אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה א

פרק ד

כתב יד א
אינו תורה. אפי' שלשה אלו אינו תורה [וכש"כ] שלשה אחריני. המחוור שבכולן לשון שהוא מן התורה:

כתב יד ב
ה"ג א"ר יוחנן מקח וחצר ושבת אינו תורה. פי' אפי' שלשה אלו אין טובלין מן התורה וכ"ש שלשה האחרים:

המחוור שבכלן כו'. פי' שהיא מן התורה:

כתב יד א
הכובש. בעי הא דקתני במתני' דכבושה ושלוקה טובל אם צריך שיכבוש כל צרכו ופשיט מן המהבהב שבלין קשה ואינן מחוסרין מלאכה הא לא נגמרה כל מלאכתו ע"י הבהוב אלא אינו צריך שיהא גמר מלאכה. ודחי באמת בשבלין הוי גמר מלאכה מלאכת ההבהוב אבל כבש כל צרכו לא נגמרה אף מלאכת הכבישה:

ויידא אמרה. היכן מצינו חילוק בין נגמרה ללא נגמרה ומייתי ברייתא המקטף לעשות מלילות טבלו אע"ג דלענין עיסה לא נגמרה אבל לעשות [עיסה] לא טבלו דעדיין לא נגמרה מלאכתו:

כתב יד ב
הכובש עד שיכבוש כל צרכו. פי' דמבעי ליה הא דקתני במתני' דכבישה ושליקה טובל אם צריך שיכבוש כל צרכו או לא ופשיט ליה מן הדא המהבהב שיבלין באור נטבלו ואין מחוסרין מלאכה. פירוש הלא לא נגמרה מלאכתו ע"י הבהוב אלא ודאי דא"צ שיהי' גמר מלאכה ודחי:

שנייא היא שהיא גמר מלאכתו. פי' מלאכת ההיבהוב נגמרה אבל כאן כיון שלא כבש כל צרכו לא נגמרה אף מלאכת השליקה:

ויידא אמרת דא. פי' מהיכא שמעינן דיש חילוק בין נגמרה מלאכתו ללא נגמרה מלאכתו ומייתי ברייתא:

המנקף שיבלין לאוכלן מלילות נטבלו אף שאינו גמר מלאכה לענין עיסה כיון שנגמרה מלאכתו נטבלה:

לעשותן עיסה. שלא נגמרה אף מלאכתו לא נטבלו אלמא דיש חילוק באינו גמר מלאכה בין נגמרה מלאכתו ללא נגמרה:

כתב יד א
כבש ושלק. רצה לדמות לפלוגתא דר"י ורש"ל ודחי אפשר דהכא אף ר"י מודה דלא נטבל דבשלמא מירוח דהוא עצמו היה מוכרח למרח וכי מירח חבירו [הוי] מעשה גדול אבל כובש אפשר בלא זה ולא הוי מעשה חבירו מעשה בלי רשותו שיטבול:

כתב יד ב
כבש ושלק שלא מדעת הבעלים. פי' רצה לדמות לפלוגתא דר' יוחנן ור"ל גבי הממרח כריו של חבירו ודחי דאפשר דהכא אף ר' יוחנן מודה דלא נטבל ומחלק תמן אי אפשר לו שלא ימרח. פי' דהוא עצמו ג"כ הי' ממרח ולכך ג"כ אם מירח חבירו נטבל ברם הכא אפשר לו שלא לכבוש כו' וא"כ לא מהני מעשיו של חבירו שלא ברשותו:

ע"ד דרשב"ל נטבלו זו תורה. פי' חצר בית שומירה והקדש אינו מועיל אלא אם עשה מעשה כזו שעשה ברשות הקדש לא נטבל:

הכניסו לחצר בית שומירה. פי' ברשות הקדש ואח"כ פדאו ושלקו אם השליקה טובל מכח שעשה מעשה יותר מהכנסת החצר או כיון דהכנסת החצר תורה ושליקה אינו תורה כמו שעשה מעשה יותר ברשות הקדש דמי ופשיט ד"ה נטבל דהכנסת החצר לא חשיבי מעשה לענין שליקה הקדיש ושלקו והכניסו לחצר בית שומירה ואח"כ פדאו ושלקו ד"ה לא נטבל דהרי עשה מעשה ברשות הקדש בדבר שהוא מן התורה:

כתב יד א
שלק. כיון דאור טובל נמצא הי' בשעת חיוב המעשר ברשות הקדש ונפטרה או לא. ומפרש ע"ד דרשב"ל דאמר חצר טובל ד"ת לא הוי מעשה דשליקה חשיב לפוטרו ולהוציא מידי דבר המביא לידי חיוב מן התורה אבל הקדיש והכניס לחצר משומר ברשות הקדש ואחר הפרישה שלקו ד"ה נטבל דהכניסות חצר לא חשיב מעשה נגד השליקה. אבל הקדיש והכניסו ושלקו כו' והשתא בעי שלקו ברשות הקדש ופדאו וצמקו פי' שנמלך לעשות צמוקין אם השליקה פוטר בדבר שלא נגמרה מלאכתו או לא. ופשט אי האור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו האור פוטר אם תאמר אין אור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו אין האור פוטר:

כתב יד ב
ה"ג שלקו ברשות הקדש ופדאו וצמקו. פי' שנמלך לעשות צמוקין אם השליקה פוטר בדבר שלא נגמרה מלאכתו או לא:

ופשיט אין תימר האור טובל. פי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

האור פוטר אין תימר אין האור טובל. פי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו כו':

ה"ג א"ר יונה תני ר' תחליפתא בן שאול כו' תני השום והשחליים והחרדל ששחקו בשדה. פי' לתוך השמן נטבלו פי' דזהו גמר מלאכתן:

עד כדון בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין. פי' לענין שהשום:

נטבל שום של חולין כו' פי' אם ג"כ שחיקת השום טובל בשמן ואח"כ גרסינן:

כתב יד ב
ר' ירמי' בעי טגנו בשדה מהו. פי' אם לא שחקו אלא טגנו בשמן מהו אם נטבל השום או לא. ומקשי מאי תבעי ליה בלא כך אין האור טובל. פי' אפי' בלא נתינת השמן נטבל ע"י האור:

ומשני אפשר דלא מיתן גבי' משח. פי' אם לא הי' אפשר לטגן שמן אא"כ ליתן בתוכה שום וגם לא אפשר לבשל השום אלא ע"י השמן הי' נחשב הבישול כמו שמבשל ג"כ השום והי' נטבל ע"י האור אבל השתא שאפשר לבשל השום בלא נתינת השמן ולא נתן לתוך השמן אלא לתקן השמן א"כ אינו נחשב כמבשל השום ואין השום נטבל ע"י האור:

כתב יד א
תני השום ששחקו בשדה. פי' לתוך שמן נטבל השום שזה מלאכתן ואמר ע"כ שום של טבל השחיקה הוי גמר מלאכה לעצמו אבל הא בעי שום של חולין ששחק תוך שמן טבל אם ג"כ נקרא השמן נגמר מלאכה לאסור א"ע. והשתא ר"י בעי שום של טבל שלא שחקו אלא טיגנו בשמן אם נטבל השום. ופריך וכי האור אינו טובל אפי' בלא נתינת השמן נטבל ע"י האור ומשני דבאמת כאן אין האור טובל שלא בא האור בעבור השום. דבשלמא אם לא אפשר לבשל השום אלא ע"י השמן היה נחשב הבישול לגבי השום להיות אור טובל אבל השתא הא אפשר דלא מיתן גבי' משח א"כ אין האור צורך השום ואין השום נטבל:

כתב יד א
לתמחוי' שיש בו אוכל לכן לא נחשב כבור:

כתב יד ב
לתמחוי. פי' שיש בה אוכל לא נטבל דלא נחשב כבור [קטן]:

כתב יד א
בלא כך אמתני' פריך לתבשיל פטור אמאי לטבול ע"י אור ומשני בתבשיל צונן:

לקדרה. מתני' דקתני לקדירה חייב דוקא ריקנית ואמר הירושלמי דכן מפורש במתני' מפני שהוא כבור קטן משמע דוקא כשהיא קדירה ריקנית:

כתב יד ב
בלא כך אין האור טובל פי' דקאי על מתני' דקתני לתבשיל פטור:

ומקשי הלא האור טובל ומשני בתבשיל צונן לקדרה רקנית היא. פי' הא דקתני במתני' לקדרה חייב היינו לקדרה רקנית ואמר מתני' אמרה כן. פי' דממתני' נמי שמעינן הכי מדקתני מפני שהיא כבור קטן משמע דרקנית היא מקום:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה