ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ד
כתב יד א
מתני'. דלדבריו משמע גינת ורדים כמשמעו שהי' שם ורדים ורבי מנא פירש של גינות וורדים. רק שהיו נקראים כך על שמן שהי' שם פעם אחת ובאמת כעת לא היו שם ויכול הלוקח ליכנס דר' מנא אמר במוכר כרם או פרדס אעפ"י שאין שם כו':
מגרגר. אמתניתין דקתני כשקונה אשכול מגרגר ואוכל כדי שלא יצרף:
כתב יד ב נוסח אחר
בלבסים. צ"ל בכלומיס. והוא מין תמרים
כתב יד א
ומפרש אחת אחת. גרגר יחידי דוקא רשאי:
אבטיח. דמתני' קתני ובאבטיח סופת לשון שובר ממנו ולא מפרש השיעור ומפרש הירושלמי אפילו כל שהוא. שספת לא יחתוך עוד עד שיאכל את הכ"ש ראשונה ואם חתך עוד כ"ש חייב במעשרות. ולכן:
בעי ר' יונה אף ברימון כן. דלא מפורש שיעור רק פורט ואוכל אם פירושו ג"כ שפירט ממנו אפי' כל שהוא לא יפרוט עוד:
כתב יד ב נוסח אחר
ה"ג מגרגר אחת אחת והולך ואוכל א"ל ר' חייא בר ווא וכן ר' יוחנן הוי עביד תני בשם ר' יוסי אבטיח שספת בו אפי' כ"ש פי' דבמתני' קתני באשכול מגרגר ומפריש אחת אחת פי' גרגרים ובאבטיח קתני סופת ולא מפרש השיעור ומייתי ברייתא דבאבטיח אין חילוק דאפי' חתך כל שהוא אסור לחתוך פעם שני עד שיאכל את הראשונה ואם חתך הוי צירוף וחייב במעשרות ולכך מיבעי לי' לר' יונה אף ברימון כן דברימון קתני במתני' פורט ואוכל ולא נתן שיעור ומיבעי אי גם ברימון אמרינן אם חתך אפי' כ"ש וחתך אח"כ חייב לעשר דהוי צירוף. ה"ג את שיש לו רשות להניף ואיזה זה הפועל רשב"י אומר עד איכן דקדקה התורה כו' עד ופועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל ואח"כ גרסינן איסי בן עקביא אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר אלא בשעת הנפת מגל ואח"כ גרסינן כתיב לא תחסום שור בדישו:
כתב יד א
על מנת. במתני' קתני אם אתה אומר לו על מנת שיאכל תאנים אוכל ופטור ופריך הא פועל אוכל מן התורה ומתרץ לכן צריכה בא לאשמעינן אף שאוכל בתנאי שהתנה בפירוש ולהוי כמקח ויטבול אעפ"כ לא טבל כיון דבאמת התנאי בחינם. דהא אוכל מן התורה:
כתב יד א
תמן תנינן. ומפרש המלאכות השייכות ליד ולרגל ולגופו. ור' יוסי פליג דוקא דומיא דשור שיהא עוסק בכולו:
תני דיש. כל הנך ברייתות מפורשות כן במסכת בבא מציעא:
כתב יד ב
ה"ג הרי זה אוכל ומפריש בידו אוגד בגופו וסמיך על כתיפו טוען:
ה"ג וברגליו ובגופו כשור מה שור עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל שעושה בידיו וברגליו כו':
ה"ג תני דיש מה דיש מיוחד שהוא בשעת גמר מלאכה ופועל אוכל בו אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בשומתו ובבצלים והעודר תחת הזיתים והמסכך בגפנים הואיל ואין גמר מלאכה אין פועל אוכל בו ותני דיש מה דיש שהוא גידולו מן הארץ פועל אוכל בו אף כל שהוא גידולו מן הארץ פועל אוכל בו יצא החולב והמגבן והמחביץ שאין גידולו מן הארץ אין פועל אוכל בו. דיש מה דיש שלא בא לזיקת המעשרות פועל אוכל בו אף כל שלא בא לזיקת המעשרות פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות הואיל ובא לזיקת המעשרות אין פועל אוכל בו דיש מה מה דיש שלא בא לזיקת חלה פועל אוכל בו אף כל שלא בא לזיקת חלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה כו':
כתב יד א
כי תבוא. רשב"י דריש דוקא שפועל אוכל ולא כל אדם והפועל נמי ע"י קיטוף ולא בכלי ואיסי בן עקביא פליג ואמר אף כל אדם אוכל באותו זמן שיש פועלים בשדה וצריך להיות הגירסא איסי ב"ע אחר רשב"י:
כתב יד ב
עד כדין הנפת מגל גדולה מלאכה כו': עד מיוחד:
כתב יד א
אח"ז גרסינן כתיב לא תחסום שור בדישו:
כתיב שור בדישו. הוא תלוש ובאדם כתיב קמת רעיך הוא מחובר:
אי מה כאן. אף באדם יהא עובר בל"ת ויהי' התנאי בטל אם התנה שלא לאכול מפני שאין בהם דעת והוי דומיא דשור:
כתב יד ב
ה"ג אין לי אלא שור בתלוש. פי' דכתיב בדישו שהוא תלוש:
ואדם במחובר. דכתיב בקמת רעך שהוא מחובר:
אדם מהו שיאכל בתלוש כו' אינו דין שיאכל בתלוש שור מהו שיאכל במחובר כו' אי מה כאן בלא תחסום. פי' גבי שור:
אף כאן בלא תחסום. פי' אדם שיהא עובר בל"ת ת"ל לא תחסום שור בדישו שור בלא תחסום ואין אדם בלא תחסום:
כתב יד ב
מכאן אמרו קוצץ אדם ע"י בנו ובתו הגדולה כו':
כתב יד א
לא צריכה. אמתני' קאי אם אינו אוכל ד"ת מחמת תנאי הוי כמקח וטובל אבל הא קשה אף כשאוכל מן התורה אולי משום זה לא פטור ממעשר. ומשני דמוכח לקמן מכנפשך מה אתה אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור ואין חיוב התורה קובע כמקח:
כתב יד ב
ה"ג לא צריכה באינו אוכל מן התורה. פי' אם אינו אוכל מן התורה ואמר על מנת פשיטא לי שהוא טובל במקח אבל הא קשיא האוכל מן התורה נמי ליטבל כמקח דזה ג"כ בעד השכירות שלו והוי כמו מקח:
ומשני התורה פטרתו:
כתב יד א
תמן תנינן. ומקשה אהדדי דמשמע דוקא כשעוסק במין אחד לא יאכל ממין אחר אבל מאותו המין אוכל ואפי' בייחור אחר מאותו המין:
ותני עלה הי' עושה כו' לא יאכל ביחור אחר. משמע אפילו מאותו המין ומשני הא דמחלק דוקא בשני מינים אפילו ביחור אחד אעפ"כ אסור לאכול ממין אחר:
אתרוג. מין עשב נתן לבהמה מקודם לאכול כדי שתהא שבע מלאכול בשעת דישה מדבר טוב:
כתב יד ב
ה"ג בענבים לא יאכל בתאנים. משמע הא בענבים יאכל:
ותנינן הי' עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסים. משמע הא בבנות שבע יאכל:
ותני עלה הי' עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. משמע אפי' מאותו המין עצמו לא יאכל ביחור אחר:
ומשני לא צריכא אפי' שתיהן ביחור אחד. פי' אם שתיהן ביחור אחד דמאותו המין מותר לאכול אבל ממין אחר אעפ"כ אסור לאכול:
כתב יד ב
ה"ג כנפשך שפטור מן המעשרות מה את אוכל ופטור כו':
כתב יד ב
ה"ג ר' אבוהו אמר אתריגו לבהמין. פי' ליתן אתרוג לפועלין לאכול תחילה כדי שיאכלו מעט מן הפירות שיעשו אח"כ או אתריגו מין עשב ואמר שיתן לבהמתו תחילה כדי שלא תאכל מן הפירות בשעה שהיא דשה:
כתב יד א
אשכול ראשון. דהאי להוי כמו קודם שיתחיל ואשכול אחרון כמו אחר גמר:
לסל דמין הסל אסור אבל אם הבוצר בעצמו מוליך לבית בתחלה כשנותן לסל משום הלכות מדינה כדין שומר ולבסוף כשמוליך אוכל כדין פועלין בתלוש שאוכלין קודם גמר מלאכה כדתנן הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן והחמור בשעה שהיא פורקת:
כתב יד ב
אוכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון. פי' דה"א אשכול ראשון הוא כמו קודם שיתחיל ואשכול אחרון הוי כמו אחר שנגמר קמ"ל:
נתנו לסל אסור. פי' מן הסל אין לו רשות ליטול ולאכול:
בשהיה הוא בוצר ואחר מוליך. פי' מש"ה אסור ליקח מן הסל אבל אם היה הוא קוצר והוא מוליך. מותר ליקח מן הסל בין בתחילה פי' אע"פ שלא הוליך עדיין:
אוכל משום הלכות מדינה. כדין כל השומרים:
ולבסוף פי' כשהוליך אוכל משום פועלין פי' כדין כל פועלין בתלוש שאוכלין קודם גמר מלאכה דתנינן:
הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן כו':
ובחמור בשעה שהיא פורקת פי' אלמא דאוכלין פועלין כשעושין בתלוש קודם גמר מלאכה:
כתב יד א
מערים. לפוטרו ממעשרות דעשה אותו פועל בקציצה אחת ולכן פריך אם כשקיצץ ט' ואוכל אחת מה קמ"ל כן דרך הפועלים. ומשני קמ"ל דמותר לאכול אף אשכול האחרון:
ניחא. אמתניתין דקתני המחליף זה לאכול וזה לאכול דחליפין קובע כמו מקח ולכן חייבין במעשרות אלא זה לאכול וזה לקצות הא הוי מקח בדבר שלא נגמרה מלאכתו ומשני באמת מתני' כר"מ דמקח טובל כו':
הדרן עלך היה עובר
כתב יד ב
מערים אדם כו' להיות קוצר אחת ואוכל תשע פי' כדי שיהיו כפועלין ואוכלין מן התורה לפוטרן מן המעשר:
כתב יד ב
ניחא לאכול חייב. פי' מה דקתני במתני' זה לאכול וזה לאכול חייב משום דהרי מחליפין והוי כמקח אחר גמר מלאכה וכן זה לאכול וזה לקצות זה שלאכול יהא חייב אבל זה לקצות וזה לקצות חייב לזה פי' הא הוי קודם גמר מלאכה ומשני א' ר"א לעשר ר' מאיר היא כו':