ומתני' קתני תינוקות כו' והא לא מהני מחשבה של קטן ומשני ר"י מתני' אף בקטן ניכר מתוך מעשיו שלצורך שבת לוקט כגון שלוקט עם דמדומי חמה דמוכח מעשה שלהן על מחשבתן שלצורך שבת:

כתב יד ב
הדא מתני' פליגי על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר השבת טובלת. פי' אפי' לא לקטם לצורך השבת והכא אמר שלקטו לצורך השבת משמע מפני שלקטו לשבת הא לא לקטו לשבת אין השבת טובלת. ומשני לעולם השבת טובלת אפי' לא לקטו לצורך שבת והכא תני שלקטום לצורך השבת לרבותא דאפ"ה לע"ש מותר ולא אמרינן כיון שלוקט לצורך שבת תיכף נטבל:

ה"ג לית הדא פליגי על דר"ל. פי' דר"ל אמר לעיל דאין השבת טובלת אא"כ ליקטה לצורך:

ולא תינוקות הן כו'. פי' ולא מהני מחשבה שלהן ומשני בשלקט עם דמדומי חמה. פי' דניכר מתוך מעשיו שהוא לוקט לשבת:

כתב יד א
בכלכלה. הא דקתני כלכלה בשבת טובל לב"ה דוקא בכלכלה תאנים דשיעורה משילקוט כל צרכו וכלכלת שבת הוי כמי שליקט כ"צ. ודבי ר' ינאי אמרי אפי' ענף אחד נמי השבת טובל ומפרש ר' לעזר לר' ינאי היינו בתאנה העומדת לשבת לכך ש"ט אפילו אשכול אחד ומביא דלמא זה מעשה דמוכח מכאן דעל כלכלת שבת אדם מקפיד ולכך היא טובלת. ר' חייא. בעי בלשון של ר' יהודה אם דוקא כששולח לחבירו לאכלן בשבת:

כתב יד ב
בכלכלה של תאנים היא מתניתא. פי' הא דקתני במתני' כלכלה של שבת ב"ה מחייבין דוקא בכלכלת שבת שהיא של תאנים דשיעורה משליקט כל צרכה להכי גבי כלכלת שבת השבת טובלת:

דבי ר' ינאי אמרי אפי' נצרה. פי' אשכול נמי השבת טובלת ולאו דווקא כלכלה ומפרש ר"א בן אנטיגנוס דוקא:

בתאנים המיוחדות לשבת. פי' שהוא לוקט ממנה תמיד לשבת ולכך השבת טובלת אפי' לקח אשכול:

דלמאכל. פי' דמביא ראיה דעל כלכלת שבת הוא מקפיד ולכך היא טובלת:

כתב יד ב
ר' חייא בשם ר' יוחנן לא אמר ר' יהודא. פי' הא דאמר ר' יהודא בלוקט לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר היינו דוקא בכלכלה ואשמעינן אעפ"י שאינו לוקט אלא לשלוח לחבירו אסור לאכול עד שיעשר אפי' בחול:

או אמר ר' יהודא כו'. פי' שא"צ כלכלת שבת ואפי' בלוקט כלכלה לשלוח לחבירו מתוך שהוא מקפיד עליו כו' טובלת:

כתב יד א
אדרב דמתני' קתני הנוטל זיתים מן המעטן כו' ואוכל וסתם מעטן בבית ואח"כ מכניסין לבית הבד בשדה והוי כאוכל על המוקצה שלא על מקומן ולעיל אסר רב לאכול שלא במקום מוקצה לבעה"ב ומשני כשיש מעטן בשדה דהוי מקום מוקצה ואף רב מודה דמותר:

וקשיא אמתניתין דקתני ואם מלח ונתן לפניו דהיינו דוקא כשצורף ובמלח ל"ל שניהם ומשני באמת דצריך שניהם:

כתב יד ב
דרב אמר היא אסור לאכול. פי' דבמתני' קתני דנוטל מן המעטן ואוכל פי' וסתם מעטן בבית ואח"כ מכניסין לבית הבד בשדה והוי כאוכל על המוקצה שלא על מקומן ורב אמר אסור:

ומשני בשיש מעטן בשדה. פי' הא דקתני במתני' דנוטל מן המעטן היינו כשהמעטן בשדה שהיא במקום המוקצה ואף רב מודה שמותר:

וקשיא אם מלח טובלת ל"ל צירוף. פי' הא דקתני במתני' טובל א' א' במלח ואם מלח ונתן לפניו חייב דמשמע דוקא ע"י צירוף הא א' א' מותר מקשי אם מלח טובלת א"כ למה לי צירף ואפי' א' א' יהא אסור ואם אין מלח טובלת וא"כ הא דאסור היינו משום צירוף וא"כ ל"ל כלל מלח ומשני ע"י זה כו' פי' דצריך שניהם מלח וצירוף:

כתב יד א
מה כו' ד"ה מותר אם יש לאחד שני מעטנין א' טמא ואחד טהור אפי' ר"א מודה אפי' נטל ממעטן הטהור לא טבל דהא יכול לחזור למעטן הטמא:

אי בשאין לו כו' אפי' חכמים מודים כשנטל ממעטן טהור דנטמא בידיו ואינו יכול לחזור ונטבלו דהוי קבע וכן קתני מפורש בתוספתא וחכמים מתירין מפני שיכול להחזיר למעטן חבירו משמע דחכמים נמי לא פליגי אלא אם יכול להחזיר למעטן חבירו הא א"א יכול להחזיר למעטן חבירו אף חכמים מודים. ומשני אנן קיימין בשיש לו מטען טהור ולחבירו מטען טמא דר"א סבר חייב דאין אדם מחזיר למעטן חבירו וחכ"א אדם מחזיר אף למעטן חבירו והוי כמו שיש לו ב' מעטנין:

כתב יד ב
ה"ג מה אנן קיימין אם בשיש שני מעטנין ד"ה מותר. פי' אם יש לאחד ב' מעטנין א' טמא וא' טהור ד"ה מותר אפי' נטל ממעטן הטהור דהא יכול להחזיר למעטן הטמא:

אם בשאין לו אלא מעטן א' ד"ה אסור. פי' אפי' חכמים מודים שהרי אינו יכול להחזיר והוי קבע דקתני בתוספתא בפי' וחכמים מתירין מפני שיכול להחזיר למעטן חבירו משמע דחכמים נמי לא פליגי אלא אם יכול להחזיר למעטן חבירו הא אם אינו יכול להחזיר למעטן חבירו. אף דרבנן מודו שאסור:

אלא כי אנן קיימין בשיש לו מעטן טמא ולחבירו מעטן טהור רא"א אין אדם מחזיר למעטן חבירו והוי כאין לו אלא מעטן א' דלד"ה אסור ורבנן סבירי אדם מחזיר למעטן חבירו והוי כמו שיש לו מעטן טמא דלד"ה מותר:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה