ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה ו
ואין דרך בני אדם לעשות כן. פי' לערב מעות כסף עם מעות נחושת:
תניא כו'. תיבת מ"ם מיותר:
דלית דמאי. ט"ס וצ"ל דלית דימועה. פי' הוא נמי תרומה:
מ"ם מעשר מיותר:
תי"ו תרומה. בי"ת שי"ן פ"א צ"ל אחר יו"ד מ"ם וכצ"ל יוד מעשר מם מעשר. פי' דיוד הוא מספר עשירי:
בית שני שין שני:
עיר פורקן. תיבת עיר מיותר כאן וצ"ל קודם לעלות ולאוכלו פ"א פורקן. דהיינו נמי שני:
לשם יוסי ולשם שמעון לא אמר כלום פי' דאינו יכול להוציא ממנו בדיינין דאיכא למימר כדלקמן:
סיבולת עשו ביניהן כו'. וכן לעלות ולאוכלו בירושלים חולין. פי' שהי' כתוב על החביות לעלות ולאכלו בירושלים נמי חולין דאיכא למימר לאו בתורת מעשר אלא בתורת סיבולת לאכול כשיעלו לירושלים:
עד כדון ישינות. פי' שהחביות ישינה אז איכא למימר אישתקד הי' בידו פירות:
אבל חדשות. פירש שהחביות חדשות וכתיב עליהן מעשר מאי איכא למימר:
ומפרש אני אומר אתמול הי' מליאה פירות כו':
כהדא דר' יונה ור' יוסי פי' מפרש הטעם דאמא כשנכתב עליהם שם יוסי כו' או מעשר לא מהני:
א"ר ינאי ה"ק ר' יונה לר' יוסי כל גרב כו':
א"ל אשתקד היה שלך כו'. אלמא דאין ראי' בכתיבת שמות כלל:
מצא במגופתו והרי הוא כתוב עליו מעשר הרי הוא מעשר. דעליו אין לומר של אישתקד דתיכף כשנוטל הפירות משתבר המגופה:
נתחלפו לו. מיותר:
דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א הכל חולין. פירוש וה"נ קאמר אם שלשה ומצא שנים מותרין:
אביו הניח הוא מצא כו' כצ"ל:
לא מסתבר דלא בההוא ולא מצטער וחמי כו'. פי' לא מסתברא כ"כ בההוא דלא מצטער וחמי:
ברם הכא. פי' בר הוא דמתחילה הי' מצטער ואח"כ חמי והא ודאי מסתבר שאינו מעלה ואינו מוריד וכדמפרש טעמא כמה דבר נש הוי פי' מחשב כו':
מאן דיעביד טבאות יעביד כר' יוסי. פי' דאמרינן לקמן שחייש לחלום וכדמייתי ראי' ממעשה שהיה:
מיתמר לי. פירש אמר לי:
מדלא דאביך. פירש אוצר של אביך:
קפא כשורא דוקא עשרה:
הדרן עלך המוליך פירות