אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

כתב יד א
פיקס ושילק. פי' שיש כמו שער על פירות הללו וכשניטלין השערות אז גורנן למעשרות ותני פיקס ושילק ברשות הקדש ואח"כ פדה פטור דפוטר כמו מירוח בתבואה דעד שלא נטל הפיקס ושילק אין נאכלים ואפשר דגרסינן לקמן דאמר שילה וקיפה שצ"ל פיקס ושילק:

נטבל. אע"ג שישנה את האגודות וע"ז בעי ר"ז אמאי הא לא נגמרה מלאכת השדה והוי אגודות קטנות גורן אלא כיני דבאמת לא יאגוד עוד בשדה ומשנגמרה מלאכת השדה רק עתיד לאוגדו כדי למכור אגודות קטנות בשוק גלל כן לא נחשב לגבי שדה כמו גורן אחרון והוי נגמרה מלאכות השדה:

כתב יד ב
מאן דו ירים פקסוסי'. פי' משינטל הפקס:

עי' בסוף הפרק נוסח אחר עם הוספת.} וישלק כל צרכו היה אוגד צינוק גדול ועתיד לעשותו צינוק קטן. פי' אעפ"י שעתיד לשנותו נקבע למעשרות וע"ז בעי כו':

עדיין לא נגמרה מלאכת השדה. פי' שהרי בדעתו לשנותו ואת אמרת הכין. פי' שנטבל אלא כו' והוא עתיד לעשותו צינוק קטן לשוק. פי' שבשדה לא ישנה ונמצא נגמרה מלאכת השדה וכשיוליך לשוק ישנה ומשו"ה נטבל שהרי' נגמר מלאכת השדה. דרובה אתי מימר. פי' אתא להשמיענו רבותא דאפי' יעמיד ערימה בראש גגו קובע למעשרות:

משתעקר את האלה פי' אפי' לא ישפר אפוי דכרי' כיון שעקר את האלה נגמר שדרכו לתחוב המזרה ואח"כ עושין סביביו כרי ואח"כ עוקרין אותו משם:

ומשני כאן כשיש בדעתו למרח. פי' כשרוצה לשפר הכרי אזי אינו נגמר עד שישפר אבל אם אינו רוצה אזי נגמר תיכף משעקר את האלה:

ה"ג פיקס ושילק ברשות הקדש ופדאו או ככר ברשות הקדש ופדאו כו' כמו שעשה מעשה ברשות ופטור או חייב. פי' שאינו נחשב למעשה מה שפיקס כיון שבלא זה היה אסור לאכול אכילת קבע:

כתב יד ב נוסח אחר
ה"ג וישלק כל צרכו תנא פיקס ושילק ברשות הקדש פטור. ואפשר דגרסינן נמי לקמן גבי שילה וקיפה שילק ופיקס:

כתב יד א
משיעמוד. דרובה לשון רבותא אשמעינן דאפי' יעמוד ערימה בראש גגו קובע למעשרות:

כתב יד א
מן דו ישפר. לשון כשמשוה פני הכרי ופריך והא תני:

משתעקור האלה. הוא הכלי שתוחבין אותה ונקראת מזרה כדי שתאחוז סביבה התבואה ואח"כ עוקרין אותה משם:

תני. קאי על מתני' דקתני הקטניות משיכבור ואמר שמותר לתרום מן הכבור על שאינו כבור והטעם שאוכלין אותה אף קודם שיכבר:

כבר. בעיא היא אם כבר ברשות הקדש מאחר שהכבור אוסר לאכול עראי בחולין כמו כן בהקדש הוי מעשה גמורה ברשות הקדש כמו מירוח בתבואה ברשות הקדש ופוטר ממעשר כשפדה אח"ז או לא דלא הוי מעשה גמור שיכול ההקדש ליפטר וחייב במעשרות והתיב ר' חנינא:

משילה וקיפה. דפטור דהוי כמו מירוח וה"ה בכבור ומשני ר' יודן דלא דמי דבלא שילה וקיפה א"א לאכול נמצא כששילה וקיפה ברשות הקדש הוי מעשה גמורה ברם הכא שאוכלין אותה אף בלא כבור ולא הוי מעשה גמור ת"י הקדש:

כתב יד א
ניחא. דגם כאן חסר הניח לגת התחתונה אלא חסרון לרוח אין כאן ומשני דגם ביין מחוסר שעדיין הם עכורים בשמרים ובירידתן לגת נופלים השמרים למטה:

ופריך משמן ג"כ כו' ומשני מחוסר להציל שאינם נעשים השמן צלולים עד שירדו לעוקה:

כתב יד ב
ה"ג היין משיקפה אעפ"י שקפה קולט מן הגת העליונה כו' מ"ד שהן מחוסרין ניחא. פי' להניח ניחא שגם כאן מחוסרין להניח בגת:

מ"ד שהן מחוסרין לרוח מאי איכא למימר. פי' אמאי מותר לקלוט מן הגת הרי לא נחסרו לרוח:

ומשני מחוסרין הן בשמריו. פי' מחוסרין הן מה שעדיין הן בשמריו וכשיורד לגת השמרים נופלין למטה:

ה"ג השמן משירד לעוקה אעפ"י שירד נוטל מן העקל ומן הממל כו' מ"ד שהן מחוסרין ניחא ניחא מ"ד שהן מחוסרין לרוח מאי איכא למימר ומשני מחוסרין הן להציל. פי' שאינו נעשה צלול עד שירד לעוקא:

כתב יד א
היה אוכל פי' דבר שלא נגמרה מלאכתו כו' דאין שבת ומקח טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

בחמיטה. דכיון דמעורב בחמיטה ותמחוי דאין הטבל בעינו אבל צלוחית שהיא בעין שבת טובל דהוי כנגמרה מלאכתו והשיב ר' יונה אעפ"כ אין טובל:

ומקשי ר' ירמיה ואין שבת כו' טובל בנגמר מלאכתו א"ל כההיא כו'. ר' יונה בשם ר' זעירא כיון דיכול להחזירו למקום שלא נגמרה מלאכתו גם זו נחשב כלא נגמרה מלאכתו:

חייליה. הוכחה דר' ירמיה מן כאן. דהנה מקום המוקצה נקרא לא נגמרה מלאכתו אך כשרוצה ליטול ממנה על שבת בתוך שביעית ע"ז אמר ר"א שצריך לומר בע"ש למחר אני נוטל שלא יטול בשבת מן המוקצה משמע בשאר שנים א"צ והטעם כיון דצריך לעשר מקודם דשבת קובע דמה שנוטל מן המוקצה החלק הזה הוי נגמרה מלאכתו דשבת קובע נמצא אע"ג דיכול להחזיר לתוך המוקצה אעפ"כ שבת קובע וצריך לעשר מקודם לכן כשמעשר הוי הכנה לשבת ממילא אבל בשביעית שאינו מעשר צ"ל [בע"ש] למחר כו' נמצא מוכח כר' ירמיה דשבת טובל בדבר שנגמרה מלאכתו אף במקום דיכול להחזיר בשבת המותר והשתא מקשה מה עביד ר' יונה דסבר דאין שבת טובל במקום שיכול להחזיר וכאן מוכח כו' ומתרץ דכאן אי אפשר להחזיר בשבת המוקצה דיעשנה בשבת מוקצה לכן גם ר' יונה מודה דשבת טובל דא"א להחזיר שיבטל דבר היתר והשתא פריך ממתני' אין עראי לשבת וסבר דאתא לאשמעינן במקום דיכול להחזיר המותר שבת טובל. ומשני דגם הך מתני' דוקא בדבר שיש לו מוקצה. פי' כשיחזיר למקומו יעשנו מוקצה לפיכך שבת טובל:

והשתא סיים ע"ד דר' ירמיה היא דבר כו'. שאין שום חילוק דר' ירמי' סבר אף במקום דיוכל להחזיר שבת קובע. והשתא לר' ירמי' דסבר דבצלוחית שבת קובע בעי לר' מנא אם היתה צלוחית. עומדת בין הפצים לחבירו ומבואר במתני' דבין הפצים הוי מקום שלא נגמרה למעשר ואם נוטל מזו הצלוחית בשבת אי אזלינן בתר צלוחית ונטבלה או אזלינן בתר בין הפצים דהוי מקום שלא נגמרה מלאכתו ואין שבת קובע ולא איפשטה. או הך אבעי לענין חול אם הכניס לחצר דחצר נמי אין קובע [אלא] דוקא בנגמרה מלאכתו בתר מי אזלינן:

כתב יד ב
היה אוכל. פי' בדבר שלא נגמרה:

וחשכה ליל שבת או שמכרו לאדם אחר לא נטבלו. פי' שאין שבת ומכר טובלין בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

ר' ירמי' סבר מימר בניתנין בחמיטה. פירש שהיא עראי:

אבל בנותן בצלוחית. שהוא נראה כקבע אז אפי' ארעי אסור:

א"ר יוסי אפי' בנתנין בצלוחית לא נטבל. פי' כיון שיכול להחזיר לא חשבינן ליה קבע:

חיליה דר' ירמי' מן הדא כו' הא בשאר שני שבוע לא פי' א"צ לומר מכאן אני אוכל למחר כיון שצריך לעשר קודם השבת המעשר הוי הכנה אלמא דהשבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

מה עביד ליה ר' יונה. פי' למה לי בשביעית הא אף בשאר שני שבוע צריך לומר מכאן אני אוכל:

ומשני להחזירו אי אפשר. פי' דמודה ר' יונה בדבר שאינו יכול להחזיר שהשבת קובע וכאן אינו יכול להחזיר מפני שהוא עושה מוקצה והוי כמו בביטל כלי מהיכנו:

ה"ג מתניתא פליגא על ר' יונה אין עראי לשבת. פי' משמע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו פתר לה ובלבד דבר שהוא מוקצה. פי' דאז אפי' ר' יונה מודה שהשבת קובע שהרי אינו יכול להחזיר:

ע"ד דר' ירמיה הוא דבר שהוא מוקצה הוא דבר שאינו מוקצה. פירוש בין כך ובין כך השבת קובע:

כתב יד ב נוסח אחר
היה אוכל וחשכה ליל שבת פי' אין שבת טובל:

ר' ירמיה סבר מימר בניתנין בחמיטה ובתמחוי. פי' שיש בה אוכל שאינו בעין הא צלוחית שהיא בעין השבת טובל דכיון דנוטל אותה לאכילה הוי כנגמרה מלאכתו:

א"ר יוסי אפי' בנותן בצלוחית לא נטבל. ומקשי כיון שנגמרה מלאכתו אמאי לא נטבל:

ואין שבת טובל. ומשני כיון שיכול להחזירה בדבר שלא נגמרה מלאכתה חשוב כלא נגמרה מלאכתו כו':

כתב יד ב
היתה צלוחית מליאה ונתונה בין פצים לחבירו. פי' דמ"ל לר' ירמי' דסבר דשבת טובל כשנתנן בצלוחית אם כשהיא עומדת בין פצים לחבירו והוא נוטל ממנה ונותן על גבי חמיטה אם נטבלת משום שהיא עומדת בצלוחית או משום שהצלוחית עומדת בין פצים לחבירו אינו נטבל: עי' בסוף הפרק נוסח אחר עם הוספת.} ה"ג א"ר מנא הדין פינכא דארזא והדין פינכא דגרטין מסייע לאבא דאת מפני לון מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח. אלמא שגם בכלי שני אין היד (סולדת) [שולטת] בו:

כתב יד ב נוסח אחר
ר' מנא בעי היתה צלוחית מלאה ונתונה בין פצים לחבירו מהו. פי' אפי' בחול מיבעי ליה אליבא דר' ירמיה דחשיב מה שבצלוחית לנגמרה מלאכתו אם נתונה בין פצים לחבירו אם נחשבת כנגמרה או לאו ונ"מ אם נטל ממנה והכניס לחצר דאין חצר קובעת אלא בדבר שנגמר מלאכתו:

כתב יד א
פינכא דארזא. קערה מלא אורז או קערה מלא גריסין:

מסייעא דמוכח דאף בכלי שני אין היד שולטת:

כתב יד א
מהה לערות. מיבעי אם דוקא כשמערו בשפכותיה עבה מפלגי דעירוי כזה אי הוה ככלי ראשון אבל כשמערה בקלוח דק אפשר דלא פליגי והשיב דגם בעירוי כזה פליגי ר' יונה ור' יוסי:

כתב יד ב
ה"ג שעירה לתוכו רותח א"ר יוסי תמן כו':

כתב יד א
ר' יצחק בעי עירוי לענין שבת אי הוי ככלי ראשון שיחייב משום מבשל או לענין בשר בחלב והשיב כמו דמצינן דלא נקרא חלוטה דוקא כשאור תחתיו כן הדין לענין שבת לא נקרא אלא ע"י האור תחתיו:

כתב יד ב
מהו לערות עם הקילוח. פי' אם דוקא שהוא מערה מכלי אל כלי הכל ביחד אבל עם הקלוח מותר לערות או לאו:

מחלוקת ר' יונה ור' יוסי. פירוש שגם בהם נחלקו:

כתב יד א
על דעתי'. אמתני' [קאי] דאמר ר' יהודא רק חומץ וציר ואמר כאן מלח כציר:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה