אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

כתב יד א
ר' מנא אמר סתם. בין טבל דאורייתא או דרבנן:

בגופו. שאינו צריך לידע מכח המשקה אלא כשמשמש בגופו יודע אם יש משקה ולכך לא הוכשר ביציאת משקה דלא ניחא לי' ור' יהודה סובר בזה שהוא סוחט ורואה אם יש בו משקה הוא בודק ואם כן ניחא ליה ביציאת משקה ולכן הוכשר והכא במתני' כשמחליק העיגול בתאנים וענבים רבנן סברי בגופו מחליק ואין כאן הנאת טבל בעין דלא נחסר כלל והמשקה היוצא בטל ור' יהודה סבר במים מחליק ואסור דנהנה ממשקה טבל דבר הניכר בעין:

כתב יד ב
ה"ג רבנן אמרו בגופו הוא בודק. פי' שהוא א"צ למשקה אלא גם בגופו אם הוא ממשמש הוא יודע אם יש בו משקה ולכן לא הוכשר דלא ניחא ליה ביציאת המשקה:

ור' יהודא סבר במימיו הוא בודק. פי' שהוא סוחט ורואה אם יש בו משקה וא"כ ניחא לי' ביציאת המשקה ולכן הוכשר והכא:

רבנן סברי בגופו הוא מחליק. פי' כשמחליק העיגול בתאנים א"צ למשקה אלא בגופן של תאנים הוא מחליק והמשקה היוצא מהן בטלים:

ור' יהודא סבר במים שלו הוא מחליק. ולכן אסור דנהנה ממשקה טבל:

כתב יד ב
אין לך מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד. פי' קודם שנעשו גרוגרות אסור התאנים משום מוקצה אבל אחר שנעשו גרוגרות אינו אסור משום מוקצה:

לא מסתבר אלא באילין פצעילין הוי עובדא פי' פצעילי תמרה:

כתב יד ב נוסח אחר
ה"ג עלה והביא לנו תמרה מן החביות א"ל ואינו מוקצה כו' אינו אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים. פי' תאנים לעשותן גרוגרות וענבים לעשות צמוקים ומפרש מפני שמסריחות בינתיים. פי' עד שנעשו גרוגרות תחילה הן מסריחות:

באילין פצעילן הוי עובדא. פי' אותן תמרים שלא מתבשלין עולמית ואח"כ נותנין אותן בחותלות כדי שתתבשל מאיליהן ולכך חשיב ר"ש שהם ג"כ מוקצה:

כתב יד א
וענבים בלבד. פירש תאנים לעשותן גרוגרות וענבים לעשותן צמוקים דעד שנעשו גרוגרות מסריחות תחלה:

פציליי. לא מסתברא הא דעלתה על דעתי' דר' שמעון לאסור מחמת מוקצה אלא בפציליי. פירש פצילי תמרה שאינן מתבשלות לעולמות ונותנים בחותלות של לולבין והשיב לו דאין לך מוקצה כו' אבל פצילי לא:

הדא. דוקא לענין שבת לא הוי מוקצה אלא תאנים דמחוסרים מלאכה גדולה אבל לענין מעשר אפי' לא נחסר אלא מלאכה קטנה דבלא זה ראויה לאכול אעפ"כ נחשב ללא נגמרה מלאכה והראיה ממתני' דלאו דוקא אם רוצה לעשות מתאנים גרוגרות אלא קתני גרוגרות משידוש דאף אם רוצה גרוגרות עצמן לידוש נחשב לא נגמר מלאכה וכן כל הדברים אם רוצה לחדש דבר מעט נקרא לענין מעשר מוקצה דלא נגמר מלאכה:

כתב יד ב
א"ל רבי לר"ש ברי' להביא ולכך התיר לי' משום מוקצה וא"ל אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד. פי' תאנים שרוצים לעשות גרוגרות וענבים שרוצה לעשות צמוקין אסור משום מוקצה אפי' אחר שנעשה גרוגרות אבל לא מסתבר לחלק בתאנים גופא בין קודם שנעשה גרוגרות לאחר שנעשה גרוגרות:

אבל לענין מעשר כל הדברים יש להן מוקצה. פי' אם חשב לקצות אפי' כל הדברים נחשבים לענין מעשר דבר שלא נגמרה מלאכתו ומביא ראיה ממתני' גרוגרות משידוש משמע דלאו דוקא אם רוצה לעשות מתאנים גרוגרות אלא אפי' אם רוצה גרוגרות עצמן לדושן נחשבין ג"כ לענין מעשר דבר שלא נגמרה מלאכתו וכן לכל הדברים אם רוצה לחדש בהן איזה דבר:

כתב יד ב נוסח אחר
אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה. פי' אפי' לא נחסר אלא מלאכה קטנה ובלא אותה מלאכה ג"כ היא ראויה לאכילה נחשב ג"כ לא נגמרה מלאכתה לענין מעשרות:

כתב יד א
שונה. פי' ת"ק דסבר דאין אוכלין עראי מן התחתון סבר העליונות צריכין לתחתונים דא"א לגמור למעלה אם לא גמר מקודם למטה אבל התחתון א"צ לעליון וחשוב בתחתונות שנשארו לגמר מלאכה ולכך אסר ת"ק לאכול עראי ודברי שונה האחרון זה ר' יוסי סבר אף התחתון צריך לעליון שאין התחתון נידש יפה עד שנגמר ונידש למעלה ולכך גם בתחתונות לא נגמר מלאכתן ומותר:

הדרן עלך כלל אמרו

כתב יד ב
עי' בנוסח אחר.} ה"ג דברי שונה ראשון פי' ת"ק שאמר לא יאכל מהן עראי פי' מתחתון סבר העליון צריך לתחתון ואין התחתון צריך לעליון פי' ולכן נחשב אצל תחתון גמר מלאכה:

דברי שונה אחרון פי' ר' יוסי שמתיר לאכול אף מתחתון סבר אף התחתון צריך לעליון פי' ולכך לא חשיב גמר מלאכה אצל תחתון שאין התחתון נידש יפה עד שידוש אף העליון:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה