אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

כתב יד א
מה אנן אם מכלכלה הפריש תרומה:

ד"ה אסור. אפילו חכמים מודו בפירוש דמתני' דהתרומה טובל למעשר אם בזיתים על השמן ד"ה מותר. דאיך יכול התרומה לטבול דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה אלא כי פליגי בזיתים ועתיד לדורסן דלכתחילה אין תורמין ובדיעבד תרומתו תרומה. ראשון. ומבעי מעשר ראשון אם טובל שיהא אסור לאכול עד שיפרוש שני ופריך ה"ד אם בכרי שנתמרח. והפריש תרומה גדולה ומעשר ראשון:

ד"ה אסור אף חכמים מודו דנטבלה מכח תרומה גדולה דהוי כמו כלכלה דמודי חכמים:

כתב יד ב
אם בכלכלה של תאנים ד"ה אסור. פי' אפי' לר"א כדקתני במתני' אם בזיתים על השמן ד"ה מותר. שהרי אין תרומתן תרומה:

אלא כי אנן קיימינן וכו' אם בכדי שנתמרח פי' והפריש אח"כ תרומה גדולה ואח"כ מעשר ראשון:

ד"ה אסור. פי' דהוי כמו כלכלה של תאנים דאפי' ר"א מודי וכבר נטבל מכח תרומה שהפריש:

כתב יד א
אם במעשר ראשון שהקדים בשיבלין:

ד"ה מותר. אפי' לר"א דאפי' אם תרם אינו תרומה כמו בזיתים על שמן:

אלא כו' א"ת למפרע נטבל. פי' לרבנן דסברי דלכתחילה לא טבל התרומה כיון דהי' דעתי' לדורסן אעפ"כ השתא דנמלך להניחן כמו שהן והוי למפרע נגמרה והוי תרומה דנעשו למפרע תרומה אלא כי איבעי לן:

אם נאמר מכאן ולבא. טובלת דהיינו בשעת הפרשה היה נגמרה מלאכה וכאן דבשעת הפרשה לא טבלה לרבנן דהא עתיד הי' לדורסן אף על גב דנמלך לא אמרינן דהוי למפרע תרומה שיטבול וכהיום שהפריש מעשר ראשון מבעי לן אם מעשר ראשון טובל לשני דהא המעשר הוי מדבר שנגמרה מלאכתו:

כתב יד ב
אם במעשר ראשון שהקדימו בשיבלין ד"ה מותר. אפילו לרבנן דבשיבלין אפי' תרומה אינו טובל כמו בזיתים על השמן אע"ג דתרומתו תרומה כיון שלא נתחייב כלל ונמלך להניחן כמו שהן והפריש ממנו מעשר ראשון:

אין תימר למפרע נטבל פי' לרבבן דסברי שאין תרומה טובלת בדבר שלא נגמרה מלאכתו וא"כ בתחילה כשהפריש ממנו תרומה לא נטבל:

ואין תימר. השתא שנמלך להניחן כמו שהן:

למפרע נטבלו. ליכא למיבעי מידי שהרי מכח תרומה נטבלה:

ואין תימר מכאן ולבא טובלת. פי' דאין התרומה טובלת אלא אם בשעה שהפרישה כבר נגמרה מלאכתו אבל אם בשעה שהפרישה לא נגמרה מלאכתו אף שאח"כ נגמרה מלאכתו אין התרומה טובלת וא"כ הכא לא נטבל מכח התרומה שהרי בשעה שהפרישה היה בדעתו לידרוך וא"כ לא נטבל בשעת הפרשה ואפי' אח"כ נמלך להניחה כמו שהיא לא נטבלה מחמת התרומה ומיבעי ליה אם מעשר ראשון טובל וה"ק:

ואין תימר מכאן ולבא ראשון הוא שטובל. פי אינו יכול לטבול אלא מחמת ראשון אם הוא טובל ולכך מיבעי' ליה:

כתב יד א
עראי דאמרינן כבר נטבלו ושמא הפריש תרומה ומעשרות לכן מתקן דמאי כו'. וקשיא לרבנן ממ"נ דהפסק שלהם סותר זה את זה:

ותירץ ר' יוסי אוכל עראי דלא נגמרה מלאכתו ומתקן דמאי שיודע שביתו של לוקח יטביל לפיכך אם המוכר חבר היה חייב להפריש מקודם ואם הוא ע"ה חיישינן שמא הפריש המוכר לכן אינו מתקן אלא דמאי:

כתב יד ב
אסור לאכול מהן עראי ומתקן דמאי פי' דאמרינן כבר הוטבלו למעשרות ולכך אין מפריש אלא מספקן:

ה"ג אוכל מהן עראי ומתקן דמאי ר' יוסי ר' הילא כו' אוכל מהן עראי ומתקן דמאי:

וקשיא אם אוכל מהן עראי לתקן ודאי. פי' שאם אתה אומר שמותר לאכול מהן עראי ע"כ דלא חיישינן שכבר הוטבל וא"כ בוודאי לא הופרש ולתקן ודאי:

ואם מתקן דמאי ע"כ תלינן שכבר הוטבל ואמרינן שמא כבר הפריש א"כ יהא אסור לאכול עראי דשמא לא הופרש וכבר נטבל. ה"ג ומתקן דמאי מתוך שיודע שביתו טובל פי' שביתו של לוקח יטבל וחייש שמא לא יפריש:

והפריש תרומה משעה ראשונה. פי' אם היה חבר היה חייב להפריש וא"כ בע"ה חיישינן שמא הפריש ואינו מפריש אלא דמאי:

כתב יד ב נוסח אחר
אסור לאכול מהן עראי משום דמקח טובל אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו ולהכי מתקן ודאי משום דלחבר אמרינן כיון שנטבל ברשותו ודאי הפריש לכך בע"ה מפריש מספק דר"מ:

וחכ"א אוכל מהן עראי דאין מקח טובל בדבר שלא נגמר מלאכתו ומתקן דמאי כדמפרש לקמן כיון שיודע שביתו טובל מפריש תחלה פי' בחבר ולכך בע"ה אינו מפריש אלא מספק:

כתב יד א
בכלכלה אמתני' קאי דפליגי ר"ש ורבנן בכלכלה תאנים אם טובל התרומה למעשרות ומפרש דלאו דוקא קתני כלכלה תאנים דה"ה שארי פירות דבכלכלה השיעור לטבול משילקט כל צרכו וכיון שהפריש תרומה בודאי לא ילקוט יותר לתוך הכלכלה דיערב טבל בחולין. ור"ש סבר דתרומה אינו טובל:

כתב יד ב
בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. פי' דלאו דווקא תאנים אלא אפי' כל דבר דבכלכלה השיעור ליטבול משילקט כל צרכו וכאן כיון שהפריש תרומה בוודאי ליקט מתחילה כל צרכו דאי אפשר אח"כ לערב טבל בחולין:

ר"ש מתיר. דסבר שאין תרומה טובלת מק"ו כו':

כתב יד א
מה פליגין. אמתני' דפליגי ר"מ ור"י דר"מ סבר מקח טובל לאכול אפי' אחת אחת ור"י סבר דוקא ע"י צירוף היינו כשהמוכר נותן להלוקח בעצמו אבל אם הלוקח לוקט בעצמו מודה ר"מ באוכל אחת אחת דפטור:

כתב יד ב
מה פליגין ר"מ ור' יהודא דר"מ סבר מקח טובל אפי' לאכול אחת אחת ור' יהודא סבר דוקא ע"י צירוף בלוקט ונותן לו:

כתב יד א
כשם. שחולקין במקח כך חלוקים ר"מ ור"י בחצר:

דאר"י. ששלשתם דינם שוה ור' אמי פליג ואמר:

המחוור חצר בית שמירה. לשון שהוא מן התורה ולכך כ"ע מודו דאפי' אחת אחת טובל מלאכול:

כתב יד ב
כשם שחולקין כאן. פי' גבי מקח:

כן חולקין גבי חצר בית שומירה דא"ר יוחנן כו' אינה תורה פי' ולכך הקילו לאכול אחת אחת:

המחוור שבכלן זו חצר בית שומירה ולכן בחצר אפי' א' א' חייב:

כתב יד א
בנותן לבנו. כיון כשהמוכר לוקט ואוכל אין המקח קובע באחת אחת והעיקר דאוסר אחת אחת מחמת דנותן מה לי נותן לבנו דמה מעליותא כשהוא נותן שיהא טובל אחת אחת:

ר' יודן בעי. היכי מיירי פלוגתייהו. ופשוט לכאורה רבי מנא ממתני' גינת וורדין. הוא דבר יוקר מאוד ושם מן הסתם לא יכנס הלוקט בעצמו ללקוט דאמר לי' המוכר שיקלקל הוורדים:

כתב יד ב
אין אתה מודה לי בנותן לבנו שהוא פטור. פי' כיון דמשום מקח לחוד אינו חייב אם לא היה נותן לו ולכך מקשי מה איכפת ליה בנתינה מה לי הלוקט ונותן לבנו כו':

מה חמית מימר פי' דמיבעי ליה אם בלוקט ואוכל דוקא פטור או אף בנותן לו:

גינת וורדין בלוקט ואוכל פי' כדמפרש לקמן דבוודאי לא נתן לו ליכנס לתוכה:

דו אמר לי' וכו' מתני' פליגא על הוויה דר' מנא. פי' מה שמביא ראיה מגנת וורדין שאף בנותן לו פטור משום דגנת וורד וודאי לא נכנס לתוכו שמא יקלקל את הוורד משמע דאינו נקרא גינת [וורד] אלא כשיש בתוכו וורד ובמתני' משמע דאף באין בתוכו וורדין נקרא גינת וורד:

אפי' כ"ש קנה. פי' דהוי חזקה:

אפי' שלא על מנת פירש אפילו בלא תנאי היה אוכל מן התורה:

לכן צריכה פי' דבא להשמיענו אפי' היתה עמו אינו נעשה כמקח ליטבל כיון שאף בלא תנאי היה אוכל מן התורה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה