ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · הלכה ג
כתב יד א
תמן. פי' הלוקח שדה ירק מן הנכרי בסוריא דשם יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשרות ואם קנה קודם שהגיע לעונת מעשרות נמצא הגיע עונתה למעשרות אצל ישראל וחייב. אך כשקנה אחר עונת מעשרות פטור ולוקט כדרכו שאין חושש שיתוספו בגודלן אצל ישראל דגם התוספת פטור. היוצא מזה מצינן בירק זמן שהוא עדיין לא הגיע עונתו למעשרות ובמתני דהכא קתני ירק חייב לעולם קטנים וגדולים. ומתרץ חזקי' דקישואין ודלועין כו'. פי' דוקא ד' מינים הללו הם בכלל ירק דמתני' דהכא. ור"ז מתרץ לעולם ירק דמתני' כל ירק בכלל אך יש זמן עוד קודם שבאים אפילו לכלל קטנים. וזהו כשמביאים שתי פתילות והם פטורים באותו זמן ממעשר ואם קנה באותו זמן שהביאו (שלשה) [אולי צ"ל שני] עלין מיד נכרי ואחר זה גדלו ברשות ישראל זה נקרא עד שלא בא לעונת המעשרות וחייב:
כתב יד ב
הלוקח שדה ירק בסוריא. פי' מן הנכרי ובסוריא יש קנין עד שלא בא כו':
ולוקט כדרכו ולוקח. פי' שאין לחוש שמא יתוספו בידו ויהי' חייב במעשר דגם אם יתוספו בידו אח"כ פטור:
וכא את אמרת הכין. פי' דהכא שיש זמן שאינן חייבין במעשרות מדקאמר עד שלא בא ובמתני' קתני דירק חייב בין גדולים ובין קטנים:
חזקי' אמר בקישואין ודלועין היא מתניתא. פי' לא בכל ירק והקונה שדה בסוריא איירי בשאר ירק:
אפי' תימא בשדה ירק עצמו פי' אפי' מתני' בכל ירק אמר דחייב בין גדולים ובין קטנים:
עוד היא יש לה שיעור דלא כל קטנים חייבים דהיינו משיביא [שלש] פתילות. פי' שלשה עלין והיינו עד שלא בא לעונת המעשרות פי' שאם הגדיל שלשה עלי' ביד נכרי פטור ואם לא הגדיל חייבין:
כתב יד א
מילה מילין. פי' תפוחים קטנים כמו מילין שנקראים עפצים והשתא מאן דמפרש במתני' דקתני תפוחים גדולים וקטנים חייבים. היינו סתם תפוחים נמצא במחלוקת שנויה דר"ש פליג ומאן דמפרש תפוחים דמתני' במילין בזו כ"ע מודו:
כתב יד ב
תפוחים מילה מילין. פי' שדרכן להיות קטנים כמו מילין:
ה"ג מ"ד תפוחים סתם. פי' בכל תפוחים במחלוקת. פי' דהא לר"ש שאר תפוחים קטנים פטורין כו':
מילי מילי ד"ה. פי' דאף ר"ש מודי בתפוחים מילין דאף קטנים חייבין:
כתב יד א
אתרוג. פי' המקשה טעם של ר"ע דפסול משום שאינו נקרא פרי כך ר"ש דאמר כאן במתני' אתרוג הקטנים פטורים ג"כ שאינם פרי תולה זה בזה ומקשה ר' יוסי האיך תולה זה בזה וכי כל שאינו כשר בלולב פטור ממעשר הרי מנומר ושארי פסולים בלולב משום הדר ושארי טעמים וחייבים במעשר ואפשר בוסר ג"כ אף דסבר ר"ע דפסול ללולב אבל במעשר פליג על ר"ש וסובר דחייב. אלא ר"ש דפוטר מן מעשר שאינו פרי מודה לר"ע שפסול גם ללולב דשם נאמר ג"כ פרי עץ אבל ר"ע דפוסל ללולב אפשר הטעם כמו במנומר ושארי פסולים בלולב ואינו מודה לר"ש דסבר ר"ע דחייבין במעשרות:
כתב יד ב
ה"ג אתרוג הבוסר ר"ע פוסל וחכמים מכשירין כמה דר"ע אמר אינו פרי. פי' דסבר מש"ה פסל ר"ע משום שאינו פרי:
כן ר"ש אומר אינו פרי. שפי' שפוטר מן המעשר בקיטין ומקשי ר' יוסי האיך תלה זה בזה וכי כל הכשר בלולב חייב במעשר וכל שאיני כשר פטור:
התיבון הרי המנומר כו'. פי' שמנומר פסול באתרוג וחייב במעשר דלמא גם בבוסר הא שפסול לאו משום שאינו פרי דלמא משום דהוי כמו מנומר או שאר פסולין:
ר"ש יודי לר"ע דכתיב פרי ואינו פרי. פי' ר"ש דפוטר אתרוגין קטנים מן המעשר ע"כ משום דסבר שאינו פרי ומש"ה גם בלולב ודאי פסול דכתיב פרי עץ הדר אבל ר"ע דפסל בלולב אפשר דמשום מנומר פסול אבל גבי מעשר מחייב אתרוגים קטנים:
כתב יד א
תני ר' ישמעאל. פי' ר"י סבר דשקדים מרים לעולם פטורים אף בקטנותן. ור' זעירא פסק כר"י במתוקים שאינם חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה וזה נקרא גדולים. וכמו כן במרים דחייבים בקטנותן וכשנעשו גדולים פטורים. ואימתי נקראים גדולים גם כן משתפריש קליפתן החיצונה ואז עולים מחיובן ונעשו פטורים דנעשו גדולים:
וע"ז אמר ר' יוחנן ירדו לכאן. כלומר במתוקים שיורדים ובאים לחיוב מעשר בגדולתן והגיע עד שנפרש קליפתן חיצונה חייבים:
עלו. כלומר שעולים מתורת חיובם במרים כשנפרשו קליפתן החיצונה כבר נפטרו:
ועל זה בא לפרש ר"פ במתוקים שיורדים לידי חיוב כשנפרש קליפתן לאו דוקא כולם אף שלשה שפירשו קליפתן החיצונה חייבים:
כתב יד ב
ה"ג החייב במתוקים פטור במרים גדולים:
הרי אלו פטורין. פי' בין גדולים בין קטנים כו':
אמר במתוקים. פי' במתוקים הורה כר' ישמעאל פי' שאינו חייב עד שתפרוס קליפתן החיצונה אבל במרים כרבנן דגדולים חייבים קטנים פטורין ולפ"ז גם במרים אינן מותרין אלא עד שתפרוס קליפתן החיצונה:
וע"ז א"ר יוחנן ירדו לכאן כולן נתחייבו. פי' גבי מתוקים אינן חייבין עד שיפרוס בכלן קליפתן החיצונה אבל אם עלה אפילו אחת כבר נפטרו פירש גבי מרים אם יש אפילו באחד פריסת קליפה החיצונה כולן פטורין:
הורה ר' פנחס. פי' גבי מתוקים דא"צ כלן אלא כיון שראה שלשה כו':