אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק א · הלכה ב

הלכה א

כתב יד א
משיאדימו. פי' זהו סימן גדלות שלהן. ופריך וכל התאנים כו' הרי יש תאנים שאינם מאדימות ופירש ר' תנחום לוקח אחת כו' ביחלו היינו מעת לעת קודם גמר בישולם זהו נקרא ביחלו:

כתב יד ב
ה"ג משיבחילו מהו בחלו ר' חייא בר ווא אמר גמה כמה דתימר כו' משיאדימו פניהם. הוא סימן שכבר בחלו:

וכל התאנים פניהם מאדימות פי' הרי יש תאנים שאינן מאדימות כלל והאיך אני יודע בהו השיעור:

ר' תנחום כו'. פי' דביחלו היינו מעל"ע קודם גמר בישולו:

כתב יד ב נוסח אחר
מהו בחלו גדולה. פי' שהיא נחשבת לגדולה:

כתב יד א
מכנסין. פי' אם יש בשבת על הרצפה מעי מלפפין מותר לכנסו כדי להוציאו מן הבית ומפרש הטעם. דהמלפפין הם דבר הניטל בשבת שהוא ראוי לאכילה ע"י הדחק אמנם אבטיח אינו ראוי לאכילה כלל:

כתב יד ב
מכנסין במעי מלפפין. פי' בשבת אם יש על הרצפה מעי מלפפין מותר לכנס בשבת דנראה כנוטל לאכלן אבל במעי אבטיח שאינו ראוי לאכילה אסור לכנס דנראה כמכבד ביתו בשבת והכי פי':

אם אתה אומר כן. פי' שמותר:

נמצאת מכבד את הקרקע בשבת. פי' דאף שהוא כגרף של רעי הלא גם בגרף של רעי אינו מותר אלא לטלטל אבל לא לכבד:

כתב יד א
פשוט. לשון פירש לנו כולה חיבור דקאמר אפילו כל הגפן כל אותו הרימון כל אותו הכרם:

והשתא בעי הי' כרם קטן. וקנה עוד [כרם] קרוב לזה הכרם ונעשה גדול מה דינו אם הוי חיבור למעשרות:

כתב יד ב
מיישא תני רימון שנגמר בו אפי' פרידא א' כו':

(פנימי) [פשיט] הוא לון. פי' הוא לנו מהו כולה חיבור למעשרות:

כל אותו הגפן כל אותו הרימון. כל אותה הגומא אסורה. פי' כל מה שיש בגומא שהדלעת גדילה בגומא אסורה. דחיישינן שגם הם ניקרו אלא שמחמת הגידול כו' ואף במכבדות תמרה כן פי' שאם ניקר א' מהם כל אותה המכבדה אסורה דחיישינן שמא גם הם נקרו כו':

כתב יד א
דלעת שניקרה. היינו נשוכת נחש כל הדלועים הנמצא בגומא אסורה דשמא כולם היו נקורים רק שנסתם מחמת גדילתן וכן במכבדות תמרה אם ניקב אחד מהם כולם אסורים:

לכן צריכה. פי' הא דשאל דוקא כשניקרו כולן ואם תאמר פשיטא דאסורים [על זה] מתרץ שלא לומר דתולין בצפורים להקל:

כתב יד ב
לכן צריכה. פי' משו"ה איבעי להו כו' אבל בשלא ניקב אלא אחד מהם בוודאי הכל אסור כיון דתולין בנחש חיישינן שמא עוד א' ניקר אלא שנסתם מחמת הגידול ולא ידעינן איזו היא לכן הכל אסור:

ניקורי רוטב באביהן. פי' ואח"כ נתגדלו אסור דחיישינן לארס של נחש:

ורבים נהגו בו היתר כו'. משיכניסו מחצה. פי' ממה שעתידין להיות:

כתב יד א
רבנין. זהו סימן שכבר הטילו [שאור]:

כתב יד ב
משישטחם ויהיו יפות לאכילה. פי' זהו סימן שכבר הטילו שאור:

כתב יד א
מגורה. זהו קליפה החיצונה שנעשו אגורים בפני עצמן. ור' יהודה פליג ואומר משיעשו קליפה התחתונה סמוך לאוכל:

כתב יד ב
עי' בסוף הפרק נוסח אחר וגם הוספות} ה"ג משיעשו קליפה באיזו קליפה אמרו בקליפה התחתונה כו':

כתב יד ב נוסח אחר
תני האגוזים והשקדים משיעשו מגורה. פי' קליפתן החיצונה כשתפריש הגרעין מונחת בתוכה:

כתב יד א
תני. פי' דפריך דמתני' קאמר החרובין משינקדו ובמסכתא שביעית אומר החרובין משישלשלו. ע"ז אמר שהשלשול הוא הזמן שמחשבין לחנטה וכאן לענין מעשר זמן אחר הוא:

כתב יד ב
חרובין שילשולן היא חנטן פי' הא דקתני בשביעית גבי חרובין משישלשלו היינו חנטה דידהו אבל גבי מעשר בעינן שיעור אחר:

כתב יד ב
ה"ג אף המשקין היוצא מהן אין מכשירין. משיבכר צמייא קייטא. פי' משיגדלו כל צרכן תאנים ביכורות של קיץ:

כתב יד א
צמייא. פי' תאנים ביכורות של קיץ שנתבשלו זהו סימן צייתיה שהביאו שליש:

מורויות. שדה שצריכה להשקותה ואינה גדילה על מי גשמים נקראת מוקצה וכשמשקים אותה פעם שני זה סימן לזיתים שהביאו שליש:

כתב יד ב
משירוו מרוויות שניה שבמוקצה. פי' המוקצה שאינה גדילה במי גשמים וצריכה להשקות אותה משישקה אותה פעם שני אזי הוא סימן להבאת שליש בזיתים:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה